שעתוק מערבי בעולם הערבי

עמים מתקוממים ועריצים קורסים, אך האם יצליחו מדינות העולם הערבי לבחון שאלות יסוד ביחס לדת וחברה, ולהתמודד עם אתגר הדמוקרטיה?
ערך ותרגם: אלטייב ע'נאים

אחרי שתי המהפכות הראשונות במאה העשרים ואחת, התוניסאית והמצרית, ובעוד זירות נוספות בעולם הערבי בוערות באש מהפכנית, עולה השאלה ביחס לחלופות שייתכנו לשלטונות העריצים שהופלו. לאור המצב הבעייתי במדינות ערב, תשובות אפשריות לשאלה זו פתוחות לחללים רחבים, וכוללות קצוות מנוגדים מקצה לקצה, המעידים על חברה הסובלת מהרבה דילמות מהותיות בהרכבה ובהשקפתה על העידן העכשווי.

עבד אלעזיז אלסאווי, כותב מסודאן, מנתח את חלופת הדמוקרטיה המוצעת כפתרון האולטימטיבי למדינות המשתנות בעולם הערבי, תוך שהוא שופך אור על השיח הדתי והחברתי שגובש במדינות אלו לאורך דורות.

אלסאווי קורא להתייחס "למפסיד הערבי האחר" של שרשרת ההתקוממויות. לטענתו, החשש הגדול מתוצאות המהפכות טמון "בחולשת התודעה הדמוקראטית הכללית, אשר לא מסוגלת לגשר מעל לפערים הענקיים הקיימים בין הציפיות ויכולות ההישגים". הוא מסביר את הטענה באמצעות התייחסות למרקם החברתי השונה והמשונה היוצר את החברה הערבית בכללותה, הרי בחברות כאלו חסרים מוסדות רשמיים ולא רשמיים שאמורים לסלול את הדרך לקראת המדינה האזרחית הדמוקראטית.

פתקי הצבעה ולא כדורים. צילום: cc by-updua

במלים אחרות, לדבריו, הקרקע אינה כשרה עדיין לייבוא מכשיר הדמוקרטיה; הייבוא, העדכון והשעתוק של הדמוקרטיה למדינות ערב, צריך לעבור תהליך התפתחותי ולא לנחות כאילוץ. "זוהי מסקנת שתי האינתיפאדות הסודאניות נגד שני משטרי עריצות בשנים 64' ו-85'". אלסאווי מסביר את העובדה שמהפכה נגדית לא התעוררה בתוניס ובמצרים כנזקפת לזכות קיומה של שכבה חברתית בינונית, בנוסף לקיום חלקי של מוסדות המדינה האזרחית.

הסיכון למהפכות טמון, לדעתו, במדינות כמו סודאן, לוב או תימן, הכלואות בין ניגודי השיח של המקאוומה (המאבק) לבין השיח של הדמוקרטיה, יתחוללו מלחמות עקובות מדם. דינאמיקת ניגודים זו גורמת לציבור הרחב להתחלק בעמדותיו בין הערצה נלהבת למקאוומה (הלבנונית, העיראקית, הפלסטינית וכו') לבין התנגדות חריפה לכל גילוי של התקוממות.

כשניגשים להסיק מסקנות לגבי העולם הערבי, יש לקחת בחשבון את מכלול המרכיבים היוצרים אותו, ביניהם המבנה החברתי, הכלכלי, ההקשר ההיסטורי ומרכיבים משפיעים אחרים. אלסאווי סבור שהאמונה הדתית האסלאמית, הופכת בעולם הערבי למכשול קשה, משום שהקריאה המחודשת לטקסטים המכוננים באסלאם נפסקה.

דרוש "חשבון מחודש בתפיסת האג'תהאד (הפרשנויות)", טוען אלסאווי וקורא לפתוח את חלל ההזדמנויות מול חוקרים הניגשים אל טקסטים אלו עם כלים עדכניים מדעיים, על מנת לחלץ את הגישה הדתית מקיפאונה ההיסטורי.

אלסאווי מדגים את ניצני עידן "התחייה" הערבי, במאה ה-19, בו פעלו הוגי דעות, סופרים ופעילים חברתיים דוגמת אלטהטאווי, מחמד עבדו, ח'יר אלדין חסיב ועוד. אך "תחייה" זו נקטעה, כלשונו, בשיא פעילותה ולא חודשה. היא הוקפאה בשל פעילות הזרמים הריאקציוניים שפוסלים כל דינאמיקה מכל סוג שהוא עם ההגות המערבית. תקופת קבלת העצמאויות במדינות ערב השונות הניבה, כלשונו של אלסאווי, שכבה חברתית ששימרה את הקיפאון ההגותי, החברתי והכלכלי מתוקף שמירת העצמאות.

בסיכום מאמרו, מנסח אלסאווי את האתגרים המשחרים לפתח ההגות הערבית: "המנטאליות הערבית והאמונה הדתית האסלאמית וזכויות המקאוומה הלאומית נמסרו למסלולי אידיאולוגיות סגורות… העוברים כעת הפשטה ציבורית, בפעם הראשונה לאורך ההיסטוריה שלהן". הדוגמה שבאמצעותה חותם אלסאווי את מאמרו היא המודל התוניסאי, שסובל כעת מחשש הנפילה במהמורות הפערים הגדולים בין ההגות המטיפה לשלטון דתי ולזו הקוראת לשלטון הדמוקרטי; כשהפחד הוא ממתנגדי החדשנות ההגותית השוללים את "הייבוא מהמערב".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. "מיתון" העולם הערבי - בידי המערב - הוא ה מ פ ת ח להבנת הקורה שם

    איך ניתן לכתוב על ההתקוממויות בעולם הערבי ללא הזכר את ארה"ב וישראל, וזאת לאחר ביקור הגברת הזקנה [*] הילארי קלינטון, (שהיא הסמן הימני-ציוני בממשל אובמה) במצרים וטוניס. הרי לכל מי שמעורה במצב בעולם הערבי ברור שהתערבות האימפריאליזם האמריקאי, הצרפתי והבריטי בבלימת הרדיקליזציה של העולם הערבי, לא היתה מזערית. קלינטון גם עסקה –לבקשת ביברק–בשידול משטרו של גנרל טאנטאווי (שהוא שריד מרכזי של משטר מובראכ) להמשיך להטיל מצור על עזה, ולא לבטל את הסכם השלום הנפרד עם ישראל.

    [*] "ביקור הגברת הזקנה" הוא מחזה מאת המחזאי השווייצרי פרידריך דירנמאט.

  2. גם לנהנתיהו ולברק חלק נכבד בעצירת התהליך

    ודאי שאיני מחדש לכם דבר על "הקשרים המיוחדים" בין שליטי ישראל ומשטרו המושחת של חוסני מובראק. ישראל דאגה לכך ש"הידידה הגדולה" תתמוך בצבא מצרים כספית. ולא מדובר בכסף קטן… מובארק מצידו הסכים להקים גדר "כיפת ברזל" מתחת לאדמה לאורך הגבול המצרי עם הרצועה. חראגיל גם את בניית הגדר שילם ממשל אובמה! כ-240 מיליון דולר הושקעו בה! וכידוע מובראק וטנטאווי "התכבדו" בביקורים תכופים של ביבי וברק… פעם בקהיר ופעם בשארם של השייח… עוד מעשים ‎לא לגיטימיים. בסוף גם אובמה הבין שהגועליציה הישראבלופית עבדה עליו בעיניים. [במאמר מוסגר אומר שכאשר אריק שרון שיקר היה "טיק באף" מופיע בפניו ומתריע, ומזהיר את הצופים על הבלוף שבו הם מועדים לצפות… לגועליציה אין "טיק באף", אך ראו זה פלא גם ללא ה"טיק" — העולם מבחין בשקרי בעלי "הצבא המוסרי בעולם"]. הסכם השלום הנפרד שעליו שמר מובראק בקפדנות [וגם הממשל החדש-ישן במצרים ימשיך באותה הדרך, אלא אם ייזרק בידי העם] חסך לישראל מאות מיליארדי דולרים. אם ישראל תידחה את השלום הכולל שהוצע כבר ב-2002, ישראל תיאלץ להציב אוגדה או שתיים כדי "לאטום" את הגבול עם מצרים, במקום מחצית הפלוגה עד כה. בקיצור: לנו עניין בשלום ובשיוויון, וגם בדמוקרטיה אמיתית בכל הסביבה. אנו רק מיעוט בתוך העולם הערבי! ומה עוד? – המלחמות יקרות בדם ובדמים – תרתי משמע, והשלום זול בהרבה, מכל הבחינות.

  3. שוש

    לדבר על דינמיקות ותהליכים בעולם הערבי בלי שישב בסוף כל משפט ישראלי עם או בלי נרגילה.

    מרתק, תודה על המאמר, כן ירבו.