• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

איפה החברה להגנת הטבע

באורח מתמיה נמנעת החברה להגנת הטבע משמירה על הסביבה ועל בריאותם של רבבות תושבים במקרה של שדה בריר, בעוד היא נאבקת בחירוף נפש באיומים סביבתיים דומים אחרים
בתיה רודד ודב פוניו

משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה וארגון אדם טבע ודין מתנגדים לפתיחת המכרה בשדה בריר הסמוך לערד, ואילו מכיוון החברה להגנת הטבע עולה שתיקה רועמת. לנוכח שתיקה זו, גוברת התמיהה כלפי תוכן "דו"ח האיומים על השטחים הפתוחים" שהחברה פרסמה בראשית שנת 2011.

בין האיומים שהוזכרו בדו"ח היו יישובים חדשים המתוכננים באזור ערד, הקמת היישוב החדש כסיף ומתחמי תיירות בערד (הגבעות המזרחיות). חשובים ככל שיהיו, הם מתגמדים מול המכרה והשלכותיו על העיר והסביבה הטבעית.

שדה בריר. צילום: יח"צ

נס ההתנגדות שהניפה החברה להגנת הטבע כלפי התוכנית להקמת העיר החרדית כסיף נומק, בין השאר, בהיות התוכנית מהלך מנוגד לעקרונות מדיניות התכנון הארצית, ברגישות הנופית הגבוהה והקרבה לגן הלאומי "תל ערד", שהוכרז כאתר מורשת עולמית, פגיעה ברצף השטח האיכותי הפתוח של בקעת ערד ופגיעה כלכלית וחברתית ביישובים העירוניים האחרים שבבקעת ערד.

בדו"ח טענה החברה להגנת הטבע: "עמדתנו – כי בהתאם לעקרונות התכנון הארציים, ראוי להשיג יעד זה בראש ובראשונה על ידי עיבוי הישובים העירוניים הקיימים במרחב מטרופולין באר שבע."

דברים כדורבנות. אם כך, מדוע שדה בריר לא נכלל ב-"דו"ח האיומים על השטחים הפתוחים" על אף שהשפעותיו השליליות מהוות עד אחת עבירה על הקריטריונים הללו? הדאגה הרבה לגורלה של ערד המתבטאת בהתנגדות החברה להגנת הטבע להקמת כסיף נוגעת ללב, אך מי ירצה "לעבות" את ערד כשמכרה פוספטים פתוח הזהה לגודל העיר, יפעל בצמוד אליה למשך כ-30 שנה ?

דב גרינבלט, דובר החברה, מספק תשובה שהנסתר רב בה על הגלוי: "החברה להגנת הטבע לא יכולה לקחת חלק בכל מאבק סביבתי בארץ, ואנחנו שמחים, כי יש ארגונים נוספים ותושבים מקומיים שאכפת להם מהסביבה והטבע ולוקחים חלק במאבקים אלה". עם תשובה כזו, אין מנוס משאלה נוספת: על פי איזה קריטריון  החברה להגנת הטבע בוררת את השתתפותה במאבקים סביבתיים? עוד נדון בסוגיה זו בהמשך.

יותר מכך, החברה להגנת הטבע אף הקדימה את המאוחר בהודיעה כבר ב-2004 ש-"אישור המכרה הוא עובדה קיימת". זאת, בטרם הפך השדה לעובדה קיימת אפילו ברשויות התכנון! משום כך הזדרזה והסיטה ביוזמתה את שביל ישראל מנתיבו בנחל קינה מזרחה לנחל כנפן.

רבים המטיילים הפוקדים את נחל קינה, שערכו התיירותי רב משום השילוב של מסלול נופי נהדר, אתרי מורשת, התאמה לכל סוגי המטיילים, קרבה לדרך הראשית ושמירה על כלי הרכב. דרך אדום המקראית היא נתיב קדום שחיבר את תל ערד עם אדום ועבר לאורך נחל קינה ונחל חמר. לאורך הדרך נתגלו המצודות הישראליות חורבת עוזה וחורבת רדום והם נמנים על האתרים היותר חשובים שקשורים בהתיישבותנו בארץ.

חרבת עוזה – מראה מנחל קינה. צילום: אתר boker.org.il
מטייל בחורבת רדום. צילום: אתר boker.org

אם יקום מכרה פוספטים בשדה בריר, אתרים אלה ייפגעו. הפוספט שייכרה יגיע למפעל רותם אמפרט שבמישור רותם באמצעות דרך משאיות שתיסלל לשם כך בתוואי נחל קינה. עוד בתוכנית, מסוע שיוריד את המחצב הבעייתי במורד נחל קינה, בתוואי דרך אדום המקראית.

כלומר, הקמת המכרה תנתק את שביל ישראל העובר בתחום  ערד מנופי נחל קינה ונחל חימר, תמנע מהמבקרים נגישות אל המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר ותסכן את נביעת המים בגב קינה, הגדול דיו לאפשר למטיילים רחצה ושחייה במשך כל עונות השנה. מעבר לכל האמור כאן,  בריאותם של כ-40.000 בני אדם בסכנה, לטענת מומחי  סרטן במשרד הבריאות.

לאור כל האמור לעיל, כיצד ייתכן שהחברה להגנת הטבע נמנעת מלהשתתף במאבק? איך היא מצליחה להיות אדישה לעלייה בתמותה ממחלות עור, נשימה ומסרטן כתוצאה מהכרייה? הייתכן שהיא מוותרת על ערכי טבע פופולאריים ועל נגישות לאתרי מורשת?

הסיפור מתחיל בשנת 2004, אז הובילה החברה את המאבק נגד הקמת מכרה פוספטים מתוכנן באזור חצבה מערב. לצורך מאבק זה הוקמה עמותת "נופי בראשית" בשיתוף אישים מרכזיים ביותר בחברה להגנת הטבע. בישיבת סיכום של העמותה באפריל 2008, הודיע פרופ' אמוץ זהבי, ממייסדי החברה וראשיה, כי "עקרונית העדפת הכרייה בערד נכונה".

האם נעשתה כאן עסקת חליפין? האם הוקרבו רווחתם ועתידם של כארבעים אלף תושבי ערד, אל-פורעה וכסייפה למען חצבה מערב? מכוח אותו הגיון נעלמה סכנת המכרה בשדה בריר מדו"ח "האיום על שטחים פתוחים, 2010-2011;" ואילו האיום על אזור חצבה מערב מוזכר בהרחבה.

יואיל נא דובר החברה להגנת הטבע להסביר, לפי אילו קריטריונים נמצא מכרה פוספטים חצבה מערב מתאים למאבקי החברה, ואילו מכרה שדה בריר אינו ראוי?

יושרתה של החברה להגנת הטבע מוטלת כאן על הכף ומחייבת אותה לגזור גזירה שווה. עליה להתנער משיקולים זרים ולהצטרף למאבק בשדה בריר ואף לעמוד בראשו, פן נשאיר לדורות הבאים נכסי נוף הרוסים ועיר בגסיסה במקום להיאבק למען שימוש בר קיימא לטובת האדם והטבע.

ד"ר בתיה רודד היא תושבת ערד, מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי במכללה האקדמית אחווה.

דב פוניו הוא תושב ערד, פעיל סביבתי וחברתי- יוזם קבוצת הקשר ערד מדבר יהודה וממובילי ההתנגדות למכרה שדה בריר.

לקריאה נוספת בנושא:

– הנגב, פני הירח והמושיעים | דב פוניו

– בחצר האחורית של ערד | בתיה רודד

כלכלת מכרות אינה פתרון | בתיה רודד

כנראה שיעניין אותך גם: