• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מה מצפה לי אם אחזור הביתה

פליט מאריתריאה על המאבק המתיש לקבלת מעמד בישראל והזמנה לסדר הפליטים האלטרנטיבי ב-7.4
אפרים סולומון

כתמיד, גם באביב הזה מקווה אני שחג הפסח יבשר התחלה חדשה, וראשיתו של עתיד טוב יותר. עתיד טוב יותר לי, לבני ארצי, לאלפי מבקשי המקלט בישראל ולמיליוני הפליטים בעולם כולו.

שמי אפרם סולומון. נולדתי באריתריאה אך אני שוהה מחוץ למולדתי זה שמונה שנים, מחפש מקום בטוח בו אוכל לבנות לעצמי עתיד. בתחילת תקופה זו שהיתי במחנות פליטים באתיופיה ובסודאן ובארבע השנים האחרונות אני מתגורר כאן, בישראל. בחרתי ממשטר דיכוי שבעטיו נאסרו רבים מבני גילי, גויסו לצבא לכל ימי חייהם ואף נהרגו. אני פליט.

אני אחד מקומץ מבקשי מקלט ששפר עליהם מזלם בישראל. בתור אחד מאלפיים האריתריאים הראשונים שהגיעו לישראל, יש לי אשרת עבודה זמנית. אשרה זו מאפשרת לי לעבוד במרכז לקידום פליטים אפריקאים (ARDC – עמותת פליטים בדרום תל אביב) כמנהל המקלט שלהם. המקלט של ARDC מספק מגורים לתקופה קצרה וטיפול פסיכו-סוציאלי לנשים הרות ואמהות חד-הוריות וילדיהן. הודות לעובדה שיש לי משרה קבועה ויציבה, הייתי יכול להתפנות גם ללימודים. בזכות מלגה נהדרת, אני מסיים כיום את שנת לימודיי השנייה כסטודנט למדעי המדינה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

רובם העצום של אלה שהגיעו לגבולות ישראל בבקשם מקלט מגיעים ממדינות בעלות עבר מוכח של הפרות זכויות אדם, דיכוי מדינתי ורצח אזרחים. כולנו מכירים היטב את הסיפורים מסודאן, סומליה, קונגו וחוף השנהב. לרבים מאיתנו ישראל נראתה כמו אפשרות טובה לבקשת מקלט; מדובר בארץ מפותחת עם שלטון חוק חזק; ישראל גם היתה הכוח המניע מאחורי הצהרת זכויות הפליט המקורית של האו"ם בשנת 1951. אולם המציאות התבררה כמורכבת ומתסכלת יותר.

זה יותר משלוש שנים אנו מנהלים מאבק פעיל למען זכויותינו – לעבור הליך קבלת מעמד פליט. כל שאנו מבקשים הוא שדברינו יישמעו ללא משוא פנים ואם נעמוד בדרישות, נקבל זכויות כפליטים עד שתגיע העת בה נוכל לשוב בבטחה איש לארצו. עד כה לא עלה בידינו לקבל את הזכויות הללו ממדינת ישראל. מצאנו עצמנו מול מערכת משפטית שעוטפת אותנו ב"הגנה קבוצתית" אשר מונעת מרובנו הגדול לעבוד. לפיכך נאלצנו לוותר על כבודנו ולהתחנן לנדבות זה מזה וממכם. מצאנו עצמנו מול ממשלה הססנית שמקבלת החלטות אד הוק שדוחקות אותנו לשולי החברה, מכבידות עלינו ומבהירות לכל שאין אנו אלא נטל מעיק על כתפי המדינה. כיוון שלא התאפשר לנו לחיות בשום מקום מלבד השכונות העניות ביותר, נתקלנו גם בעוינותם הגלויה של הישראלים הסובבים אותנו. מכנים אותנו בכינויים גזעניים פוגעים ומשפילים שאין כדוגמתם – הישר בפנינו – ותובעים מאיתנו לחזור הביתה, לעזוב את ישראל בשקט.

אני יודע מה מצפה לי אם אחזור הביתה – כדור בראש.

ביום חמישי, 7 באפריל, בין השעות 17:30 ל-22:00, נקיים את הסדר השנתי הרביעי שלנו בגן לוינסקי מול התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בלילה הזה נהא כולנו מסובין כבני חורין, גברים נשים וטף, ונספר ביציאתנו מארצותינו, על עבדות וחירות. אירוע זה מהווה מקור של עוצמה לי ולחבריי. ישראלים רבים עובדים איתנו ותורמים מזמנם לתמיכה בקהילותינו. אני תקווה שסיפורי ייגע ללבכם, כשתסבו לשולחן ותעלו בזכרונכם חיים של עבדות, חלומות של חירות וייסורי הליכה במדבר. כאלה היו חיינו, וכל שאנו מבקשים כעת הוא מקום לנוח בו, לחיות בו חיים של כבוד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יובל

    בפסקה האחרונה, בה כתבת "נספר ביציאתנו מארצנו", העבירה בי צמרמורת. אתם עכשיו בתפקיד היהודים, ואנחנו… באיזה תפקיד אנחנו? אני מתבייש שכך נוהגת המדינה שלי.