זה לא הסוף (3)

אורי, מה שאתה אומר זה טוב ויפה ונכון. אני מסכים איתך ובטוח שאחרים גם כן. אבל עם כל הכבוד – אתה לא יכול להיות מנותק מהמציאות. המציאות היא שיש ראש מוביל למדיניות הזו וכדי לגרום לה לפנות לאחור, אתה צריך להחליף את הראש – ביבי וכל חבריו ואנשיו בכל שדרת ההנהגה והנהלת המדינה, שאותם הוא משכנע בדיוק באותם מילים שאתה משתמש כאן – ההפרטה נועדה "לטובת חברה צודקת יותר…תחרות…העצמה" וכו'. אני לא קונה את הרטוריקה הזו וכדאי שגם אתה לא תקנה – פקידי האוצר לא חושבים כמוך וגם לא מתכוונים להתחיל.

עד אז, במקום להילחם במלחמה, עדיף להילחם בקרבות ולראות מה כן אפשר להשיג. בוודאי שהתוספת מגוחכת וכבר נשחקה במרוצת האינפלציה. בוודאי שהאוצר מנסה לפלג – זה האינטרס שלו (ראה היום את הכתבה בגלובס, בה אילן לוין מצוטט באומרו שחייבים להגביל את זכות השביתה). ולכן, משיגים מה שאפשר במסגרת המגבלות, כאשר שיטת "הכל או כלום" של 'עתידנו' ושות' בפירוש לא יכולה לשחק כאן.

רק שתבין, השגתם הרבה יותר ממה שהמורים השיגו – עו"סים ששוחחתי איתם לא מודעים להרעת תנאים הרבה ב"אופק חדש" – מבחינת זכויות הפנסיה, שעות העבודה וכיו"ב – וליחס המשפיל שמקבלים המורים בארגון המורים עקב כך. אף אחד לא דאג למורים שעובדים בחוזה אישי ובעמותות – הם צריכים לדאוג לעצמם ברוב המקרים.

הפילוג שאתה מדבר עליו לא קשור להסכם השכר הנוכחי, אלא לעובדה שהפריטו חלק מהעבודה הסוציאלית ואף אחד לא נלחם על זה בזמן. לא הסברת מדוע שכר עובדי העמותות הוא שכר מקסימום – אין כל קשר לביטול טבלת השכר – העמותות לא היו מחויבות לה גם קודם לכן, וזו משמעות ההפרטה (בין השאר). קביעת שכר מינימום שהוא גבוה ממה שניתן כיום – זה חסר תקדים מבחינת האוצר.

אני מבין את התנגדותך לשכר גבוה יותר לעובדי העמותות, אך אתה לא מציין שאתה נתון במצב בלתי אפשרי – בין אם תתנגד או תתמוך, הפילוג מעמיק. לכן, עדיף לך לתמוך, רק כדי למזער את הנזק של הפילוג (שהוא מן הסתם גדול יותר אם 'תתנגח' בעובדי העמותות).

ההתעקשות על צו הרחבה, שאותה שמעתי לא רק ממך, נובעת מחוסר הבנה של החוק – ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לעו"סים הוא הסכם קיבוצי מיוחד ועל כזה לא ניתן להחיל צווי הרחבה. ניתן להחיל צו הרחבה רק על הסכם ענפי (בין איגוד עסקי ענפי מסוים לבין הסתדרות ענפית מסוימת) או הסכם ארצי (בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים). לא טוב ? נקום נא ונתארגן לשנות את החוק. אפשר כמובן לנסות להתעקש על כך שההסכם הוא ענפי, מאחר והוא כולל את עובדי העמותות, ואז תצטרך לשכנע את העמותות שהן למעשה עמותות עזרה סוציאלית ולא "נותנות שירותי סיוע כלכלי-חברתי", או משהו בסגנון, שיאפשר להן להתחמק מההגדרה של עסק בענף.

כתבת גם על כך שהיום זה הרווחה ומחר זה החינוך והבריאות. איחרת – החינוך והבריאות כבר מזמן הופרטו. בבריאות, אני חושב שברור לך שרוב הטוב שתקבל נמצא בביטוחים פרטיים ובבי"ח אסותא, וקופות החולים נותנות קדחת במקרה הטוב. בחינוך, אצו צצו להן עמותות שמחליפות את המורים בבתי הספר היסודיים, וכעת גם בחטיבות ובתיכונים. ועכשיו זה רווחה. גם אז, לא נלחמנו בזמן וכעת אנו מנהלים קרב מאסף כדי לקבל את הזכויות המגיעות לנו.

לכן, מה שניתן לעו"סים הוא צעד אחד טוב לפנים, ואכזבות הן רק מציפיות לא ריאליות ומחוסר הבנה. את פקידי האוצר נחליף בבוא הזמן, ועד אז נאלץ לשחק את המשחק ולהיאבק בו תוך כדי – אם האוצר אומר "אנו משחקים דוקים", אי אפשר לומר לו "ואנחנו משחקים שש-בש". חייבים להשיג הסכמים קיבוציים כל עוד נותנים אותם, להילחם ולדעת גם להתפשר ולהיאבק על הפשרות בהמשך הדרך.

בתחילה יצאו לשביתה בלי לדעת עד לען יגיעו כשהקיבלו רוח גבי אבדו אשתונותיהם וכן איבדו את הצלחותיהם. ירדו תהומה שלמעשה קבלו אותה התוספת שהביא להם עיני.רק שאותה גברת בשינוי הדרת!!!!!!!!!!