ימ"ט למירוק המצפון

"יום מעשים טובים" מבית מדרשה של שרי אריסון הוא ה-סמל להתכחשות המדינה לאחריותה החברתית והפניית העורף למאבק העובדים הסוציאליים. פסטיבלי שנור וסימפטיה זמנית לא יוציאו אותנו מהבוץ
יעל לוין

לאחרונה צד את עיני ברחוב שלט חוצות מאיר עיניים: "יום מעשים טובים". המיזם מבית מדרשה של שרי אריסון מהווה מעין פרומו לפסטיבלי השנור החגיגיים שיפקדו אותנו לפני חג הפסח. בקרוב מאוד נוכל לשמוע את שאון המצלצלין שייתרמו לקופת הצדקה הגדולה, המיועדת ל"שולחן החג" של החלכאים והנדכאים בחברתנו.

אני עובדת סוציאלית. אינני מתנגדת עקרונית למעשים טובים, כמובן, אבל אני מתקשה עם הקונספט מאחורי המותג "יום מעשים טובים"(להלן: ימ"ט). ימ"ט הוא מופע של מיתוס חברתי שקרי אודות "סולידריות חברתית" ודאגה למצוקה הכלכלית-חברתית המעמיקה בישראל. המציאות, כמובן, רחוקה מהמיתוס. ישראל ממוקמת בצמרת הטבלה של המדינות המפותחות ברמת אי-השוויון בהכנסה והפערים הכלכליים בה גדלים בהתמדה.

בשנת 2009 חיו בישראל 1,774,800 אנשים עניים. במקביל, מדינת הרווחה מידלדלת: קיצוצים נרחבים ברוב קצבאות הביטוח הלאומי, ייבוש הדיור הציבורי, מחסור מתמשך בתקציבים ובמשאבים בשירותי הרווחה, לצד מגמת הפרטה דוהרת. המדינה שנסוגה מאחריותה המוסרית לזכויות החברתיות ולכבוד האנושי של אזרחיה, פינתה את מקומה לעמותות חסד ופעולות פילנתרופיה ברוח "ימ"ט". אולם גם ימים רבים של "מעשים טובים" לא יתנו מענה משמעותי בחברה שהעוני והמצוקה בה מתרחבים ומעמיקים.

"רוצים צדק – לא צדקה" – זו אחת מסיסמאות המאבק הנוכחי של העובדות הסוציאליות. במאבק משתקפים מחוייבותנו לערכים של צדק חברתי ושוויון ערך האדם, חרדה ביחס לדלדול משאבי הרווחה, תסכול ושחיקה סביב המשא הכבד של חוליי החברה על גבנו. נותרנו לבד במערכה הגדולה הזו. בנשמותינו צרובה עדות למצוקה האיומה של אוכלוסיות רחבות בישראל, כשאין די אנשים שמוכנים להכיר בטראומת העוני והמצוקה החברתית שאנו עדיה. ג'ודית לואיס הרמן כתבה על הכחשת טראומות כמנגנון הגנה חברתי, באין יכולת להכיל ולהתמודד עם זוועת הטראומה. פעמים רבות הכרה חברתית בטראומה מתרחשת רק כתוצאה ממאבק חברתי-פוליטי. היכולת להכיר ולהתמודד עם העוני ועם קריסתה של מדינת הרווחה, קשורה בפעולה חברתית-פוליטית שתעלה סוגיות אלו לראש סדר היום הציבורי.

בתחילת המאבק עוררנו הרבה "סימפטיה" אצל שרי הממשלה. כמו שב"ימ"ט" אנו מביעים "סימפטיה" ל"מסכנים", כך מנהיגנו הביעו סימפטיה לעובדות הסוציאליות שעושות "עבודת קודש". מקבלי ההחלטות רואים בעין יפה שביתה קצרה וסמלית, מבלי להרחיק לכת לתביעה לשינוי מהותי בתנאי השכר שלנו ובתחום מדיניות הרווחה. וכך הסימפטיה התחלפה חיש מהר בהאשמות ובדה-לגיטימציה של המאבק. אחרי 17 יום של שביתה, המדינה הזדרזה לפנות לבית דין לעבודה בתביעה (שנדחתה) להוצאת צווי מניעה; שר הרווחה מאשים אותנו בחוסר אחריות כלפי מיליון וחצי אזרחים ונחמיה שטרסלר מאשים אותנו בסחטנות.

הסיבות לדחיית מתווה ההסכם על ידי איגוד העובדים הסוציאליים ידועות: העובדים/ות הסוציאליים/ות הפכו להיות עובדים/ות עניים/ות והתוספת "המפליגה" שקיבלנו לא תוציא אותנו ממעגל העוני. העבודה הסוציאלית הינה מקצוע נשי, הסובל מאפליה ומקיפוח על רקע מגדרי. כוחות רבי עוצמה פועלים להשתיק ולהכחיש את מצבם/ן העגום של העובדים הסוציאליים/ות ושל מדינת הרווחה.

ולהוותנו, בשבוע האחרון – פיגוע בירושלים וטילים בדרום. כתמיד, מתיחות ביטחונית מגבירה את הדיכוי וההשתקה של סוגיות החברה והרווחה. קשה למקד את תשומת הלב הציבורית בענייננו, כמו החברה כולה לוקה בהפרעת קשב וריכוז בתחום הרווחה. במהרה ישמעו קולות מלעיזים,שאנו דואגים/ות רק לעצמנו בימים קשים אלו. עובדות סוציאליות – חיזרו לעבוד, הישארו עניות ותשתקו. ב"ימ"ט" נוכל למרק את מצפוננו במעשי חסד וצדקה.

אז השנה, ותרו על ימ"ט לטובת מעשה טוב אחר – הצטרפו למאבק העובדים/ות הסוציאליים/ות, היו שותפנו בתביעה להחזיר את הרווחה למדינה. אל תותירו אותנו לבד במאבק הקשה על זכותנו להתפרנס בכבוד הראוי לפרופסיה שלנו ולאופק המוסרי של החברה הישראלית.

שני סרטוני פרומו ל"יום מעשים טובים" שיתקיים ב-5 באפריל:


הכותבת היא עובדת סוציאלית במרכז לטיפול באלימות במשפחה ומנחת קבוצות של נפגעות תקיפה מינית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שמיים תכולים

    אנחנו ראויים כאנשי מקצוע אקדמאים לשכר מעל הממוצע במשק ולא להשלמת הכנסה.

  2. ליטל

    גנדי אמר: היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם. הכתבה שפירסמת נוגדת את עקרונות המקצוע שבחרת לעבוד בו. הסתכלותך היא צרה ואגוצנטרית, את מסתכלת על העובדים הסוציאלים כקורבן בעוד יוזמי יום מעשים טובים מחליטים לא להכנע לקורבנות אלא לוקחים אחריות ופועלים למען החברה. בין אם הנך צודקת ומאבק העובדים הסוציאלים הנו חשוב ומשמעותי אין זה אומר שהעולם צריך לעצור מלכת ולהתמקד באין אלא להפך, להתמקד ביש ולהעצימו. כזה הוא אופיו של יום מעשים טובים הנועד להעצים ולהראות את היופי שבחברה הישראלית וכמובן לחזק ולהשריש את החיבור של האדם לקהילה. יום מעשים טובים הוא יום שנועד להביא למודעות הציבור את החשיבות שבעשיית טוב למישהו אחר. בכתבה הזו אינך עושה טוב לעצמך או לעובדים הסוציאלים!

  3. אמיר

    זה נחמד לתרום אוכל בחגים
    ומה בשאר הזמן?
    יום למרוק מצפון לא פותר באמת את הבעיות.

  4. פוניו דב

    יש יום כדור הארץ,יש יום נקיון ארצי ויש יום מעשים טובים. ומה עם שאר הימים בשנה?
    שרי אריסון, הכוהנת הגדולה של המעשים הטובים, מה היא עושה בשאר ימות השנה?צדקתם, היא גוזלת מכל אחד מאיתנו קצת כסף שזה מתאסף להמון כסף.ומזה היא מקציבה קצת כדי להרים קמפיין להזכיר לנו ש:
    "יום מעשים טובים הוא יום שנועד להביא למודעות הציבור את החשיבות שבעשיית טוב למישהו אחר"
    ( ציטוט של ליטל למעלה).
    מוטב ששרי אריסון תעשה קמפיין לעצמה בכל שאר ימות השנה איך להסתפק בפחות רווחים ולהשאר בחיים

  5. מאור

    לפי ויקיפדיה, קו העוני להכנסה של אדם בודד הוא כ-2,093 ש"ח, ולמשפחה בת ארבע נפשות-5,358 ש"ח. ניתן לדעת שזה המובן של "עני" מבחינת הכותבת לפי המשפט "בשנת 2009 חיו בישראל 1,774,800 אנשים עניים". איזו עובדת סוציאלית במשרה מלאה משתכרת פחות מכך? לא שכר בסיס (טריק של האוצר לחסוך בהפרשות לחיסכון), אלא שכר בכלל.

  6. אסתי

    מסכימה עם רוח הדברים…ואפילו אוסיף כי יום המעשים הטובים לא היה מתאפשר ללוא עבודתם הקשה של עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות שביום זה מקבלים את המתנדבים מלווים ומדריכים אותם במקומות רבים במעשיהם הטובים….. יחד עם זאת צריך לזכור שזו יוזמה פרטית אזרחית שהמדינה כולל אנחנו שמחים לשתף איתה פעולה…צריך לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות אחרת ביום הזה בכיוון של החזרת האחריות למדינה …. וללא שום קשר להתחיל לפעול בכיוון של יוזמות משלנו שישקפו חזרה את היותנו דורשי צדק ולא צדקה….הייתי שמחה למשל אם במקום להתעסק בסלי מזון ורשימות לפני הפסח היינו עסוקים בפעולות לקבלת מענק קבוע מהמדינה דרך המוסד לביטוח לאומי (כפי שנהוג במענק לימודים. )
    לכלל מקבלי הקצבאות העניים לפני חג הפסח וראש השנה והיינו מונעים את התהלוכה המבישה לקבלת סלי מזון ואת בזבוז הזמן של העובדים ומתנדבי העמותות,ואת הפנייה לשנור הציבורי …כיום המצב הוא שעמותות המזון פונות למשרד הרווחה שמעניק מוועדת עזבונות תמיכות לקמחא דפסחא המדינה כדי לחסוך מתנה את קבלת התמיכות במימון עצמי של העמותות בכ-50% מעלות חבילת מזון כך שמראש המדינה אומרת אני רק חצי ורק לחלק מהאוכלוסייה
    ככה חומר למחשבה….,