• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

שיר סיום בשני קולות

האם המיליארדים שהתווספו למערכת ההשכלה הגבוהה הם החלום הרטוב של האקדמאים, או תרגיל קבורה מתוחכם? אסף פדרמן טוען: לא זה ולא זה. ניתוח
אסף פדרמן

לפני כמה חודשים אישרה הממשלה את החלטת האוצר בדבר תוספת של 7.5 מיליארד שקל להשכלה הגבוהה (זהירות PDF). באופן מפתיע ההודעה לא הרעידה את אמות הסיפין, כאילו שכל יום מסתיים כאן בהצלחה מאבק בן 10 שנים עם האוצר. איך זה קרה? האם האקדמיה ניצחה? האם האוצר ניצח? ועל מה בעצם מדובר?

התוספת התקציבית שתיפרש על פני שש שנים תאפשר הקמה של 30 מרכזי מחקר חדשים, קליטה של כ-2,000 אנשי סגל והכפלת קרן המחקר. בכל אמת מידה זו תוספת גדולה ונחוצה למערכת ההשכלה הגבוהה, שאמנם מכניסה לשורותיה יותר סטודנטים מאי פעם אבל משילה מעליה כבר כמה שנים אנשי סגל ותקנים, ציוד ישן ותשתיות. אם כן, האם זה החלום הרטוב של האקדמאים? או שזה בעצם תרגיל קבורה מתוחכם, כמו שהזהירו אותנו חברים?

כנראה שלא זה ולא זה. נראה שהושגה פשרה מסוימת שבסופו של דבר תיטיב עם שני "בעלי העניין", ואולי החברים שהזהירו יכולים אפילו לזקוף משהו לזכותם. האוצר רצה מערכת השכלה גבוהה יעילה, תאגידית, שמשרתת את הציבור באופן היחיד כנראה שאנשי אוצר מבינים – צמיחה כלכלית. אבל הרפורמה שהתחילה בדצמבר 2010 אינה עד כדי כך תאגידית. למשל, היא לא תכלול "שכר כוכבים" דיפרנציאלי שיוענק באופן אקסקלוסיבי למדענים שהיו בחו"ל, והניהול של הסגל לא ינותק מהאוניברסיטאות.

הכסף גם לא יפסח על המכללות, למרות שלא ברור לגמרי איזה אחוז מהתקציב החדש יופנה אליהן. מהצד השני, הממשלה לא החליטה סתם להשליך כסף על המבנה הקיים ולתת לסגל הבכיר להחליט מה לעשות איתו. בעזרת תמריצים הכסף כבר ינותב לאן שהוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) רוצה שיינותב. זה כולל גיוס סגל חדש ושיתופי פעולה בין-מוסדיים ועם התעשייה. מה שות"ת רוצה לא משקף אחד לאחד את רצון האוצר, אבל את שיר הסיום הם הסכימו לשיר ביחד.

חלק ניכר מהתקציב יילך למרכזי המחקר – זו הדרך של ות"ת לסמן את הכסף. את נושאי המחקר מספקת ועדת ההיגוי של ות"ת, שאיני יודע מי חבר בה זולת היו"ר משה ויגדור. הכסף יושקע בתשתיות, בגיוס סגל, וחלקו יגיע מקרנות חיצוניות כמו האיחוד האירופי ומגופים "פילנתרופיים". כמובן שלא מדובר על מיקרו מנג'מנט של כל חוקר וחוקר, ובטח שלא על התערבות בניסויים עצמם. אבל התחומים ייבחרו מלמעלה. ארבעה מרכזים כבר נבחרו והבחירה בהחלט משקפת סדר עדיפויות טכנולוגי ולא הגותי או מדעי במובן הטהור. הנושאים הם חקר יישומי של הגנום, מדעים קוגניטיביים, מדעי המחשב, ואנרגיה בת-קיימא. שמעתי את יו"ר ות"ת פרופ' מנואל טכטנברג מבטיח מרכזי מחקר במדעי הרוח והחברה, אז נחיה ונראה. חברי הסגל במרכזים יהיו שייכים לאוניברסיטה, אבל יעבדו במרכז שיהיה בין-אוניברסיטאי. הבונוס שלהם יהיה תקציב מחקר נדיב.

photo: UBC Library, cc by-nc-nd

על מה בעצם היה המאבק בין האוצר לאקדמיה? תוך זמן מאוד קצר שולש מספר הסטודנטים בישראל בעוד. קצב הגידול היה מהמהירים בעולם. התקציב כמובן לא גדל בשיעור שאפילו קרוב לזה. בעוד ההשכלה הגבוהה, כלומר הסטודנטים, שותים כסף כאילו אין מחר, הציוד התיישן והחוקרים הזדקנו, ואף אחד לא רצה לשלם על זה. במיוחד לא הממשלה. העלאת שכר הלימוד היתה הצעד הראשון שהאוצר ניסה, אבל מסיבות שנעלמות ממני הוא נכשל. שלב ב' היה לייבש את המעיין ולקוות שמישהו יישבר ויכפוף את ראשו לתכתיבים שיפריטו את ההשכלה הגבוהה וייפתרו סוף סוף את הממשלה מעול המימון. אלא שגם זה נכשל.

האוניברסיטאות, כלומר הסגל הבכיר, הצליחו לשרוד את השנים הקשות, ולנהל מאבקי שכר מוצלחים מבלי להיכנס למאבק פוליטי או אידיאולוגי עם האוצר. הם הצליחו לא להתכופף ולא להישבר. החלטה אמיצה? אולי דווקא כהות חושים אופורטוניסטית. קביעותו של הסגל הבכיר והסכמי השכר שלו אפשרו לו להמשיך ולנהל את האקדמיה באופן עצמאי יחסית גם כשהשורות התדלדלו, התקציב היה בגרעון, לא נוספו תקנים, ולא נקנה ציוד. זה היה מאבק שנוהל בבתי משפט, בחדרי דיונים, בועדות ומסמכים – לא ברחוב עם שלטים ושביתת רעב. כל ארגון "יעיל" שמחוייב לבעלי מניות, ושעובדיו מתוגמלים באופן "דיפרנציאלי" היה מזמן מתפרק ונכנע. האוניברסיטאות שרדו את זה דווקא בגלל שבאופן מבני וניהולי הן מנותקות מהאוצר ומהממשלה. נדמה לי שאחרי ניצחון הסגל הבכיר במאבקו על תוספת השכר ב-2008 האוצר הבין מי עומד מולו: ארגון נוקשה אגוצנטרי ומנותק. לאוצר פשוט אין כלים לשבור ארגון כזה, לא באופן פסיכולוגי ולא באמצעות המקל התקציבי (לפחות מבלי לחסל לגמרי את ההשכלה בישראל). וזה בדיוק הארגון שאקדמיה צריכה להיות.

השנים האלה צריכות לשמש כמשל ותזכורת לחשיבות של עצמאות האוניברסיטאות, החופש האקדמי, ותנאי ההעסקה של הסגל. סגל "גמיש ניהולית" הוא סגל שאפשר לכופף לו את היד בקלות. זה סגל שחושב משנה לשנה, ועסוק בביטחון אישי במקום לעסוק במחקר ארוך טווח. קצת תחרות זה טוב, וזה מה שהנוסחה החדשה מנסה לעשות עם מרכזי המצויינות. אבל כשהתחרות מאיימת על מקום העבודה היא מעוותת את האתוס האקדמי וחותרת תחת המטרות שלו. היא הופכת אותו לקורבן קל להפרטה, כמו שאנחנו רואים עכשיו בתחום הרווחה. במקום לגלות את האמת ולהבין את העולם, מדענים עלולים לבחור במה שמביא תוצאות מהירות ומוחשיות כדי להבטיח את המשכורת הבאה. התעשייה כבר עושה מחקר יישומי. לא צריך לשכפל את זה. צריך להיות מקום שפועל על פי הגיון אחר, לא כלכלי טהור, לא יישומי לגמרי, מקום שיש בו חופש ופתיחות ונכונות ליושרה אינטלקטואלית.

דווקא עכשיו כששנות השפע מתחילות, צריך לזכור שהמבנה המיושן, בתוספת הידע המיוחד בו מחזיקים החוקרים, הם שאפשרו עמידה איתנה יחסית מול האוצר בשנים הרעבות. אלה התנאים שבלעדיהם היתה האקדמיה מופרטת לגמרי עכשיו. הנוסחה שהגיעו אליה בות"ת אולי לא תספק את כולם, אבל היא לפחות לא מוכרת את האתוס האקדמי בשביל נזיד עדשים של משכורת דיפרנציאלית.

גילוי נאות: הכותב הוא מוח במנוסה.

אסף פדרמן הוא בעל הבלוג גלות רוחנית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ענת רוזיליו

    כל כך הרבה כסף יושקע בעיקר על מנת להחזיר "כוכבים" שיחקרו בישראל, אך במקביל ממשיכים לייבש את "כוכבי העתיד" – החוקרים הצעירים באקדמיה.
    תכנית הות"ת לא מתייחסת כלל ל 12 אלף מסטרנטים, דוקטורנטים, עוזרי הוראה ומורים מן החוץ. בקיצור לכל שדרת ההוראה והמחקר של האוניברסיטאות שחיים בדוחק.

    אז מה שיקרה זה -שבזמן שחוקרי על יחזרו לחקור בארץ, מסטרנטים ודוקטורנטים ישראליים ימשיכו למלא טפסים לקבלת מילגות בחול"ל – כי פה פשוט אין להם כלום. מישהו אמר דלת מסתובבת??