בין המרמרה לטנק

מה ההבדל בין יום כיף על המרמרה ליום כיף ב"יד לשריון" בלטרון, ומדוע אצלנו זה נקרא מורשת ישראל, ואצלם – תעמולה והסתה?
רננה נאמן

"יום כיף על המרמרה", הכריזה כותרת ב-ynet: "ילדים מעזה הגשימו חלום, כמעט שנה אחרי המשט הקטלני לעזה, התעמולה נמשכת". הכותרת הייתה יכולה להיכתב גם ככה: "יום כיף ביד לשריון: ילדים מתל אביב הגשימו חלום, כמעט 60 שנה אחרי הנכבה, התעמולה נמשכת". כאשר הייתי תלמידה בכיתה ח', בית הספר בו למדתי לקח אותנו ליום כיף באתר ההנצחה למורשת חיל השריון בלטרון, ואם לצטט מאתר האינטרנט שלהם: "מוזיאון הטנקים המגוון והרחב ביותר שקיים בעולם". סוף סוף קצת גאווה לאומית.

אני זוכרת שצפינו בסרט תדמית של חיל השריון, שארך כ-15 דקות בו חזינו בפולחן "אלוהי הטנק", שיר הלל לטנק ולאו דווקא לשריונר שבתוכו. בסרט היו ילדים צוהלים מרוב אושר בעודם רכובים על טנק, חיילים רגשניים שמדברים אליו, מחבקים אותו, מלטפים אותו ומטפלים בו כאילו היה באמת חברם הטוב ביותר. הסרט לווה במוזיקה מרגשת, ואני זוכרת שבסיומו אחת התלמידות אפילו הזילה דמעה.

משם המשכנו לסיור במוזיאון, קיבלנו הסבר על כל דגם של טנק, יתרונות מול חסרונות, אופן התפעול, היסטוריה, ארץ מוצא, שנת ייצור, וכינוי חיבה. ניתן היה לחוש ברגש הגאווה ובסיפוק המיוחד שהפיק המדריך כאשר הציג טנקים של אויב שנתפסו במלחמה. אם כל זה לא הספיק, כדי להעלות את מורל היחידה קצת יותר, קינחנו בישיבה במעגל ושירה בציבור של שלל שירי מולדת.

אלוהי הטנק. צילום: cc by-Bukvoed

כשחיפשתי באתר האינטרנט של "יד לשריון" מידע אודות הסיור שערכו לנו, נתקלתי בכותרת "פעילויות מיוחדות לילדים", תחתיה נכתב: "לכיתות ז' עד ח' – פעילויות בנושא בר מצווה – בני הנוער עושים היכרות ראשונה עם המערכת הצבאית, כמו כן בהמשך ישנה שעה אחת המוקדשת לחוויית הגיוס לצה"ל, זו היא פעילות דינאמית ומעשירה". מדוע בגיל 13 – שנים לפני הגיוס המיועד לצה"ל – יש צורך בהיכרות עם המערכת הצבאית? האם בישראל המרנו את תרי"ג המצוות של היהדות בחניכה הצבאית?

חוויה זו זכורה לי כאחת החוויות המטרידות ביותר שחוויתי בתקופת בית הספר. הדבר שהפתיע אותי יותר מכל, הייתה העובדה שחבריי לספסל הלימודים לא ראו צורך למחות או להביע ביקורת על שטיפת המוח הצבאית שכרגע עברו בעל כורחם. לא נשמע אפילו תסכול ילדותי ותמים שיום הכיף השנתי התבזבז על מוזיאון של טנקים במקום נגיד יום כיף בלונה פארק.

עבור ילדי עזה המרמרה היא ביטוי לתקווה ולתמיכה במאבקם הלאומי. האם הפלסטינים חוטאים כאשר הם שואפים לחירות, לעצמאות, להגדרה עצמית, לאפשרות לפרנס את משפחתם בכבוד, לשירותי בריאות? האם עליהם להשלים עם הסגר על עזה, עם הכיבוש בגדה?

לא נוכל לעד לדבר בשתי שפות בו-בזמן: אצלנו זה נקרא "מורשת ישראל", אצלם – "תעמולה והסתה".

הכותבת היא בת שירות אזרחי בארגון רופאים לזכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    כילדים מעזה מדברים על המצור על עזה, ועושים זאת בטורקיה-זו תעמולה. הם הרי לא זחלו בין גדרות התיל והפגזים השורקים של הציונים. מעבר לכך, מבחינתי משט המרמרה לא היה מאבק "לחירות, לעצמאות, להגדרה עצמית, לאפשרות לפרנס את משפחתם בכבוד, לשירותי בריאות" אלא מאבק לתמיכה בשלטון החמאס. הרי ישראל הסכימה מראש להעביר את הסחורות (שחלקן בכלל היה פג תוקף) לעזה דרך אשדוד.

    לגבי הגאווה ב-"יד לשריון": מי שאינו מבין את הערך המוסרי של כוח פיזי יהודי, מן הסתם לא ישתכנע מתגובה.

  2. קין

    מבחינה סטטיסטית 50% מהמלחמות אינם צודקים. בדרך כלל אנשים מזוהים עם עצמם ועם מעשיהם ועם חייהם ועם קיומם. האויב הוא זה שרוצה בהכחדתך ובהיעלמותך.
    אם אדם שנולד בטעות לאומה מסוימת והוא מגלה שאינו מקבל את הנרטיב שלה ואינו מאמין לה ואינו מזדהה עמה, ברשותו לערוק למחנה האויב. גם בעת העתיקה היו עריקות כאלה.
    הקיום והחיים אינם מיועדים לצופים מהטריבונה.
    לא ניתן לומר "אני כאן בגלל הציונות, אבל אני חושב שהציונות היתה הפשע הכי גדול באנושות".
    די עם הסתירות הפנימיות!

  3. יודה רונן

    בכרוניקות האנגלו־סקסוניות* יש — אם אני זוכר נכון — הבחנה בין אופני־הביטוי שמשתמשים בהם לצד של ה”טובים“ ולצד של ה”רעים“. אני בטוח שגם יש תיעוד לדברים כאלה מכתבים מוקדמים הרבה יותר: מצריים, יווניים, רומאיים, סיניים, אכדיים.
    * http://en.wikipedia.org/wiki/Anglo-Saxon_Chronicle

    זה שאנשים עשו את זה לאורך כל ההיסטוריה לא אומר שלא צריך להאבק בזה ולהעלות את העניין, כמובן 🙂

  4. אני, רק שאלה

    היכן מתחבא המגיב הימני, שמסביר כל מהלך נפשע באופן "פטריוטי"… האם נוחי נוחי דנקנר דנקנר כבר קנה אותו?

  5. גדעון גיתאי מודה לרננה נאמן

    מנסיונו יודע ברק ביברמן שליהודים בישראל ניתן למכור כמעט כל דבר נפיץ שמונע שלום. הרי זה טוב "לתעשייה", וניתן לקרוא לזה בכל שם חיובי כמו "דויד נגד גוליית" או "מורשת שמשון". קחו למשל את פרויקט הכיפה. לא זו המסורתית, זו מברזל חדש. וכך, באתרי כל העיתונים, לרבות זה ל"אנשים חושבים" כמונו, הופיע הקריאה "צפו בוידאו: היירוטים הראשונים של כיפת ברזל"… כבר שנים מוכרים לנו כיפות סרוגות עם כל דבר… עם "עם ישראל ח"י", עם "מגן דוד" בצבע תכלת, ולאחרונה גם עם "כהנא ינצח"… אבל מוכרי הכיפות לא יודעים או מכירים בנתן זך שאמר "ישראל היא מדינת אפרטהייד, בלי צל של ספק" וגם כתב את "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"… והם לא מבינים שרק מדינות שבהן שולטות כיפות סרוגות יזדקקו ל"כיפת ברזל", ולכן סיכוי הייצוא קרובים לאפס, וגם הסרטים שמתעדים בצבעי כחול-לבן את יירוט הרקטות לא יעזרו לסוכני המכירות של רפא"ל. במדינות העולם יגידו VERY INTERESTING ויוסיפו BUT WE DON'T NEED IT. והעולם גם לא זקוק למצור שברק ביברמן הטיל מליון וחצי תושבי עזה שנרצעו לאחר שגורשו בנאכבה מיפו, ויבנה, איסדוד ואסקלן… אבל
    אצלם, כפי שכתבה רננה נאמן בצדק – אצלם זה "תעמולה והסתה".

  6. עמית

    צר לי שאני גורם לך לכזו שאט נפש שאתה מרגיש צורך להכפיש אותי במאמרים שכלל לא הגבתי להם. אם תרצה, אפסיק להגיב.. אין סיבה שאגרום לאחרים כאלה עצבים ושנאה רק עקב השתתפות בשיח פוליטי. זה עצוב.

    למאמר:
    גם אני לא חושב שביקור של ילדים מעזה על המרמרה זו גדולת בעיותנו, ואלה פינאטס לעומת ההסתה הסטנדרטית שנערכת לילדי פלסטין. אך לא, ההסתה הסטנדרטית שנערכת להם לא שוות ערך לביקור במוזיאון צבאי, ולא, אין שוויי ערך ישראלים להסתה הזו. כלומר, לא ידועים לי הגנים בהם התחנכת, אך מפאת הגיל שכנראה דומה לזה שלי (אגב, שמת לב שבמדינת התעמולה וההסתה הוסיפו\החליפו את השירות הצבאי שלך בהתנדבות לארגון זכויות אדם? כל הכבוד) אני מניח שגם את גדלת על אותם שירים כמוני. כלומר – שירים כמו נולדתי לשלום שרק יגיע, אז שירו שיר לשלום, הבאנו שלום עליכם, וכך הלאה והלאה. אני מניח שאי אפשר כל כך להשוות את השירים הללול"בדם ובאש נפדה את פלסטין"..וגם את פרפר נחמד ואת ההוא משם ששכחתי את שמו ל"פארפור" המיקי מאוס האנטי-סייוני.

  7. עדי בן יעקב

    זה לא דבר טבעי להתגייס לצבא וללכת לתת מעצמך בעבור האחר. וצריך לחנך צעירים להתגייס ולתת. שיפסיקו לנסות להרוג אותנו ולקרא לנו וירוס( מעניין מה היית אומרת אם היייתי קורא לילדים הללו וירוסים ושרצים .. ההוא מהIHH קרא לנו וירוס ושרצים) נוכל שלא לחנך ילדים לשירות צבאי.

  8. תלחי

    זה לא חדש.שישראל -שאינה דמוקרטיה-שלושה מליון איש בלי זכויות-פשיסטית-מילטריסטית….מאמר יפה.

  9. מתי עמית כבן יבין?

    יופי! עמית כהן מצטט נהדר. אבל למה הוא מתכוון ב"נולדתי לשלום שרק יגיע, אז שירו שיר לשלום, הבאנו שלום עליכם", וכו' וכו' — הוא מתכוון לשלום עם "עמישראל" השוכן בהתנחבלויות… והוא לא מבין שכמו שיהודים שנאו את צריהם [האם מותר לומר גם כמו שהיהודים שנאו את הנאצים???] כך שונאים המגורשים והנכבשים את "מדינת היהודים".

  10. נדב פרנקוביץ'

    הצביעות שמתארת הכותבת חושפת כיצד ידיעות כגון זו שהיא מצטטת מynet הן בעצם סוג נפוץ ומתוחכם של תעמולה אנטי ערבית. אגב, משמעותו של ה"משט הקטלני" לעזה לא הייתה רק ביטוי סמלי של תמיכה. תוצאת המשט מבחינת תושבי עזה הייתה שינוי דרמאטי ביותר במצבם: ממצב של איסור כמעט גורף על הכנסת סחורות, כולל מוצרי יסוד רבים, למצב שבו הסחורות היחידות שישראל אוסרת על הכנסתן הן מלט וברזל.

  11. יהודי

    הפלסטינים שואפים לחירות, עצמאות והגדרה עצמית? חרטה ברטה. מעניין שלפני ה"כיבוש" הישראלי בשנת 1967, "המאבק הלאומי" הפלסטיני, בדמות פעולות טרור של אש"ף והפדאיון, קם, פעל, התבסס ונמשך. גם כאשר רצועת עזה הפכה ליודן-ריין, הפלסטינים יכולים היו, בכספי הסיוע של כל העולם, לטפח את מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והחיים. במקום זה הם בחרו להמשיך ולהרוג יהודים.

    "המאבק הלאומי" הפלסטיני – שאת שותפה לו, כיהודיה מתבוללת – אינו כולל חירות ועצמאות. הוא בעיקר כולל ירי על אוטובוסים המסומנים ככלי נסיעה לילדים יהודיים, הפצצת ישובים יהודיים ופיגועי התאבדות בקרב אזרחים.זה שונה בתכלית ממורשת ישראל, שאינה מקדשת הרג ילדים בכוונה תחילה ובמחשבה תחילה. אבל ככה זה באתר "העוקץ":

    יהודים תמיד נושאים באחריות. הפלסטינים? הם ילדים מוכים ומסכנים, הם לא אחראים על כלום.

  12. דניאל

    זה ששניהם נוסעים על גלגלים לא אומר שאין מקום לעמוד על ההבדלים. נוסעי ומארגני המשט מארגון ה IHH ביקשו עוד מראש למות כשאהידים במשט, היתה להם כוונה אלימה וניתן היה לראות את זה בתחקיר של ה BBC. לא בדיוק אוהדי ישראל. המצור הימי לגיטימי מאין כמוהו שכלעזה ישנם נסיונות חוזרים ונשנים להעביר נשק בדרך זו. משט זה הגיע על מנת לעורר פרובוקציה, ואם לא, יכלו הם להעביר את הציוד דרך היבשה כפי שהוצע ובוצע לאחר ההשתלטות. לעומת זאת ההערכה לכח יהודי שמגן על האדמה שלו תלויה בצד בה אתה נמצא, אם אתה בצד של החיזבאללה אז כנראה שבאמת אין הבדל. אם אתה בצד שלנו זה צריך להיות ברור. אם אתה רואה את עצמך כאזרח העולם הגדול, אז בחרת במקום הלא נכון להוולד בו.