חלוקת מזון ומדיניות

מה לא נשתנה הפסח הזה? סלי המזון לנזקקים, המספרים את סיפורה העגום של מדינה שמתחמקת מאחריות על אזרחיה, ומשקיעה מעט ככל האפשר בחברה, גם על פי מדדים בינלאומיים
איציק ספורטא

ושוב לפני הפסח, גברים, נשים וטף עומדים בתורים בלתי נגמרים לפני מרכזים לחלוקת מזון. המראה המקומם הזה מובא לידיעתנו מדי ראש השנה ופסח, ומה שהוא מעורר זה בדרך כלל סימפטיה ואיזה פרץ קטן, השנה אף קטן יותר, של תרומות שאמורות למרק את מצפונה של חברה שמתאכזרת לאזרחיה בכל יתר ימות השנה. חברה שביודעין מציבה חלקים ניכרים באוכלוסייה בפני שוקת שבורה של מחסור.

בעוד כולם חוגגים את התחרות בשוק התקשורת, הסופרמרקטים מפרסמים בלי חשבון ואחרים חוגגים את הצלחתה הכלכלית, כביכול, של מדינת ישראל, המשאבים המושקעים בחברה קטנים ובהשוואה למדינות אחרות הם ממש מגוחכים. כדי שלא נצקצק בלשוננו גם לקראת ראש השנה הנה כמה נתונים שכדאי שיהפכו לנושא שיחה ופעולה.

אריזת סלי מזון לנזקקים בתיכון הראל, ספטמבר 2010. צילום: cc by-תיכון הראל

לפני יומיים פרסם ה-OECD נתונים בנושא. כאשר מתבוננים בגרפים אי אפשר שלא להצטמרר, ברבים מהם מדינת ישראל נמצאת בתחתית. בדרגת העוני של נפשות ישראל שנייה מהסוף, רק במקסיקו המצב גרוע יותר. כ-39% מן הישראלים מתקשים לחיות עם ההכנסה הקיימת, בעוד הממוצע של המדינות הוא 24%. אי השוויון גם הוא חוגג, דומה לארה"ב ונמוך רק מאשר בתורכיה, מקסיקו וצ'ילה.

ההוצאות על חינוך גם הן לא משהו, נמוכות ב-2500 דולר במונחי כוח קנייה מאשר הממוצע. בעוד שבעשור האחרון ההוצאה לחינוך במדינות הכלולות בדו"ח עלה ב-27%, בישראל ירדה ההוצאה ב-0.5%. עכשיו, אחרי כל התוכניות, סביר שההוצאה תעלה אבל הפערים כבר נוצרו. גם בהישגים בקריאה ישראל נמצאת ארבעה מקומות מתחתית הטבלה. כמו כן נמצא שכאשר הפערים בהישגים גדולים, הממוצע נמוך יותר.

הנתון הבולט ביותר מתייחס להוצאות החברתיות. בישראל ההוצאה היא 15.5% מהתוצר הלאומי. אפילו בארה"ב משקיעים יותר בחברה (16.2%), כשהממוצע הוא 19.3% ובמדינות כמו צרפת, ההשקעה היא 28.4% ובשבדיה – 27.3%.

נרדמתם/ן? יותר מדי מספרים? אולי, אבל במספרים הללו מסתתר הסיפור האמיתי של החברה בישראל. אילו היינו משקיעים לא פחות ולא יותר מהממוצע של מדינות ה-OECD, ההשקעה הייתה גדלה ב-30 מיליארד שקל, אילו היינו משקיעים כמו בצרפת, אזי ההוצאה הייתה גדלה ב-97 מיליארד שקל. מספרים ממש קטנים.

ככל שההשקעה גדולה יותר, כך אי השוויון קטן יותר והעוני קטן יותר. מה לעשות, זה המצב. כל עוד נתבוסס בדיונים עקרים על תחרות, על צמיחה וכמובן – על ביטחון, נשכיח מעצמנו את המצב לאשורו. מדינת ישראל הופכת להיות למדינה הכמעט יחידה בעולם שמקטינה עד בלי די את השקעותיה באזרחים וגאה בכך.

על התוצאות אף אחד לא מקבל אחריות, כי אומרים לנו שככה העולם, אלא שזה ככה רק כאן במבצר לחופי הים התיכון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    ההגירה מברה"מ תרמה לשבירת העבודה המאורגנת,הפיכת עובדים עם כבוד לעבדים של חברות כח אדם ולהתעצמות הפשיזם. והכל בגלל הגידולים הסרטנים שנקראים הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית.

    קדמי: שיקרנו לעולים מברה"מ כדי שיבואו לישראל – והצלנו את המדינה

    יעקב קדמי חשף ב"ידיעות אחרונות" כיצד שילמה ישראל מאות מיליוני דולרים לצ'אושסקו כדי שיוודא שהעולים מברה"מ יטוסו רק לישראל

    יותר מ-20 שנה לאחר תחילת העלייה ההמונית מברית המועצות, חושף יעקב קדמי בראיון ל"ידיעות אחרונות", כיצד שיקרה מדינת ישראל במטרה אחת: להביא כמה שיותר עולים מברה"מ לישראל ולמנוע את הגעתם לארה"ב. לדעת קדמי, בעקבות המבצע של ארגון הביון "הנתיב" שעמד בראשו, הגיעו לישראל "בסופו של דבר, כמיליון איש. ולדעתי הם הצילו את מדינת ישראל". קדמי יחשוף את כל פרטי המבצע בספר חדש שיתפרסם בשבוע הבא, "מלחמות אבודות" (הוצאת מטר).

    קדמי מספר כי פותחה שיטה, שכל מטרתה היתה להערים על יהודי ברה"מ בכדי לאלצם להגיע לישראל. מי שקיבל אשרות יציאה לישראל ממוסקבה קיבל גם אשרת עלייה לישראל, שרק איתה ובצירוף כרטיס טיסה להונגריה או רומניה, יכול היה לצאת מברית המועצות.

    בכדי שהמבצע יצליח, מספר קדמי, ישראל שיחדה את צ'אושסקו, ששלט ברומניה באותה תקופה, בכמאה מיליון דולר. "צ'אושסקו היקר, עליו השלום, שהיהודים שמגיעים אליו יילכו רק בנתיב אחד, לישראל, וברוב המקרים כלל לא יעזבו את נמל התעופה. גם בהונגריה הגענו לסידורים דומים". הסיפור המלא ייחשף בספרו של קדמי ובראיון למוסף "7 ימים".

    אין יום שאיני נושא תפילה לכליונן של הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית

    http://www.themarker.com/news/1.626350

  2. דרור בל"ד

    מתוך הידיעה: "ישראל מדורגת במקום השישי הכי נמוך מבין מדינות OECD במונחי חוויות חיוביות של התושבים – ובכלל זה תחושה של מספיק מנוחה, קבלת יחס של כבוד, חיוכים, עיסוק במשהו מעניין וחוויות של הנאה. בה בעת, הישראלים מדווחים על החוויות השליליות ביותר – כאב, דאגה, עצב, לחץ ודיכאון – מכל מדינות OECD".
    http://www.themarker.com/wallstreet/1.626031

    בנוסף על כל המספרים וההשלכות המובאים במאמר, את הטרור הנפשי אי אפשר לכמת. איני מבין גדול בכלכלה, אך למראה הידיעה כי "המדינה הציונית מדורגת חמישית בעולם בשיעור ההוצאה לביטחון מתוך התוצר" (the marker)לא נותר לי אלא לחשוד בפושע מלחמה מסויים הידוע בחיבתו למוסיקה קלאסית.

    מתוך הידיעה: "בדיקת ההוצאה [לפי מכון מחקר השלום הבינלאומי בשטוקהולם (SIPRI)] כחלק מהתמ"ג מעלה כי ישראל מדורגת חמישית מתוך 130 המדינות שנתוני ההוצאות שלהן ידועים, עם הוצאה של 6.3% מהתמ"ג ב-2009. לפניה נמצאות סעודיה, עומאן, איחוד האמירויות ומזרח טימור, ואחריה צ'אד, ירדן, גיאורגיה ועיראק. ארה"ב היא העשירית בעולם במונחי הוצאה ביחס לתמ"ג – שיעור גבוה בהתחשב בגודל כלכלתה".
    http://www.themarker.com/wallstreet/1.624824

    מי שהולך לישון עם כלבים בל יתפלא כשיקום עם פשפשים ומי שנסמך לקיומו על האינטרסים של ארה"ב בל יתפלא כשיקום למלחמה מיותרת בתכלית, שמאפייניה המובהקים הם כאב, דאגה, עצב, לחץ ודיכאון.

  3. איתי קנדר

    וההבדל בין השתיים הוא פשוט: הראשונה ניתנת לפי דתו ולבו של אדם, בעוד השניה היא זכות, שדורשים.
    בהתחלה לא הייתה עבודה הוגנת, אז באה הרווחה לתפוס את העניים בנפלם. ואז גם הרווחה הפכה לנטל רב מדי על האמידים, ועכשיו הם חותכים חור קטן בשקי המטבעות שלהם, ורק זה.

  4. ריטה פינקלמן

    כל שנה, בעת שמגיע פסח, אנו יושבים מסביב לשולחן העמוס כל טוב, ומברכים על כך שיצאנו מעבדות לחירות, ששרדנו על אף הגזירות הנוראיות שהוטלו על אבותינו במצרים, אך האמנם השתחררנו , האמנם אנו חופשיים באמת ולא תלויים בנדבות שהאירגונים השונים והעמותות מחלקות לרובד נכבד מהאוכלוסיה שאין ביכולתה לשמח את עצמה בחג מפאת מחסור במשאבים?! הנתונים המספריים רק ממחישים את מצבה העגום של המדינה, שלא דואגת לאזרחיה, ושמחה שמישהו אחר עושה עבורה את העבודה- מחלק מזון, תלושים, אוסף מתנדבים ומשפחות בעלות לב רחב אשר לוקחות על עצמן את האחריות ומאמצות משפחה לחג. אין זה אבסורד שבעוד מדינת ישראל מתפארת בהישגיה הביטחוניים, מפרסמת אינספור דוחות בדבר שגשוגה, הרווחה נמצאת בתחתית, והדאגה לאזרחי המדינה נמצאת בסוף סדר העדיפויות? אז אולי כדאי שכולנו נעשה עם עצמינו חשבון נפש לקראת החג, ופעם אחת נחשוב לא רק על עצמינו , אלא גם על האחר שזקוק לעזרה, אך לא בצורת נדבה או חסד, אלא בעזרה ובהזדמנות שתינתן לו ע"י המדינה לחיות בצורה אחרת, ראויה ומכבדת!