עסקים כושלים בחינוך

ההנחה שהיעדר ניסיון וידע בתחום החינוך לא מפריעים לאנשי עסקים לפתור את בעיות מערכת החינוך הוכחה כשגויה גם במקרה של מייקל בלומברג, ניו יורק ואשת העסקים מ"הרסט מגזינס"
יוסי דהאן

את שלושת העשורים האחרונים ניתן לכנות העשורים של רפורמות חינוכיות. הרוח המרחפת מעל רפורמות אלו המתרחשות במדינות רבות בעולם היא הרוח התאגידית, המהווה עבור רבים מיוזמי הרפורמות את הפתרון לכל הבעיות במערכת החינוך. על פי תפיסה זו, הפתרון מצוי באימוץ כללי השוק הכלכלי, עקרונות השוק החופשי ונורמות ניהול תאגידיות על-ידי מערכת החינוך. זה אינו מקרי שפעמים רבות מי שעומד מאחרי הרפורמות המוצעות הם אנשי עסקים.

כך למשל, בראש ועדת הרפורמה החשובה ביותר שכוננה הממשלה בישראל בעשור האחרון, עמד איש העסקים שלמה דברת כשלצידו שירתו שני אנשי עסקים בכירים נוספים. איל ההון סטף ורטהיימר אף הוא מעורב כבר שנים במערכת החינוך בניסיון להרחיב ככל האפשר את החינוך המקצועי-טכנולוגי  על חשבון החינוך העיוני, ומנהלי בתי ספר נוטלים חלק בתכניות משותפות עם אנשי עסקים על מנת להטמיע את עקרונות הניהול העסקי. אילו רק היו נותנים לאנשי עסקים לנהל את מערכת החינוך זו הייתה פורחת ומשגשגת. ואכן, בישראל, כניסתם של אנשי עסקים והתרבות התאגידית, כפי שתיעדה נגה דגן-בוזגלו ממרכז אדוה, הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות.

המחשבה הזו כנראה גם עלתה במוחו של ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג כאשר מינה את קתלין בלאק, מנהלת בכירה בהוצאה לאור של רשת המגזינים "הרסט" למנהלת מערכת החינוך המורכבת מאד של העיר ניו יורק, מערכת החינוך העירונית הגדולה ביותר בארצות הברית. תקוותו הייתה שאשת העסקים תצליח להכניס סדר בכאוס המפלצתי החינוכי בניו יורק. בתום שלושה חודשים בלבד, בסוף השבוע זימן אליו ראש העיר את בלאק והודיע לה שהוא מפטר אותה.

בלאק, שהנה חסרת כל ניסיון חינוכי, נחלה כשלון חרוץ, ובמהלך החודשים בהם שימשה בתפקיד, רבים מאד מההורים, המורים, המנהלים ועמיתיה לעבודה הביעו בה חוסר אמון. במשאל שנערך לאחרונה רק 17% מהנשאלים ענו בחיוב לשאלה האם היא ממלאת את תפקידה כראוי.

מה שעמד מאחרי החלטתו של בלומברג למנותה, הנחה לה שותפים רבים אחרים, הייתה שעל מנת לעסוק בחינוך אדם אינו זקוק לשום ניסיון קודם או ידע בתחום, הנחה שאנשים היו מסרבים לקבל אם היה מדובר בתחום ידע ועיסוק אחר. ההנחה השנייה של בלומברג הייתה שמה שעובד בשוק הפרטי הכלכלי, חייב לעבוד גם בתחום השירותים הציבוריים. המקרה של קתלין בלאק הוא בגדר עוד הפרכה בולטת להנחות אלו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איתי

    מערכת החינוך הציבוריות היא אחד היעדים הכמעט מוצהרים של השמרנים בארה"ב. הדבר ניכר במאבקים בלתי פוסקים הממוקדים באיגודי המורים ודלדול סמכויות ההוראה תוך יצירת משברים מדומים (חינוך מיני \ אבולוציה) שמחיבים היערכות ומגננה מתמדת של סגל חינוכי על חשבון איכות הוראה.

    נצחון בחזית זו יקנה לשחקנים הגדולים, בין השאר, דור בור שאינו מודע לזכויותיו ו\או עובדים שמשלמים עבור הכשרות ארוכות ויקרות במקום לקבל חינוך מקיף – הכל בהתאם למנהל האיזורי.

    אני בטוח שכותב המאמר יכול להרחיב על משמעות הצעדים הללו.

  2. שי כנעני

    חינוך זה לא מכולת שאם היא נכשלת היא נסגרת. אבל כך מתייחסים אליה בתרבות המערבית. כך היא גם נראית וכך תוצאותיה.
    רק מערכת חינוך הבנויה על אסטרטגיה רעיונית שהיחס אליה הוא כאל השקעה ולא כאל הוצאה יכולה להצליח.
    מערכת החינוך של ישראל לא נמצאת בדרך הזו. היא בדרך הכלכלית של תחרות קפיטליסטית אכזרית בה יש הרבה מפסידים ומעט מנצחים.

  3. חיים

    אני תושב ארה"ב ויכול להעיד שמערכת החינוך הציבורית האמריקאית מייצרת אנשים בורים, חסרי יכולות בסיסיות הדרושות לתעסוקה מצד אחד, והבטוחים בעצמם באופן מופרז מן הצד השני, כל זאת תוך עלויות מופרזות וחוסר יעילות משווע.

    אבל המאמר הזה מזניח שתי נקודות עיקריות ולכן מטעה את הקוראים:
    1. אין שום רע בהבאת ידע ונורמות ניהול מן החוץ למערכת החינוך על מנת לשפר את התוצאות כמו שאין שום רע בהבאת ידע חיצוני למערכת הרפואה כדי לשפר את איכות השירות והטיפול. ניסיון חינוכי הוא חשוב אבל היכולת לנווט בין מספר רב של אינטרסים המתנגשים זה בזה, לנהל משא ומתן עם מספר רב של גורמים במקביל, לקבוע מטרות ותוכניות להשגת אותן מטרות חשובים לפחות באותה מידה.

    2. יש הבדל רב בין נורמות ניהול והקפדה על תוצאות לבין הפרטה, צמצום השירותים הציבוריים והגדלת הפערים בחברה על ידי הטלת חלק גדול יותר מהוצאות החינוך על ההורים.

    3. (בונוס) קשה לומר שמישהי שהיתה שלושה חודשים בתפקיד בו זקוקים לשנים רבות על מנת להצליח "נחלה כשלון חרוץ", אלא לכל היותר לא קיבלה הזדמנות אפילו ללמוד את הבעיות לעומקן. לכן חוות הדעת של ההורים והמורים שרובם כנראה לא פגש אותה, או הסקר המצוטט, לא ממש רלוונטיים וכנראה מבוססים יותר על תקוות למעשי קסמים מאשר על איזשהו בסיס מציאותי.

  4. עדי בן יעקב

    לא בסמינר למורים ולא בבית ספר למנהל עסקים של ייל או של הרווארד. יש דברים שבעבורם צריך שכל ישר שיקול דעת. אנשי עסקים אינם פסולים להוביל שיוניים בחינוך ואין להם שום יתרון. זאת מהותה של המערכת הפוליטית שהיא צריכה להביא החלטות עם שיקול דעת ולא עם "ממוחיות" בכלל מומחים זה האסון של המדינה המודרנית. מומחים יש מלא החופן מאנטישים זה מה שחסר.

  5. תלמיד עד לא מזמן

    הרי המערכת הייתה נהדרת לפני שהגיעו אנשי העסקים הרשעים לנהל אותה… ברצינות, אנשי חינוך מובהקים נכשלו במשך שנים, למה לא לתת צ'אנס לאנשי עסקים?

  6. נתן שקרצ'י

    ישנו דבר שאינכם מבינים. מערכת החינוך עליה אתם מדברים הוקמה ומומנה ונבנתה לטובת התעשיינים הגדולים, והיא מייצרת בדיוק את מה שרצו שהיא תייצר- אנשים בורים. ברגים שלא יערערו על המערכת. מדינת ישראל מביאה בעשורים האחרונים 30% בעלי בגרויות, למרות הטיפול במספרים בעשור האחרון. לכן 70% האחרים נוצרו בדיוק כמו שהמערכת רצתה. פועלים שחורים.
    לא המורים אשמים בכך, אלא המבנה.
    המטרה העיקרית של המערכת היא לייצר אנשים שמצייתים לסדר ומשמעת, ומפחדים מערעור על דמויות סמכותיות- המורה, המפקד, הבוס.
    חיים- המבנה די התגבש בארה"ב, כמו גם בארצות מערב אירופה.

    זו מערכת שיצרה המהפכה התעשייתית, ואנחנו נמצאים בעידן אחר, שבו יותר חשובים יצירתיות וחשיבה עצמאית. צריך מערכת אחרת לגמרי.
    והבשורה בטח לא תבוא מאנשי העסקים, שרוצים משאבים ציבוריים, אבל לא מוכנים לשלם את המיסים שיממנו את כל התשתיות שהם סוחטים כמו לימון…

  7. תלמיד ממש עכשיו

    כניסת בכירי הקפיטליזם למערכת החינוך בריש גלי לפחות תחשוף את השורה התחתונה הממסדית – חוסר השוויון הוא מטרה, הבורות היא ערך, האפאטיות מקודשת. רק מצביעים בוגרי 12 שנות הרכנת ראש ושינון תכנים חסרי ערך של ממש במציאות ינהרו כעדר להצביע שוב ושוב לממשל הגוזל הלכה למעשה רכוש ציבורי.

  8. דקארט

    חביבי, הבעיה של מערכת החינוך הציבורית היא שהיא ציבורית. מילטון פרידמן כבר הצביע על זאת לפני 30 שנה ואתם מסרבים להקשיב.

    ממשיכים בעשרות רפורמות, כישלון על גבי כישלון, טלאי על גבי טלאי, פרויקט על פרויקט ואתם ממשיכים בשלכם.

    אם יש משהו שמוכיח את כישלון השיטה הסוציאליסטית זו מערכת החינוך הישראלית הסוציאלו-בזיונית. מערכת מרכזית, שמנוהלת בידי ה"מוסדות הגדולים" של המדינה ומתוקצבת על ידה.

    ומה שהכי מבדר זה שאת כל הכשלונות שלכם אתם תולים בהעברתם של עוד כמה מיליארדים. עוד כמה מיליארדים והכל הסתדר.

    אגב, עם הכל נכשל אז מה אתה מצפה שיעשו, לא יכניסו רפורמות מעולם הניהול? לא כולם חולים בסטגנציה הסוציאליסטית שבה אתם חולים.