• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא לברוח למשפטיזציה

הדרישה בשמאל הישראלי לאמץ את מסקנות גולדסטון במלואן מהווה סימפטום למחלה חמורה הרבה יותר של מחנה פוליטי זה: הניסיון להסיט את הדיון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני לזירה המשפטית הבינלאומית
נועם תירוש

"החזרה בתשובה" של השופט ריצ'רד גולדסטון הובילה לצהלות שמחה ושחרור אנחת רווחה ואמירות "אמרנו לכם!" במערכת הפוליטית הישראלית. במקביל מנסים אנשי שמאל, כצפוי, להקל ראש במאמרו ובטיעוניו החדשים של השופט או לחילופין לטעון כי ההסברה הישראלית מעוותת את מה שכתב. לטענת הראשונים, שוב הוכחו צדקתה ועליונותה המוסרית של ישראל. לטענת האחרונים, לא מדובר בהכאה על חטא ואין כל צורך לשנות משהו ממסקנותיו המקוריות של גולדסטון.

שני הצדדים טועים במקרה זה: ההסברה הישראלית שחוגגת כאילו הוכח שעל עזה נורו טילי מרשמלו ולא זרחן לבן, והשמאל שמתעקש לדבוק בהצהרות המקוריות של השופט. בפועל, אי אפשר להבין את "גולדסטון 2" ולהמשיך לדבוק ב"גולדסטון 1". "הדו"ח שלנו מצא ראיות לפשעי מלחמה פוטנציאליים ואפשרות ל'פשעים נגד האנושות', אשר התבצעו הן על-ידי ישראל והן על-ידי חמאס", כותב גולדסטון במאמרו המאוחר. "העובדה כי הפשעים של חמאס בוצעו בכוונה תחילה אינה ניתנת לוויכוח – הטילים שלהם כוונו במפורש כנגד מטרות אזרחיות". לאחר מכן, הוא קובע כי לעומת חמאס, החקירות שביצעה ישראל לאחר המלחמה מוכיחות כי לא הייתה כוונה ישראלית לפגוע באזרחים פלסטינים. או כלשונו: "Civilians were not intentionally targeted as a matter of policy".

מבחינתו של גולדסטון, וכנראה גם מבחינתו של המשפט הבינלאומי הפומבי, סוגיית "הכוונה תחילה" משמעותית לבחינת פשעי מלחמה. פגיעה באזרחים כמדיניות היא זו שמבדילה, לדעתו של גולדסטון, בין פשע מלחמה ו"חשד לפשעים נגד האנושות" לבין מלחמה המתנהלת במסגרת נורמות הפעלת הכוח בקונפליקטים בינלאומיים. טענה זו מעמידה באור בעייתי ארגוני שמאל שקראו לאו"ם לאמץ את דו"ח גולדסטון המקורי כלשונו. משיטוט מהיר באתרי אינטרנט, ב-25 בספטמבר קרא ארגון "Human Rights Watch" לאיחוד האירופי בדרישה "שהצדק ייעשה עבור קורבנות מלחמת עזה", ובבקשה לאמץ את דו"ח גולדסטון במלואו. האם לאור הגילויים החדשים של גולדסטון בעצמו, יקרא אותו ארגון להתנערות מדו"ח גולדסטון או שמא יבטל את דרישתו לצדק עבור קורבנות מלחמת עזה? כנראה שלא.

ההסתמכות על מסקנות גולדסטון והדרישה בשמאל הישראלי לאמץ אותן במלואן הן רק סימפטום למחלה חמורה הרבה יותר של מחנה פוליטי זה: הניסיון להסיט את הדיון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני לזירה המשפטית הבינלאומית. ככל שהולך וגובר הייאוש מהחברה הישראלית ויכולתה לשנות את מציאות חייה בעצמה, הולכים ומתגברים הקולות הקוראים להתערבות בינלאומית שתוביל לכפיית פתרון על הצדדים. פתרון זה יתבסס, לדרישתם, על עקרונות המשפט הבינלאומי. אותו סימפטום ניתן לאיתור גם בהסתמכות פעילי המאבק נגד החומה על הצהרתו של בית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לאי חוקיותה של אותה גדר.

המשפט הבינלאומי ומוסדותיו אינם דורשים צדק עבור אזרחי העולם. הם גם אינם כלים פונקציונליים שתפקידם לכינון מוסר אוניברסלי בעולם ציני, שתוקף בלוב אך עוצם עיניו במקומות אחרים. הם בוודאי לא אלו שינסו להבין ולאחר מכן לפתור את הנסיבות שמובילות חברה אנושית להקיף עצמה בחומה בצורה, ולעוור עצמה מדעת לגבי כל מה שמתרחש בצידה השני. כל תפקידו של המשפט הבינלאומי הוא בכינון מערכת של חוקים ונורמות אשר אמורה לסייע בשמירת חייהם של אזרחים באזורים בהם מתנהל סכסוך אלים. גולדסטון בעצמו כותב במאמרו ב"וושינגטון פוסט", כי "רק אם כל הצדדים בסכסוך אלים יעמדו בסטנדרטים אלו (הימנעות מפשעי מלחמה) נהיה אנו מסוגלים להגן על אזרחים שנקלעו לאזור מלחמה שלא מרצונם".

"המשפטיזציה" של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא רק שלא תפתור את שורשי הסכסוך ולא תוביל לצדק ושוויון עבור הפלסטינים והישראלים כאחד, היא עוד עלולה להסדיר את האלימות בין שני הצדדים ולעגן אותה במסגרת נורמטיבית של "חוקי הפעלת כוח בעת לחימה". הפתרון, כרגיל, טמון בזירה הפוליטית-ציבורית, במסגרתה מתווכחים, משכנעים, ומנסים ליצור קואליציות פוליטיות המובילות לשינוי, רדיקלי ככל שיהיה, של המציאות.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב

_________

לקריאה נוספת:

מה אומר לנו גולדסטון | דניאל רוזנברג

אי אפשר לחזור אחורה בזמן | נועם שיזף

מורשת גולדסטון לישראל | נעמי קליין

כנראה שיעניין אותך גם: