למה לא סוציאליזם בעצם

תעמולה קפיטליסטית מציגה את החזון של מקסום הרווח כתועלת הציבור, ומתעלמת ממודלים אחרים, בטיעון לא מבוסס על כשלונם
עודד גולדרייך

בעידן הנוכחי, אשר נשלט על-ידי המחשבה  הניאו-ליבראלית, מוצג הסוציאליזם כרעיון ארכאי ובלתי רלוונטי. הצגה זאת נסמכת על כפירתו של הסוציאליזם ביסודות הרעיוניים של המחשבה הכלכלית הקפיטליסטית.

מכיוון שהזירה הציבורית בישראל נשלטת לחלוטין על-ידי תעמולה ישירה ועקיפה של המחשבה הכלכלית הקפיטליסטית, נתפסת כפירה במחשבה זאת כדבר חסר שחר ו/או "תלוש מן המציאות" ו/או "הזוי ולא רלוונטי". אכן קשה להשתחרר מן המוסכמות שהושרשו במהלך עשרות שנים, אבל כדאי לחתור לחשיפת האמת שמאחורי האגדה הקפיטליסטית.

לא ממש לתועלת הציבור. צילום: cc by-m.a.r.c.

כשלונות והצלחות

לפני שנתחיל בעניין עצמו, יש להתמודד עם כמה טיעוני סרק, לפיהם הסוציאליזם נכשל בברית המועצות ובמדינות אחרות שבהן התמוטט משטר קומוניסטי, ואילו הקפיטליזם הוא סיפור הצלחה. כפי שנראה, טיעונים אלו מבוססים על תפיסה חלקית ומעוותת של ההיסטוריה של המאה העשרים.

למעשה, למרות כישלונות, כשלים והכשלות מכוונות (ע"י המשטרים הקפיטליסטים), היו למשטרים הקומוניסטים כמה וכמה הישגים לא מבוטלים ודברים דומים תקפים לגבי הישגי הסוציאל-דמוקרטיה במסגרת המשטרים הקפיטליסטים. באופן דומה, הקפיטליזם רחוק מלהיות סיפור הצלחה, והמשבר העולמי הנוכחי מהווה אך דוגמא אחת לכך.

התעמולה הקפיטליסטית מזהה את עליית רמת החיים עם הקפיטליזם, אך הזיהוי הזה מתעלם מכך שרמת החיים היא פועל יוצא הן של רמת ההתפתחות הטכנולוגית והן של המשטר החברתי אשר יוצר תנאים לפיתוח טכנולוגי וקובע את אופן חלוקת ההנאה מפירותיו בין היחידים בחברה.

קפיצה ברמת החיים (האופיינית לרוב היחידים) נרשמה במעבר מן התקופה שבה התבססה האנושות על צייד וליקוט מזון לתקופה החקלאית, וכמובן שלעניין זה אין שום קשר עם הקפיטאליזם. קפיצה דומה במונחים יחסיים נרשמה גם במעבר מן התקופה החקלאית לתקופה התעשייתית, ובמעבר זה היה לקפיטאליזם תפקיד חשוב.

אלא שככל שהעידן התעשייתי התקדם נהפך הקפיטליזם מזרז למכשול. בפרט, הקפיטאליזם אחראי ליצירת פערים יחסיים עצומים בין רמת החיים במדינות שונות וכן בין אזרחי אותה מדינה. הגענו למצב בו כמעט כל האנושות אינה נהנה כלל מפיתוחים טכנולוגים חדשים: רוב האנושות חיה בעוני מחפיר בזמן שהמשאבים העומדים לרשות האנושות מאפשרים קיום מכובד לכולה. אפילו במדינות מפותחות נהנה רק מיעוט קטן ממצרכים ושירותים משופרים. העלייה בתל"ג לא מתרגמת לעליה ברמת החיים הממשיים של רוב האוכלוסייה  (ז"א: לשיפור ברמת התזונה, הדיור, הבריאות והחינוך של כלל האוכלוסייה).

התעמולה הקפיטליסטית "שוכחת" לציין את האחריות הישירה של המשטר הקפיטליסטי למשברים התקופתיים התוקפים אותו מאז היווסדו תוך גרימת סבל אנושי במימדים עצומים. לא מדובר רק במשבר הנוכחי אלא במשברים הפורצים כמעט כל עשור, כאשר המשבר של 1929 הינו המפורסם שבהם.

התעמולה הקפיטליסטית מתעלמת מהאחריות הישירה של המשטר הקפיטליסטי למלחמות ההמוניות של העידן המודרני, ובפרט לשתי מלחמות העולם: הראשונה שמקורה בתחרות אימפריאלית על ניצול קולוניות ושליטה בשווקים, והשנייה שמקורה במשטרים הפאשיסטים שהקפיטאליזם הצמיח. בנוסף, התעמולה הקפיטליסטית לא מתייחסת לאחריות הישירה של המשטר הקפיטליסטי למשבר הסביבתי. עניין מרכזי זה ידון בנפרד.

העלייה הדרמטית ברמת החיים במשטרים הקומוניסטים לפני קריסתם גם היא לא זוכה להתייחסות במסגרת התעמולה הקפיטליסטית. אפשר וצריך לבקר את המשטרים הללו על הרבה דברים (וסילוף רעיון הדמוקרטיה הסוציאליסטית הוא המרכזי שבהם), אבל אי אפשר להתעלם מעובדות יסודיות כגון שרמת התזונה, הדיור, הבריאות והחינוך של כלל האוכלוסייה בברה"מ (למשל) עלתה באופן דרסטי בתקופת קיומה.

צ'ה גווארה ופידל קסטרו. צילום: cc by- pietroizzo

עובדות אלו מרשימות במיוחד לנוכח העובדה שברה"מ נאלצה להתמודד עם בעיות שלא היא יצרה, ובפרט עם ההרס העצום שגרמו מלחמות העולם ועם מכשולים מכוונים שהושמו בדרכה על-ידי מדינות המערב. מכשולים אלו בולטים עוד יותר במקרה של קובה, המצויה במצור כלכלי של ארה"ב כיובל שנים.

התעמולה הקפיטליסטית גם מתעלמת מכך שהעלייה ברמת החיים של שכבות רחבות באוכלוסיית המערב, בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, מקורן בריסון הקפיטליזם על-ידי התנועות והכוחות הסוציאל-דמוקרטיים, אשר השפעתם הייתה דומיננטית בתקופה זאת. כמו כן, לא מוזכרת העובדה שהסוציאל-דמוקרטיה נהנתה בתקופה זאת מהקיום של משטר שהציג אלטרנטיבה למשטר הקפיטליסטי: האלטרנטיבה הסובייטית חייבה את  המשטר הקפיטליסטי להתפשר עם התביעות של הסוציאל-דמוקרטיה על מנת שלא להראות כמפגר אחר המשטר הסובייטי בשום פרמטר חברתי מרכזי.

לסיכום החלק ההיסטורי, נראה שהעבר הוכיח את אפשרות כינונו של משטר סוציאליסטי, את היתרונות של משטר כזה, אך גם את הסכנות האורבות לפתחו. הלקח שיש ללמוד מן הכישלונות הוא שבעתיד יש לעשות את הדברים טוב יותר. שום דבר בהיסטוריה לא מצביע על קושי מהותי ביסוד ובקיום של משטר סוציאליסטי כאלטרנטיבה למשטר הקפיטליסטי.

מהות הקפיטליזם

לאחר שהותרנו את טיעוני הסרק מאחורינו, הבה נפנה לדיון במהות השיטה והמשטר הקפיטליסטים ולחשיפת הכשלים המהותיים להם. הכשל הבסיסי של השיטה הקפיטליסטית הוא בעקרון המייסד של שיטה זאת, שהוא עקרון מקסום (מלשון "מקסימום") הרווח הפרטי. בניגוד לכך, העיקרון המייסד של הסוציאליזם הוא אחר לחלוטין: הסוציאליזם מבוסס על עקרון מקסום התועלת החברתית.

אכן, כאשר הדברים מוצגים כך, הצדק שבמהות הסוציאליזם ברור כשמש, והמופרכות החברתית של הקפיטליזם ברורה גם היא. מתוך חולשה מהותית זאת ומתוך הצורך לזכות בלגיטימציה חברתית רחבה, פיתחו חסידי הקפיטליזם את הטיעון השקרי שמקסום הרווח מוביל למקסום התועלת החברתית. נציין שלא רק שטיעון זה לא עומד במבחן המציאות, אלא שברור שהשיטה הקפיטליסטית מחויבת רק לעקרון המייסד שלה ולא לטיעון הזה.

העובדה שזהו העיקרון המייסד של השיטה ברור מכל ניסיון להגדיר אותה (ראה מרכזיות מקסום הרווח כעקרון היחיד של אותה "יד נעלמה") ומכל טיעון בו חסידיה מנסים להצדיק פעולה מסוימת ("לא כדאי כלכלית לעשות כך", "זול יותר לעשות אחרת" וכל זאת בלי שום התייחסות להשפעה של הפעולה על האוכלוסייה הרלוונטית).

ראוי לשאול את הרווח של מי ממקסמים כאן? התשובה הברורה היא שמדובר ברווח של המשקיעים, היזמים, או בעלי העסק. באותם מקרים בהם המשקיעים הנ"ל אינם העובדים המרכזים בעסק המדובר, הם מכונים בעלי ההון, וזאת משום שתרומתם לעסק היא ההשקעה ההונית שלהם, ואילו את העבודה עצמה מבצעים בעיקר אחרים, שמכונים עובדים.

הניגוד בין בעלי הון לעובדים הוא מהותי לשיטה, והרווח המדובר הוא תמיד של בעלי ההון. יתר על כן, בעל ההון מנסה "להוריד את עלות העבודה" על מנת להגדיל את הרווח, ומשמעות הצלחתו היא העמקת הניצול של העובדים, זאת אומרת הפקעת חלק גדול יותר של פירות עמלם לטובתו.

אדגיש, שבמקרה שבעלי ההון גם תורמים בעבודתם לעסק הרי שהם ראויים לשכר על עמלם. אבל אנו מבקשים להבחין בין תמורה ראויה על עבודה לבין רווח על השקעה הונית. ואם תאמרו שיש הצדקה לרווח על השקעה, משום שהעסקים זקוקים להשקעה, אענה שאת ההשקעה יכולה לספק המדינה ואילו הרווח המדובר צריך להיות מידתי ולא מטרה למקסום.

מיותר לציין שהפקעת הרווח או ניכוסו מידי העובדים לטובת בעלי ההון זקוקה ללגיטימציה ציבורית. באופן כללי יותר, כל השיטה של מקסום הרווח של בעלי ההון זקוקה ללגיטימציה ציבורית, אשר מושגת, כידוע, באמצעות הטענה שמקסום הרווח של בעלי ההון מוביל למקסום התועלת החברתית לכלל האוכלוסייה. אולם, כפי שנראה, בטענה זאת אין ממש.

ראשית, יש לשאול: אם המטרה (כפי שעולה מן ההצדקה הנ"ל) היא מקסום התועלת החברתית לכלל האוכלוסייה, מדוע לא לקבוע את מקסום התועלת החברתית כעקרון המייסד?

ההצעה לקבוע את מקסום התועלת החברתית לכלל האוכלוסייה כעקרון הבסיסי היא מהותו של הסוציאליזם, כפי שמרמז שמו. אכן, הצעת הקפיטליזם למקסם את התועלת החברתית על ידי מקסום הרווח לבעלי ההון הינה במקרה הטוב דרך עקיפה ומשונה להשגת מטרה שניתן להשיג ישירות. חמור מכך, לדרך (או למנגנון) העקיף הזה (היינו: לקפיטליזם) אין שום אמצעי להבטיח את המטרה המוצהרת, ולא יכול להיות לו מנגנון כזה משום שהעיקרון הבסיסי שלו הינו אחר לחלוטין.

במונחים ממשיים, בכל מקרה בו מתנגשת התועלת החברתית במקסום הרווח לבעלי ההון, תעדיף השיטה הקפיטליסטית (כאשר היא חופשית מהתערבות ציבורית) את מקסום הרווח לבעלי ההון, והיא מחויבת להעדפה זאת מתוקף העיקרון הבסיסי שלה. העניין הוא שהתנגשות כזאת אינה היוצא מהכלל אלא הכלל.

לפיכך, כל התיאוריה בדבר מקסום הרווח לבעלי ההון כדרך למקסום התועלת החברתית הינה חסרת כל בסיס ואינה יותר מאגדה (אם לא שקר חצוף).

מהות הסוציאליזם

ההצעה לקבוע את מקסום התועלת החברתית לכלל האוכלוסייה כעקרון הבסיסי היא מהותו של הסוציאליזם. בפרט, בכל מקרה בו מתנגשת התועלת החברתית במקסום הרווח לבעל ההון, יש להעדיף את התועלת החברתית.

הסוציאליזם, בניגוד לעיוותו במשטרים הסובייטים, הוא דמוקרטי במהותו. יתר על כן, בניגוד לקפיטליזם, הסוציאליזם לא מדיר את הדמוקרטיה מהזירות המרכזיות של החיים הממשיים – העבודה ושירותי הרווחה – אלא דורש את החלת הדמוקרטיה על זירות אלו.

משמעות הדמוקרטיזציה של מקומות העבודה היא חלוקה צודקת של פירות העבודה והשתתפות העובדים בהחלטות הנוגעות לאופן עבודתם. בנוסף לכך, מדובר בדמוקרטיזציה של מטרות העבודה שמשמעותה קביעת המטרות (היינו: היצע המוצרים והשירותים) באופן שישרת את טובת האוכלוסייה ולא את מקסום הרווח של בעלי ההון. קל וחומר שהיצע שירותי הרווחה צריך להיקבע באופן שישרת את טובת האוכלוסייה ולא את מקסום הרווח של בעלי ההון.

קביעת היצע המוצרים והשירותים באופן שישרת את טובת האוכלוסייה מצריכה מנגנונים דמוקרטיים מתאימים. בנקודה זאת בדיוק נכשלו המשטרים הסובייטיים. אכן, יהיה צורך להמציא מנגנונים שיכוונו לתכלית הדמוקרטית הזאת, אבל העיקרון הבסיסי של מנגנונים אלו ברור כבר כעת: מטרתם תהא מקסום התועלת החברתית.

יש להדגיש שקביעת היצע המוצרים והשירותים על פי עקרון מקסום הרווח מובילה לבזבוז עצום של משאבים בייחוד במצב של אי-שיוון עמוק. במצב כזה כדאי יותר (מבחינת מקסום הרווח) להציע מוצרי מותרות ושירותי מותרות אשר משמשים חלק זעיר של האוכלוסייה, ונוצר חוסר בהיצע של מוצרים ושירותים בסיסיים אשר אפילו עלותם המינימאלית נמצאת מעבר להישג ידם של רוב האוכלוסייה הזקוקה להם. לעומת זאת, קביעת היצע המוצרים והשירותים על פי התועלת החברתית שלהם מביאה לשימוש אופטימאלי במשאבים.

קביעה רציונאלית, כלומר על פי התועלת החברתית, של היצע מוצרים ושירותים קשורה באופן הדוק לאפשרות להתמודד עם המשבר הסביבתי שנגרם ברובו כתוצאה מייצור בלתי מרוסן שנקבע רק על-ידי עקרון מקסום הרווח. לפיכך, לקפיטליזם שהינו בלתי מרוסן חברתית, אין שום מנגנון להתמודדות עם המשבר הסביבתי, שהרי זיהום הסביבה אינו פוגם ברווח ועל פי רוב הוא אף מעצים אותו. רק קביעה חברתית – רוצה לומר הכפפת הייצור להגיון של תועלת חברתית, יכולה להתמודד עם זיהום הסביבה.

סמלי הצבא האדום. צילום: cc by-Edgar Rubio

ביחס לשני טיעוני סרק נוספים

לסיום, אתייחס לעוד שני טיעוני סרק שבאמתחתם של תעמלני הקפיטאליזם. המיתוס של "כל אחד יכול להצליח" והטענה ש"אין אלטרנטיבה אחרת".

תעשיית האשליות: מיתוס ההצלחה הנגישה לכל

בעוד ש"תורת החלחול", כלומר: הטענה שמקסום הרווח של בעלי ההון מוביל למקסום התועלת החברתית לכלל האוכלוסייה, משמשת את הקפיטליזם בתעמולתו הגלויה, הרי שהתעמולה הסמויה של הקפיטאליזם היא בעלת עוצמה גדולה עוד יותר. התעמולה הסמויה מבוססת על המיתוס ש"כל אחד יכול להצליח" ועל ההכרה שהצלחה (ורק היא) מאפשרת ליחיד ליהנות מן השפע הקיים בעולם.

תעמולה זאת מבוססת על שתי הטעיות מהותיות. ההטעיה הראשונה היא בבלבול בין אפשרות ההצלחה וסיכויי ההצלחה: על פי מהות המושג "הצלחה" בחברה הנוכחית, ברור שרוב האוכלוסייה אינה זוכה בהצלחה שכזאת, ולפיכך סיכויי ההצלחה של כל יחיד (בתחילת דרכו) הינם קטנים ביותר. יתר על כן, סיכויי ההצלחה נמוכים באופן משמעותי יותר עבור הנולדים בשכבות הפחות מבוססות (שהן עיקר האוכלוסייה).

ההטעיה השנייה טמונה בהחבאת האמת המרה שאי-הצלחה משמעה חוסר אפשרות ליהנות מרמת חיים סבירה (שלא לדבר על הנאה מרמת חיים מכובדת או אפילו טובה).  אכן, האמת המרה היא שבמסגרת המשטר הקיים נידונים כמעט כל היחידים לרמות שונות של עוני שאין להם או לצאצאיהם סיכוי ממשי להיחלץ ממנו, וזאת בניגוד לאשליות שהמשטר הקיים (על כל שלוחותיו) מפיץ.

הנימוק האחרון: אין ברירה

כמענה אחרון לביקורת הגוברת על עוולות המשטר הקפיטליסטי, עונים חסידיו הגורסים ש"אין אלטרנטיבה", ולכן אין טעם בדיון. בדך כלל הם אפילו לא טורחים לנמק את טענתם, ובמקרים שהם כביכול מציעים נימוקים מסתבר שאלו טיעונים מעגליים אשר מניחים במובלע את הסדר הקיים על מנת להוכיח את אי-נמנעותו.

הכותב הוא פרופסור למדעי המחשב במכון ויצמן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. טלי

    בקשר לנימוק הטיפשי והמעצבן שקפיטלזים העלה את תוחלת ואיכות החיים אפשר לראות בקלות שההישגים המדעיים שבאמת העלו את תוחלת החיים (בעיקר גילוי ההגיינה) התרחשו בכלל בתקופות של מונרכיה ולא קפיטליזם. עוד דבר ששווה להתייחס אליו זה תורת המשחקים. שלדעתי מראה את הטעות במישור התיאורתי במחשבה שאינודואלים שרודפים אחרי האינטרסים הנפרדים שלהם יביאו בסופו של דבר למצב חברתי טוב יותר או "מאוזן" איכשהוא.

  2. עידן

    רוב הביקורת במאמר היא נכונה אבל הפתרונות והחלופות המוצעות כאן לוקות בחסר (בלשון המעטה). האתגר כיום הוא לא לבקר את הקפיטליזם ולציין שיש חלופות, מה שנעשה כבר די הרבה, אלא לפרוט את החלופות לפרטים ולהציע אלטרנטיבה ממשית. לכתוב שהממשלה תבחר את ההשקעות מתעלם מהרבה תחלואים אחרים שלאו דווקא יותר טובים ממנגנון השוק.

  3. עודד גולדרייך

    כמובן שזה פשטני — מה אפשר לצפות בטקסט באורך זה. וגם נכון שהדברים ידועים ו/או ברורים, אך הבעיה היא שהם לא ידועים וברורים מספיק. לפיכך הטרחתי את עצמי לכתוב אותם. אם העקרונות מוסכמים, ניתן וצריך להמשיך מעבר להם — אבל תחילה יש להסכים על העקרונות. (לפחות, זאת דעתי.)

  4. שור

    מדע הכלכלה הוא חלק ממדעי החברה ומנסה להבין כיצד ומדוע מקבלים אנשים החלטות.
    לפי מדע הכלכלה בדרך הכלל מקסום התועלת של הפרטים (צרכנים, ספקים, יצרנים וכדומה) מביאה למקסום התועלת החברתית באופן אופטימלי.
    כלומר מקסום תועלת הפרט מביאה למקסום לכל או לרוב החברה.
    כמובן, לפעמים זה לא כך. אם כולם ידוגו בכנרת ללא פיקוח, אז הדגה תחוסל בשנה הבאה לא יהיו דגים וגם איכות המים תקטן. ולכן במקרים אלו של כשל שוק יש ליישם רגולציה חכמה.
    הנסיון ליצור כלכלה ריכוזית בה כל הכמויות והמחירים נשלטים ע"י ממשלה ריכוזית נכשל כישלון חרוץ ונזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. כך למשל, בעוד אזרחי מערב גרמניה שגשגו והגיעו לרמת חיים גבוהה, הביטו בהם בקנאה אזרחי מזרח גרמניה עד שלבסוף ניתצו את החומה הקומוניסטית-סוציאליסטית.
    חבל להחזיר אהבות/אידיאולוגיות ישנות מתקופת תנועות הנוער התמימות, אהבות שפג להן התוקף.
    חג חירות שמח,
    שור

  5. עודד גולדרייך

    מדע הכלכלה אינו אומר את מה שמייחס לו שור: ז"א המושג של "תועלת חברתית" כפי שהיא מוגדרת בכלכלה אינה זהה למושג התועלת החברתית כפי ראוי להבין אותה. ההגדרה הכלכלית הסטנדרטית מתייחסת למצרף של התועלות הפרטיות בלי התייחסות לאופן פיזורן. המושג של תועלת חברתית כפי שראוי להבין אותה כן מתייחסת לפיזור הזה (שהרי, לדוגמא, אין דינם של מתן מילארד שקלים לאדם אחד כדין חלוקתם השווה בין כל האזרחים).

    כמובן שאם משתמשים בהגדרה הכלכלית הסטנדרטית אז מקסום הרווח זהה למקסום התועלת החברתית, אבל זאת "הנחת המבוקש" ולא מה שצריך לעניין אותנו.

  6. אורי

    המאמר מצוייןאך מרוב הטיפול בעבר לא הוצגה תמונה של העידן הנוכחי שבו ישנם מקומות שהתפישה הסוציאליסטית משמשת לתכנון כלכלי. יש לומר שתפיסה זו שונה במהותה לסוציאליזם ה"אורטודוקסי" אך בהנחות הבסיס שלה (מקסום הערך החברתי,שלילת הרווח כערך עליון בכלכלה הלאומית) מקיימות שיטות אלו את התפיסה הביסיסית של הסוציאליזם.שיטה זו מופעלת בהצלחה לא מועטה ,זה כתשע שנים בברזיל וכיום מתחילה התפיסה הברזילאית הנקראת Socialism of results להתפרס במדינות דרום אמריקאיות שונות ברמות שונות של התקדמות. רצוי מאד לנסות וללמוד מהדרך בה ברזיל הנהיגה את הכלכלה הסוציאליסטית שלה.הצלחותיה וכשלונותיה (אם היו).

  7. עמי וטורי

    סוציאליזים הוא קודם כל דמוקרטיה של "עולם העבודה" ושל הכוח הכלכלי. כלומר העברת כמה שיותר מהכוח הכלכלי ומההחלטות הקובעות ב"עולם העבודה" לידי מסגרות נבחרות ושליטה ממשית של הציבור. זאת מתוך הנחה שהשוויון בכוח יוליך בהכרח גם לשוויון בחלוקת המשאבים וטובות ההנאה החברתיות. לפי קריטריונים אלו המודל הסוציאל דמוקרטי הסקנדינבי מתקרב אל האידאל הסוציאליסטי. חברות קומונאליות וניסויים אנרכו סינדיקאליסטים נוסח ברצלונה בראשית מלחמת האזרחים מתקרבים אל האידאל ברמה הלוקאלית. לעומת זאת ברה"מ לא הייתה קרובה מעולם אל האידאל הסוציאליסטי. בברה"מ נשאו את שם הסוציאליזים לשווא מחלפים דיקטטורה של בעלי הון מסוג אחד בדיקטטורה של בעלי הון מסוג אחר. לא מקרה הוא שוויוניות חלוקת ההכנסות בברה"מ מעולם לא הגיע לרמה שהתקיימה ומתקיימת בארצות סקנדינביה. אני גם מסופק עם ברה"מ של שנות ה 60 ו ה 70 כאשר כשלונותיה חשופים לעיני כל, יכולה לקחת קרדיט לפריצה קדימה של מדינת הרווחה האירופאית בשנים אלו ממש. שנים שבהן אפילו המפלגות הקומוניסטיות בארצות צפון ומערב אירופה מצאו כל אחת בדרכה את הנוסח ששיחרר אותן בפוליטיקה המעשית שלהן משליטת מוסקבה. כל זה לא אומר כמובן שמשטר האוליגרכים של פוטין או הדיקטטורות בחסות אמריקאית בדרום אמריקה עדיפים במשהו על ברה"מ ועל קובה.

  8. תמיר

    על הנייר, בפועל הוא עלול להוביל, ובפועל אכן הוביל פעמים רבות, למשטר טוטליטרי שרומס את זכויות הפרט ואת האינדיבודאליזם.

    לגבי קביעת ההיצע והשירותים "מלמעלה" (גם אם זה נעשה באופן דמוקרטי, כמו שהכותב מקווה שיכול להתממש ואפשר לחלוק על כך)- האייק כבר הראה מזמן שזה לא עובד…ושוב, ההיסטוריה תומכת בו.

    והערה לסיום- הצגת טענות הצד השני הקפיטליסטי כ"תעמולה", היא די תעמולה בפני עצמה. אבל היי, כנראה שבסוציאליזם אמיתי גם הרעיונות עצמם מוכוונים למקסום התועלת החברתית, ולכן מי שלא מסכים איתנו הוא כנראה תועמלן.

  9. שור

    לפי מדע הכלכלה ניתן בהחלט ליישם מדיניות של מיקסום תועלת לכלל החברה.
    וכך אכן ממשלות רבות בעולם מנסות לעשות, אם הן רוצות.
    דנמרק לדוגמא היא אחת המדינות הקפיטליסטיות ביותר בעולם, ובגלל מדיניות של מקסום התועלת הכלל חברתית מדד ג'יני בה הוא הנמוך ביותר בעולם.

  10. עדי בן יעקב עו"ד

    התאוריה היא בסדר. אין שום דבר כזה מקסום רווח חברתי. הבעיה היא שהמדינה גם אצלנו וגם בארה"ב וגם בשאר העולם משמשת כלי בידי הטיקונים ליצירת כשלי שוק שיגדילו להם את הרווחים ולא להפך.
    סלקום אינה שודדת את כל אזרחי המדינה ללא הבחנה ללא רגולציה שמבטיחה את המונופול הזה אותו דבר בנקים חברות ביטוח ומקרקעין ומכרזים ושוק ההון והנפקות בשוק ההון.
    חסרה רגולציה שתבטיח תחרות ואפשרויות אמיתיות הדי הנעלמת תעשה את השאר. הבעיה היא שדנקר מחזיק מחוקקים ופקידים שדואגים לחוקי עבודה וחוקים אחרים שיבטיחוש ההון יעבור אליו.

  11. טלי

    כלכלה היא לא מדע, היא לא עומדת בקריטריונים למדע כפי שפסיכולוגיה לא עומדת. אפיריות למשל, אם תפוח לא יפול מהעץ כלפי מטה בתנאים הפיזיקליים בהן הוא אמור, אז כל המדענים יעורערו לעומת זאת אם כלכלה מסוימת לא תתנהג כפי שהיא אמורה להתנהג לפי מודל השוק החופשי אז כנראה שהיא נמצאת במצב של "כשל שוק" . כל הכלכלות בעולם במצב של כשל שוק כרגע, מה שאומר שהן לא עומדות בתנאים כדי שהמודל יחול עליהן, בקיצור בלי שטויות

  12. עדי בן יעקב עו"ד

    שהיד הנעלמת עושה בהם פלאות. למשל שוק המניות והסחורות אבל שם זה מלווה ברגולציה חריפה שמונעת מהקונץ מאכרים להשתלט על השוק.

  13. טלי

    רגולציה זה דבר חביב כרעיון, הבעיה היא שזה לא משתלם לאף אחד ברוב המקרים. הפרטה+רגולוציה יוצאת יקרה יותר מהעסקה ישירה. דומה הדבר לזוג שמתגרש, ובמקום שהגבר והאישה יקחו כל אחד עו"ד משל עצמו תשכור האישה עו"ד שיפקח כשוטר על העורך דין של הגבר כדי לוודא שהוא משרת גם את האינטרסים שלה, יקר, מסורבל, וטפשי.

  14. יורם גת

    גם לדעתי חסר רמז כלשהו על מה יכולים להיות המנגנונים הדמוקרטיים שיאפשרו את מימושו של העקרון הסוציאליסטי. כל עוד לא הוצעו מנגנונים שכאלה, לא הופרך טיעון ה"אין ברירה".

    למיטב ידיעתי והבנתי המנגנון היחיד המהווה אלטרנטיבה דמוקרטית אמיתית למנגנונים הקיימים הוא סורטיצייה: http://en.wikipedia.org/wiki/Sortition

  15. גלעד שטרן

    כל הכבוד על המאמר
    פשטני או לא, הלוואי והיו כותבים 10 כאלה ביום בעיתונות.
    אבל

    מה עם ליישם ?
    מה אתם עושים עם הרעיונות האלה פרט להתפלפלות באתרים אלו?
    מה עם להפיץ את הויכוח בארוחות ערב, בעבודה, בטיולי החג וכו'

    מה עם לקדם איגוד עובדים ודמוקרטיה המקום העבודה שלכם?
    מה עם לדבר עם ילדכם וילדי השכנים והשכונה?

    והנה עוד משפט של הקפיטליסטים "צאו לעבוד"

    אז באמת, ויחד בואו נצא.

    נ.ב
    עכשיו זה זמן טוב להתפקד למפלגת העבודה ולקדם את האישה היחידה בפוליטיקה שבאמת רוצה ועושה דמוקרטיה ליצרת מדינת רווחה.

  16. אייל

    והמאמר הזה הוא מדריך טוב לכך שבהחלט ניתן להחליף את הקפיטליזם שהוא שיטה ארכאית שלא הולמת את צרכי החברה המודרנית בסוציאליזם

    לא צריך לקבל את מגבלות הקפיטליזם כחומה שאסור לעבור וזו בדיוק הסיבה שפוליטיקאים מסוגה של יחימוביץ' נכשלים במבחן המעשה. דוגמה מובהקת לכך היתה מאבק העובדות הסוציאליות שם היא גם קיבלה את עמדת האוצר וגם דאגה להפיץ אותה בקרב העובדות.

    ניתן להשוות את ה"תרומה" של יחימוביץ' לתרומה של תנועת מאבק סוציאליסטי למאבק. תפיסה סוציאליסטית הכרחית לקידום מאבקי עובדים בשטח ולהתמודדות עם התעמולה השקרית של הממשלה (שלה היו שותפים גם ראשי האיגוד וההסתדרות)

  17. שמעון

    עם החלק הראשון הסכמתי.אך המסקנה נו באמת מפלגת העבודה,שלי?שלי מדברת על שוק חופשי(עם נשמה)עם ובלי נשמה בשיטה טמונים הכשלים המובנים שחלקם תואר במאמר.לכן העובדים אינם יכולים לסמוך על מפלגות קפיטאלסטיות במסווה כזה או אחר.עלינו לסמוך רק על עצמינו.אין קיצורי דרך,הצטרפו ל"מאבק סוציאליסטי"http://maavak.org.il/maavak/