בנוגע לצביקי

על הקלות הבלתי נסבלת של גזר הדין של המתנחל צבי סטרוק, שהורשע בהתעללות קשה בילד פלסטיני – ומעולם לא הביע כל חרטה
תאמר מסאלחה

מי שרוצים לראות איך בונה המדינה ומתחזקת אפרטהייד משפטי בשטחים, וכיצד היא מאפשרת את צמיחתם של ארגוני טרור יהודיים שהופכים עם השנים לחלק אינטגרלי מהאלימות הממוסדת, קיבלו הזדמנות נדירה לכך בהכרעת הדין בעניינו של צבי סטרוק – שהורשע לפני מספר שבועות בחטיפה, בהתעללות קשה בילד פלסטיני סמוך לשילה וכן במעשי תקיפה אחרים. אני כותב שההזדמנות נדירה, לא משום שהכרעת הדין חריגה ביחס לתיקים הנוגעים במעשי אלימות על רקע לאומני של יהודים כנגד פלסטינים; הכרעה זו דווקא אופיינית להחריד בנוף השיפוטי של מערכת המשפט הישראלית. הייחוד שאני מצביע עליו מתייחס לעובדה שהתיק הנ"ל בכלל הגיע עד כדי התדיינות והרשעה בבית המשפט, שכן רק אחד מעשרה מקרים מגיע לכדי פתיחת חקירה ובדיקה. מרבית התיקים פשוט לא מגיעים לכותלי בית המשפט.

עובדה זו איננה מקרית, והיא קשורה במדיניות ממוסדת של יחס מפלה, עוין ורשלני של המשטרה והצבא בשטחים כלפי מתלוננים פלסטינים וכן בחוסר נגישות פיזית של האוכלוסייה הפלסטינית למערכות אכיפת החוק. התנהלות זו מביאה לחוסר אמון מוצדק של הפלסטינים במערכת אכיפת החוק הישראלית – שאמורה להגן מכוח דיני הכיבוש ואמנות זכויות האדם הבינלאומיות והחוק הישראלי על אותה אוכלוסייה שבשליטתה.

מדיניות זו של התרשלות מכוונת היוצרת שתי מערכות משפטיות ומוסריות נפרדות אינה נגמרת בתפקודם הלקוי של המשטרה והצבא. היא ממשיכה גם בגרירת הרגליים של הפרקליטות, שמתבטאת בהעדר מוטיבציה להגשת כתבי אישום, להורות על השלמות חקירה, לעמוד על שתי הרגליים האחוריות ולהתעקש על סעיפי ההרשעה וגזרי דין חמורים יותר. יחס מפלה זה ניתן לזהות, למשל, בחוסר השוויון שביחס הפרקליטות לעבירות אלימות על רקע לאומני בין נאשמים ערבים ליהודים, כאשר במקרה הראשון היא ממהרת להכריז על התיק כתיק ביטחוני – אפילו בעבירות של אלימות כלפי רכוש יהודי, כגון עבירות של גניבה חקלאית וכדומה.

מאידך, בעבירות של אלימות קשה כנגד ערבים או רכושם שבוצעו על ידי יהודים כיחידים או כארגונים (כגון תג מחיר, כהנא חי, נוער הגבעות ואחרים), "שוכחת" הפרקליטות לציין שמדובר בעבירת ביטחון על כל המשתמע מכך מבחינה הצהרתית ומדיניות ענישה שאליה היא שואפת ומשווה עם הכרזה כזו.

במקרה הנ"ל הואשם והורשע צבי סטרוק בחמישה סעיפי אישום של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(2) בנסיבות סעיף 333 ועבירה של חטיפה לשם חבלה חמורה לפי סעיף 374, וכמו כן בשלוש עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 ועבירה של היזק לבעלי חיים לפי סעיף 451. הושת עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. גזר דין זה מחייב הרמת גבה על הקלות הבלתי נסבלת שבה מתייחס בית המשפט לעבירות שבהן הוא עצמו הרשיע את צבי סטרוק – עבירות שהיו אמורות להבטיח גזר דין חמור יותר, כראוי לחומרת פשעים אלה.

צבי סטרוק. באמת אין סיבה להחמרה? צילום מסך: נענע10

כמובן שיבואו אחדים ויטענו שכל מקרה לגופו, ושהעונש הזה מצביע על מלאכת "האיזונים" שהייתה מול עיני בית המשפט. אך האם השיקולים בתיק זה לא היו אמורים דווקא להביא את בית המשפט להחמיר עם צבי סטרוק, במקום להעניש אותו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות וחטיפה כאילו הוא מענישו על תקיפה סתם או על היזק לבעל חיים, לא יותר? בחינה של הכרעת הדין מלמדת על הלך הרוח שנוטה להתעלם מכל הסיבות להחמרה עם הנאשם, וכן עושה שימוש בסאב-טקסט או בנימה לקונית, מתרצת ולא ביקורתית.

האם מי שמואשם בסדרה של תקיפות, בחטיפה בהתעללות על רקע לאומני בילד פלסטיני, ולאורך כל המשפט אינו מביע כל חרטה (ולצורך העניין גם לא איש מבני משפחתו, שהמשיכו במסע ההסתה כנגד "הערבים ככלל" לאורך כל המשפט); האם מי שלא שיתף פעולה עם רשויות החוק והסגיר את חברו שהשתתף בתקיפה, בחטיפה, בהתעללות וגם בירי אל עבר שאר הילדים הפלסטינים שהיו באזור – האם אין סיבה להחמיר עימו?

האם העובדה שלא מדובר באירוע יחיד אלא בכמה אירועי תקיפה ובכמה קורבנות איננה סיבה להחמרה? האם העובדה שאדם חוטף ילד, מכה אותו, מתעלל בו לאורך זמן בסגנון התפוז המכאני, מפשיט אותו מבגדיו וזורק אותו למות עירום ומקיז דם בשדה פתוח, איננה סיבה מספיק מזעזעת לומר שאיש כזה לא ראוי אפילו להיות אבא לילדיו – שאותם מוצא קצין המבחן כסיבה להתחשבות בנאשם, וזאת למרות שכביכול הוא נמנע מהמלצה? האם אין זו אלא עוד הכרזה מצערת שבית המשפט איננו רואה קורבן אלימות ערבי כיהודי, שילד כמו עמראן פראח לא נתפס באמת כילד שאת גופו, כבודו וילדותו הרסו שני עבריינים אלימים חדורי שנאה?

על כך אתן לכם לחשוב בעצמכם. השאלה הבוערת בעיני כעת, היא אם וכאשר יגיע התיק לבית המשפט העליון, ייצא זה בהכרזה אחרת. כזו שאומרת שדמו, כבודו וחירותו של ילד פלסטיני זהה לזו של ילד יהודי.

הכותב הוא היועץ המשפטי לשעבר של ארגון מוסאוא לזכויות המיעוט הערבי בישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איתי

    האם אין כאן אלמנט של פשיעה מינית (הפשטה) כנגד קטין?

  2. שושנה גבאי

    הוא נמתח מאוזן לאוזן.
    הביטו בו הוא נראה מאושר וקורן כמו חתן בחופתו. שום עקבות של בושה או חרטה לא ניכרים על פניו. מה זה בכלל לכפות ילד פלסטיני להפשיט אותו והלתעלל בו? הוא פלסטיני, הוא לא בן אדם, ככה לימדה אותו אמא שלו, יו"ר האירגון לזכויות אדם ביש"ע.

  3. זכרן

    ומדובר בקבלת גירסתו של הקרבן, בלי הוכחות נוספות.

  4. טלי ק

    אם נכון מה שנכתב ב-YNET, שהנאשם בעט בגדי הצעיר וכתוצאה מכך הגדי מת, אזי זה ר-צ-ח. רצח רצח רצח.

    משם-

    "באותה הזדמנות, הוא סטר בפניו ובעט בגדי שזה עתה נולד והיה עמו במקום, מכות שגרמו למותו של בעל החיים."

  5. מוישה גרויס

    היו ראיות מעבר לעדויות שביהמ"ש הסתמך עליהן. התגובה שלך היא שקר גס. קרא את פסק הדין.

  6. לואיז?

    מזעזע עד עמקי הנשמה לראות שאדם שמזדהה בציוויון היהודי עושה פשעים שנכתב בתנ"ך שבעתיים הוגלו וצווה למחוק מעל פני האדמה עמים אחרים. במסופוטומיה שהתעללות בילדים והקרבתם על פולחנות אליליים שונים רווחה. לצערינו גם היום מתעללים בילדים, בכל רחבי ישראל והרשות הפלסטינאית, ובכל המקרים הענישה היא מגוכחת, לא ניתן לפטור את הבעיה באלימות של מתנחל, זהו ביטוי פיזי של מחלת נפש שפשתה ברחבי תחומה השיפוטי של ישראל, התעללות קשה, מגעילה ומזעזעת בילדים. אני לא מחליקה מקרה זה בגזענות גרידא, יש כאן רובד עמוק וחולני יותר שלא כל שונא גזען מסוגל אליו. וגם אבות יהודים שמתעללים בילדם היהודי או אבות פלסטינאים שמתעללים בילדם הפלסטינאי מקבלים ענישות דומות, גם אז רוב המיקרים לא מגיעים לשימוע משפטי בכלל, אפילו אחרי היותם מדווחים. חבל שהכתבה הזו לא חושפת את המסגרת הרחבה יותר של התופעה ופוטרת פשעים קשים אלו כעוד תקרית לאומנית, וחבל שלא מזכירים את התעלמות הרשות השופטת מטיפול במיקרים של התעללות פלסטינים בילדים פלסטינים. האם יש בכלל סטטיסטיקות בנושא? טיפול? משפט? האם למישהו אכפת מילד פלסטינאי שמי שמתעלל בו הוא לאו דווקא מתנחל או יהודי? או שמה אז זו לא הבעיה שלנו בכלל?
    אני קוראת להתעוררות והחרפת הענישה בכל מקרי ההתעללות בילדים, ושיקראו לילד בשמו "מתעלל בילדים" ולא "עבריין גזענות" השם הראשון מלוכלך יותר, כמו פשעיו של הפושע.

  7. מאור

    נו, אם יהודי שמרביץ לנער ערבי (בן 15 הוא נער ולא "ילד", כפי שהכותב ציין 11 פעם)וצעירים ערביים שמרביצים עד מוות ליהודי יוצאים בעונש קל יחסית, לפחות אין אפליה על רקע לאומי. אשרינו.

  8. חנן שליב

    ה שרוצחי אריה קרפ ז"ל ניצלו לקונה משפטית ובכ"ז יחטפו כ20 שנות כלא (ואין כלל ספק שמגיע להם הרבה יותר) אינו מצדיק ולו במקצת 40 שנות כיבוש מנוול ומוקצה בכל היבט אנושי שהוא.אם נגזר עלינו להילחם כצבא נעשה זאת."שבט" המתנחלים שרובו דווקא אנשים הגונים וישרי דרך,ברא מציאות של משפח ואינספור פורצי גדר אנושיות ותרבות יהודית.

  9. יובל

    למרות שנמצאו סתירות רבות בגירסת התובעים, ולמרות שאין שום ממצא קלוש שמעיד שאכן צביקי בכלל פגש את הילד הזה אי פעם בחיים – העדיפה מערכת המשפט הרקובה במדינה את גרסת הערבים על פני גירסתו של סטרוק, המגובה בעדויות רבות ובלי שום סתירות.