השלטון מטעה והעם משלם

המחאות בסוריה אינן שוככות, והשלטון לא מגלה נכונות לביצוע רפורמות. איך מתפקדת מדינה שנשענת על הגבלת חירויות הפרט עם שליט שמתעקש לזרות חול בעיני עמו. פרשנויות מהעיתונות הערבית
ליקט ותירגם: אלטייב ע'נאים

במאמרו ביומון אלחיאת הלונדוני, טוען חאזם סאע'יה כי בעייתו של השלטון הסורי היא שאינו ממשל דמוקראטי ובו בזמן איננו ממשל טוטליטארי, מצב שאינו ייחודי לסוריה בלבד, מבין מדינות העולם השלישי. סאע'יה מסביר כי שלטון האב הוריש לאסד הצעיר בעיה מהותית הקיימת במרחק העצום בין האידיאולוגיה התיאורטית של מפלגתו לבין המציאות האמיתית, כך שסיסמת מפלגת הבע'ת "אחדות, חרות וסוציאליזם" הפכה לסיסמא ריקה מתוכן.

סאע'יה מתאר את הניגודיות שבתוך הטוטליטאריות הסורית, לפיה למרות שמפלגה אחת שולטת בדמשק, שתי הזירות – ההגותית-תרבותית והכלכלית – נותרו לאחרים. בזאת מתכוון סאע'יה לשוליים החמקמקים של החירות בסוריה, חירות בערבון מוגבל, והדוגמא למשל היא האיסור על המונקבאת (רעולות הפנים) מללבוש מדים אלה בתוך בתי הספר.

מבחינה כלכלית, המדינה שאמורה להיות סוציאליסטית ויתרה על תפקידה כמדינה, והרחיקה לכת עד לשיאים של ניאו-ליבראליזם, "שיש מי שכינה אותו 'הכלכלה החברתית של השוק'". סאע'יה משווה את המודל הכלכלי הזה לזה ששרר בתקופת המצור על עיראק, בזמן שנוטרל הממשל העיראקי מסמכויותיו שהועברו לידי קבוצות שבטיות משפחתיות שונות.

איזה פלח שלטוני נותר, אם כן, למדינה? שואל סאע'יה. ובכן, המימד הביטחוני של המדינה הוא הרובד העיקרי עליו נשען מודל מסוג זה. המדינה מגבילה חירויות בשם הביטחון בזמן שכל ההצדקות לא משכנעות את האזרחים המוגבלים. מתוך ההגבלות הללו נולדת נוסחה אחרת: "העוני והשחיתות טוחנים את האזרחים מצד אחד, בזמן שהתודעה המתאסלמת פועלת מהצד השני על צמצום היכולת להתאזר בסבלנות".

את התזה שלו מסכם סאע'יה באומרו שאחת הבעיות המהותיות של הממשל הסורי היא התנודדותו המתמדת בין דמוקרטיה לטוטאליטאריות. סאע'יה חותם באומרו: "כמו סדאם בעת המצור עליו, לא נותר מהשלטון [הסורי] דבר מלבד החזית הביטחונית".

"שבע הטעיות לא מוחקות אף טיפת דם"

בניתוח מעמיק לנאום של בשאר אל-אסד שהושהה שבוע ימים לאחר פריצת המהומות בדרעא הסורית, מציג סובחי חדידי במאמרו ביומון אלקודס אלערבי הלונדוני דמות פנורמית לשלטון הסורי העושק. נאומו של אסד היה מאכזב בלשון המעטה, לא פנה למשפחות הקורבנות באף מילת תנחומים, לא התנצל, לא התייחס לבעיות המהותיות עליהן מוחים המפגינים. חדידי מזכיר כי כשבוצעה העברת השלטון כירושה בשנת 2000, שעות ספורות אחרי מות אסד האב, הרבה אנשים הימרו על צעירותו ופתיחותו של אסד הבן, על הידע שלו ועל שנות שהותו בבריטניה. מאז שהכזיב הבן, הצריך המצב ביקורת אמיצה והתמזגות עם המחנה השני, דבר המתרחש רק בימים אלה, בעיכוב רב שנים שהנחיל והעמיק את האכזבה מכישלונות השלטון הסורי.

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד

חדידי מונה שבע הטעיות בכוונת זדון, שנעשו בנאומו של אסד, בניסיון להוליך את העם שולל:

הטעיה ראשונה היא הסתירות הפנימיות בדבריו של אסד הבן עצמו, שלפני שבועות אחדים הצהיר לעיתון "וול סטרייט ז'ורנאל" על כוונתו לבצע שינויים ורפורמות בשלטון ועל לו"ז  ארוך טווח. באותו ריאיון החשיב אסד את הרצת הרפורמות בעיתוי הזה במיוחד כצעד לא נכון, בזמן שהצידוק שלו היה שביצוע בזמן הזה נחשב לכניעה לתכתיבי המהפכות והלחצים הפנימיים, ומי שאינו עמיד בלחצים פנימיים, אינו עמיד בפני לחצים חיצוניים.

"מה מביך שלטון שלא מפסיק לטעון את היפתחותו אל העם ואהבת העם לו, אם נכנע ללחץ עממי הסובב סביב מצרכים ומבוקשים לגיטימיים שונים?" שואל חדידי ואומר שזוהי הדילמה השנייה בשלטון אסד, אי ההקשבה לרחשי לבם של העם עצמו. חדיד מדגיש את הווידוי של אסד עצמו בנוגע לעיכוב רב השנים בהוצאת הרפורמות לאור.

ההטעיה השלישית בנאומו של אסד טמונה בהרעפת המחמאות והשבחים על תושבי דרעא, שאסד תיארם כ"אנשי הלאומנות האמיתית והערביות האותנטית… אלה שהולכים לכתר את המיעוט שרצה בהפצת הכאוס והרס האחדות הלאומית".

ההטעיה הרביעית הנה "אלשביחה" [הבריונים] שהם הגרסה שלו ל"בלטגיה" [בריונים] של שאר העריצויות הערביות האחרות, שעליה ממונים קרובי משפחה של אסד. חדידי מונה את פשעיהם של מקורבי הנשיא ובהם נמיר בדיע אלאסד, בן דודו של בשאר, שביצע שוד ענק לאור יום.

ההטעיה החמישית היא טענת אסד שהוא מחפש, לכאורה, את האשמים בהצתת המהומות, ברמיזה לאחריות על מעשי הרצח שבוצעו נגד המתנגדים. אך "שיבוא חשבון עם משפחתו, קודם  כל, ולבסוף", מגיב חדידי. ובהקשר זה הוא שואל: "מי יבוא חשבון עם בן דודתו של אסד, עאטף נגיב, ראש אגף הביטחון המדיני במחוז דרעא, שנתן פקודה להשתמש בנשק חי נגד המפגינים?"

אסד טען בהטעיה שביעית מכוונת שהמתנגדים לרפורמות ולהתחשבנות עם האחראים על המחדלים הביטחוניים והכלכליים השונים, הנם "קבוצה של אינטרסנטים, מושחתים שאתם מכירים היטב, מיעוט שהיה ואיננו קיים עוד. חדידי אומר שהסורים אכן מכירים את המיעוט הזה בפועל, החל מאיל ההון ראמי מח'לוף, בן דודתו של אסד, המעורב בסיפורי שחיתויות רבים. העם הסורי מכיר היטב את קבוצת המיעוט המקיפה את אסד ועושקת את כלל העם.

עצם נאומו של אסד "במה שמכונה הפרלמנט", מול מי שמייצגים לכאורה את העם, הוא בגדר לעג לרש. בפועל, טוען חדידי, " זהו פרלמנט של בובות עלובות, שכבר אינן מצחיקות אף ילד…  אותו  פרלמנט שהרעיף את 'הלגיטימיות' על ירושת אסד ב-2000, ושינה את החוקה בצורה נלעגת ומגוחכת, במטרה לדחוף את הבן לשמלה הרחבה שהותיר אסד האב במותו".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.