לצד מי נעמוד?

כשהמערב מתערב בזירות ערביות, עיראק מיד עולה בזיכרון, כמו גם שאלות על אינטרסים ועל טובת העם. קולות עדכניים מהעולם הערבי
ליקט ותרגם: אלטייב ע'נאים

בניתוחו את המתרחש בלוב, טוען היום חוסאם כנפאני באלא'חבאר הלבנוני, השאלות הראשונות העולות בדעתנו לאחר התערבות המערב במלחמה היא במי לצדד ובאיזו עמדה לנקוט. השאלות אולי פשוטות, אך התשובות להן מורכבות מאין כמוהן.

ההתערבות המערבית הזיזה את הסוגיה הלובית למשבצת "הקונספירציה החיצונית", שהיא אותו מיתר ממש עליו מנגן מועמר קד'אפי. ואכן, שוחרי תיאוריית הקונספירציה נוטים מיד להתייצב לצד קד'אפי. בו בזמן, המציאות מקשה עד מאוד על תמיכה ברודן שנישל את העם הלובי מכל זכות התפתחות, העלים ממנו את אוצרות הנפט, והסיג את מדינתו עשורים רבים לאחור.

חיילי או"ם שבדים בביר סוויר, 1956. באנו לעזור. צילום: cc by-United Nations Photo

הסירוב להגן על השליט הרע מקביל להתנגדות להתערבות המערבית "גם אם השתתפו בה כמה ערבים". כנפאני טוען שההפגזות מעוררות מיד את האסוציאציה העיראקית ושואל האם האמריקנים היו מוכנים לעזור לאזרח הלובי אילולא היה משופע באוצרות נפט. אם התשובה חיובית, כיצד זה לא נחלצו לסייע לאזרחים הפלסטינים, התימנים, הסומאלים ולרבים אחרים "הפזורים בזירות מחלוקת שונות ברחבי עולם".

לפני התערבותו של המערב היה חשש מרצח עם שיבצע קד'אפי המנצח באויביו. אך בימים אלה נעה לוב בין כניעה לרודן אלים לבין פלישה מערבית בנוסח ממוסך.

כנפאני חותם את מאמרו בטענה שאם אין עדיין תשובה ברורה לצד מי לעמוד בלוב, הרי היא ברורה כשמש, עבור לובים רבים ועבור עמים שכנים והתנועות העממיות בלוב, בתימן ובבחריין. בזירות אלה קוראים היום: "העם, אך ורק העם, רוצה להפיל את השלטון".

הדיאלוג הנחוץ

חבירתה השנויה במחלוקת של הליגה הערבית למערב נגד המרד בלוב ובתימן, מעוררת שאלות חדשות לגבי הלגיטימציה שלה, מידת תפקודה וחיוניותה לעמי האזור הערבי. במאמרו ביומון "אלחיאת" הלונדוני, מצביע זוהיר קסיבאני על כך שהחיבור הזה מוענק תחת כיסוי האו"ם, ומתיר פלישה למתחם המרות של העמים הערביים. דיכוי הכוחות של קד'אפי בלוב מעורר מחדש את שאלת גבולות המערב בהתערבותו במזרח התיכון בכלל ובמדינות ערב בפרט. שאלה זו עלתה בהקשרים של מלחמת המפרץ הראשונה, כיבוש עיראק וזירות ערביות אחרות, ובימים אלה שבה לככב לנוכח המהפכות המשנות את פני העולם הערבי.

יש לקיים דיאלוג פתוח מסוג חדש, מציע קסיבאני במאמרו, דיון שלא ישלול מעיקרן את הלגיטימיות של האינתיפאדות. דיון מהסוג הזה עשוי להועיל הן למנהיגים הערביים והן למנהיגי המרד, טרם השתלטות השיח המדיני על "מסלולים סקטוריאליים, דתיים או עדתיים".

קסיבאני מדגים מהמתחולל בזירה הלובית וטוען שהמבצעים הצבאיים מטעם המערב ובתמיכה בינלאומית-ערבית עדיין לא הצליחו להפסיק את מרחץ הדמים המתרחש ברפובליקה של הקולונל קד'אפי. לטענתו, התסריט המתפתח בלוב בתאוצה מרמז על מצב בו המערב "יעלים עין" מאפשרות הישארותו של קד'אפי על כס השלטון.

כמו כן, "בניסיונם להרכיב את הממשלה הזמנית מצטיירת מפה ראשונית לסטאטוס קוו: מפה שתפצל את לוב לחלקה המזרחי ולחלקה המערבי". קסיבאני מבקר את המציאות החדשה שהתערבות המערב עלולה לייצר, ובה סטטוס קוו לפיו המורדים יהיו בחלק אחד וקדאפי ושלטונו בחלק השני.

על מנת להדגים את רוע המציאות שאליה עשויים הלובים להתעורר בקרוב, מספק קסיבאני השוואה מסודן, שלדעתו החלה לנטוע את זרעי המלחמה לאורך הגבול כולו, עם החלטת ההתנתקות שאושרה בממשל העם כאשר "שתי הסמכויות, השבטים, הצבא ובארות הנפט נלחמים זה בזה".

מועמר קד'אפי. האם המערב היה מתערב אלמלא אוצרות הנפט עליהם הוא חולש? צילום: courtesy of Organ Museum cc by-Abode of Chaos

תימן, על פי קסיבאני, מדגימה "מודל בוטה לנצלנות האמריקנים: שר ההגנה מתעלם מהזירות הקשות והעקובות מדמים ברחבי תימן, במקביל "המדיה נסוגה למתרס 'טרור התקשורת' המצדיקה את האסון". אחרי הקריאות ליום הזעם בשישי ההולך ומתקרב, עלי עבד אללה סאלח, נוהג לדעתו "בכלים מיושנים", כלי הדיכוי השלטוני שבאמצעותם ישתיק את המהפכה עם "חוקי החירום", שנחקקו באופן בלתי חוקי, כאשר מחצית מנציגי העם כלל לא נכחו בפרלמנט.

המלחמה בתימן החלה להתבשל עוד בזמן "מלחמת ההתנתקות" שהוצתה בשנת 1994, גורס קסיבאני. תוצאות המלחמה הזו חיזקו את הבדלנות בין תימן הדרומית לתימן הצפונית, כאשר השלטון של סאלח דוחק, מבודד ומגביר את העוני בתימן הדרומית.

קסיבאני חותם את מאמרו במעין חשבון נפש שבו הוא קורא לערבים להקשיב לרחשי הלב של האזרחים. החטא הראשון של השלטונות הערביים כולם מתבטא בפסיחה על העם. החטא השני הוא לדבריו הטיפול בבעיות העם באמצעים אידיאולוגיים המהווים מסכות להמשך העושק וההדרה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.