"עתידנו" בגוף ראשון רבים

למה עכשיו, למה כל כך מהר ולמה תנועה פוליטית אחת מחליטה עבור העו"סים כולם? על יוזמת עתידנו לפיזור מוסדות האיגוד לאלתר
פיני שרגיל בן סירה

התנועה הפוליטית של עובדות ועובדים סוציאליים, "עתידנו", פירסמה בתחילת אפריל בדף הפייסבוק שלה את יוזמתה לפיזור מוסדות איגוד העובדים הסוציאליים בעקבות כשלון מאבק השכר שהוביל האיגוד בחודש מרץ השנה. יוזמה זו התקבלה בברכה על ידי חלקים נרחבים מציבור העו"ס, אך על אף התמיכה הרחבה בה היא מעוררת ביקורת. במאמר זה אנסה להביא את עיקריה.

בהכרזה על היוזמה נכתב: "מתוך שאיפה להימנע מפגיעה בכוח המאוחד של העו"סים והעו"סיות בטווח הארוך, הגענו למסקנה כי במצב הנוכחי האפשרות הטובה ביותר היא קריאה לפיזור מוסדות האיגוד וקיום בחירות לאלתר". תנועה פוליטית מחליטה על צעדיה וזהו צעד לגיטימי, אלא שעל רקע תוצאות שביתת העו"ס, החזרה לעבודה בתחושה של אובדן דרך והיעדר מנהיגות והצורך לתעל את תחושות הכעס, התסכול והעלבון של ציבור העו"ס כלפי האיגוד, נוצרה כמיהה לפעולה מיידית, שתחזיר את השליטה לידינו, תפוגג את חוויית העמימות הנוגעת להמשך הדרך ותפוגג את החשש מפני הירדמות השטח.

הפגנת העובדות הסוציאליות מול בית הדין הארצי לעבודה, 22.03. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

במצב זה של ציפייה לעשייה ולגורם שייקח את המושכות, השטח תומך ביוזמה הראשונה שעולה על הפרק ושנראה כי תענה על צרכיו. ניצול רחשי הלב של ציבור העו"ס להובלת יוזמה פוליטית גם הוא לגיטימי, אך לאור העובדה שהשטח פועל מהבטן ומבלי לבחון לעומק את השלכות המהלך, נראה כי האחריות הציבורית שצעד זה מבטא מוטלת בספק. נכון לעכשיו, תנועת עתידנו היא הגוף המאורגן היחיד, מלבד איגוד העו"ס,  המייצג עובדות ועובדים סוציאליים. ככזה, האפשרות ליזום ולהוביל מהלך נמצאת בידיו וכך נוצר מצב בו התנועה מחליטה עבור כולנו. האין זה דומה למציאות העגומה בה איגוד העו"ס החליט עבור כולנו – מציאות שעם תוצאותיה העגומות עלינו להתמודד עכשיו?

התמיכה ביוזמה והעשייה הנגזרת ממנה מונעים תהליך של עיבוד המאבק, בנייה הדרגתית של השטח לקראת המאבקים שבדרך ואיתור ולימוד החלופות האפשריות. מדוע אנו מסכימים לכך לאחר שחשנו על בשרנו את משמעות היעדר הבחירה והיכולת להשפיע? תומכי היוזמה מסבירים כי יש לראות בה צעד דמוקרטי שמטרתו לייצר הנהגה אחרת שתייצג נאמנה את כל ציבור העו"ס וכי הנהגה שתבחר תוכל להוביל לשינוי אמיתי כשהשטח מאחוריה. אלא שאם כבר בשלב הנוכחי אנו עדים לתהליך בו קומץ מחליט עבור הרוב, מי ערב לנו שההנהגה שתיבחר בהמשך לא תפעל באופן דומה , ותחליט למשל על הסכם שכר עתידי, מבלי לשתף את ציבור העו"ס, כפי שקרה במאבק האחרון?

אופורטוניזם פוליטי

אין חולק על כך שברצונה של "עתידנו" להביא לשיפור במצבם של העובדות והעובדים הסוציאליים. עם זאת, כמו כל תנועה פוליטית, אין חולק גם על כך שברצונה להמשיך להתקיים ולהשפיע ושהיא שואפת להזדמנות להנהיג. כדי לעשות זאת, על "עתידנו" לנצל את המצב הנוכחי של היעדר יציבות בפוליטיקה הפנים-ארגונית של ציבור העו"ס, ולמצב עצמה כקובעת את סדר היום.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. מהמו"מ שהובילה ההסתדרות יצאנו מוכים וחבולים

אופורטוניזם אינו מילה גסה, לעיתים הוא עשוי אף להיות חיובי, אך יש להיות מודעים לקיומו מבלי לנסות לייפותו. תומכי היוזמה טוענים כי היא אינה נובעת מאופורטוניזם פוליטי אלא מהאחריות והמסירות שעתידנו מגלה כלפי ציבור העו"ס ומקצוע העבודה הסוציאלית. ייתכן, אך עדיין לא ניתן להתעלם מהתועלת הפוליטית שתצמח לתנועה מהמהלך.

נכון שבבחירות שיגיעו בעקבות פיזור האיגוד ייבחרו גם נציגים שאינם מהתנועה, אך כגוף המוביל מהלך כה דרמטי, התמורה הפוליטית מובטחת. על רקע זה, האם לא נכון לבחון היטב מי ירוויח מפיזור מוסדות האיגוד ומי ישלם את המחיר?

המשך ההתאגדות בהסתדרות

בהכרזתם על היוזמה מסבירים ב"עתידנו": "הרעיון למעבר כולל להתאגדות בכוח לעובדים לא רלוונטי, מפני שאין לארגון זה כרגע אפשרות לייצוג ענפי אלא רק לייצוג לפי מקומות עבודה (ייצוג תעשייתי) וההסתדרות מאפשרת לנו ליהנות בו זמנית מייצוג ענפי ותעשייתי. אנו מאמינות ביתרון של ייצוג ענפי, הקושר בין עובדת בשירות אחד לשירות אחר, כצורת ייצוג שתאפשר לנו למקסם את ההישגים של כלל ציבור העו"ס ולכן אנו מתנגדות למהלך זה."

ספק אם שאלת ההתאגדות ב"כוח לעובדים" אכן נבדקה לעומק. מדובר בסוגיה מורכבת, שקביעה קטגורית בחצי משפט לגבי אי-היתכנותה, פחות משבועיים לאחר סיום השביתה, אינה רצינית דיה. בנוס,ף קיימות אפשרויות התאגדות נוספות, כגון הקמת ארגון עצמאי, שכלל לא נבדקו. אך גם אם נתעלם לרגע משאלת החלופות, הרי שמשמעות האמירה של "עתידנו" היא הצהרה חד-משמעית על כוונת התנועה להישאר בהסתדרות. מדובר באותה הסתדרות שלא רק שלא התגייסה לטובתנו, אלא אף הפנתה לנו עורף והשאירה אותנו לבד במערכה מול האוצר. האמנם זהו הגוף במסגרתו היינו רוצים להמשיך להתאגד?

תומכי היוזמה טוענים כי כדי להביא לעזיבת ההסתדרות יש לפעול מבפנים, כלומר באמצעות איגוד שיפעל בתוך ובמסגרת ההסתדרות וכך יוכל להוציא אל הפועל את ההחלטה לעזוב אותה. האמנם? איגוד חדש שייבחר ויתגבש בין כותלי ההסתדרות יהיה מחויב לכלליה ולא יוכל יכול לסתור אותם, מחויב לראשיה ולא יוכל לצאת נגדם. איגוד שייבחר במסגרת ההסתדרות לא יוכל לקבוע תקנון שיהיה נוגד לחוקתה, שבמהותה אינה דמוקרטית, אלא ריכוזית ומשאירה את עיקר הכוח בידי אדם אחד, שבכוחו לעשות כרצונו נוכחנו במאבקנו האחרון.

דעתי היא, כי לאור הפגיעה שספגנו עלינו להתייחס ביתר חשדנות לאפשרות ההישארות בהסתדרות ולעובדה כי גוף זה יחסום, בכל דרך אפשרית, את הרעיון להתאגד בדרך אחרת.

היוזמה מגיעה מהר מדי

השביתה אך הסתיימה לפני שבועות ספורים ולא ברור מדוע יש לפעול ברוח "נעשה ונשמע" ולנקוט בפעולה באופן מיידי, מבלי שמתאפשרת שהות מספקת להתאוששות, התבוננות והבנת המצב החדש.

המצדדים ביוזמה טוענים כי המתנה לצורך תהליכי עיבוד, חשיבה, למידה ותכנון עלולה לגרום לדעיכת המוטיבציה שלנו לפעולה ולשינוי וכי דחיית המהלכים תוביל לאי עשייה. החשש מדעיכת רוח הקרב המפעמת בנו חזרה אל מחוזות היאוש ואיבוד האמונה באפשרות לשנות ברור ומובן, אך לדעתי אינו מוצדק.

המעורבות שלנו במהלך השביתה הוכיחה כי ציבור שהיה מדוכא ורדום במשך 17 שנים התעורר באחת והשמיע זעקה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. זעקה זו לא תגווע כה מהר וזיכרון תוצאות המאבק האחרון לא יישכח. המאבק והשביתה הם אירועים מכוננים. במבחן התוצאה אמנם נכשלנו בהם, אך במהלכם הפכנו מודעים, בעלי רצון לשנות ודחף לעשייה. כל אלה יאפשרו לנו בהמשך לחולל שינוי מהפכני של התאגדות בדרך שונה ודמוקרטית.

הפגנת המחאה הגדולה מול משרד האוצר, 07.03. צילום: Nael Butto, מתוך עמוד הפייסבוק של מאבק העובדים הסוציאלים

אם שינוי זה אכן יצליח ובעתיד נהיה מאוגדים בארגון שאינו ההסתדרות, האין זה מייתר לגמרי את פיזור מוסדות האיגוד כעת? הצורך למהר ולפזר את מוסדות האיגוד נראה כרצון לקבוע עובדות בשטח לפני שגורמים אחרים יקבעו עובדות אחרות ומכך יש להישמר.

היעדר אלטרנטיבות

בהכרזתם על היוזמה טוענים ב"עתידנו" כי "הרעיון לגיבוש איגוד מקצועי נפרד מההסתדרות צריך להיבחן על ידי איגוד שישקול בכובד ראש את המחירים הכבדים שבמהלך זה, היתרונות והחסרונות בו. לעמדתנו, לא נכון לשקול אותו כרגע."

מדוע לא נכון לשקול את הרעיון כרגע? מדוע נכון לפעול בהיעדר אלטרנטיבות? מעבר ל"כוח לעובדים", התארגנות באגודה שיתופית או הקמת ארגון עובדים עצמאי הם אמנם רעיונות גולמיים שייקח זמן לבדוק, להבין ולתכנן אותם, אך יש לתת עליהם את מלוא הדעת לפני שבוחרים בדרך פעולה אחת ויחידה.

משמעות הבחירה בפיזור מוסדות האיגוד ללא בדיקה של יתר האופציות היא ויתור על אפשרות הבחירה ובמצב זה כבר היינו. יצאנו ממנו מוכים וחבולים רק לפני שבועות ספורים. מדוע אם כן אנחנו מסכימים להכניס עצמנו שוב למצב בו הפתרון המוצע נכפה עלינו מעצם היותו היחיד כרגע? מדוע אנו מוותרים על האפשרות לבחור את הפתרון הטוב ביותר עבורנו מבין כמה פתרונות אפשריים?

איום הפיצול

בהכרזתה על היוזמה מסבירה "עתידנו" כי "אחדות העובדות והעובדים תחת כיפה איגודית חשובה לשימור ולחיזוק הכוח שלנו כעובדים באותו המקצוע, לאור כך שמספר העובדות הסוציאליות בישראל הוא קטן יחסית. לפיצול העובדות תחת הייצוג של התאגדויות עובדים שונות השלכות שליליות גם על יכולת הפרופסיה לבנות את מעמדה."

ניתן להבין מדוע רעיון הפיצול נתפס כמרתיע, אך האמנם ציבור העו"ס מאוחד כיום? ראשית, מבחינה ייצוגית, הפיצול כבר קיים. רק כשני שליש מהציבור מאוגדים בהסתדרות. שנית, במהלך השביתה נשמעו טענות מצד עובדות ועובדים סוציאליים במגזר הציבורי, אשר התרעמו על כך שהם שובתים בעוד חבריהם למקצוע, העובדים בעמותות, ממשיכים לעבוד.

טענות נוספות מצד השובתים נשמעו על כך שהשביתה מתמקדת בסוגיית צו ההרחבה והחלת ההסכם על עובדי העמותות בעוד שתוספת השכר במגזר הציבורי אינה זוכה להתיחסות מספקת. לא בדיוק שיא האחדות. אין עוררין על כוחה של אחדות, אך יש בה גם פוטנציאל להשטחת הקולות השונים של השטח. כוחנו נמצא גם בדעות ובתפיסות העולם השונות שלנו וביכולת להביאן לידי ביטוי.

יש הטוענים כי פיצול ציבור העו"ס עלול להוביל למצב בו "רק" כמה אלפי עובדות ועובדים סוציאליים יתאגדו מחוץ להסתדרות ולכן לא יהוו גורם לחץ בעל יכולת להשפיע. מספרית, ייתכן שזה אכן כך, אך תוצאות השביתה האחרונה הראו כי הישגי המאבק אינם תלויים במספר העובדים המאוגדים בארגון. כמה אלפי עובדות ועובדים המאוגדים בארגון יעיל, אמין ודמוקרטי עשויים להצליח במאבקם הבא יותר מכפי שניתן לצפות.

סיכום

מאמר זה נכתב כדי לעורר דיון ולהטיל ספק במהלך שנראה כי הקונצנזוס הרחב לגביו נובע לאו דווקא מהיותו המהלך האפשרי הטוב ביותר. דעתי היא כי ציבור העו"ס אינו די ביקורתי כלפי היוזמה לפיזור מוסדות האיגוד וכי קשה להבין כיצד ציבור שנפגע קשות מאיגוד ששכח לייצגו, אינו בודק לעומק מי מחליט עבורו ואחרי מי הוא בוחר ללכת.

עם זאת, נראה כי היוזמה תצא אל הפועל. רוב ציבור העו"סים/ות רוצה תוצאות ועכשיו ונראה כי הוא הולך לקבל אותן. מה שניתן לעשות, אם כן, מלבד להמשיך לעקוב אחר היוזמה בעין ביקורתית, הוא להוביל יוזמות אחרות במקביל, במטרה לספק לציבור העו"ס את מה שאין לו עכשיו: חלופות.

ברצוני להציע את הרעיון הפחות פופולרי בעת הזו:  קודם ללמוד ואחר כך לעשות. לקיים דיונים ובדיקות באשר לאפשרויות השונות להתאגדות מקצועית אחרת, להציג אותן בפני כלל העובדות והעובדים הסוציאליים, להחליט יחד, בדרך של דמוקרטיה השתתפותית ולא רק ייצוגית, מהי החלופה הטובה ביותר עבורנו ורק אז לפעול להגשמתה. תהליך כזה עשוי לקחת זמן, הוא דורש סבלנות ואורך רוח ולא יניב תוצאות מיידיות, אך בדרך זו השינוי שנחולל יהיה הטוב והיציב ביותר עבורנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אבנר

    פיני כל הכבוד על המאמץ לארגן את המחשבות ולסכם אותם בצורה כה בהירה וגם מעניינת. אני מסכים ש"עתידנו" הינו גוף עם אינטרסים ואג'נדה משלו שלא בהכרח חופפת את זו של כל ציבור העו"ס בישראל. אני גם מסכים (למרות שאני חושב שזה לגיטימי) ש"עתידנו" מנסה למנף את המרכזיות שלה במאבק לטובת "כיבוש" הנהגת האיגוד.
    עם זאת בוא נראה את המצב כפי שהוא עכשיו: חבורה של עסקנים שנכשלו בצורה מחפירה בניהול המאבק מסרבים לרדת ממקומם ועוד מנסים לשכנע את הציבור "שההסכם פשוט מצויין.. ואתם ממש מעליבים ופוגעים ברגשותי…(ראה מר פרי). ההנהגה לא לוקחת אחריות ומבחינתה אפשר להפגש בבחירות הבאות בעוד 3 שנים.
    אני חושש מאוד שרוב העובדים ישקעו לתוך השגרה של העבודה היום יומית הקשה ובעוד שלוש שנים המאבק יראה כמו היסטוריה ישנה.מהבחינה הזאת ההצעה של "עתידנו" נותנת סיכוי להחלפת ההנהגה והכנסת "דם חדש" ל"עורקיו המסוידים" של האיגוד.
    אתה כותה על כך שצריך זמן ל"עבד, לחשוב, להרהר" וכו' אך היכן וכיצד זה יעשה? מי יהיה חלק באותה קבוצה של "מהרהרים". בפועל רוב העובדות והעובדים עסוקים ביום יום המקצועי והאישי שלהם ורק מיעוט מעסיק את עצמו ב"שאלות גדולות". עד היום וזאת עובדה שיעורי ההצבעה לאיגוד היו נמוכים ביותר.
    בחירות עכשיו כאשר יש מומנטום ועניין אמיתי של העובדות בנושא תאפשר בפעם הראשונה להפוך את האיגוד והבחירות למשהו מרכזי וחשוב לעובדות. בכל מקרה "עתידנו" לא יכולים "לגנוב" את האיגוד. הם צריכים את תמיכת ציבור העובדים. יש לזכור שלא מדובר על בחירות בעוד שבוע, אלא באופן מסוכם תוך מספר חודשים אולי לקראת סוף השנה. דבר זה יאפשר מספיק זמן לקבוצות נוספות להתארגן ולהציע אלטרנטיבות אחרות.
    פיני זה יהיה אסון בכל הרמות אם אחרי הכישלון של המאבק לא יהיה שינוי וביטוי של אחריות פרסונלית. בחירות בעוד שנתיים שלוש יעודדו ציניות ואדישות כלפי עצם הסיכוי להצלחה של איגוד עו"ס.

  2. גיל

    ציבור העו"ס לרבות הח"מ התעורר לאחר 17 שנות תרדמת.
    ונחוש לבצע שינוי בהנהגה שהובילה אותו להסכם מבזה וחסר משמעות. להשאיר את ההנהגה במקומה הינו טעות מכיוון שהם ממשיכים לגרותצ לנזקים , עדיין יוצאים לתקשורת ומנסים להציג את ההסכם כטוב ביותר. ולצערי אינם מגינים אפילו על מה שהוסכם. חלק גדול מהעו"ס לא קיבלו את מה שכבר סוכם .
    לכן צריך להחליפם מהר ככל האפשר בהנהגה שתיבחר באופן דמוקרטי לאחר מערכת בחירות של חצי שנה כפי שקובע התקנון. צריך למהר כי השטח מתקרר האנשים המיואשים חוזרים לתרדמה אט אט . וזה בדיוק מה שההנהגה הנוכחית רוצה. לכן נקדים את הבחירות נבחר . ולאחר מכן נבחר ארגון מיצג. ההסתדרות , איגוד עצמאי, כוח לעובדים , או ארגון גג חברתי שיקום . והעיקר לא להשאר במקום. ולכן ההחלטה הכי גרועה היא לא להחליט .

  3. שי כהi

    חברה בכוח לעובדים בוחרת את הנציגים שלה לאסיפת הנציגים של הארגון כל שנה, והשבוע, ב28.4 – תערוך אסיפת הנציגים בחירות לצוות הארגון, שיוביל את הארגון בענייניו השוטפים בשנה הקרובה.

    כשיש דמוקרטיה לא חייבים להדיח, כשאין אולי יש טעם. המבחן הוא התקנון החדש לאיגוד העו"ס ותוכניות ההמשך שיציגו המועמדות בבחירות, הבעייה- מבקשים לחתום על קיומן של הבחירות בלי להציג את התוכניות האלו

    ובינתיים, בכוח לעובדים – יש בחירות בכל שנה, ואין חתימה על הסכם קיבוצי בלי הצבעה של כל החברים שההסכם נוגע להם

  4. אביבה

    המאמר מבטא באופן נכון ,ריאלי ופשוט את המצב שנוצר כיום בשטח. אני אמרתי/כתבתי בדף בפייס בוק בדיוק את אותם הדברים וחברי עתידנו עטו עלי בניסיון מנומס ומלומד להשתיק אותי. כלומר שמבחינתי מהלכי עתידנו כיום הינם בגדר "הפוסל במומו פוסל"- חומר למחשבה. על כולנו לקחת מעט זמן, לעבד ולבחון את המצב שנוצר בטרם נכתיר מלך חדש…באופן דמוקרטי כמובן לבסוף הסבלנות תמיד משתלמת.

  5. אוהד

    פרוט מדוייק מנומק חכם של המצב בו אנו נמצאים. אני השתכנעתי.

  6. מרגלית

    בפוליטיקה מקובל לומר ש"שלטון לא לוקחים. שלטון מאבדים". דהיינו, מפלגת האופוזיציה זוכה בבחירות לא בגלל האמונה בה. אלא בגללל האכזבה ממפלגת השלטון.

    במאבק האחרון, הפגין האיגוד אזלת יד וזו יכולה להיות סיבה מספיק טובה על מנת להראות לו את הדרך החוצה.

    אך האם תנועת "עתידנו" זו האלטרנטיבה הרצויה?
    מה אנו יודעים על התנועה?
    מי מוביל אותה?
    מי מממן אותה?
    מה האג'נדה שלה?
    מה הנסיון של מוביליה?

    בכל אופן, חשוב לזכור כי " חיפזון מהשטן", וכשישקע אבק הקרב נוכל לראות טוב יותר את פני המתמודדים החדשים.

  7. מיה

    ללא ספק יש לבדוק חלופות לפני ביצוע מהלכים חפוזים.

    יש לי התחושה שציבור העו"ס פורק תסכול שנצבר זמן רב בפעולות שאין בהן שיקול דעת ואשר מונעות מאמוציות.
    לעניות דעתי, הסיבה העיקרית לכשלון המאבק שהסתיים לא מכבר נעוצה בכך.

    ברצוני להזהיר. המאבק הבא עלול להראות אותו דבר, אם לא נשכיל ונעשה עבודת למידה מעמיקה של האפשרויות העומדות בפנינו.

    אם כל עובדת ועובד ישקיעו מידי שבוע שעה מזמנם למעורבות, למידה, דיון והתארגנות, נוכל להגיע להישגים משמעותיים בעתיד הלא רחוק.

    העתיד תלוי בנו.
    אל תחכו שאחרים יעשו בשבילכם/ שיבוא לקרוא לכם להשפיע. אל תתעוררו להשמיע את זעקת ליבכם ברגע האחרון. בסרט הזה כבר היינו.

    אנחנו אחראים לגורלנו.

    עכשיו. היום. כרגע.
    לא מחר.

  8. אילן המאירי

    מיום שהתחלנו את מאבק העובדים הסוציאלים אמרנו כי הצורך בשינוי חברתי הוא חלק בלתי נפרד ממאבקנו ומאז אנו חוזרים על כך השכם והערב ואני כמובן תומך בכך בכל לב.
    יחד עם זאת, על מנת לתכנן בצורה אפקטיבית את המאבק הזה שהוא מאבק ארוך למרחקים ארוכים עלינ…ו לנקוט במספר צעדים אשר בלעדיהן לא נגיע לשום הישג.
    ראשית, עלינו, כמובן, לפזר את האיגוד הקיים אשר אינו תומך כלל בסוג זה של מאבק ולבחור תחתיו אנשים אשר ייצגו באופן נאמן את מטרות המאבק שלנו
    שנית, היות ואני מאמין כי הדמוקרטיה באיגוד הנוכחי היתה לכל היותר ייצוגית ותיאורטית אני חושב כי חובה עלינו לשנות את תקנון האיגוד ולבסס בו דמוקרטיה עממיתורחבה על כל המשתמע מכך (הפירוט, לצורך העניין, אינו חשוב ברגע זה).
    שלישית, על מנת לתכנן מאבק באופן ראוי חשוב ביותר לקבל החלטות לגבי המטרות, היעדים, המשאבים ודרכי המאבק הפרקטיים לאורך שלוש השנים שלנו בגלות משביתות.
    כל זה לוקח זמן, המון זמן, ואם אנו רוצים לנצל את הזמן חייבים להתחיל בעשייה. כמובן שאסור לפעול בחופזה אך חשוב לא להתמהמה.
    ולכן אין לי כל בעיה עם עתידנו. אני חושב שהם נוקטים יוזמה מבורכת. אופורטוניזם? אולי, אני לא מאמין בכך אפילו לרגע אבל אם כן, אז מה? ובוא נאמר שחלק מחבריהם יהיו באיגוד, אינני רואה בכך כל רע. הרי בסופו של יום מה שקורה זה שתנועה זו לוקחת מנהיגות וזה דווקא מוצא חן בעיני. אני מאמין במנהיגות שצומחת מתוך השטח, מנהיגות ספונטנית שבאה מתוך עשיה ובאופן ענייני ודינמי ומתפתחת תוך כדי עשיה ולא במנהיגות פורמלית שאז, ברב המקרים המנהיגות הופכת מאמצעי למטרה. נכון שזו תפיסה אנרכיסטית ואין לי שום רצון להתחיל מלחמת עולם בעניין זה אך פעולות חברי עתידנו נראית לי כשרה לגמרי ובלתי מזיקה לחלוטין.
    ועוד דבר לסיכום: אנחנו כולנו מומחים (כולל כמובן גם אותי) בלהגיד "מה לא". אני מציע את המעבר ל "מה כן".

  9. איילת קציר

    אני מסכימה עם הכותב לגמרי.לפני הכל, אדגיש כי אני מאוד לא מרוצה מההסכם שהאיגוד השיג עבורינו. מאוד מאוכזבת מההתנהלות של האיגוד לפני ותוך כדי השביתה. חשה לא נינוחה נוכח מה שאני תופסת כמנהיגות לקויה.
    יחד עם זאת, אני מאוד מודאגת מאוירת 'העליהום' בקרב ציבור העו"סים. המעבר מקיצוניות של ציבור רדום ואדיש, לפני השביתה, לציבור מתלהם ולוחמני אחריה, מסוכן ולא אחראילטעמי.
    חובה על כל מי שרוצה להוביל את המאבק ללמוד מה נעשה לא נכון במאבק שלנו. אני מעדיפה תגובה מושהית, רציונאלית ומדוייקת מתגובה מהירה, ריגשית ואימפולסיבית.
    מה שחשוב הוא לקדם את ענייננו. לא צריך לשבור את הכלים בשביל זה. אפשר לעשות שינויים גם בקיים…