• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שני חזונות חינוכיים

בתוכנית "המקור" ערך מיקי רוזנטל השוואה בין בית ספר ציבורי בדרום תל אביב לבית ספר פרטי בשרון והגיע למסקנה ששניהם מחנכים "לערכים ולמנהיגות". השאלה היא לאילו ערכים ולאיזו מנהיגות בדיוק
יוסי דהאן

בתוכנית התחקירים "המקור" בערוץ 10 עסק השבוע העיתונאי מיקי רוזנטל בהשוואה בין שני בתי ספר: בית הספר הפרטי "חברותא" בשרון ובית הספר הציבורי "יד סינגלובסקי" בדרום תל אביב. רוזנטל, עיתונאי ואדם שאני מעריך, הכריז בסוף הסרט שלמרות השוני בין שני בתי הספר מה שמשותף לשניהם זה "החינוך לערכים ולמנהיגות", מסקנה שאליה הצטרף אחד מהאבות המייסדים של בית הספר הפרטי (נדמה לי ששמו רענן אביטל) כשהוסיף לערכים ולמנהיגות גם "ציונות". אפשר להבין מדוע יזם הפרטה המעוניין בקידום יחסי ציבור מצהיר ההצהרות כאלו, הרבה יותר קשה כיצד עיתונאי רציני המחויב לתפיסת צדק חברתי פרוגרסיבית מגיע למסקנה כזו לאחר תחקיר של חודשים.

אין ספק, שני בתי הספר הללו מחנכים ל"ערכים"; "ערכים" זה מושג ריק המעורר רגשות חיובים בקרב השומעים – השאלה היא במה ממלאים את המושג הריק הזה, כלומר על אלו ערכים מדובר. על מנת לגלות את טיבם של ערכים עדיף להביט במציאות החינוכית ולא להאמין להצהרות של בעלי עניין.

בבית הספר "חברותא" לומדים שמונים תלמידים, שעל מנת ליהנות מהזכות ללמוד בו עליהם לשלם שכר לימוד שנתי בסך 35 אלף שקלים (כן, יש גם מעט מלגות. תמיד בכל פרויקט פרטי ואקסקלוסיבי חשוב להקצות מעט כסף למלגות על מנת להדוף טענות על אודות הקשר בין אמצעים כספים לבין הזכות ליהנות ממימוש זכות חברתית ולהסתיר את המציאות המעמדית). בית הספר בשרון סלקטיבי מאד, הוא מבצע תהליך מיון ארוך וקפדני בקרב התלמידים המעוניינים להיכנס בשעריו. כפי שעולה מהסרט, האמצעים הכספיים הרבים העומדים לרשותו מאפשרים למוסד הפרטי לשלם למורים ולמורות המלמדים במוסד שכר הגבוה בכחמישים אחוזים משכר מורה בבית ספר ציבורי. המורים במוסד הפרטי נהנים מהפריבילגיה ללמד בכיתות קטנות, פחות מעשרים תלמידים בכיתה (אגב, כמו מוסדות חינוך פרטיים אחרים גם אנשי "חברותא", שנשבעו בתחילת דרכם שהם אינם זקוקים למימון ציבורי, פתחו לפני מספר חודשים בהליכים משפטיים על מנת לממן את מערכת החינוך הפרטי שלהם מכסף ציבורי).

אלו ערכים באים לידי ביטוי במציאות זו? ערכים המצויים בבסיס כל תפיסה דארוויניסטית חברתית. לחזקים ולעשירים מגיע יותר ואמצעיים כלכליים ורקע חברתי הולם הם תנאי לקבלת חינוך אקסקלוסיבי, כפי שהצהירה בסרט תלמידת בבית הספר שכנראה הפנימה את הערכים הללו: "נכון שיש פערים חברתיים אולי זה לא דבר כל כך רע". למסקנה הזאת הצטרף בדיון באולפן גם רביב דרוקר – עיתונאי אינטליגנטי וחד עין בכל הקשור למציאות הפוליטית, אולם הסובל כמו רבים מעמיתיו מעיוורון מוחלט ותפיסה וולגרית של המציאות החברתית והכלכלית הישראלית – שהכריז "אני רוצה שהילדים שלי ילמדו רק עם החזקים והטובים". את "החלשים והגרועים" אפשר להשאיר למערכת החינוך הציבורית ולאחר מכן להתלונן בראיון טלוויזיה, כפי שעושה מנהל "חברותא", על דלותה של המערכת הציבורית.

ערכים נוספים הבאים לידי ביטוי בבית הספר בעל השם האירוני "חברותא", הם ערכים אנטי דמוקרטיים. דמוקרטיה מבוססת על שוויון אזרחי-חברתי – סגרגציה חברתית על פי מעמד ומצב כלכלי מפירה את עקרון השוויון הדמוקרטי. מה שמביא אותנו לחינוך למנהיגות: בית הספר הפרטי גם מכונה, שוב באופן אירוני, בית ספר למנהיגות ולתרבות. המנהיגות האפשרית העתידית היחידה שתצמח מבית הספר הזה היא מנהיגות אוליגרכית. ההנחה המופרכת והבלתי מוסרית המצויה בבסיס החזון הפיאודליסטי החינוכי של יוזמי בית הספר, מנהלו ומוריו היא שמנהיגות חברתית, פוליטית ואחרת יכולה לצמוח רק מקרב בנות ובני העשירון העליון.

כיצד ילדים המתחנכים בסביבה חברתית הומוגנית כל כך יצליחו להבין את לקחת בחשבון פרספקטיבות, ניסיון חיים, ערכים ואינטרסים של קבוצות חברתיות אחרות? אחד הביטויים המרכזיים של עקרון השוויון הדמוקרטי הוא קיומם בחברה של אליטות המייצגות את הקבוצות התרבותיות, החברתיות והכלכליות השונות. למרות הלהג המתמשך של מנהל ומורי "חברותא" על מנהיגות, לפעמים לא ברור כיצד מורים שנבחרו במיון קפדני סובלים מליקוי עמוק כל כך של חוסר מודעות עצמית; אין שום סיכוי שתלמידיהם, מנהיגי העתיד, יצליחו להכיר, להבין או לייצג את הפרספקטיבות, האינטרסים והערכים של תלמידי "יד סינגלובסקי" בדרום תל אביב.

בבית הספר הציבורי "יד סינגלובסקי" יש למעלה מאלף תלמידים, ארבעים תלמידים בכיתה ומורות ומורים המשתכרים שכר רגיל. בית הספר אינו ממיין ואוכלוסיית התלמידים רחוקה מלהיות דומה במאפייניה לאוכלוסיית העשירון העליון ההומוגנית שלומדת ב"חברותא". בית הספר משקיע הקצאה מיוחדת ויצר כיתות קטנות על מנת לתמוך דווקא בתלמידים שאינם חזקים במיוחד על מנת לקדמם. התשתית החומרית בבית הספר בדרום תל אביב, שאינה זוכה לתרומה של בעלי הון סמויים, דלה הרבה יותר מזו של בית הספר הפרטי בשרון, שם נהנים המורים מתנאי עבודה מרווחים.

על פי הסרט, בית הספר בהנהלתו של אייל שאול הגיע בשנים האחרונות להישגים לימודיים מרשימים מאד בזכות צוות המורות והמורים המסור, שאינו מקבל תוספת של חמישים אחוזים על מנת לעבוד בתנאים הרבה יותר קשים מאלה של עמיתיו בשרון. הערכים המנחים את "יד סינגלובסקי" הם ערכים של צדק חברתי שבמרכזם עקרון שוויון ההזדמנויות, הקובע שהזדמנויות חינוכיות צריכות להיות מוענקות לתלמידים באופן בלתי תלוי באמצעים הכלכליים העומדים לרשות משפחותיהם או במעמדם החברתי. מחויבות לתמוך ולסייע, לא לאלה שממילא אינם זקוקים לסיוע, אלא בעיקר לאלו שנסיבות חייהם גרמו להם למצוא את עצמם בתחתית הסולם החינוכי, החברתי והכלכלי. מחויבות לחנך את תלמידים לסולידאריות חברתית ולא לסגרגציה חברתית, לשילובם וקידומם של אלה שאינם נמנים על אליטות ההון והרשתות החברתיות המסורתיות. לאזרחות דמוקרטית המתייחסת ברצינות למעמדו השווה של כל אחד בחברה, למאבק בנטייה הישראלית האגואיסטית הרווחת של הורים שמעוניינים שילדיהם ילמדו רק עם "החזקים והטובים".

במדינה מתוקנת שבה מעוניינים לחנך "לערכים ומנהיגות" אין הצדקה לקיומו של בית ספר "למנהיגות ותרבות" מסוגו של "חברותא", שקיומו מפר את עקרון שוויון ההזדמנויות, חותר תחת מערכת החינוך הציבורית, פוגע בסולידריות החברתית ומנוגד לתרבות חיים דמוקרטית.

לצפייה בתוכנית:

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. כרמלה

    יפה שמכל התלמידים האשכנזים ב"חברותא" בחרו את האתיופית לראיין אותה, עוד הטייה מעצבנת של רוזנטל, בניסיון להדגיש את הפלורליזם של בית הספר.

    הרוב המכריע של התלמידים שצולמו באורט, אם לא כולם, הוא מזרחי, והרוב המכריע של התלמידים שצולמו בחברותא הוא אשכנזי, אבל דווקא לאתיופית מתלווים, ולא מספרים לנו אם היא על מלגות, למרות שאפשר לנחש.

    רוזנטל מאכזב.

  2. גרי רשף

    המסקנה מהפוסט ברורה- בלי בתי ספר פרטיים, כולם הולכים לבתי ספר ציבוריים, כולם נהנים או סובלים מהתנאים שם, ומה שטוב לעני טוב גם לעשיר, ובעקיפין יש בכך גם מסר חינוכי.

    במקביל, קורה ואנחנו רואים הורים שיש להם ושהכסף הולך למותגים, ראוותנות, ונהנתנות; ובליבנו אנחנו נוזפים בהם ושולחים אותם להוציא את כספם על דברים חשובים באמת. למשל- חינוך.

    מי שיש לו יותר כסף גר בבית יותר יפה, נוסע לחופשות בחו"ל, מחזיק מספר כלי רכב, הולך למסעדות וגם יכול לממן לילדיו חינוך טוב יותר: מורים פרטיים, סאמר סקול באנגליה, חוגים, ספרים, תרבות; ולבסוף גם בית ספר איכותי יותר.

    המדינה מוודאת שכל אחד יקבל לפחות מינימום מסויים: שכר מינימום, סל בריאות, חינוך חינם. מי שידו משגת ונהנה משכר גבוה יותר יכול גם להינות משירותי בריאות טובים יותר ומחינוך טוב יותר לילדיו.
    האם לאסור על מי שיש לו לתת לילדיו יותר ממה שהמדינה מוכנה לתת בחינם?

  3. חיים

    1. אין דרך למנוע מהורים לשלם תמורת הרחבת הידע והיכולות של ילדיהם. בימי נעוריי היו מורים פרטיים בשפע, בתי ספר קיבוציים, ניסויים, ופנימיות באנגליה ובשוויץ לעשירים באמת. איסור על הקמת בתי ספר פרטיים במימון פרטי מטופש ולא מועיל. אבל, יש צורך לבנות מנגנון כך שאם בית ספר מקבל מימון מכספי משלם המסים מעל לשיעור מסוים מתקציבו הכולל (נניח עשרה אחוזים) חובה עליו לנהוג על פי אמות מידה של בתי ספר ציבוריים
    2. חובת המדינה לספק, ועל האזרחים לדרוש, רמת חינוך גבוהה ממערכת החינוך הציבורית ולא להכנע למנגנון הדוחק את מערכת החינוך לתחתית סולם העדיפויות
    3. הסכנה הגדולה למערכת החינוך ולעתיד המדינה אינה בבית ספר איזוטרי בן 80 תלמידים, אלא במערך המיסיונרי הממומן מכספי ציבור של ש"ס, מערך זה מונע מהתלמידים את הכישורים הבסיסיים הדרושים לשוק העבודה או להצלחה בעולם האקדמי ומנציח את העוני, הבערות והנחשלות.

  4. מאיר עמור

    להפריט את הצבא.

  5. איזי גור

    ביה"ס "חברותא"
    אוֹמַר במטותא
    הוא כמו כל בני הסוג,
    סתם שרמוטה

  6. אילנה

    קראתי את הכתבה של יוסי דאהן ואני מזדהה עם הביקורת שלו על הכתבה של רוזנטל. אני מאמינה שמר רוזנטל, היה צריך "למכור" את הכתבה ולכן, מסקנותיו פונות אל המכנה המשותף ה"נמוך ביותר"…
    הביקורת של רשף נוגעת יותר לעקרונות החינוכיים, ופחות לכתבה ולמה שאמר עליה מר דאהן. אני מסכימה עם מה שאמר רשף, ברם, יש דרך לעשות את הרחבת הידע של בעלי היכולת, מבלי לנקר את עיני הציבור, ותוך מתן אפשרות להרחבת הידע גם של מיעוטי היכולת.
    קיצונות, מביאה קיצונות, בכל כיוון. גם במתן חינוך איכותי, אפשר לעשות זאת בקיצוניות, ואפשר שלא…

  7. סימה

    איך שהוא מהבעיה האמיתית מתעלמים. אני מאוד בעד מערכת חינוך ציבורית, ואני מקווה שהבת שלי תלמד בבית הספר לא רק עם "החזקים והטובים", אלא עם אוכלוסיה הטרוגנית.
    אני גם לא כל כך מוטרדת מרמת הלימודים, אני בטוחה שבסופו של דבר הילדה שלי תגיע לאוניברסיטה. הבעיה האמיתי היחידה שגורמת לי לשקול בי"ס פרטי (חצי פרטי- רשמי שאינו מוכר)היא האלימות. כל עוד בתי הספר הממלכתיים הם מקומות מסוכנים אי אפשר אפילו להתחיל לדבר על פתרון הבעיה.
    וכל מי שמדבר בשבחי החינוך הציבורי חייב ראשית לומר בגילוי לב היכן לומדים ילדיו.

  8. מאור

    אלא לכוון כמה מבני האליטה למנהיגות. זו מטרה מצומצמת בהרבה. בנימה פילוסופית יותר של ערב פסח, סיפורם של משה ואהרון נותן דוגמא למנהידות "אליטיסטית" מול מנהיגות עממית, על היתרונות והחסרונות של שתיהן.

  9. פוניו דב

    עם כל הכבוד ליוסי דהאן, למיקי רוזנטל ושאר המגיבים, לדעתי בארצינו המתחדשת יש לבית הספר עוד תפקיד.בנוסף להקניית מידע וחינוך ערכי( מה זה בדיוק?) בבית הספר נפגשים יוצאי כל הגלוית שבחיי המבוגרים לא מי יודע מה מתחברים.ילדי ספרדים, אשכנזים, רוסים, אטיופיים ( חלילה להזכיר ערבים, בדואים,סודנים ועוד מיני מצורעים) כאן הזדמנות נהדרת לגרום להווצרות של קרבה עוד בראשית הדרך. כאשר מוצאים מהמשחק הזה חלק נכבד של הנוער לבתי ספר סקטוריאליים( לדעתי גם חברותא הוא סקטוריאלי), מאבדים מכשיר רב ערך להתחיל את הדבקת המגזרים האלה בגיל מוקדם בכמות אופטימלית.
    מי שטוען שאין שליטה לצמצם את התופעה, הוא מתחסד. לממשלה יש את הכלים לכוון תקציבים כדי לתמוך המגמות כאלה ולצמצם מגמות אחרות.

  10. יורם גת

    "מנהיגות" הוא שם יפה לאליטיזם. מהו חינוך למנהיגות? נראה לי שמדובר בהנחלת הרעיון שהחברה מתחלקת באופן טבעי ל"מנהיגים" ול"מונהגים". באופן טבעי, גם אם לא במפורש, המנהיגים ראויים להנות מהטבות שונות ביחס למונהגים, ובאופן טבעי, גם אם לא במפורש, המנהיגים ישתמשו בכוחם הפוליטי על מנת להשיג את ההטבות שהם ראויים להם.

  11. דניאל

    לתגובתו של גרי. אין ספק שלא ניתן להלחם בשוק החופשי בכל דרך שזה גם לא דמוקרטי. הסוציאיזם צריך להגיע מהציונות, מהערכים, מכך שעדין בעלים של בית ספר פרטי מחוייב לתת מלגות כדי לקבל לגיטימציה ערכית לקיום בית הבפר שלו. כדי לתת חינוך יותר טוב לילדים שלנו אנחנו צריכים להשקיע במורים, לתת להם יותר שכר כדי שבית ספר פרטי לא ישתלם. אליטיזם זה שלטון של טכנוקרטים מהמעמד העליון. מנהיגות אפשר וצריך ללמוד ממקומות אחרים: תנועות נוער, צבא. לא בתוך חדרים ממוזגים.

  12. פוריה

    תוכנית טרחנית,רדודה,ומגמתית, כדרכו של רוזנטל-להיכנס בעשירים מעמדת קיפוח.