• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

מדוע יש להמשיך לשבות

לא רק משום שההסכם מותיר עובדים רבים מחוצה לו, אלא גם מפני שההישגים המוצגים כמשמעותיים אינם מתייחסים לגורמים רבים, בין היתר שחיקת שכר, זכויות ארגון ואפשרויות קידום
גיא פלדמן

יום ראשון השבוע היווה נקודת רתיחה במאבקם של העובדים הסוציאליים. במהלך אותו יום, דחה מרכז איגוד העובדים הסוציאליים את ההסכם שהציגו בפניהם איציק פרי, יו"ר האיגוד, ועופר עיני. הקושי של פרי ועיני ושל נציגי משרד האוצר בגיבוש החלטה אשר תביא לסיום שביתת העובדים הסוציאליים קשור לאי הבנה מהותית לגבי אופייה של השביתה. שורשי השביתה אינם נטועים ברצונם של העובדים להבטיח אינטרסים סקטוריאליים צרים, אלא בשינוי שחל בשנים האחרונות בדמותו של המעמד הבינוני, שהחל להיתקל בפניה המכוערות של מדיניות ההפרטה ולמרוד בעוולותיה.

במאמר זה אנסה להסביר מדוע ההסכם שהציגו בפני העובדים הסוציאליים אינו הוגן ומדוע אין בו בשורה לא רק לעובדים הסוציאליים, אלא גם לחברה הישראלית כולה. כך, אפריך את הטענות בפי התומכים בהסכם המציגות אותו כ"הסכם הטוב ביותר למען העובדים", וכן את הטענות המוטחות מפי אותם תומכים בנוגע לחוסר ההבנה של העובדים הסוציאליים את עיקרי ההסכם.

הפגנת העובדות הסוציאליות מול בית הדין הארצי לעבודה, 22.3 צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

ראשית, לגבי התוספת הדיפרנציאלית לשכר העובדים. ההסכם של עיני, פרי ונציגי משרד האוצר מציע כי תשולם לעובדים תוספת מוחלטת בגובה 1,100 שקלים, זאת בארבע פעימות במשך שלוש שנים. בשם "ההוגנות" האוצר חתר להנהיג תוספת שכר דיפרנציאלית, זאת כדי לפורר את מאבקם של העובדים. כך, לטענתו, עובדים המשתכרים שכר נמוך מאוד, יזכו לתוספת של 25% בממוצע לשכרם הנוכחי. נציגי ההסתדרות והאוצר "שכחו" לציין ש-7% מתוך התוספת ניתנה כבר לכלל העובדים במגזר הציבורי לפני מספר חודשים. כלומר, העובדים אמורים בעצם לקבל תוספת של כ-18% בממוצע, ששווייה כאמור רק 1,100 שקלים.

עוד "שכחו" לציין ששכרם של העובדים הסוציאליים לא עודכן במשך 17 שנים, ולכן נשחק בלמעלה מ-50%. לאור זאת, התוספת המוצעת אינה מהווה פיצוי ראוי והוגן עבור השחיקה הברוטלית בשכרם של העובדים. במלים אחרות, על פי ההסכם שהוצג לעובדים, עובדת סוציאלית בעלת תואר שני ועם ותק של עשר שנים במקצוע תשתכר בעוד שלוש שנים כ-5,900 שקלים, במקום כ-4,800 שקלים שהיא מרוויחה כיום. יתר על כן, תמורת תוספת זעומה זו לשכר, תידרש אותה עובדת לעבוד שש שעות נוספות בכל חודש. לכן, אין להתפלא שהעובדים תופסים את "ההישג" כלא משמעותי.

שנית, ההסכם המוצע אינו מתייחס כלל לדרישתם של העובדים לקביעת טבלת שכר חדשה. טבלת השכר הנוכחית מציעה לעובדים קידום רק לפי תפקיד, בעיקר אם מדובר בתפקיד ניהולי, ולא לפי צבירת ותק והתמקצעות. מספרם של תקני הניהול כיום הוא מועט, ולכן הטבלה אינה מציעה לרבים מהעובדים אופק קידום מקצועי וכלכלי. כלומר, עם מעבר של העובד מתפקיד לתפקיד, שכרו אינו מקודם באופן משמעותי. לאור זאת, גם אם יקבלו העובדים תוספת משמעותית לשכרם אך עדיין לא יזכו לתגמול עבור ותק ומקצועיות, בעוד מספר שנים ישארו רבים מהם תקועים עם רמות שכר נמוכות באופן יחסי וללא כל אפשרות לשיפור רמות אלה. לכן, העובדים סבורים כי הדרישה לטבלת שכר חדשה היא חלק אינטגרלי מההסכם והם אינם מוכנים לוותר עליה.

שלישית, ההסכם שהוצג לחברי האיגוד על ידי עיני ופרי הציע שכר מינימום בגובה 7,100 שקלים לעובדים הסוציאליים המופרטים בעמותות, זאת במסגרת הסכם שיחתם בין העמותות לממשלה בנוגע לתנאים החדשים האלה. בלשון אחרת, מודל ההפרטה של שירותי הרווחה ימשיך לפעול תמורת אותם תנאי עבדות ותוך פגיעה בעובדים, שיישארו לא מאורגנים ונטולי זכויות ואפשרויות קידום. כך ניסו נציגי האוצר, ובעקבותיהם נציגי ההסתדרות, ללמד את העובדים שיעור בציניות של כלכלת ההפרטה. לאחר שהופרטו שירותי הרווחה והושחתו ערכים חברתיים מרכזיים, החליט האוצר לזרוק משהו לכיוונם של העובדים הסוציאליים. אך העובדים, שעמדו על הכשלים של מדיניות ההפרטה, הפכו את מאבקם גם למאבק נגד הפרטת החברה הישראלית. דרישתם של העובדים לצו הרחבה, אשר יחייב החלת כל מרכיבי ההסכם הקיבוצי על העובדים הסוציאליים בעמותות פרטיות, הוא מענה ראשוני ראוי לשיקומה של ישראל מהריסות ההפרטה .

מטרת ההתעמרות המתמשכת של האוצר בעובדים הסוציאליים היא לשמר את אותה נורמה כוחנית שהשתרשה בישראל במהלך שני העשורים האחרונים במסווה של "טובת הציבור". דחיית ההסכם והמשך השביתה של העובדים אינם רק למענם; המשך השביתה נעשה כמאבק על זכויות העובדים הסוציאליים ועל מקומה של העבודה מול האידיאולוגיה הניאו-ליברלית. היא מפגינה את כוחם האמיתי של העובדים – הסולידריות. זהו עיקרון היסוד שהניע את מאבקי העובדים מאז ומעולם. ואת העיקרון הזה, גם הדה-לגיטימציה שעושים למאבק עיני והאוצר לא תצליח לשבור.

הכותב הוא עובד סוציאלי וסטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דניה

    כל הכבוד! כתבה מעולה וממצה. אני רוצה להזמין את אנשי האקדמיה שגידלו אותנו למקצוע הזה לצאת מהקונכיות שלהם גיא אולי תדרבן את המרצים בירושלים אני אפנה לחיפה.

  2. נעם לוי

    חי בסרט.
    ואסור להיכנע לרטוריקה וה"ניו ספיק" הספינולוגי של האוצר ו"חסידי ההפרטה והשוק יסדר הכל": עובדה, עצם ההפרטה לא ייצרה תחרות שהובילה לשיפור שירות משמעותי, והיכן שכן היה הדבר על חשבון המשכורת ויכולת המיקוח של בעלי-המקצוע (במקרה זה העוסי"ם) המופרטים. מה שכמובן הביא וכבר מביא לשחיקה ביכולת התמקצעות של המופרטים ומניה וביה פוגע ברמת השירות הניתן ולא משפרו רק כתוצאה מהדבקות המשיחית ב"קונספט השוק החופשי". אמפירית. חדמשמעית. חוצמזה, מדובר כפי שכבר נכתב, על שירותים שרק למדינה כ"משקללת טובת הכלל" יש אינטרס אמתי – ובינינו מנדט ולגיטימיות אמתיים – לתת לציבור האזרחים. כשם שהיא ממסה באופן פרוגרסיבי, ודורשת שירות צבאי ומילוי חובות אזרחיות כך גם היא הגורם המייצג והאחראי להקצאת המשאבים ומימוש העקרונות הדמוקרטיים של חירות שיוויון ושיוויון-הזדמנויות (כפי שכבר נקבע בלא מעט פסיקות בג"ץ באשר לאופן התיקצוב שאמור לעלות בקנה אחד עם העקרון המנחה על פי החוק, ועל אחת כמה וכמה על פי חוקי היסוד). אז…שלא יעבדו עליכם.

  3. עדריאל

    יישר כוח!

  4. נועה רם-קוצר

    מאד מודה לך על הניסוחים החכמים, הנבונים שעוזרים לבטא את המהות של המאבק שלנו בכל הרמות

  5. יעל פלג

    מאמר זה מבהיר באופן ממצה
    את ההצדקה להמשך השביתה.

  6. רוני, עו"ס

    אין פליאה על כך שנולד הסכם כזה מבזה וללא הרחבה לעובדים בעמותות. זאת יש לדעת: העוסי"ם בישראל ומנהיגיהם בעד ההפרטה.נקודה!ואם יש קבוצות קטנות אך משמעותיות (עתידנו למשל..)היוצאות נגד ,אזיי גם הן נכבלות באזיקי האיגוד.מעולם לא מצמץ מנהל ברווחה כאשר שכר עו"ס בתנאים פוגעניים.מנהלים-עוסי"ם הניעו את גלגלי ההפרטה בעשור האחרון יותר מכל מגזר אחר.לכן, היציאה למאבק הצודק הזה ,לצד שיפור משמעותי בשכר, היה צריך להתחיל קודם כל בשינוי התפיסה הבסיסית לגבי הפרטת שרותי הרווחה ולהציג קו ברור ונוקשה בעניין. מאחר ולא היה קו כזה התוצאה המבישה היא מול עינינו.

  7. חנה

    כדאי לפרסמו באתרים/עיתונים נראים ובולטים יותר.

  8. עדי בן יעקב

    מאמר מצוין רק הוא מתעלם מדבר אחד וזה שאין לעובדים הסוציאלים ארגון וכוחות להמשיך את השביתה ואתם תשברו. יותר טוב להפסיק את השביתה ולא לחתום.

  9. אריק

    מציעים שכר מינימום יותר גבוה לעובדי העמותות, כדי לתפוס שתי ציפורים – גם המתקת צפרדע ההפרטה ומשיכת העו"ס לכיוון זה ע"י שכר גבוה יותר מזה המוצע בשירות הציבורי, וגם יצירת פילוג בין עובדות/י העמותות לאלו שבשירות הציבורי בגלל פערי השכר.
    ההפרדה הזו מלאכותית, משום שהעמותות ממומנות על ידי הממשלה הקונה את שירותיהן. ההפרש המוצע בשכר משקף את הפרמיה שהממשלה מייחסת לביטול המחוייבות שלה כלפי העובדים.

    בקיצור, הסכם שהוא בושה וחרפה כלכלית וחברתית, ועופר עיני מראה פה את "צבעיו האמיתיים" כשהוא תומך בו ובעמדת האוצר, במקום לגייס את כל כוחו וכוחם של הועדים החזקים במשק לטובת מאבק העו"ס.

  10. אנה

    איפה היינו בכל השנים כשכבר היתה הפרטה כמו באמצעות האגודה לבריאות הציבור-חברת כח אדם של משרד הבריאות או שקל שעובדים עם משרד הרווחה?איפה היה האיגוד?אני באופן אישי פניתי לאיציקפרי לפני כשלוש ארבע שניםהוא ענה שלא צריך להיות לוחמני.בואו נודה שרצינו להצטרף גם אנחנו לחזירייה הקפיטליסטית ולא ייצגנו את הערכים כן ערכים אולי אפילו התביישנו להגות את המילה ערכים.אנחנו צריכים להכות על חטא!אנחנולא נלחמנו עבור הציבור אותו אנו משרתות ו'בזכותו' אנו משתכרות.מודה ועוזב ירוחם

  11. אלי אמינוב

    את האמת הזאת עדיין לא הבינו רוב העובדים בארץ: ההסתדרות היא חלק מהמשטר, חלק חשוב במנגנוני השלטוןלפיקוח על מעמד הפועלים. ההפרטה לא היתה מצליחה לצאת לפועל לו היתה ההסתדרות שוללת אותה, אך היא חלק מחסידי ההפרטה. העובדים הסוציאלים לקחו על עצמם משימה שתהפוך את הנהגת ההסתדרות לאויביהם, אולי אפילו יותר מפקידי האוצר. רק איגודים מקצועיים דמוקרטיים הנשענים על ועדים נאנים לעובדים ומבטאים את רצון העובדים והחלטותיהם יוכלו להאבק בתשלובת של מעבידים אוצר והסתדרות.

  12. שולי

    פרט לנדבה בסך 1100 ש"ח בארבע פעימות (לעובדים במשרה מלאה, להזכירך – רוב העו"סים אינם מועסקים במשרה מלאה, ממחסור בתקנים,כך שיקבלו 50-75% מזה) העו"סים יקבלו גם 7.25% כמו כל עובדי המגזר הציבורי. כך שזה לא מתקזז מהתוספת "המדהימה" שהוצעה לנו.