הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
להציל את טוראי מאנינג
מכתב חריף שפורסם ב-New York Review of Books ובגרדיאן, עליו חתומים למעלה מ-300 משפטנים בכירים, יוצא נגד תנאי מעצרו של החייל ברדלי מאנינג, המואשם בהדלפת מסמכים ממשלתיים של ארה"ב לוויקיליקס. כותבי המכתב, פרופ' ברוס אקרמן (ייל) ופרופ' יוחאי בנקלר (הרווארד), טוענים כי מאנינג מוחזק בתנאים לא-אנושיים, לא מוסריים ולא חוקתיים על פי התיקון השמיני, האוסר על ענישה אכזרית ובלתי רגילה, והתיקון החמישי, האוסר על עונש ללא משפט.
במשך תשעת החודשים האחרונים, מאנינג מרותק לתאו 23 שעות ביממה. בשעה הנותרת הוא מורשה להתהלך במעגלים בחדר נוסף, ללא מגע עם אסירים נוספים. הוא לא יכול לנוח במשך היום, משום שכל חמש דקות הוא מחויב לענות ב'הן' על השאלה 'אתה בסדר?'. במהלך הלילה, מעירים אותו עם אותה השאלה בכל פעם שהוא מסובב את גבו לדלת התא או מכסה את ראשו בשמיכה. בשבוע האחרון הוא הוכרח לישון ערום.
הכותבים מציינים כי כאשר נשאל דובר כלא "בריג" בו מוחזק מאנינג על העירום הכפוי, השיב באבסודיות כי אינו יכול לספק הסבר לעניין זה, משום שתהיה זו פגיעה בפרטיות של מאנינג". הממשל לא סיפק עד כה שום ראייה לכך שמאנינג מהווה סיכון לעצמו או לאחרים, נכתב, ועד שלא יעשה זאת נראה כי הטיפול שניתן לו נועד אך ורק כדי להרתיע חושפי שחיתויות או להכריח את מאנינג לסבך את מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', בקנונייה – או שניהם.
החותמים קרואים לעריכת משפט צדק. הם מציינים שהנשיא ברק אובמה עצמו היה פעם פרופסור למשפט חוקתי, ונכנס לתפקידו כמנהיג מוסרי. עליו לדרוש לאלתר מהפנטגון לספק סיבות לתנאי כליאה קשים אלו ולסיים מיד עם מה שאין לו הצדקה. אחד מהחותמים על המכתב הוא מורהו של אובמה ואחד המשפטנים המובילים בארה”ב, פרופ' לורנס טרייב (הרווארד).
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
האירוניה היא שבזמנו, היתה ביקורת על ישראל בקשר למאסר ענת קם "על שאינה שומרת על זכויות מדליפים כמו ארה"ב".
מה ההבדל בין ההתנכלות המחפירה למאנינג לבין שלילת זכויותיו של יגאל עמיר המושאר בבידוד מתוך נימוק בלתי משכנע שמדובר בדאגה לשלומו?
גם במקרה הזה נראה כי הטיפול שניתן לו נועד אך ורק כדי להרתיע חושפי שחיתויות נראה כי הטיפול שניתן לו נועד אך ורק כדי להרתיע ימניים מהתבטא או כנקמה על מעשהו. גם שם יש שימוש ציני בהוראות בטחון האסיר כדי לקיים ענישה שאינה חוקית.
רק היום נודע שעורך דינו היה צריך להגיש בקשה מיוחדת על מנת שיותר לו להשתתף בסדר הפסח בכלא.
טוב יעשו פרופסורים למשפטים ישראלים אם יחתמו על עצומה במחאה על תנאי מעצרו של יגאל עמיר.