הפרסום מזנה

לראשונה, אושר בישראל תיקון חקיקה המבקש לאסור פרסום שירותי זנות. על פי החוק ייאסר לחלוטין פרסום שירותי זנות והעובר על החוק צפוי לשלוש שנות מאסר. האיסור הינו גורף, והוא חל על המפרסם, על מכין דבר הפרסום, על מי שמציג או מפיק הצגת תועבה וכן על פרסום פוגע בשלטי חוצות.

אין מדובר בעוד תיקון חקיקה שגרתי, כי אם בתיקון נדרש שטומן בחובו מהפכה נדרשת ורצויה אשר החלה להתרחש בשנים האחרונות במסדרונות מליאת הכנסת, עם יוזמותיה של חה"כ זהבה גלאון ופעילותם המסורה של ח"כ אורית זוארץ וח"כ דב חנין, יחד עם ארגונים חברתיים רבים, ביניהם מכון תודעה.

המהפכה הרצויה, שאנו מצויים רק בתחילתה, כרוכה בשינוי התודעה הציבורית בכל הנוגע לנגע הזנות. אכן, הזנות הינה מצב של קושי ומצוקה. נשים בזנות אינן רעות, סוטות או טמאות. הן גם אינן "פרוצות" ולפיכך אינן מאיימות על טוהר החברה. ההפך הוא הנכון ועל כן לא נותר אלא לתהות על רמתם המוסרית של הלקוחות אשר צורכים פעם אחר פעם שירותי זנות תוך ניצול המצוקה הקשה, על טוהר המידות של המפרסמים שירותי זנות בשל בצע כסף ותו לא, וזאת בלי בכלל להזכיר את פשעם של הסרסורים וסוחרי הנשים.

אבירי זכויות האדם המצקצקים עתה בלשונם מוזמנים להמשיך לעצום את עיניהם ולטעון כסומים בערפל בזכות "חופש העיסוק" ו"אוטונומיית הפרט לחיות את חייו כראות עיניו". אך האמת היא נוקבת ומרה, ולנשים בזנות אין דבר וחצי דבר עם מימוש חופש העיסוק או האוטונומיה.

נהפוך הוא: זנות היא מצב של קושי ומצוקה. מחקרים על גבי מחקרים מלמדים חזור והדגש כי זנות הינה "עיסוק" רצוף אלימות והשפלה. ההשפלה בזנות כל כך קשה וחריפה עד שהיא מחרפת ומשמידה כל בדל של כבוד סגולי מינימאלי בנפש האדם.

על פי דברי ההסבר להצעת החוק, הערך המוגן אותו מבקש לכונן תיקון חוק העונשין בדבר איסור פרסום שירותי זנות הינו הגנה ושמירה על אותם ואותן בני אנוש המצויים במעגל הזנות הנורא. זאת, לאור ההנחה שבני אנוש אלה הינם לא יותר מאשר קורבן של המציאות. אל לנו כחברה לקבל מצב שבו גוף אדם עובר כמטבע ליד הסוחר. אל לנו כחברה לקבל מצב שבו העדר אופציות גורם להשחתת הנפש על-ידי הגזלן.

לא בכדי טענה ד"ר אורית קמיר כי שימוש במינוח הליברלי "חופש העיסוק" לצורך תיאור כלכלי של עולם הזנות אינו אלא שימוש ציני בלשון זכויות אדם לשם דה-הומניזציה של נשים והנצחת דיכוין, אשר אין בינו לבין המושג חירות ולא כלום. כך, בצדק טענה ד"ר קמיר כי כל עוד ניתן לקנות שירותי מין תוך עשיית שימוש בגופן של נשים, כל אישה באשר היא מקושרת עם מיניות נשית הניתנת לקנייה, על פי רצונם ו"צורכיהם" של הגברים.

אשר על כן, תיקון חוק העונשין ויצירת עבירה המכוננת נורמות חשובות אלה הם בעלי חשיבות בלתי מבוטלת למהפכה המבעבעת תחת רגלנו. כפי שטענה ח"כ אורית זוארץ, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, חוק זה מהווה עליית מדרגה בהכרה באחריות החברתית של המדינה והממשלה לקורבנות הזנות. חובה עלינו למוטט את התשתית והדלק שמניעים את הגלגלים לניצול נשים בזנות. עולם המדיה, הפרסום והעיתונות מהווים גורם משמעותי בעידוד והגברת הביקוש לזנות ורק פגיעה בכיסם של המפרסמים תפגע בתופעה זו.

ככלות הכל, אנו חיים בחברה שבה צריכת שירותים מיניים מנשים היא עניין טבעי המובן מאליו. טבעי שיהיה ביקוש לכך וטבעי שיהיו נשים זמינות ונגישות למימוש עסקאות שכאלה. אחד המחירים של המצב הזה הוא הפער הקיים ביחסי הכוחות בין גברים לנשים המשמרים את מעמדם הגבוה של הגברים ומכוננים את נחיתותן של נשים. תיקון החוק האמור הוא עוד נדבך בדרך לשינוי מצב זה. עדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה, אבל אנחנו בהחלט בדרך לשם.

הכותבת היא עו"ד המתנדבת במכון תודעה – העמותה למאבק בתופעת הזנות