טבעי לא ללדת

קל ללכת עם הרוב, אך החלטה יוצאת דופן שלא להיות הורים מחייבת הגנה מתמדת בפני עצמי ובפני החברה. הספר "ממני והלאה" מספק תמונה מורכבת ועשירה של הבחירה ב"אלהורות". ביקורת
מירי רוזמרין

בהקשר הישראלי, הבחירה שלא להיות הורים נחשבת בחטא וכנכות כאחד. צילום: freeparking, cc by-nc

בבסיס החלטתה של אורנה דונת להקדיש מחקר נרחב לקבוצה שבחרה לא להיות הורים זו עומדת הנחה מעניינת ונכונה. הערך בחקירת קהילה זו איננו רק בחשיפת המציאות של מי שהם מיעוט קטן בארץ, אלא בהצפת השאלה המטרידה: למה בעצם ברור לישראלים שהם רוצים לעשות ילדים? הרי להורות יש השלכות לא נעימות רבות. הורים מפסיקים להיות אדונים לעצמם ולזמנם, ההוצאות גבוהות מאד, ההכנסה הפנויה מצטמצמת וכושר ההשתכרות נפגע. החירות והעיסוק במימוש עצמי שאנו כה מעריכים עד שנולדים ילדים מאוימים והופכים משניים. כיצד אם כן, נוצרת תחושת הברור מאליו המתעלמת מכל ההשלכות הקשות?

החלק הראשון של הספר "ממני והלאה" עוסק באופן בו התרבות החברה הישראלית מעודדת ילודה. הנרטיב הלאומי ציוני, התפיסות שרואות בהולדה צורך והכרח ביולוגיים, התפיסות שרואות בילדים מימוש עצמי ומפתח לאושר – כל אלו הופכים את ההחלטה להיות הורים לצומת בלתי נראה, כזו שרק מעטים עוצרים בו לחשוב ומעטים עוד יותר מחליטים בסופה של מחשבה שלא להיות הורים.

בית ילדים בקיבוץ געש, שנות השישים. המשפחה כגרעין הקיום האנושי. צילום: cc by-kibbutz gaash

בהקשר הישראלי, הבחירה שלא להיות הורים נחשבת כחטא וכנכות כאחד. המיתוסים הישראלים מקדשים את המשפחה כגרעין הקיום האנושי. למשפחה אין גבולות והקשר עם הילדים גם הבוגרים והנכדים הוא קשר הדוק יותר מכל מקום אחר בעולם. החיבור התרבותי הזה מחוזק באמצעות נרטיבים לאומיים המדגישים את החשיבות של הילודה כהיבט של המשכיות העם והמשכיות הקיום הלאומי ריבוני בארץ. על רקע זה ניתן להבין חלק מהקשיים של אנשים ובמיוחד של נשים הבוחרים ב"אלהורות".

חלקו השני של הספר עוסק בבחירה שלא להיות הורים. דונת מתבססת על ראיונות ועל דיונים בפורום אינטרנטי שעוסק בבחירה ב"אלהורות". את המסרים היא מחלקת לתמות שונות של הצדקה, ומציגה קשת של סיבות הנוגעות לשינוי שילד מביא לחיים, אובדן החירות האישית, אי הוודאות הכרוכה בכך ועוד.

המושג שמוביל את החלק השלישי הוא מושג החופש. הבוחרות והבוחרים שלא להיות הורים נאבקים על היות הבחירה הזאת חלק לגיטימי מהחירות האישית של אדם/אישה לעצב את חייה או את חייו. יותר מכך, גם הורים נלהבים יודו שחייהם אינם בידיהם באותה מידה שהיו לפני ההורות. החירות האישית מוגבלת בצורות שונות בגלל האחריות היומיומית לילדים. מאחר שהורות מגבילה חירות, הבחירה שלא להיות הורים היא בין השאר בחירה כנגד המגבלה הזו.

דונת מתארת יפה את המתח שבין החירות שיש למשתתפי המחקר לעצב את חייהם, לבחור את האנשים החשובים להם ואת סדר העדיפויות במרחב הפרטי, לבין החוויה של צמצום החופש במרחב הציבורי – החקירות המשפחתיות, התוכחה והביקורת המצמצמים את תחושת החופש. כאן נמצא ה"אני מאמין" של דונת. התיאור שלה את הציווי החברתי להורות מנסה לאתר את הסדקים שמתוכם בוחרים המעטים בדרך אחרת. התיאור של עולמם של הבוחרים ב"אלהורות" כעולם של תחושת חירות ועיצוב עצמי, יוצר תמונה מורכבת החושפת את האפשרות והמחיר, הרווח וההפסד שבחיים לא סטנדרטים אלו. בכך, מצליחה דונת להיחלץ מתמונה חד מימדית של אושר/אומללות, ניצחון/כישלון, טוב/רע.

חומקת מתמונה חד מימדית של אושר/אומללות, ניצחון/כישלון, טוב/רע. צילום: bio_grrrl, cc by-nc

ספרה של דונת הוא ספר מרתק, החושף פיסת מציאות קטנה שמעלה שאלות גדולות עבור כולם. יותר מכך הוא מעלה על פני השטח את קיומו או אפשרותו של ויכוח ודיון אישי וחברתי באשר למשמעות של היות הורים. מתוך יושר מחקרי מציבה דונת את עצמה כחלק מהעולם אותו היא מתארת ולא מתיימרת להיות חוקרת לא מעורבת. המעורבות הזו משתקפת בין השאר, באמירתה שכפי שהסיבה לרצות להיות הורים נתפסת כטבעית וברורה מאליה ולא דורשת פירוט, כך גם הבחירה לא להיות הורים היא טבעית וברורה באותה מידה.

נכון שהפריווילגיה של ההולכים בתלם היא שהם לא חייבים להחליט החלטה אמיצה ומושכלת. קל ללכת עם הרוב. לעומת זאת, החלטה יוצאת דופן מחייבת הגנה שוב ושוב בפני עצמי ובפני כל אחד אחר. העמדה חייבת להיות נחרצת, שכן מבוכה והיסוס עשויים רק לחתור תחת אושיותיה של ההחלטה. עם זאת, מול הא-סימטריה הזאת, השאיפה להיות חלק מאותו "מובן מאליו" חברתי, שאינו חייב בדין וחשבון, היא הגיונית.

אולם המפתח לשינוי המפה החברתית שבה ילדים הם מעין ברירת מחדל, והבחירה באלהורות היא בחירה מותקפת, אינו מצוי במאבק להיות טבעי אלא בהצבעה על כך, כפי שעשתה דונת בחלק הראשון כשקבעה שגם הרצון ה"טבעי" להיות הורים מעוצב על-ידי גורמים תרבותיים וחברתיים. יותר מכך, שיח הבחירה בהורות הוא שיח מוגבל משום שהוא מתמקד בחופש לעשות או לא לעשות מה שרוצים. לא משנה למה. אבל אולי המפתח למרחב חברתי חדש שבו אנשים עם מבנים שונים של קשרים ומשפחתיות עם או בלי ילדים יוכלו להתקבל באופן ראוי, כרוך דווקא בשיח שלא מדבר רק על רצון ובחירה אלא דווקא על האחריות העצומה שיש בהורות והלגיטימיות שיש בהחלטה שלא לקחת את האחריות הזאת.

ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל

מאת אורנה דונת

ידיעות אחרונות

246 עמודים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יעל

    אבל לא ברורה לי התמונה הראשונה שהכנסתם – רק אחרי כמה שניות ארוכות הבנתי שכתוב מאחורה baby ושמדובר בבטן הריונית ולא בישבן של אישה. הייתי ממליצה למצוא תמונה אחרת להמחשה…

    ושוב – תודה על המאמר.

  2. אור

    הרעיון של דונת מעניין וחשוב, אבל אפילו כריכת הספר מראה את הדואליות שבו: אין שם אף אדם שהוא לבדו וטוב לו. כולם בזוגות, עם חתולים, עם עוד אדם. הכריכה, בדרך כלשהי, מסכימה עם הנורמה שגם אם ילדים זו לא הבחירה הסטנדרטית ל"מימוש עצמי דרך אחרים", הרי שאדם לא יכול להיות שמח לבדו. סוג של כניעה לנורמות חברתיות?

  3. ירדנה אלון

    רשימה חשובה מאוד
    טוב שסוף סוף שמים את הנושא הזה על סדר היום הציבורי
    במשך אלפי שנים ,ולאו דווקא אצל החברה הישראלית יהודית, הנושא של ילדים וילודה היה נדבך מרכזי של החברות השבטיות בכל העולם.פעם מרבה ילדים נחשב למרבה שפע.
    גם היום זוג שחי ביחד ולא מביא ילדים לעולם שנה שנתיים שלוש לאחר היווצרות הזוגיות הסביבה מתחילה ללחוץ,להרים גבה,ללחשש ולנחשש מאחורי גבו של הזוג ואחר כך בפניו.משום מה זוגיות לא נחשבת כזוגיות טובה אם היא לא מכילה ילדים בתוכה
    זהו שקר חברתי, ומיתוס כמובן,כמו כל המיתוסים על המשפחה והמשפחתיות,ועל ההורות באופן כללי
    למרות שכאשר בוחנים את הדברים לעומק,מגלים שלא רק שמשפחה והורים הם לא המקום והסביבה הכי טובה ומגוננת על ילדים אלא נהפוך הוא הכי מסוכנת לבריאותם הפיסית והנפשית.

    אני באופן אישי מאוד מעריכה את כנותם של בריות שאומרות בקול רם אינני רוצה להיות הורה,אני לא מתאים לזה,אני לא מוכן לזה,אני לא רוצה לוותר על החופש האישי שלי,זה יפריע לי לבנות את הקריירה שלי או להתרכז אך ורק בעצמי,(מותר לו לאדם להיות מרוכז בעצמו ולרצות לעשות למען עצמו ולעצמו בלבד)
    אני סבורה שעדיף למי שלא רוצה להיות הורה בסתר ליבו מכל מיני סיבות שהוא לא צריך ולא אמור להצדיק אותם בפני איש,לא להביא ילדים לעולם,מאשר להביא ילדים בשל חוסר יכולת לעמוד בלחץ החברתי של הסביבה. ולהיות הורה מתוך תחושה של כפייה,מפני שמי שיסבול מזה בסופו של דבר יהיו הילדים ,ההורות לעולם לא תהייה שלימה וטוטאלית,אלא נטל ואת כל הכעס על חוסר היכולת לעמוד בלחץ החברתי יספוג הילד.
    אני בכלל בעד להניח לאנשים לבחור את אורח חייהם כראות עיניהם ולכבד את הבחירות וההחלטות שלהם ואת סדר העדיפות שלהם מבלי לחטט להם יותר מדי בחיים ובנשמה.
    מי שבאמת רוצה שיביא ילדים ,יש אנשים שההורות נותנת טעם ומשמעות לחייהם
    ויש אנשים שלא מוצאים בזה טעם ומשמעות
    לשני סוגי האנשים האלה יש מקום
    ואת שתי הבחירות האלה מן הראוי לכבד

    1. יגאל אלון

      אני, גבר, בתור הורה חד הורי, משמורת מלאה לאורך 10 שנים , לבת אחת בלבד, מבין על בשרי את העול היום יומי, משאבי הזמן והכוח המתדלדלים והלהיות זמין כל הזמן, לצאת לעבודה בבוקר ובערב לטפל במטלות הבית ולהעניק זמן איכות רב ככל האפשר.
      כל הסיבות שציינתי גורמות בהכרח לפגיעה בהתפתחות האישית שלי, מבחינת כלכלית ומבחינה חברתית.
      תמיד חשתי וכעת אני בטוח בזאת: הבאת ילדים לעולם צריכה להיות מושכלת, בתכנון מראש ולאנשים שיש להם "מסוגלות הורית", ולא לכל אחד ואחת ש"מתחשק" להם להביא ילדים לעולם.

  4. דודי

    ייתכן ולא שמת לב, אבל על כריכת הספר כן מופיעה דמות לבד (האחרונה, למטה). הלכתי לבדוק עכשיו וגם בכריכה האחורית יש דמות לבד.
    נראה שבהחלט נלקח בחשבון שיש מי שטוב היות לבדו ומקודמת הבחירה לחיות כפי שכל אחד/ת מוצא/ת לנכון – עם או בלי ילדים; עם או בלי בן/בת-זוג.

  5. מאור

    מה זאת אומרת "לא רק שמשפחה והורים הם לא המקום והסביבה הכי טובה ומגוננת על ילדים אלא נהפוך הוא הכי מסוכנת לבריאותם הפיסית והנפשית"? האם נערך מחקר על ילדים שגדלו ללא משפחה והורים, והתברר שבאופן גורף הם בריאים יותר? מסופקני. אני מניח שהתכוונת "לעיתים היא הכי מסוכנת.."

    דיון מעמיק בסוגיה הזו באתר כמו העוקץ חייב להביא בחשבון את הצד הכלכלי של אי-הולדה. הביטוח הלאומי, למשל, אינו פנסיה צוברת אלא פנסיה תקציבית: בכל רגע, הכספים הנגבים מחולקים לזכאים, ולא מושקעים לשימוש עתידי של המבוטחים. אדם עובד משלם על קצבת זיקנה של אדם אחר, ובהגיעו לגיל הפרישה- יקבל כסף שייגבה מאדם שיעבוד. אדם ערירי לא יוכל, כמובן, להסתמך על עזרה מילדיו- אבל גם לא יוכל להסתמך על קצבת הביטוח הלאומי. לפחות אם שיעור גדול מהאוכלוסיה יבחר להישאר ערירי.

  6. נועה

    בגרמניה ובאירופה בכלל קיימת תופעה של ילודה שלילית המובילה לתופעה הכלכלית שתיארת. הנפתרת באמצעות הגירת עבודה. ילודה חיובית בכל מדינה בעולם תגרום לפיצוץ אוכלוסין. זה גם לא כלכלי.

  7. מאור

    נקודה טובה. אמור מעתה: אני בוחר להיות ערירי, ומשאיר לילדיהם של חבריי את הבחירה בין לתמוך גם בי בזקנתי, לבין הגירת עבודה שבד"כ באה מתרבות אחרת משלי. דומני שהראיתי כיצד מה שנראה כהחלטה פרטית הנתונה ללחץ ציבורי כבד, היא-במדינת לאום עם מערכת רווחה- למעשה החלטה עם משמעות ציבורית גדולה.

    אני לא בעד פיצוץ אוכלוסין. אני בעד החלטות אחראיות ומאוזנות.

  8. ירדנה אלון

    אני מניחה שמעולם לא שמעת על התעללות בחסרי ישע-כלומר ילדים,על הורים שמכים את ילדיהם,מזניחים אותם,על גילויי עריות שמעת?על נטישה והזנחה שמעת?
    אם לא שמעת על כל הדברים האלה אני מציעה שתפנה למועצה לשלום הילד,ותבקש נתונים.
    ובקשר לצדדים הכלכליים של הסיפור
    אני מניחה שגברים ונשים יש להם כמיהה להיות הורים
    והם צעירים ובריאים (וגם אם לא,סתם בא להם להיות הורים)לא עושים את החישובים שאתה עושה ושעושים אנשים "מעשיים" ו-"פרקטיים".
    לילי אבידן אשתו לשעבר של דוד אבידן סיפרה לי פעם שאחרי שהם התחתנו והיא מאוד רצתה ילדים הוא ישב ועשה חשבון כמה יעלה להביא ולגדל ילד,והוא אמר לה שהוא מוכן שהיא תהרה ממנו בתנאי שהיא תביא את הסכום הזה.
    אבל אם אנשים היו יושבים ומתעסקים בבוכהלטריה כמה יעלה להם לאהוב (כולל הפסיכולוגית אחרי המשבר הרגשי)הם לא היו מתאהבים.
    ואם אנשים היו עושים חשבון כמה יעלה להם להפוך לאמנים(כל החומרים הנלווים)
    ואם אנשים היו עושים חשבון כמה עולה לחיות ולחוות
    בני אדם היו יושבים בפינה ולא זזים ממנה כי כל תזוזה תעלה להם כסף.
    אבל ברוח ה "חיה ותן לחיות" אני אומרת מי שרוצה שינהל את חייו בעשיית הנהלת חשבונות עם עצמו ועם הסביבה,כמה זה עולה לי,כמה זה עולה לנו,מה נתתי ומה קיבלתי, שיבושם לו.

    אני אף פעם לא הייתי טובה בחשבון.
    אבל אני טובה בהיסטוריה ובלהעיף צלחות על מי שמעצבן אותי.

  9. לב יהודי חם

    האם טיעונים אידיאליסטיים יותר מתגנבים לדבריך הנוטים כרגע לקרירות התועלתנית שבטיעון הכלכלי? כאלה שקשורים ללשכה הדמוגרפית? בדיוק, מהסיבות שתיארתי זוהי אכן החלטה בעלת משמעות ציבורית וגם אקולוגית.

  10. אדמית פרא

    הרצון להביא ילדים לעולם בוודאי שאינו צריך להיות קשור להבניה חברתית ציונית כזאת או אחרת, להיותך רחם של המדינה או כל לחץ חברתי אחר. נכון שמחנכים כאן להתרבות מתוך המצוקה הדמוגרפית מול הערבים, זאת מדיניות גלויה והיא נתמכת על ידי תעשייה שלמה של הפריות, אבל זאת לא הסיבה להביא ילד. גם לא ממניעים אגואיסטיים של "יהיה לי מישהו שיתמוך בי לעת זקנה" אלא מתוך רצון פנימי שלך לתת. פשוט לתת. לתת חיים ולצמוח איתם. זה משהו מאוד אישי ולכן החשיבות הגדולה בספר של דונת היא עצם השאלה שהיא מעוררת בנשים, שכל אחת תבדוק טוב את המניעים שלה למה היא רוצה ילד לפני שהיא מביאה אותו, לא כל אחת חייבת להיות אימא, גם לא אבא, זאת זכות לא חובה. זכות גדולה לדעתי אבל אני מקבלת גם את הבחירה ההפוכה, כזכותן של נשים להחליט על חייהן. אגב, גם הבחירה מתי להביא את הילד ובאיזו מסגרת (חד/דו הורית, חד/דו מינית)נמדדת היטב חברתית. השיח הזה חשוב כי כל השאלות האלה צריכות לעלות לפני שהילד מגיע ולא אחרי, כדי שנשים לא ייכנעו להבניות חברתיות, כדי שלא נמצא עוד ועוד ילדים עזובים שננטשו על ידי אימהות (רק השבוע ראינו בטלוויזיה בסדרה אבודים משפחה כזאת, כדי שנמנע בעתיד ילדים שהתעללו בהם, כל אלה הם תוצאה של נשים שלא שאלו את השאלות שדונת מעלה ונסחפו בזרם. וכן, גם אם המחיר של השאלות האלה הוא שפחות ופחות נשים יביאו ילדים, דיינו.

  11. דורה

    כולם שומעים שאני דתיה ולא רוצה יותר משלושה {ב"ה ילדתי את שלושתם כבר} הם מעקמים פנים ואומרים שזה לא יתכן…. אבל אני רוצה גם לחיות…. למה הם לא מבינים????

  12. דפנה

    קראתי את הספר החשוב הזה.
    הוא כתוב בסגנון ברור ונעים לקריאה.
    הוא מציף נושא חשוב בחברה בה יש על נשים לחץ רב ללדת עוד ועוד ילדים למען המולדת הדמוגרפיה והזהות שלהן
    כל הכבוד. בחוג לסוציולוגיה נערכות עבודות חשובות ופורצות דרך

  13. עודד גלעד

    האומנית נינה פלאי מציגה את ההיבט הסביבתי של "תרבות הילדים" בסרטון מצויין: http://youtu.be/1-0vnRmej0Q

  14. יואב

    הטיעון שהעלית הוא מקומם ואפילו מגוחך. לידיעתך, אותם אנשים שבחרו לא להביא ילדים משלמים ביטוח לאומי שמממן את קצבת הילדים של אלה שכן בחרו להביא ילדים. מעבר לכך, מה עם כל אותם אנשים נכים או מוגבלים או עולים זקנים שהופכים לנטל על החברה ורשויות הרווחה. האם יש היגיון לדרוש מהם לשלם עבור הוצאת המחיה שלהם ? ההיבט הכלכלי הציבורי אינו קשר כלל לנושא וחבל ששרבבת מין שאינו במינו.