• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

ישראל ורצח העם הארמני

היום מציינים 96 שנה לג'נוסייד הארמני – רצח העם הראשון במאה ה-20. טורקיה עמוק בהכחשה, ולמרבה הבושה ישראל נטלה חלק פעיל במסע ההכחשה הטורקי
תום יפרח
האנדרטה לזכר רצח העם הארמני בירוואן, ארמניה. צילום: cc by-z@doune

היום ימלאו 96 שנים לתחילת המסע הרצחני של ממשלת הטורקים הצעירים בין השנים 1915-1918 נגד המיעוט הארמני הנוצרי בשטחי האימפריה העוסמאנית לשעבר. רצח העם הארמני נחשב לרצח העם הראשון במאה ה-20, עם סיום מלחמת העולם הראשונה (1918) עמד מספר הקורבנות הארמנים על 1.5 מיליון.

הארמנים מרדו בשלטון העוסמאני עוד בימי הסולטאן עבד אל-חמיד השני (1894-1896) ושילמו על-כך מחיר כבד. במרוצת הזמן הבדלנות הארמנית המשיכה להעסיק את העין הבוחנת של הממשל העוסמאני וכאשר לוחמים ארמנים הצטרפו לצבא הרוסי בפלישתו לאנטוליה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נתפסה האוכלוסייה הארמנית כולה ברחבי האימפריה העוסמאנית כגייס חמישי שיש להיפטר ממנו תיכף ומיד. ביום 24.4.1915 עצרה ממשלת הטורקים הצעירים כ-250 אינטלקטואלים ארמנים והוציאה אותם להורג. תאריך זה הוא יום הזיכרון השנתי הרשמי בו הארמנים מכל קצוות תבל מתייחדים עם זיכרון קורבנות רצח-העם. בתחילת יוני 1915 הוציאה ממשלת הטורקים הצעירים את פקודת הגירוש לפיה יש לגרש את גורמים עוינים, לרבות הארמנים מאזורים החיוניים אסטרטגית לצבא העוסמאני. בפועל בוצע גירוש מסיבי של הארמנים בעיקר לאזור מדבריות סוריה ובמסגרת צעדות הגירוש נטבחו ארמנים רבים בידי קבוצות פרו עוסמאניות.

המונח "ג'נוסייד" נטבע ב-1944 על ידי רפאל למקין, עורך דין ומרצה יהודי-אמריקאי ממוצא פולני, על-מנת להגדיר בבהירות את הפשע הנורא מכל כחלק אינטגרלי מהמשפט הבינלאומי. בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעת רצח עם ולהענשת מבצעיו, והיא נכנסה לתוקף בינואר 1951. למקין בכבודו ובעצמו טען שמה שעוללה ממשלת הטורקים הצעירים לארמנים העוסמאנים הוא רצח עם, ג'נוסייד לכל עם ועדה.

ב-1994 חוליגנים טורקים שרפו ארכיונים של אזרח טורקי אשר החל בכתיבת ספר על הנושא. הסופר הטורקי אורהאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות, נמלט מהמדינה ואף הועמד למשפט כאשר אמר בריאיון לעיתון שווייצרי ב-2005: "למעלה מ-30 אלף כורדים ומיליון ארמנים נהרגו ואף אחד לא מדבר על זה". על פניו, פאמוק לא עבר החוק, אבל התביעה הכללית בטורקיה הפעילה את סעיף 301 בחוק העונשין הטורקי הקובע כי פגיעה ב"טורקיות" עשויה להוביל את "העבריין" לשלוש שנות מאסר. גם הסופרת אליף שפאק הורשעה בגין אותו סעיף חוק שערורייתי בשל הרומן "הממזר מאיסטנבול" – שבו בסך הכל משתמשת אחת הדמויות במונח "ג'נוסייד".

פאמוק על רצח העם הארמני:

הסופר הטורקי תנאר אצ'ם המתגורר בארה"ב כתב ספר בשם "מהלך מביש", כדברי מייסדה ונשיאה הראשון של הרפובליקה הטורקית המודרנית, מוסטפה כמאל-אתאטורק, בנאומו בפרלמנט הטורקי באפריל 1920. בספר הוא חושף את הצביעות הטורקית: אי-אפשר "לגרש" אוכלוסייה ואחרי 15 יום ליישב את המקום באוכלוסייה אחרת. צ'רקס אסאן, בכיר עוסמאני, אמר: "תפסיקו לקרוא לזה גירוש, הייתה פה החלטה להשמיד את הארמנים".

photo: narek781, cc by-sa

טורקיה מסרבת בכל תוקף להכיר ברצח העם הארמני. המדינה מבזבזת מיליוני דולרים על מערך ההכחשה ומנהלת רשת "הסברתית" במוקדים שונים בעולם בכדי לקעקע את המונח "רצח עם" מכל יסוד. אמנם, ההיסטוריון פרופ' ברנרד לואיס קבע שאין ראיה במסמכים העוסמאנים לפיה ממשלת הטורקים הצעירים רצתה להשמיד הארמנים העוסמאנים, אלא רק לגרשם, ועל כן אין גם מקום להשוואה בין רצח העם הארמני לבין השואה. אך עם כל הכבוד לחוקר המוערך, אין בכך בכדי לגרוע מאירועי 1915-1918 את מונח רצח העם כשלעצמו.

לפי סעיף 2 לאמנה למניעת רצח עם, מוגדר המונח רצח עם ("ג'נוסייד") באופן הבא: פעולה מלאה או חלקית המכוונת להשמיד קבוצה לאומית, אתנית או דתית באחת (להלן: "קבוצה") מהצורות הבאות:

  • הרג חברי הקבוצה.
  • גרימת נזק גופני חמור לחברי הקבוצה.
  • נזק מכוון לקבוצה שהוביל להתמודדות בתנאים פיזיים אשר הובילה למותה.
  • כפיית אמצעים אשר הובילו למניעת לידות בקבוצה.
  • העברת ילדים בכפייה מקבוצה אחת לקבוצה שנייה.

1.5 מיליון ארמנים אשר "מצאו את מותם" במדבר שייכים ללא כל ספק לצורה השלישית לעיל, כלומר היה פה רצח עם במלוא מובן המלה (ספרו של פרופ' דונלד בלוקסאם מאוניברסיטת אדינבורו מוכיח קביעה זו באופן חד משמעי).

ומה לגבי ישראל? היא חששה ועדיין חוששת מלהכיר ברצח העם, ומתארת אותו כ"טרגדיה", "טבח", "פוגרומים". ברצוני לשבח את ח"כ לשעבר יוסי שריד אשר בשנת 2000, בהיותו שר החינוך, השתתף ביום הזיכרון ה-85 לרצח העם בכנסייה הארמנית בירושלים. בכנס קרא שריד לממשלת ישראל בראשותו של אהוד ברק להכיר באופן רשמי ברצח העם הארמני, אך הממשלה התנערה מדבריו. שריד טוען כי ניסה להכניס תכנים על רצח העם הארמני לתוכנית הלימוד, אולם אלו הוצאו ממנה בתקופת כהונתה של לימור לבנת. מאוחר יותר, בשנת 2005, בהיותו חבר כנסת, השתתף שריד ביום הזיכרון ה-90 לרצח העם בבירת ארמניה, ירוואן. ב-2007 החליטה הכנסת להסיר מסדר היום הצעה של ח"כ חיים אורון לדון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ברצח העם הארמני – ההחלטה התקבלה בעקבות הוראה של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני.

photo: 517design, cc by-nc-nd

החלק הארי המביש של ישראל בסוגיית רצח העם הארמני נגלה לעיני כאשר קראתי את ספרו של ד"ר יאיר אורון: "הכחשה – ישראל ורצח העם הארמני".ישראל לא רק מכחישה את רצח העם הארמני עד היום, אלא ביחד עם ארגונים יהודיים-אמריקאיים נטלה חלק במסע ההכחשות הטורקי בארה"ב ועזרה לטרפד הכרה אמריקאית ברצח העם. לאחר ההרג המיותר על סיפון המרמרה נזכרו פתאום השדולות הפרוישראליות בארה"ב שאכן היה רצח ארמני.

אני בהחלט מודע לחשיבות היחסים עם טורקיה, וחושב שאם מכירים ברצח עם אחד אין שום סיבה לא להכיר בכל רציחות העמים השונים. אבל גם אם ישראל מחליטה שלא להכיר ברצח העם הארמני (וזאת בניגוד ללבנון, למשל), אין שום סיבה בעולם שחופש הביטוי במדינה יוכתב על ידי משרד החוץ. לציבור הישראלי מגיע לדעת את האמת על אירועי 1915-1918: רצח העם הארמני.

הכותב הוא סטודנט בשנת השלמות לתואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי זקהם

    לדעתי יש כאן עוד אינטרס – ממשלת ישראל לא רוצה שעוד אומה תתחרה איתה על השואה. רק לנו היתה שואה.

    היה אפשר לקוות שעם ההרעה ביחסים עם תורכיה תועלה השואה הארמנית לדיון רשמי ואף תצויין, שכן שום תועלת של ראל פוליטיק אינה צומחת מהכחשתה. ארמנים חיים בארץ מהמאה הרביעית, וצאצאים של ניצולי השואה הארמנית חיים בינינו. היה ראוי שאסון זה יוכר ויוזכר באופן רשמי.

  2. יניב

    רצח העם הראשון במאה העשרים היה זה שביצעו הגרמנים בשבטי ההררו והנאמה בנמיביה בשנים 1904 – 1907.
    http://tinyurl.com/3zl2mpf

  3. תום יפרח

    אורי זקהם- לדאבוני, יש הרבה בדבריך, אני יודע אם נכון להציג זאת באופן כזה גורף, אבל תודה על ההערה.

    יניב- תודה, אני אקרא.

  4. איזי גור

    איזו כותרת ניתן לשים מעל מציאות שכל עיקרה הוא שיפלות הרוח המחפירה והצביעות המגעילה של ממשלות ישראל לדורותיהן.
    מאז ומתמיד ידעה האנושות, לרבות עמים, עדות וקהילות, להעריך את אמיצי הלב ודוברי האמת.
    אין צורך להיות פסיכולוג מדופלם, או פילוסוף חכם, כדי להבין שאם ישראל הייתה מגלה הזדהות עם הארמנים ומבקרת בגלוי את יחסם של שלטונות דרום אפריקה אל השחורים, הייתה תורכיה נמנעת מלהתגרות בנו ולחבור אל אויבינו כשם שהשופט הדרום אפריקני לא היה מעז להוציא מתחת ידו מסמך כזה מרשיע ומעליב.
    זו כמו זה, היו מגלים רגשות ויחסים של כבוד אל ממשלה ועם היודעים לבטא באומץ את האמת.
    בסופו של יום איש אינו אוהב את הצבועים שעיניהם רק לבצעם.

  5. ציוני

    לפי הכותרת נראה כאילו ישראל השתתפה בעצמה במעשי הטבח בארמנים. אח, המוסרנות.
    מאמר שמאלני אירופאי קלאסי, שעניינו: "אני יותר מגן על זכויות אדם (כמובן לא יהודים) = אני יותר שמאלני ממך = אני יותר צדיק ממך".

    מחכים ליום השואה הקרוב, למאמר דומה כנגד ד"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן), שכתב עבודת דוקטורט שלמה על הכחשת השואה.
    משום מה, ישנה הרגשה שמאמר מסוג זה לא יגיע.

  6. תום יפרח

    "כמובן לא על יהודים"?, "שנאת ישראל"?, כרגיל טיפוסים כמוך מנכסים לעצמם "פטריוטיות" בלעדית על היהודים בעבר, בהווה ובעתיד ובד בבד מתמלאים כעס כאשר ביקורת לגיטימית ועובדתית מופיעה לנגד עיניהם.

    "מחכים ליום השואה הקרוב, למאמר דומה כנגד ד"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן), שכתב עבודת דוקטורט שלמה על הכחשת השואה.
    משום מה, ישנה הרגשה שמאמר מסוג זה לא יגיע".

    נחיה ונראה.

  7. יונתן

    לגבי המשפט בסוף "חופש הביטוי לא צריך להיות מוכתב על ידי משרד החוץ".

    אף אחד לא מונע ממך לדבר כאוות נפשך על רצח העם הארמני ואתה לא מחדש זאת לאף אחד.

    אותי לימדו בבית הספר ששואת הארמנים קדמה לשואתנו,אני לא זוכר אם השתמשו במילה "טבח" "רצח עם" או "שואה" והאמת שלרוב האנשים זה ממש לא משנה.

    אף אחד גם לא ימנע ממך לחקור זאת בצורה אקדמית או ללמד באוניברסיטה.

    הכרה רשמית של המדינה בכך גרועה ליחסי ישראל-תורכיה יותר מ1000 כסאות ושרפרפים נמוכי קומה ועכשיו שים את עצמך בנעליו של שר החוץ,לזרוק את היחסים עם תורכיה לפח או לא?

  8. ג. אביבי

    צודק יוסי שריד, מדינת ישראל שותפה לפשע הכחשת שואת הארמנים. ישראל והקהילה היהודית בגרמניה גם מכחישות את שואת הצוענים. כמיליון צוענים נטבחו במה"ע-2, באותם המקומות, באותו הזמן וע"י אותם מרצחים שחוללו את שואת היהודים באירופה ובגין אותה אידיאולוגיה. אבל "הסו לכם, לבל תגנבו לנו את הבלעדיות על השואה!". בישראל במשך העשורים הראשונים לקיומה התעלמה המדינה משואת יהודי יוון ועד לפני 15 – 20 שנה גם מהטבח שחוללו האיטלקים (בחסות הנאצים) ביהודי לוב ותוניס. כל "פשעם" היה היותם לא אשכנזים. אכן מדינת ישראל מגלה עקביות.
    ג'נוסייד מכוון הגדול בהיקפו משואת יהודי אירופה, שממנו לא רק יהודים אוהבים להתעלם, בוצע בסוף המאה ה19 ע"י הבלגים בקונגו. בין 10 ל20 מיליון אפריקאים נטבחו בעינויים סדיסטיים ע"י צבא הכיבוש הבלגי, לטובת הונו ונחלותיו של המלך ליאופולד. בארה"ב, גם במאה ה19, במהלך גירוש האוכלוסייה הילידית (האינדיאנים) מנחלותיה לטובת האדם האירופאי, נרצחו או נספו כתוצאה מהגרוש כ 8 מיליון מהילידים. האמריקאים פיגרו אחרי הכובשים הספרדים באמריקה המרכזית והדרומית, שרצחו או גרמו במישרין למותם של עשרות מיליוני אינדיאנים במאות ה16 – 19.

  9. תום יפרח

    האם לדעתך חופש הביטוי במדינה צריך להיות מוכתב ע"י משרד החוץ?, לדעתי לא.

    עניין ההכרה: לא כתבתי שבהכרח עלינו להכיר:" אני בהחלט מודע לחשיבות היחסים עם טורקיה, וחושב שאם מכירים ברצח עם אחד אין שום סיבה לא להכיר בכל רציחות העמים השונים. אבל גם אם ישראל מחליטה שלא להכיר ברצח העם הארמני (וזאת בניגוד ללבנון, למשל), אין שום סיבה בעולם שחופש הביטוי במדינה יוכתב על ידי משרד החוץ. לציבור הישראלי מגיע לדעת את האמת על אירועי 1915-1918: רצח העם הארמני".