עדיין לא סיבה למסיבה

עד היום נפתחו 52 חקירות פליליות לגבי אירועים בעופרת יצוקה – שלוש מתוכן הובילו לכתבי אישום ולא ברור כמה עדיין נמשכות. החקירות הללו, אותן משבח גולדסטון, מתעלמות מהשאלות החשובות באמת: מי קבע מהי מטרה לגיטימית, מהן הוראות הפתיחה באש ומהו היקף הכוח
ג'סיקה מונטל

השם "גולדסטון" הפך כבר מזמן לסמל לרדיפה אנטי-ישראלית ולכל מה שהשתבש במעמדה של ישראל בעולם. הדיון שהתעורר בעקבות המאמר שפרסם השופט ריצ'רד גולדסטון ב"וושינגטון פוסט" מעיד עד כמה שמו טעון ועד כמה הפצע עודנו פתוח.

לאחר שעמד בראש הצוות שכתב את הדו"ח המאשים מטעם האו"ם, השופט גולדסטון מתחרט. הוא טוען שאם היתה לו גישה למידע מטעם ישראל, היה מגיע למסקנות שונות. בעצם, קובע גולדסטון היום, לישראל לא הייתה באמת מדיניות שנועדה להרוג אזרחים, ומעשיה לא מעוררים חשדות לביצוע פשעים נגד האנושות. הוא גם מברך את ישראל על כך שבניגוד לחמאס, היא השקיעה מאמצים רבים בחקירת התלונות.

יש לברך על חזרתו של גולדסטון מקביעותיו הלא נכונות. כפי שנקבע על-ידי ארגון בצלם עם פרסום הדו"ח, מסקנותיו כללו ניתוח חד-צדדי של המבצע ולא בוססו באופן מספק על הממצאים בשטח. הביקורת שלנו התייחסה בין השאר לנקודות שגולדסטון מתחרט עליהן היום: שהמסקנה שישראל יישמה מדיניות שנועדה להרוג אזרחים אינה מבוססת על עובדות ושהוועדה לא הצליחה להוכיח מסקנה זו. בביקורת שלנו הדגשנו גם כי הביקורת שהופיעה בדו"ח על חמאס לא שיקפה את חומרת מעשיו ושהוועדה בחנה את התנהגותה של ישראל בסטנדרטים חמורים יותר מאלה שהציבה לחמאס.

אולם, כפי שאמרנו גם אז, אין בדברים אלה כדי לשלול את המלצתו המרכזית של הדו"ח: הן ישראל והן חמאס צריכות לחקור את עצמן. גולדסטון טוען היום שישראל מבצעת חקירות כאלה, בניגוד לחמאס. אולם גם כאן הוא ממהר להסיק מסקנות לא מבוססות, בהתבסס על דו"ח ביניים של ועדה מטעם האו"ם שמודה בעצמה שאינה יודעה מה איכות החקירות.

בית מוסטפא אבו שנב ברפיח, 2009. צילום: ח'אלד עזאייזה / בצלם

הקריאות הנשמעות היום מפי גורמים ישראליים, המפרשים את מאמרו של גולדסטון כחזרה מוחלטת מטענותיו, מתעלמות לחלוטין מהעובדה שחלק ניכר מהחקירות הנערכות על-ידי ישראל שהוא מציין לטובה במאמרו, נפתחו רק בעקבות הדו"ח. לולא הדו"ח והתהליך הבינלאומי שבא בעקבותיו, לא ברור בדיוק כמה חקירות היו נפתחות ומה היה נחקר, אם בכלל. כך שקריאות לגנוז כעת את הדו"ח בגלל שישראל ביצעה בזכותו חקירות הן מופרכות מן היסוד.

לגופו של עניין, בחינת החקירות עצמן מעמידה בספק את קביעתו של גולדסטון כי ישראל ראויה להערכה בגינן. עד היום פתחה ישראל ב-52 חקירות פליליות לגבי אירועים בעופרת יצוקה. שלוש מתוכן הובילו לכתבי אישום ולא ברור כמה תיקי חקירה נסגרו וכמה עדיין נחקרים. שנתיים וחצי אחרי המבצע עדיין לא ידוע מה עלה בגורלן של רוב החקירות. מאות התחקירים המבצעיים שביצע הצבא אינם כלי חקירה יעיל ולא נועדו להיות כאלה.

אולם, ובעיקר – חקירות מצ"ח מתמקדות במקרים ספציפיים בהם חיילים בודדים הפרו לכאורה את החוק. הן מתעלמות לחלוטין משאלות של מדיניות שהותוותה על-ידי הדרג הצבאי הבכיר ועל-ידי הדרג המדיני. מי קבע מהי מטרה לגיטימית במבצע, את הוראות הפתיחה באש, את היקף הכוח? שאלות עקרוניות אלה, שהן בעלות חשיבות עליונה, לא נבחנו עד היום על-ידי אף גורם.

דו"ח גולדסטון האשים את ישראל בנורא מכל – בחשדות לביצוע פשעים נגד האנושות. הוא אמר זאת מבלי לבסס את דבריו ומבלי לשמוע את גרסת ישראל הרשמית (אמנם, במידה רבה כתוצאה מההחלטה האומללה של ישראל שלא לשתף פעולה עם הוועדה). עכשיו הוא מתחרט על כך, וישראל הרשמית מסיקה מכך שכל פעולותיה במהלך המבצע היו כשרות למהדרין. כדאי להזכיר, שבמהלך המבצע הרגה ישראל 758 אזרחים פלסטינים שלא היו מעורבים בלחימה, 318 מתוכם היו קטינים. למעלה מ-3,500 בתים נהרסו ונפגעו תשתיות של חשמל, מים וביוב. עזה לא השתקמה מההרס חסר התקדים עד היום.

פינוי גופות מחורבות ביתו של ואיל א-סמוני בשכונת זייתון בעזה, 2009. תצלום: מוחמד סבאח / בצלם

הרף לפיו יש לבחון את פעולות ישראל אינו האם הצבא ביצע פשעים נגד האנושות. הדרישה שלנו מהצבא צריכה להיות שלא יפר את החוק, לא רק שהצבא לא יהרוג אזרחים בכוונה אלא שיעשה כל שביכולתו כדי להגן עליהם. עשרות תחקירים שביצעו בצלם, ארגונים אחרים ועיתונאים, מעלים חשד להפרת חוק במקרים רבים במהלך המבצע, שיש לבררו באמצעות חקירה ישראלית עצמאית שתעסוק גם בשאלות של מדיניות.

הצהלה הישראלית שהתעוררה בעקבות מאמר החרטה של גולדסטון מעוררת גם היא מחשבות נוגות. גולדסטון מודה סוף סוף שישראל, שלא כמו חמאס, לא ביצעה ירי מכוון במטרה להרוג אזרחים וכן חקרה חלק מהטענות נגדה. זה משמח אולם האם זה מספק? האם לא ראוי שמדינה דמוקרטית תדרוש מעצמה יותר?

הכותבת היא מנכ"ל ארגון בצלם

_________

לקריאה נוספת:

מה אומר לנו גולדסטון | דניאל רוזנברג

אי אפשר לחזור אחורה בזמן | נועם שיזף

לא לברוח למשפטיזציה | נועם תירוש

עופרת יצוקה, לא גולדסטון | חגי אלעד

מורשת גולדסטון לישראל | נעמי קליין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.