מסיתים? אנחנו?

בלקסיקון הפוליטי הישראלי, למלה "הסתה" יש ריח פלסטיני-ערבי-מוסלמי בלבד. אז איך קוראים לזה שהעיתונים בישראל לא מפרסמים תיקון לידיעה על אונס קטין בידי 4 פלסטינים, שהתבררה כמפוברקת מן היסוד? דוגמה קטנה
מירון רפופורט
ישראל היום, צילום מסך

ההסתה הפלסטינית מוגדרת כאיום אסטרטגי על ישראל. אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שהמשרד לעניינים אסטרטגיים הוא שהציג לפני כשלושה שבועות לממשלה דו"ח על מצב ההסתה ברשות הפלסטינית. בספרי הלימוד ובתקשורת הפלסטינית "היהודים מוצגים כאכזריים ויצורים לא לגיטימיים", הסביר מנכ"ל המשרד יוסי קופרווסר, "וכל האווירה הזו מאפשרת את הטרור הפלסטיני. אנחנו תובעים שוב ושוב להפסיק את התופעה הזאת. זה חיוני לתהליך השלום".

קופרווסר לא אמר זאת במפורש, אבל מדבריו ברור שהסתה קיימת רק בצד אחד: הצד הפלסטיני. הוא לא המציא כאן שום דבר. בלקסיקון הפוליטי הישראלי, למלה "הסתה" יש ריח פלסטיני-ערבי-מוסלמי: "הסתה במסגדים", "הסתה בספרי הלימוד" הפכו למטבעות לשון כמעט אוטומטיים, שאין עליהם מחלוקת, קונצנזואליים. כולם "יודעים" שהפלסטינים עוסקים בהסתה, זה כמעט באופי שלהם. לכן כשפלסטינים מבקשים לחקור גם ה"הסתה" בצד הישראלי, הדרישה הזו מושמת ללעג. אנחנו מסיתים? מגוחך. אנחנו מדווחים, מחנכים, לא מסיתים.

ביום שלישי האחרון עצרה משטרת מרחב דן ארבע פועלים פלסטינים ששהו בישראל ללא היתרים, בחשד שפיתו ילד מאזור המרכז לבוא לדירתם באמצעות ממתקים וכסף, ושם אנסו אותו כמה פעמים וכיבו עליו סיגריות. "התפוז המכני", הגדיר את הפרשה רס"מ גיא קלדרון, ללמדנו שגם שוטרים מבינים דבר אחד או שניים במיתוג.
התקשורת הלכה אפילו רחוק יותר עם המיתוגים. "החשד: 4 פלסטינים אנסו קטין והתעללו בו", נמרחה כותרת באותיות לבנות על רקע שחור בראשו של עמוד קדמי ב"ישראל היום", העיתון הנפוץ במדינה לפי סקר TGI האחרון. המשטרה לא רמזה אפילו שלפלסטיניותם של החשודים יש איזשהו קשר למעשה הנורא. בעיתון החליטו שכן, כמו לכתוב שארבעה "יהודים" אנסו קטין, או ארבעה "חרדים" או ארבעה "חובשי כיפה". לא סביר. ראו את הסערונת שקמה אחרי ההתייחסות לכיפה על ראשו של ראש השב"כ המיועד. המוצָא הרי לא קובע.

למחרת, יום רביעי,  הארבעה שוחררו. לא משום אזלת ידן של הפרקליטות או המשטרה. משום שהילד בדה את הסיפור מלבו, לא היה ולא נברא, עלילה. כך הודיעה המשטרה עצמה לבית המשפט. ארבעת הפועלים שוחררו, כלומר גורשו מישראל. לא נמסר אם מישהו במשטרה התנצל בפני הארבעה לפני שהוסעו אל מעבר למחסום אל הרשות הפלסטינית, מקום שבו יהיה נתונים להשפעת הסתה יומיומית. בשום עיתון ישראלי לא נמצא מקום להדפיס את הידיעה על השחרור ללא תנאי הזה, גם לא ב"ישראל היום". בראשם של 275,000 קוראיו, אם להאמין לנתונים שלו, נשארה אולי תקועה הידיעה ש"ארבעה פלסטינים אנסו קטין והתעללו בו".

לא מדובר רק בתרגיל אקדמי בקורס מבוא לתקשורת שנה א'. סקר מקיף שערכה "קרן פרידריך אברט" מצא כי 55% מהצעירים היהודים בישראל לא מאמינים באפשרות של דו-קיום עם ערבים, 46% לא רוצים לאפשר לערבים להיבחר לכנסת, 25% מגדירים את היחס שלהם לערבים כ"שנאה". לא הידיעה על האונס שלא היה מכריעה את הכף. זה ברור. אבל היא עוד נדבך קטן בדרך להצגת הפלסטינים כ"אכזריים ולא לגיטימיים", כפי שניסח זאת קופרווסר. מסתבר שלא צריך ללבוש כאפייה כדי להסית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יעל

    אבל היום כולם עסוקים בגולדסטון…

  2. גדעון גיתאי

    להסתה הציונית שורשים ארוכים, ממש כמו לזו של הלאומנות הפלסטינית וההתנגדות. תודה למירון רפופורט שמציב מול "מורשת הצדק הציוני" שנתמכת בכוח של "צבא העם", בטילים, כיפות, ובשנאת "עמלק" – אמת ערומה.
    ב-1948, כתב הפוליטרוק אבא קובנר, ‎שהיה בעברו מנהיג מרד גטו וילנה, בדף קרבי לחטיבת "גבעתי" שעסקה בטיהור האתני של פלסטינים מרחבי הדרום וזרקה אותם בעזה: "באהבה – לחץ על ההדק: לשחוט, לשחוט, לשחוט… כי בזבל גופות אויבינו עוד ילבלבו שדותינו‫". שנאת השכן שאחזה במוח הציוני שהתאהב באדמה ושנא את בעליה החוקיים לא החלה עם קובנר. אבל האיש המוכשר התמחה בהפיכת השנאה לנאצים לשנאת הפלסטינים. הישראלים שנשמעו למסר השנאה – שרבים מהם הגיעו הנה בעקבות שואה נוראה – הפכו מנרדפים לרודפים.‬ זו היתה המוטציה הגדולה ש"כור ההיתוך" הביא ליהודי אירופה. הזיכרון הקולקטיבי האשכנזי דורבן בידי ההנהגה להתיחס לפלסטינים כאילו היו "עמלק". יהודים שקורבנו בידי אירופאים הפכו קלגסים שמקרבנים את שכניהם הפלסטינים. כדי למנוע "שנאת אחים", בין אשכנזים לספרדים ניסתה המדינה -וגם הצליחה- להדביק את אחינו ש"עלו" מארצות ערב בשנאת הערבים. כך הגענו עד הלום.

  3. מאיר עמור

    מה שמעניין במיוחד היא העובדה שילד קטן החליט להמציא כזה סיפור על אונס על ידי ארבעה גברים פלסטינים המלווה באלימות הלקוחה כנראה מהמצאיות. אבל, זה ש"העיתון" הנפוץ במדינה החליט לעשות מזה הודעה ראשית מבלי אפילו לבדוק זה מרשים דווקא פחות.

    העתון הרי שייך לאוהב ישראל ידוע הממן פוליטיקאים – אוהבי ישראל גם – מסוג כזה או אחר זה.

    הם הרי מלאים באהבת ישראל. על כן הפירסום השיקרי שלהם וגם ההתעלמות מהממיצאים והעובדות לאחר מכן, דווקא אלה פחות מפתיעים.

    הרי הם ריצפו ומרצפים את כל הדרך אל גן העדן הישראלי באמצעות הכוונות הטובות שלהם. על כל מרצת כתוב "אהבת ישראל".

    במקום שבו השקר הוא הנורמה,האמת לעולם מבוהלת, מבויישת ובעיקר לא רלוונטית. במקום כזה אין שום בעיה לסרס את משמעותן של מילים. ועל כן גם של המציאות. בדיוק כמו ג'ורג' אורוול ב-1984. "אנחנו" כך אומר לבטח בעל העיתון עיתונאיו ונהניו הרבים, אנחנו "אוהבי ישראל" אנחנו. איך נגיד דברי שקר – אמת?

  4. גרי רשף

    אין ספק שמדובר בסיפור נורא בו שקר של ילד התגלגל להאשמה חמורה של ארבעה ערבים חפים מפשע; אך היכן כאן ההסתה?
    לא שאין הסתה ולא שהמילה "הסתה" אינה צבועה בצבעים לאומיים מסויימים, אבל נתפסת לעניין שאינו רלוונטי.

    למגיב גדעון גיתאי עלי להעיר שחטיבת גבעתי נלחמה נגד הפולש המצרי בנגב.
    שוב כדי שיהיה ברור: הצבא המצרי פלש לנגב, החריב ישובים יהודים, ומשימתו הייתה לזרוק את היהודים לים.

  5. עמית

    (למשל: חרדים) מציינים את זה, זה לא הסתה. קרה פה כביכול אונס והמיוחד בו שהוא בוצע על ידי פלסטינים שהסתננו לישראל. כשבוצע אונס על ידי רופא מאורגוואי, צוין שבוצע אונס על ידי רופא מאורגוואי. כשבוצע אונס על ידי חרדי, גם זה צוין. יש פרשה שלמה שנקראת "הרב המתעלל". מוצא החשוד והרקע שלו רלוונטי לדיווח התקשורתי.
    לגבי זה שלא דווח שמתברר שהילד בדה את הסיפור – לא יצא לי לקרוא או לבדוק מה כתוב בעיתונות המודפסת. אבל בynet (האתר של ידיעות) הדיווח על כך שהילד בדה את הסיפור קיבל כותרת. כך גם בNRG (האתר של מעריב).

    כך שלא ברור איפה ההסתה.
    1.דיווח על פשע זה לא הסתה.
    2. דיווח על מוצא חשודים בפשע זה לא חדש ולא מיוחד לפלסטינים\ערבים.
    3. לפחות באתרי החדשות הדיווח על בדיית הסיפור קיבל כותרות.

  6. גדעון גיתאי

    מה הקשר להסתה?, כותב גרי רשף. ברור שהילד שעדות השקר שלו גרמה למעצר 4 הפלסטינים היה נתון לשיטפת מוחין. אך גם עיתונאי "מעריב", ו"ישראל היום"??? מי שהיה ראש החדשות הזכור לטובה ב"הארץ" הוא כמובן זה ש"נתפס לעניין שאינו רלוונטי". §§ אשר לעניין אבא קובנר ו"הדפים הקרביים" שלו. גרי רשף מעיר שחטיבת גבעתי נלחמה נגד הפולש המצרי בנגב. הוא צודק. אלא שאני עוד מאמין [בתום לב?] שצבא העם הכובש/משחרר אינו צריך להשתמש באמרות שפר נאציות. §§ "עמית" חושב שמותר לדווח על מוצאו של אנס ו"תיקון הידיעה" מספק אותו. ולא היא. במדינה שבא השנאה מרובה, וזו הלאומנית מתרבה, כל ידיעה ודבר מתפרשת בידי הקוראים בהתייחסות המוכרת להם – לרבות זו הלאומנית. חדשה מהסוג של אונס ילד יהודי בידי בני לאום אחר הופך ל"כותרת אדומה" בצהובונים ובחינומנים. לכן אפילו עיתונאי מתחיל, שמגיב כאן, חייב להיזהר מאוד ולא להיתפס להסתה.

  7. אורלי נוי

    הוא שהילד המציא את העלילה המטורפת הזאת כי לא היה לו נעים להודות שפשוט הכיר את ארבעת הפלסטינים. מצמרר, מה שזה אומר עלינו כחברה.

  8. גרי רשף

    אני נוטה להעריך שאת ההשראה לסגנונו, אבא קובנר קיבל מהסובייטים וממה שהיה מקובל בברה"מ במלחמת העולם השניה:
    הוא עצמו הרי היה הפוליטרוק של גבעתי.