הצא"פ בעיניים בריטיות

האם שימוש בלתי הולם בצווי איסור פרסום פועל לטובת פרטים שסרחו, ידוענים או מקורבים לצלחת? בעקבות הסרה לא שגרתית של צא"פ
העוקץ

בעוד הרשת אצלנו סוערת מצו איסור פרסום שהוטל על פרשת אונס (ומדגימה שוב את כוחה באי-כיבודו), באנגליה הסיר השבוע עיתונאי ה-BBC, אנדרו מאר, את איסור הפרסום שהוציא בשנת 2008 כדי למנוע דיווחים תקשורתיים על רומן שניהל.

החלטתו של מאר להסיר את צו איסור הפרסום התקבלה אחרי שכתב העת Private Eye הגיש שאילתה לבית המשפט על הצא"פ. "לא הפכתי לעיתונאי כדי להסתובב בקרב עיתונאים אוסרי-פרסום", אמר מאר לדיילי מייל. "האם אני מתבייש בכך? אכן, האם לא נוח לי? בהחלט". בכל זאת, הוסיף מאר כי בזמנו לא מצא שלציבור צריך להיות כל עניין בפרשה וכי שאף להגן על בני משפחתו מפני הפרסומים.

מאר, לשעבר עורך פוליטי ב-BBC וכיום מגיש את תוכנית בוקר ראשון הפוליטית של BBC1, טוען שאיסור צווי הפרסום יצאו מכלל שליטה. "יש הגיון בדרישה לפרטיות במקרים מסוימים בלבד, אבל גם אז צו איסור הפרסום צריך להיות מוגבל בזמן, וצריך לזכור את הפרופורציות", הוא מדגיש.

הגרדיאן מדווח כי בימים אלה קיימים כ-30 צווי איסור פרסום באנגליה, וביקורת מתגברת בקרב הציבור ביחס לשימוש הבלתי ראוי שעושים בהם סלבריטאים כדי למנוע דיווחים על חייהם הפרטיים. אחת מהפרשות הבולטות המושתקות היא רומן שמנהל שחקן כדורגל נשוי מליגת העל עם כוכבת "האח הגדול" הבריטי, אימוג'ן תומאס.

"כמראיין בכיר ב-BBC המאתגר פוליטיקאים על שיפוטים מוטעים ועל כשלונות ציבוריים ופרטיים, זה היה די גס מצידו להפעיל באותה עת צו איסור פרסום על פרשה מחייו הפרטיים", אומר איאן היסלופ, עורך ה-Private Eye, כתב עת המאופיין בביקורת נוקבת על אישי ציבור. היסלופ הביע את שביעות רצונו ממעשהו של מאר, והוסיף כי למערכת אין די משאבים כדי לאתגר את כל צווי איסור הפרסום העומדים בתוקפם, אך עניינו של מאר נראה לו עקרוני ומוביל ועל כן בחר להשקיע  דווקא בו.

מאר עצמו פרסם בעבר מאמר נגד המנדט שניתן לשופטים בהכרעה בסוגיות של פרטיות, מנדט שאמור להיות בידי הפרלמנט. גם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, התבטא באותה רוח בשבוע שעבר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורה לב-רון

    ברור שכתב טלוויזיה שנחשד באונס, למשל, מעדיף שלא ידעו. כשיודעים, הרי בכל פעלם שהוא מופיע על המסך, מתקתקות מאות אלפי תודעות: שמעתם? הוא נראה אשם/לא אשם. אם לא יודעים, התודעות נרדמות ומתעוררות רק בעניין החולצה החדשה או השינוי בשיער.