מה אומר לנו גולדסטון

אם טורחים לקרוא ברצינות את מאמרו של השופט ריצ'רד גולדסטון ב"וושינגטון פוסט", מבינים כי הוא רחוק מלהוות את אותה הכאה על חטא בה נהנית להתפלש ההסברה הישראלית. למעשה, הדברים הקשים שנמסרו על ידי ועדת האו"ם לא השתנו כלל
דניאל רוזנברג
ריצ'רד גולדסטון בעת הצגת הדו"ח על עופרת יצוקה. צילום: UN Photo/Jean-Marc Ferre, cc by-nc-nd

במאמרו ב"וושינגטון פוסט" תחת הכותרת "לשקול מחדש את דו"ח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה", מתוודה השופט ריצ'ארד גולדסטון: "לו ידעתי מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך אחר". לאורך המאמר מזכיר השופט כי עמדותיו הישנות בשעת חיבור הדו"ח בטלות, ומציג את מאמצי החקירה הבינלאומית באור אחר; המאמר כולו נכתב בטון שונה לגמרי מהטון בו נכתב הדו"ח, ובפרט מסקנותיו, כאשר במספר מקומות מבטא גולדסטון סימפטיה בלתי מוסתרת לצד הישראלי ולקו אותו קידמה ישראל מאז "עופרת יצוקה".

המערכת הפוליטית הישראלית אימצה בחום את המאמר. ראש הממשלה נתניהו קרא לגנוז את הדו"ח המקורי, ושר החוץ ליברמן טען כי המאמר מסמן למעשה כי גולדסטון מסכים עם מסקנות ועדות החקירה הישראליות, מה שהופך אותו בפועל לשותף ל"הסברה" הישראלית. שר הביטחון ברק הצטרף גם הוא למשבחי המהלך, ואף הוסיף כי מן הראוי לנצל את המומנטום בכדי לשנות את הדין הבינלאומי בנוגע ללוחמה א-סימטרית: "החזית צריכה לעבור לטיפול בינלאומי בעובדה שהטרוריסטים נלחמים מתוך אוכלוסייה אזרחית ולעבר אוכלוסייה אזרחית". גם בשיח הציבורי היכה המאמר גלים: לדוגמה אלוף בן מ"הארץ", קול מתון ושקול בדרך כלל, השווה את פרסום המאמר לביטול הכרזת האו"ם שהציונות היא גזענות, מבחינת ההישג ההסברתי שלה.

אך מה למעשה נכתב במאמר המדובר, ועד כמה הוא משנה את התמונה מבחינת האשמות ישראל בפשעי מלחמה?

דו"ח גולדסטון (רשמית: "משלחת הבדיקה מטעם האו"ם בדבר הסכסוך בעזה") פורסם בספטמבר 2009, לאחר כחצי שנה של עבודה אינטנסיבית מצד ועדת האו"ם, ומכיל כמעט 600 עמודים של תיאורים מפורטים על הנעשה בעזה בתקופת מבצע עופרת יצוקה. הדו"ח לא מסתפק בבדיקה של הפעולה הצבאית עצמה, אלא מרחיב ומתאר גם את מדיניות ישראל בתקופה שקדמה למבצע הצבאי, מ-2007, אז הוטל סגר כללי, יבשתי, ימי ואווירי, על רצועת עזה, ואירועי לחימה אחרים מעבר למבצע עופרת יצוקה. חברי משלחת הבדיקה מנתחים את אירועים אלה מבחינה משפטית, לפי החוקים ההומניטאריים ודיני המלחמה הבינלאומיים, וחותמים במסקנה כי "הפעילות הצבאית בעזה נוהלה על ידי ישראל כנגד תושבי עזה ככלל, על מנת לקדם מדיניות כוללת ומתמשכת שנועדה להעניש את האוכלוסייה בעזה, וזאת באמצעות מדיניות מכוונת המבוססת על יחסי כוח בלתי מידתיים כנגד האוכלוסייה האזרחית".

מה מכל זאת מופיע במאמר פרי עטו של גולדסטון? מעט מאוד, אם בכלל. המאמר מבטא שלוש טענות עיקריות: ראשית, הוא טוען כי ישראל עשתה מאמצים לחקור את האחראים על הפגיעה באוכלוסייה האזרחית ולהביאם לדין. בטענה זו תומך גולדסטון באופן עקיף: הוא מזכיר את דו"ח השופטת מקגוואן-דייוויס, אשר נועד לנטר את מאמצי הבדיקה הישראלית בעקבות פרסום דו"ח גולדסטון. גולדסטון עצמו מציין רק מקרה אחד בו הוכח כי טיווח אזרחים לא היה מכוון, במקרה של חקירת ההפצצה של בית משפחת א-סימוני. עם זאת, המקרה של משפחת א-סימוני כלל לא היה חלק מחומר החקירה בדו"ח המקורי, שכלל חקירה של 150 אירועים בסך הכל, אשר רובם הגדול לא זכה כלל להתייחסות הפרקליט הצבאי או אף גורם רשמי ישראלי אחר.

כך, למשל, היה במקרה של שני הקצינים אשר הועמדו לדין משמעתי ונענשו בעקבות המבצע. במקרה זה נזהר הפצ"ר שלא להעמידם לדין על בסיס החומר המתואר בדו"ח גולדסטון (שימוש בזרחן לבן, המוגדר ככלי נשק האסור לפי חוק). נקודה זו הודגשה לאחר מכן על ידי דובר צה"ל.

עזה לאחר עופרת יצוקה. צילום: cc by-Physicians for Human Rights - israel

ניתן אף להצביע על כך כי בתיאוריו את מאמצי החקירה הישראליים, נוקט גולדסטון לשון סובייקטיבית ואף מעורפלת: "נראה כי" חקירה משפטית הולמת מתבצעת, והוא "סמוך ובטוח" כי באם ימצא הקצין אשם (במקרה של הפצצת בית א-סימוני), ישראל תגיב באופן מתאים. גולדסטון אם כן מציין כאן לא עובדות והישגים אליהם הגיעה חקירת הפרקליטות הצבאית, כי אם תקוות ושאיפות – שלא ברור על מה הן מסתמכות. הנקודה בה גולדסטון נוקט לשון ברורה היא באזכורו כי דו"ח מקגוואן-דייוויס העלה דאגות בנוגע לאופי וקצב ניהול החקירות על ידי צה"ל. לסיכום עניין זה, עושה רושם כי מסקנתו של גולדסטון במאמרו, על כוונותיה של ישראל בניהול המבצע, אינה נגזרת מחקירות צה"ל ומהמסמכים עליהם מצביע גולדסטון.

שתי הטענות האחרות שמעלה גולדסטון כלל אינן עוסקות בהתנהלותה של ישראל במהלך עופרת יצוקה. הראשונה שבהן עוסקת באחריות חמאס והתנהלותו לאחר קבלת הדו"ח. חמאס אכן, כפי שמציין גולדסטון, נמנע מהתייחסות לדו"ח, אך לא ברור במה, בנקודה ספציפית זאת, שונה הוא מישראל, אשר גינתה את עצם חיבור הדו"ח ואף אסרה על חייליה ונציגיה לשתף פעולה עם ועדת האו"ם. בעוד שגולדסטון דן במאמר בסירובה של ישראל לשתף פעולה עם הוועדה, הוא רואה בעמדה זו מהלך שפעל בסופו של דבר נגד ישראל, מאחר והוא לא אפשר להציג בצורה נאותה את הצד הישראלי. שיתוף פעולה של נציגים ישראליים עם הוועדה, כותב גולדסטון, הייתה יכולה לתרום לאבחנה בין הרוגים לוחמים לבין הרוגים בלתי-מעורבים.

במלים אחרות, כאשר ישראל מסרבת לשתף פעולה עם ועדה רשמית של האו"ם ודוחה בבוז את מסקנותיה, היא מזיקה לאינטרסים שלה-עצמה, אך כאשר חמאס עושה זאת, הוא מתנהל כארגון טרור. בכל מקרה, לא ברור כיצד הוקעה מוסרית של חמאס, ראויה ככל שתהיה, רלוונטית לנאמר בדו"ח גולדסטון ולהשלכותיו על המערכת הישראלית.

הנקודה האחרונה שמעלה הדו"ח נוגעת למנדט שניתן לוועדת האו"ם שחיברה את הדו"ח. גולדסטון מצביע על כך כי הוועדה הייתה מוטה כנגד ישראל, דבר שהתבטא במנדט שקיבלה. גולדסטון אכן שינה את המנדט המקורי, והביא לצירוף פרק ארוך בדו"ח העוסק בהתנהלות הצד הפלסטיני, הסופג ביקורת חריפה (אם כי רחבה פחות). טיעון זה, אם כן, מתייחס לא לדו"ח במתכונתו הסופית, אלא לגירסה הקודמת של המנדט שקיבלה הוועדה. גולדסטון גם טוען כי הדו"ח נעדר משמעות משפטית או "קוואזי-משפטית"; בעוד שברור כי ועדת בדיקה של האו"ם אינה גוף המוסמך להעמיד לדין בשום צורה, ניתן רק לתהות כיצד ועדה אשר מונתה בכדי "לחקור את כל הפרות דיני זכויות האדם הבינלאומיים והחוק ההומינטרי הבינלאומי" יכולה לספק מסקנות נטולות משמעות משפטית. דבר שנעשה בולט במיוחד במסקנות הדו"ח עצמו, אשר נפתחות בקריאה "לתת דין וחשבון על פשעי מלחמה", קריאה שלא יכולה אלא להיות מכוונת להעמדה לדין של בכירים אחראים.

לסיכום, רוב הטיעונים שמעלה גולדסטון במאמרו הם טיעוני מסגרת ו"עדויות אופי", אשר אינם מעלים או מורידים מהנאמר בדו"ח המקורי. ייתכן וגולדסטון, אשר היווה מאז פרסום הדו"ח מטרה להתקפות ציבוריות ואישיות כאחד (בשנה שעברה סולק כנראה ממסיבת בר המצווה של נכדו בעקבות לחץ ציבורי), נרתע וביקש לרכך את מסקנות הדו"ח הקשות, וייתכן אף כי בתור משפטן רצה להימנע מהפוליטיזציה הקשה שעבר הדו"ח על ידי כל הצדדים.

פרסום המאמר, בכל מקרה, רחוק מלהוות הכאה על חטא כפי שהוצג בתקשורת הישראלית, והדברים הקשים שנמסרו על ידי ועדת האו"ם עומדים עדיין בעינם.

_________

לקריאה נוספת:

אי אפשר לחזור אחורה בזמן | נועם שיזף

לא לברוח למשפטיזציה | נועם תירוש

מורשת גולדסטון לישראל | נעמי קליין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית

    גולדסטון כתב בפירוש שאם הוא היה יודע אז מה שהוא יודע היום, דעתו הייתה שונה לגבי ההאשמות על "פגיעה בכוונה" (Intentionality) באזרחים, שזו למעשה ההאשמה מספר אחת שבדו"ח נגד ישראל. בכך הוא מאמץ לחלוטין את העמדה הישראלית שאומרת שלא הייתה שמץ של כוונה לפגוע באזרחים, ופגיעה באזרחים שקרתה נובעת מתנאי הלחימה שחמאס כפה. ושכן אם למרות זאת חיילים שלנו יכלו לנהוג ביתר זהירות ולא פעלו כך – הם יטופלו משפטית ומשמעתית.
    גולדסטון אימץ את הגישה הזו על כל שלושת חלקיה – הוא חזר בו מהאשמה הIntentionality, הוא מקדיש פסקה בשביל לתאר את הקושי של מפקדים בתנאי קרב, והוא מקדיש פסקה נוספת לתיאור של טיפול ישראלי בחיילים שפעלו שלא כדין\כצורך.

    אל תתמם, ברור שמדובר בהשפעה ישירה על הדו"ח. גולדסטון הוא לא סתם משפטן – הוא האיש שכתב בדו"ח (והגן עליו במשך שנתיים) ועכשיו הוא חוזר בו מההאשמות הכי רציניות שלו.

  2. אמיר

    הילדים בעזה מתים, הילדים ישראל משתינים מפחד כך או כך
    מה זה משנה מי אשם?

  3. רמי יובל

    אני מודה שלא קראתי במקור את דברי גולדסטון בוושינגטון פוסט, אבל שמתי לב לכך שהתקשורת הישראלית התרכזה בתגובות לדברים ומיעטה מאוד לצטט מהם. זהו תרגיל ישראלי ותיק ומנוסה בתעמולה ודיס-אינפורמציה. אני מבין שבמאמר העכשווי גולדסון מזכה את ישראל מהרג מכוון של אזרחים, אבל כמו שהיטיב לזעוק אמיר בתגובתו, הילדים בעזה (מאות!) מתים, בין אם מותם היה מכוון ובין אם נהרגו "בשגגה". "מה איכפת לילד המת". ובכלל, אם המבצע לא נועד להפיל את שלטון החמאס, למה הוא נועד? הווי אומר שהוא נועד למטרה שאותה הוא השיג בפועל: לאמור הרג מסיבי וחסר אבחנה של אזרחים, שוטרים וחיילים, בבחינת "תג מחיר" קיבוצי. אם אכן כטענת רוזנברג גולדסטון נסוג מחמת החרם שהטילו עליו ישראל ובהשראתה יהדות העולם (וכך טענה גם "אורכידאה" בתגובה בהארץ), נראה כי עדיין לא תש כוחה של מכונת התעמולה והלחצים והממון הישראלית והיא עדיין מסוגלת להפוך אדום ללבן ולבן לאדום.שורה תחתונה, עופרת יצוקה היתה שיא ישראלי של הרג מיותר ועצוב ואדריכלי המבצע היו ויהיו בעיני פושעי מלחמה.

  4. נדב פרנקוביץ'

    ה'מלחמה' התחילה בהפצצה מכוונת על קורס סיום של שוטרי תנועה, ובאקט הזה נהרגו אם אני זוכר נכון יותר מ150 איש, מהשוטרים ומקרב בני משפחותיהם. אח"כ נהרגו יותר מ1000 איש, מהם מאות ילדים ונשים (אני מציין זאת משום שהנשים בד"כ לא משרתות ביחידות של החמאס). לחמאס יש חלק בהתנהלות וירי הטילים חסר ההבחנה הוא פשע. הטבח שניהלה ישראל כחלק ממסע הבחירות של לבני וברק הוא פשע מתועב שגם אלף חינמונים לא יוכלו למחוק. רצח של משפחה יהודית בסכין הוא טבח נפשע ורצח של מאות ילדים ואזרחים פלסטינים במטוסים הוא מבצע מבוקר.

  5. י.א

    מה שגולדסטון חוזר בו ממנו אפילו אינו שהאזרחים נהרגו בכוונה, בוודאי לא שהריגתם הייתה צפויה, או שלא נעשה דבר למנוע את מותם. הוא חוזר בו רק:
    civilians were not intentionally targeted

    ולכן הוא רחוק עד מאד מלאמץ את העמדה הישראלית שהיא, אגב, שקר מוחלט. בשביל זה לא צריך את הדו"ח של גולדסטון או אף אחד אחר – מספיקות העדויות של "שוברים שתיקה". ולדעת לקרוא, כמובן.

  6. עמית

    אתה מדבר על "לדעת לקרוא", אבל בוא נדבר על "לדעת לקרוא אנגלית".

    אתה אומר שגולדסטון לא אמר משהו ומשפט אחרי מצטט אותו אומר בדיוק את זה.
    "מה שגולדסטון חוזר בו ממנו אפילו אינו שהאזרחים נהרגו בכוונה.. הוא חוזר בו רק:
    civilians were not intentionally targeted "

    כך שאני לא יודע מה אני צריך\יכול להוסיף. אולי אני אוסיף שתשתמש להבא בגוגל טרנסלט – אומנם יצא לך מיליון שגיאות אבל לפי התגובה שלך זה כנראה יכול רק לעזור.

    א כן, אפשר להוסיף: כנראה שגם גולדסטון לא יודע לקרוא.

  7. י.א

    מי שמסתמך על תוכנת תרגום כדאי שיפגין מעט צניעות.

    נניח שאתה מבקש להקל על כדור-פורח, ולשם כך משליך אותי ממנו. במקרה כזה, השלכת אותי בכוונה. זאת למרות שלא שלא כיוונת להשליך אותי – היית משליך כל דבר שהיה מקל על הכדור. אולי אפילו אותי היית משליך אחרון ורק בליית ברירה…
    ההבדל אלמנטרי, וגולדסטון לא אומר – בשום מקום במאמר – שלא נכון שישראל הרגה בכוונה, וודאי שהוא לא אומר שלא נכון שישראל ידעה שייהרגו אזרחים כתוצאה מהפעולות שלה. הוא רק אומר שישראל לא כיוונה להרוג (דווקא) אזרחים.

  8. עמית

    עכשיו גם בהבנה של עברית יש לנו בעיות?
    לא אמרתי ואני לא משתמש בתכנת תרגום, הצעתי לך להשתמש בה בגלל האי הבנה של אנגלית אלמנטרית שגורם לך לרשום דבר והיפוכו של הדבר שורה מתחת:
    "מה שגולדסטון חוזר בו ממנו אפילו אינו שהאזרחים נהרגו בכוונה.. הוא חוזר בו רק:
    civilians were not intentionally targeted"

    להגיד ש"להרוג אזרחים בכוונה" = "לבצע פעולה שאתה יודע שיהרגו כתוצאה ממנה אזרחים אך זו לא המטרה שלך, גם זו התקשות בהבנה של עברית פשוטה. להרוג אזרחים בכוונה זה בדיוק מה שגולדסטון אמר -intentionally target אותם. לבצע פעולה שאתה יודע שכתוצאה ממנה יהרגו אזרחים, אך הם לא המטרה שלך, זה בשום צורה ודרך לא "להרוג בכוונה אזרחים".

    אני מקווה שהמשך הדיון יתעלה קצת מעל הבנה הנקרא בסיסית של עברית ואנגלית.

  9. י.א

    גולדסטון חזור בו מהטענה שישראל שמה לה למטרה להרוג אחרים. אין זה אומר שישראל לא הרגה אזרחים בכוונה.
    אם אינך מבין, שאל.
    (ולא, מה שכתבתי אינו דבר והיפוכו. אולי תקרא לאט את הדוגמא עם הכדור הפורח, כדי שתבין יותר מהר.)

  10. מאור

    "עופרת יצוקה" נועד להרתיע את החמאס מירי על אזרחים ישראלים. עובדתית, חמאס אכן נרתע מכך במשך יותר משנתיים לאחר המבצע. אפשר לטעון שלא מוסרי לירות על לוחמים פלסטינים שפועלים ליד ילדים פלסטינים ויורים רקטות שגורמות לילדים ישראליים להשתין מפחד, אבל אסור לשקר ולומר שבעופרת יצוקה קרה משהו מעבר לכך (דהיינו, שירינו על הילדים הפלסטינים בלי קשר ללוחמי חמאס וכו').

  11. עדי בן יעקב עו"ד

    השמאל הישראלי אחוז בתזזית בנסיון נואש לתקן את הנזק שגודלסטון עשה. אם הוא חוזר בו מהאשמות שלו? אנה אנו באים?

    ובכן לדניאל רוזנברג הכותב הנכבד השופט גודלסטון לא מציין רק מקרה אחד שבו הוכח כי טיווח אזרחים לא היה מכוון וזה במקרה של משפחת א-סימוני אלא מביא את משפחת א-סימוני כדוגמה לכך, וזה המקרה החמור ביותר קל וחומר האחרים.

    אבל הוא שקרן וגם אתה מכופף את האמת כשנוח לך.

    . ויש עוד אבל למה לטרוח?

  12. עמית

    שקלתי אם להשאיר את זה ככה ולתת לקוראים לשפוט, אבל ההתפלפלויות הללו מנסות למסמס הודאה חשובה באמת. אין לי הרבה מה להוסיף, אז בוא פשוט נציג את העובדות:

    לפי ציטוט שהבאת אתה, גולדסטון אמר:
    "civilians were not intentionally targeted"

    שכל קורא יסיק מכך בעצמו מה האמת בטענה שלך שהוא לא אמר שישראל לא הרגה בכוונה אזרחים.

  13. י.א

    זה פלפול לחשוב שבטקסט שכותב שופט קיימת ההבחנה העתיקה בין "להתכוון" לבין "לשים למטרה". בול פלפול.

  14. ענבל

    דניאל חמודי, לא יודעת בן כמה אתה, אבל סגנון ההבעה המסורבל שלך במאמר הספציפי הזה, גורם לי לפנות אליך כמו גננת בפרה-סקול, כשילד לא עונה את התשובה הנכונה, אבל היא לא רוצה לשבור אותו:
    "דניאל, NICE TRY " .
    הניסיון שלך לעגל את הריבוע ראוי להערכה, אבל אין מה לעשות – הריבוע נשאר ריבוע, כמו שההתנצלות של גולדסטון היא התנצלות ולא שום דבר אחר.
    תמהני, איך קרה שבתיאור המתלהב שלך את "עופרת יצוקה", הושמטו במקרה(בטח שלא בכוונה !!!), פרטים קריטיים שקבעו את אופי המבצע ותוצאותיו כמו שימוש בילדים כמגן אנושי? התנאים בשטח הצפוף שלא אפשרו דיוק, עד כדי כך שכמחצית מהחילים ההרוגים נורו מאש- ידידותית? שבמשך שנים רבות הופגזו ישובים ישראלים באלפי פגזים מעזה? שעדיין נערכים מחקרים על ההשפעות הקשות של ההפצצות על הילדים בשדרות?
    דניאל, דיי להיות ילד, תגיד "סליחה" יפה ותרגיש כמה נעים להישמע מבוגר אחראי ושקול, לשם שינוי.
    במאמרך אתה מנסה להפיל אחריות מוגזמת על הצבא, אבל לא מגלה בעצמך אחריות על דבריך כאשר אתה טועה ומטעה בגישה הסלקטיבית שלך. גולדסטון התנצל. מתי אתה?

  15. חנן שליב

    ממש נהדר,עכשיו נבזבז כולנו עוד 3 חודשים על משמעות "מאמר גולדסטון" ולא על המשט ב15 במאי ועל ההכרזה בספטמבר.אנחנו תמיד (גם שמאל וגם ימין) יותר חכמים מכל העולם ואחותו ולכן גם תמיד "מופתעים".במקום ליזום השתתפות במשט הטורקי ויצירת קואליציה משקמת לכל האיזור חוזרים למנטרות השנאה והאשמות הזולת באשר הוא.עם מנהיגות עלובה ומושחתת שם וכאן ועם ציבורים סרבני ויתורים ותאבי "ניצחונות" הסיבוב הרצחני הבא הוא רק שאלה של זמן.

  16. דרור בל"ד

    מה אומר לנו אלוף בן? רצוי לקרוא היטב בין השורות לאן חותר אלוף בן במאמריו. מאמר מפתח בנושא זה: אלוף בן | כשהייתי עדן אברג'יל
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187476.html

  17. דניאל

    אתה אדיוט או רק חסר אחריות. מה המטרה במשט טורקי שכל מטרתו היא פרובוקציה אחת גדולה. כולנו יודעים ואנחנו יכולים לראות בעצמנו שכל סחורה שרוצה למצוא את דרכה לעזה (סחורה לא לוחמיתי כמובן) יכולה דרך ישראל להגיע. המטרה של המשט היא פרובוקציה, ועוד של מי. לא של לוחמי שלום, למרות שהמושג הזה כבר מזמן איבד את מעמדו. אלא של איסלמיסטים פנאטיים שקוראים למות קדושים. מי שרוצה שלום לא מארגן כזה משט, הוא יעזור בדו שיח בין יהודים וערבים, לא ביצירת שנאה מיותרת.