מי שאינו בר שיח

עם ח"כ בן ארי, כהניסט, פשיסט וגזען, אני לא יושבת באותו הפאנל, הודעתי לפרופ' יצחק וייסמן, מארגן הכנס "אמונה דתית והסכסוך הישראלי-פלסטיני" במרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה. למרבה הבושה, ח"כ בן ארי נבחר לכנסת בסיעת האיחוד הלאומי באופן דמוקרטי, לכן אני מצביעה איתו במליאת הכנסת ומשתתפת איתו בדיונים בוועדות השונות. אבל גם אם נבחר באופן לגיטימי – בעיני הכהניזם לא לגיטימי, ולכן אני לא מוכנה להשתתף איתו בכנסים, באירועים ובהופעות בתקשורת.

חשוב להבהיר, באופן החד ביותר, שיש דבר שפשוט לא ניתן לאזן באמצעות מתן במה או זכות תגובה. לדוגמה, הזמנת אנטישמי לדיון היפותטי ב"אנטישמיות כן או לא", ואיזון הזמנתו באמצעות הזמנת רב, נותן לגיטימציה לאנטישמיות. על אותו משקל, ובלי קשר למהו נושא הדיון, עבורי ח"כ בן ארי אינו בר שיח.

אם מנסים להבין כיצד השוליים הקיצונים ביותר, שהיו מרוכזים ברובם בהתנחלויות האידיאולוגיות הקטנות ממזרח לגדר ההפרדה, הפכו לשותפים לגיטימיים בממשלה ובכנסת ישראל, צריך לדון בכישלון של הדמוקרטיה הישראלית להתמודד עם גזענות שמתכסה באיצטלה של הלכה דתית.

לפני כשני עשורים הוציאה כנסת ישראל את הכהניזם מחוץ לחוק, ובג"ץ הוציא את כהנא מהכנסת. לפני כן היו גם חברי כנסת ימנים מובהקים מחויבים לעקרונות דמוקרטיים ונהגו לצאת מהמליאה כאשר כהנא נאם בה, בבחינת "איתו אין לנו שיג ושיח". ואילו היום, כהניסט מוצהר, ח"כ בן ארי, שאמנם נבחר באופן דמוקרטי לכנסת, מסית, משתולל ומשתמש בכלים הפרלמנטריים שהכנסת מעמידה לרשותו כדי לקדם משנה גזענית מתועבת ופסולה, הרומסת את עקרונות מגילת העצמאות שהבטיחה "שוויון בלי הבדל דת גזע ומין" ו"חופש דת ופולחן".

כעת מבקש בן ארי יחד עם חברי כנסת נוספים מהציונות הדתית להציב את "דעת התורה" מעל לחוק ולציווי בית המשפט. הצעת החוק מבקשת להעניק חסינות משפטית גורפת להתבטאויות של רבנים בנושאי הלכה. הם לא לבד. ישנם מורי הלכה בציונות הדתית, המתנכרים לסמכויות רשויות המדינה, שוללים את הלגיטימיות של בתי המשפט שלה ומגבים את מי שקורא תיגר על חוקיה. הרב דב ליאור מקריית ארבע, שהיה מראשי המסיתים נגד רה"מ המנוח יצחק רבין, הביע תמיכה בספר "תורת המלך" של הרב שפירא, המכשיר רצח ערבים. הרב אליהו, רבה של צפת, ורבנים נוספים פירסמו פסקי הלכה גזעניים, האוסרים על השכרת ומכירת דירות לערבים.

כבר שכחנו שהיו רבנים פונדמנטליסטים קנאים, שחשבו שממשלה נבחרת וכנסת ריבונית שנסמכת על קולות של בוחרים ערבים איננה לגיטימית, ואין לה מנדט לערוך הסכמים מדיניים. אותם גורמים הסיתו, התלהמו ויצרו אווירה ציבורית שהכשירה את הרצח של רבין. הרוצח יגאל עמיר הודה בחקירתו בשב"כ שללא גיבוי של רבנים, הוא לא היה פועל. רשויות האכיפה הרופסות לא איתרו את הרבנים המסיתים על מנת ולהביאם לדין, ולכן אותם רבנים שנחלצו מאחריותם להסתה אז ממשיכים להסית גם היום, ולעשות דין לעצמם.

הפעילות הפרלמנטרית והציבורית להכשרת הסתה של רבנים היא סכנה ממשית, כי בישראל מכתבי רבנים ופסקי הלכה כבר הפכו לאינספור מקרי אלימות נגד פלסטינים בשטחים, לרימון שהושלך בהפגנה ולאצבע על ההדק. כפי שאמר יגאל עמיר בחקירתו: "ללא פסק-הלכה או 'דין רודף' שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח".

הרפיסות של מערכת אכיפת החוק איפשרה בשנים האחרונות לגורמים האנטי-דמוקרטיים לשוב ולזקוף קומתם, ולזכות בייצוג פרלמנטרי. לנו כנציגי ציבור יש אחריות ותפקיד לבטא את ערכי בוחרינו ולסמן קו אדום. הכנסת הנוכחית רוויית גזענות, חוקים גזעניים ופשיסטיים עוברים בכוח עריצות הרוב הקואליציונית; אבל, עדיין, גם בנוף הזה, מזדקר ובולט בן ארי. בכנסת, שנינו חברים. מחוץ לכנסת יש לי פריבילגיה לבחור עם מי אני לא יושבת.