חלוקת מזון ומדיניות

מה לא נשתנה הפסח הזה? סלי המזון לנזקקים, המספרים את סיפורה העגום של מדינה שמתחמקת מאחריות על אזרחיה, ומשקיעה מעט ככל האפשר בחברה, גם על פי מדדים בינלאומיים
איציק ספורטא

ושוב לפני הפסח, גברים, נשים וטף עומדים בתורים בלתי נגמרים לפני מרכזים לחלוקת מזון. המראה המקומם הזה מובא לידיעתנו מדי ראש השנה ופסח, ומה שהוא מעורר זה בדרך כלל סימפטיה ואיזה פרץ קטן, השנה אף קטן יותר, של תרומות שאמורות למרק את מצפונה של חברה שמתאכזרת לאזרחיה בכל יתר ימות השנה. חברה שביודעין מציבה חלקים ניכרים באוכלוסייה בפני שוקת שבורה של מחסור.

בעוד כולם חוגגים את התחרות בשוק התקשורת, הסופרמרקטים מפרסמים בלי חשבון ואחרים חוגגים את הצלחתה הכלכלית, כביכול, של מדינת ישראל, המשאבים המושקעים בחברה קטנים ובהשוואה למדינות אחרות הם ממש מגוחכים. כדי שלא נצקצק בלשוננו גם לקראת ראש השנה הנה כמה נתונים שכדאי שיהפכו לנושא שיחה ופעולה.

אריזת סלי מזון לנזקקים בתיכון הראל, ספטמבר 2010. צילום: cc by-תיכון הראל

לפני יומיים פרסם ה-OECD נתונים בנושא. כאשר מתבוננים בגרפים אי אפשר שלא להצטמרר, ברבים מהם מדינת ישראל נמצאת בתחתית. בדרגת העוני של נפשות ישראל שנייה מהסוף, רק במקסיקו המצב גרוע יותר. כ-39% מן הישראלים מתקשים לחיות עם ההכנסה הקיימת, בעוד הממוצע של המדינות הוא 24%. אי השוויון גם הוא חוגג, דומה לארה"ב ונמוך רק מאשר בתורכיה, מקסיקו וצ'ילה.

ההוצאות על חינוך גם הן לא משהו, נמוכות ב-2500 דולר במונחי כוח קנייה מאשר הממוצע. בעוד שבעשור האחרון ההוצאה לחינוך במדינות הכלולות בדו"ח עלה ב-27%, בישראל ירדה ההוצאה ב-0.5%. עכשיו, אחרי כל התוכניות, סביר שההוצאה תעלה אבל הפערים כבר נוצרו. גם בהישגים בקריאה ישראל נמצאת ארבעה מקומות מתחתית הטבלה. כמו כן נמצא שכאשר הפערים בהישגים גדולים, הממוצע נמוך יותר.

הנתון הבולט ביותר מתייחס להוצאות החברתיות. בישראל ההוצאה היא 15.5% מהתוצר הלאומי. אפילו בארה"ב משקיעים יותר בחברה (16.2%), כשהממוצע הוא 19.3% ובמדינות כמו צרפת, ההשקעה היא 28.4% ובשבדיה – 27.3%.

נרדמתם/ן? יותר מדי מספרים? אולי, אבל במספרים הללו מסתתר הסיפור האמיתי של החברה בישראל. אילו היינו משקיעים לא פחות ולא יותר מהממוצע של מדינות ה-OECD, ההשקעה הייתה גדלה ב-30 מיליארד שקל, אילו היינו משקיעים כמו בצרפת, אזי ההוצאה הייתה גדלה ב-97 מיליארד שקל. מספרים ממש קטנים.

ככל שההשקעה גדולה יותר, כך אי השוויון קטן יותר והעוני קטן יותר. מה לעשות, זה המצב. כל עוד נתבוסס בדיונים עקרים על תחרות, על צמיחה וכמובן – על ביטחון, נשכיח מעצמנו את המצב לאשורו. מדינת ישראל הופכת להיות למדינה הכמעט יחידה בעולם שמקטינה עד בלי די את השקעותיה באזרחים וגאה בכך.

על התוצאות אף אחד לא מקבל אחריות, כי אומרים לנו שככה העולם, אלא שזה ככה רק כאן במבצר לחופי הים התיכון.

כנראה שיעניין אותך גם: