• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

אז נוחי הבטיח

הסיכוי שכעת תמצאו ב"מעריב" מאמר ביקורתי על ריכוזיות תאגידית במשק קרוב לסיכוי שתיתקלו במאמר ביקורתי על נתניהו ב"ישראל היום". בעקבות עלילות נוחי דנקנר
יוסי דהאן

נוחי דנקנר, יושב ראש הקוגלומרט הכלכלי IDB, רכש בסוף השבוע את "מעריב". בתקשורת התפתח דיון בשאלה האם דנקנר יעשה בעיתון שימוש על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים הרבים שלו. דנקנר עצמו פנה לעובדי "מעריב" והפציר בהם להמשיך ולסקר ללא חשש גם את חברת IDB. "אנא המשיכו לשמור על האינטגריטי, על המקצועיות ועל העצמאות וחופש הבעת הדעה – כולל סיקור ביקורתי על קבוצת IDB והחברות הבנות שלה ועל מנהליה ובכיריה ואני בתוכם", אמר.

דבריו של דנקנר הזכירו לי ראיון רדיו ששמעתי לפני מספר שנים, יום לאחר רכישת "מעריב". רזי ברקאי שאל את הרוכש החדש של העיתון, עופר נמרודי, האם הוא יכול להבטיח שהעורכים והעיתונאים של העיתון יהנו מעצמאות ומאי תלות, נמרודי הבטיח שכל מטרתו ברכישת העיתון היא לתרום לחופש הביטוי בישראל ולחיזוק עצמאותה של העיתונות. זמן לא רב לאחר מכן התפטר דן מרגלית מ"מעריב" בעקבות טענות על התערבות לא ראויה מצידו של המו"ל; עלילותיה הנוספות של משפחת נמרודי ב"מעריב" והתעללותה בחופש הביטוי ידועות.

נוחי דנקנר. תחקיר ישראייר, זוכרים?

נוחי דנקנר הוא אדם מאד רגיש לעיתונות ויודע היטב כיצד לנווט אותה לשרת את עסקיו. כיוון שהזיכרון התקשרותי בישראל קצר ולקוי, מן הראוי אולי להזכיר פרשה כלכלית אחת שהתרחשה לפני כמה שנים המעידה על מחויבותו של דנקנר לחופש הביטוי ולעיתונות עצמאית, ומה קורה כאשר הערכים הללו מתנגשים עם עם האינטרסים הכלכליים של התאגיד. לפני כחמש שנים עמד להיות משודר במסגרת התכנית "עובדה" תחקיר, שממנו עלה שבכיר בחברת "ישראייר" ניסה לטייח תקרית בטיחותית חמורה במסגרתה רק בנס ניצלו חייהם של 260 נוסעים שטסו במטוס החברה מניו יורק לישראל. ישראייר, חברה בבעלות דנקנר, הפעילה מערכת לחצים ואיומים משפטיים על מנת למנוע את שידור התחקיר.

הזכיינית "קשת" שחששה מתביעה משפטית מדנקנר עיכבה את שידור התחקיר, ובעל ההון מוזי ורטהיים העומד בראשה נזעק לתמוך בחברו ופירסם ב"ידיעות" מאמר בשבו הצהיר שהוא מצטער כי "עובדה" צורפה ל"קשת". כמה ימים לאחר שפורסם על ביטול שידור התחקיר, הסירה חברת "סלקום" – גם היא בבעלותו של דנקנר – לגמרי במקרה את חסותה מתוכנית של "קשת" שהיתה אמורה לעסוק באלימות בישראל. כך ייעשה לסיקור ביקורתי של IDB. כמו כן, לפני מספר חודשים חשף מיקי רוזנטל בערוץ 10 כיצד צבר נוחי דנקנר את הונו העצום באמצעות הון ציבורי ורגולציה רופסת.

לכן הסיכוי שבקרוב תמצאו ב"מעריב" מאמר ביקורתי על ריכוזיות תאגידית במשק, קרוב לסיכוי שתיתקלו במאמר ביקורתי על נתניהו ב"ישראל היום". וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית הבעלות האנכית של הרכישה הזו: השליטה של דנקנר ב"סלקום" ובספקית האינטרנט "נטוויז'ן" מעניקה לו יתרון משמעותי בשליטה בתכנים, עובדה שתעניק לו יתרון משמעותי לא רק בהפצת תוכן אלא עתה עם רכישת עיתון גם על התכנים שיגיעו לציבור.

אחד היתרונות של גילו המופלג של האתר הזה זה שלעתים קרובות אפשר לעיין במה שנכתב כאן לפני מספר שנים על מנת להאיר עניין אקטואלי. במאי 2008 ערכה התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות בתל אביב קונצרט חגיגי לרגל 60 שנה למדינת ישראל. מנכ"ל התזמורת אבי שושני נשא דברי ברכה לשנת השישים לקיומה של מדינת ישראל והפליג בברכות לתורם נוחי דנקנר, במלאת חמש שנים לרכישת קונצרן IDB. בתגובה לדברי החנופה החגיגיים של המנכ"ל שושני לאיל ההון נשמעו קולות מחאה ושריקות בוז בקרב הקהל.

דנקנר, שכאמור אינו מתראיין בכלי התקשורת אלא רק מתדרך אותם באופן קבוע בעילום שם, חרג באופן יוצא מן הכלל ממנהגו ואמר ל"מעריב": "זו צרות עין וטיפשות. במקרה היום מציינים חמש שנים לרכישת IDB. לצערי באולם הזה בתל אביב ישב מיעוט של שמאלנים, קנאים, מרי נפש ואני מתעלם מהם לחלוטין, אמשיך לעשות למען הקהילה ולמען טובת מדינת ישראל כי אני חלק ממנה". אין צורך בראיון בלעדי לחג על מנת לפרוש את תפיסת העולם של איל ההון המסתורי. באמירה אחת הוא פרש את משנתו ומחשבותיו אודות החברה הישראלית, תמונת עולם שתבוא לידי ביטוי ב"מעריב" – שממילא זהה למה שמנחה את עורכיו בשנים האחרונות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ALL THE NEWS FIT TO PRINT

    כשמאלני, קנאי, מרנפש — אני מתעלם "ממעריב", "ידיעות" והחינמון השלדוני לחלוטין! – רק חבל שגם ב"הארץ" (ובמיוחד במהדורה האנגלית) מוחקים לעיתים את תגובות השמאל.

  2. עמית

    הרי הבעיה איננה שדנקנר או וירטהיים או מוזס, או עופר וכו' קונים כלי תקשורת.
    הבעיה היא שיש להם הרבה מידי כוח והם מסכנים את הדמוקרטיה.
    מה שצריך לעשות זה לפרק פירמידות שליטה ולבטל את מוסד מניות השליטה במובן הקיים.
    יושבים כמה אוליגרכים ומנענעים את הדמוקרטיה הישראלית כאילו הייתה שטיח כניסה חבוט.
    אם חפצי חיים אנחנו יש להחליש את החבורה הזאת ולהקטין אותה לממדים האמיתיים שלה.

  3. יריב מ

    עולה ביתר שאת הצורך בעיתונות קואופרטיבית, על אף הקושי במימון הון התחלתי. זכור גם הניסיון ההירואי – והנאיבי משהו, כדרכם של רעיונות חלוציים – של נתי יפת וחברים, להקים פורטל קואופרטיבי. לצערינו זה לא צלח.

  4. אברהם

    כל בעלי ההון מספיק ציניים כדי לחשוב שאנחנו טפשים או שהם בכלל לא מתעמקים במחשבה אודותינו.
    אכן גילו המופלג של "העוקץ" מוכיח כי האמת הזו הולכת ומתעצמת לנגד עינינו. בעיניי הטרגדיה האמיתית היא שאין לנו הרבה מה לעשות עם זה. אם לא היה אויב להילחם אז תמיד היתה אידיאולוגיה להילחם עבורה, אולם נדמה גם זו נעלמת ממקומותינו ואנחנו האזרחים עוסקים בחומר, בהישרדות היומיומית שלנו, של ילדינו.

  5. דור לוי-רפורמה כלכלית

    קרא על פרשת רותי סיני…

    הארץ יודע 'יפה מאוד' לפעול לטובת האינטרסים של בעליו ושל חבריהם…

    גם לטובת כדור הארץ, וגם לטובת חופש המידע, אני מקווה שאנשים יפסיקו לקנות עיתונים ויעברו לאינטרנט. כאן לפחות, עדיין, יש אפשרות לדעות אלטרנטיביות לקבל ביטוי.

  6. לא ראינו ולא שמענו

    דן מרגלית, רון קופמן, מוטי גילת כותבים בחינמון "ישראל היום". הם תוקפים, מבקרים, משתלחים ולא מרחמים על איש. שתיקתם הרועמת בנושא "ביביטורס" מעוררת את החשש שהם כלים על לוח השחמט של המיליארדר שלדון אדלסון

  7. יונתן ברזילי

    הארץ, בבעלות משפחת ההון המינורית בגודלה שוקן, לא שונה מהשאר. שוקן חולש גם על הוצאת ספרים ובית דפוס. הוא היה המוציא לפועל העיקרי של שבירת העיתונות המאורגנת בישראל, ב"חדשות" ובהארץ. כמו כן, ישראל היום מודפס בדפוס של הארץ ונוצרת ביניהם תלות הוכת וגוברת, ככה שכל תלונה של הארץ על ישראל היום נראית יותר ויותר צבועה עם הזמן. לגבי העמדות שלו, הארץ לא שמאלני, אלא ליברלי. במונחים של ישראל הוא ימני כלכלית ושמאלני מדינית, אבל למעשה זאת תפיסת עולם קוהרנטית שמתבססת על חירות ואינדיבידואליזם קיצוניים.

  8. מאור

    ולהבין שאמצעי תקשורת פרטי לעולם ייצג את רצון בעליו. הבעלים רוצים גם השפעה וגם רווחים (או הפסדים מזעריים)- בידינו, ע"י חרם צרכנים, לקבוע את הרווחים כך שהשפעה ניכרת של הבעלים תפגע לו מאוד ברווחים.
    בכלל, מי הוא אותו אזרח ישראלי דימיוני שמקבל את ידיעותיו רק ממעריב (וסלקום, ונטויז'ן)?

  9. עמירם ברוטמן

    כפי שהופיע ב-25 לחודש במוניטין עיתון למסרים מידיים http://www.monitin.org.il

    עיתונות
    ירון לונדון אמר בעקבות רכישת 'מעריב' ע"י נוחי דנקנר, כי בפועל אין לבעלים השפעה על הנעשה
    בעיתון. הוא נזכר רק במקרה אחד של ניסיון השתקה של תחקיר, מוזי וורטהיים בתכנית 'עובדה'. זה סוג של היתממות. רק לחשוב על מוטי גילת ומיקי רוזנטל שעזבו את 'ידיעות' לאחר שניסו להשתיק אותם. אין סיבה לחשוב שדנקנר שונה ממוזס. השליטה של בעלי אינטרסים, פישמן, מיימן, דנקנר ואחרים על התקשורת, במקום השליטה האידיאולוגית של פעם, מתאימה לחברה הישראלית כמו 'קדימה'. 'קדימה' הצהירה שאין לה תפיסת עולם והיא חברת ניהול. ישראל היום היא יותר עסק ממדינה.