איפה החברה להגנת הטבע

באורח מתמיה נמנעת החברה להגנת הטבע משמירה על הסביבה ועל בריאותם של רבבות תושבים במקרה של שדה בריר, בעוד היא נאבקת בחירוף נפש באיומים סביבתיים דומים אחרים
בתיה רודד ודב פוניו

משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה וארגון אדם טבע ודין מתנגדים לפתיחת המכרה בשדה בריר הסמוך לערד, ואילו מכיוון החברה להגנת הטבע עולה שתיקה רועמת. לנוכח שתיקה זו, גוברת התמיהה כלפי תוכן "דו"ח האיומים על השטחים הפתוחים" שהחברה פרסמה בראשית שנת 2011.

בין האיומים שהוזכרו בדו"ח היו יישובים חדשים המתוכננים באזור ערד, הקמת היישוב החדש כסיף ומתחמי תיירות בערד (הגבעות המזרחיות). חשובים ככל שיהיו, הם מתגמדים מול המכרה והשלכותיו על העיר והסביבה הטבעית.

שדה בריר. צילום: יח"צ

נס ההתנגדות שהניפה החברה להגנת הטבע כלפי התוכנית להקמת העיר החרדית כסיף נומק, בין השאר, בהיות התוכנית מהלך מנוגד לעקרונות מדיניות התכנון הארצית, ברגישות הנופית הגבוהה והקרבה לגן הלאומי "תל ערד", שהוכרז כאתר מורשת עולמית, פגיעה ברצף השטח האיכותי הפתוח של בקעת ערד ופגיעה כלכלית וחברתית ביישובים העירוניים האחרים שבבקעת ערד.

בדו"ח טענה החברה להגנת הטבע: "עמדתנו – כי בהתאם לעקרונות התכנון הארציים, ראוי להשיג יעד זה בראש ובראשונה על ידי עיבוי הישובים העירוניים הקיימים במרחב מטרופולין באר שבע."

דברים כדורבנות. אם כך, מדוע שדה בריר לא נכלל ב-"דו"ח האיומים על השטחים הפתוחים" על אף שהשפעותיו השליליות מהוות עד אחת עבירה על הקריטריונים הללו? הדאגה הרבה לגורלה של ערד המתבטאת בהתנגדות החברה להגנת הטבע להקמת כסיף נוגעת ללב, אך מי ירצה "לעבות" את ערד כשמכרה פוספטים פתוח הזהה לגודל העיר, יפעל בצמוד אליה למשך כ-30 שנה ?

דב גרינבלט, דובר החברה, מספק תשובה שהנסתר רב בה על הגלוי: "החברה להגנת הטבע לא יכולה לקחת חלק בכל מאבק סביבתי בארץ, ואנחנו שמחים, כי יש ארגונים נוספים ותושבים מקומיים שאכפת להם מהסביבה והטבע ולוקחים חלק במאבקים אלה". עם תשובה כזו, אין מנוס משאלה נוספת: על פי איזה קריטריון  החברה להגנת הטבע בוררת את השתתפותה במאבקים סביבתיים? עוד נדון בסוגיה זו בהמשך.

יותר מכך, החברה להגנת הטבע אף הקדימה את המאוחר בהודיעה כבר ב-2004 ש-"אישור המכרה הוא עובדה קיימת". זאת, בטרם הפך השדה לעובדה קיימת אפילו ברשויות התכנון! משום כך הזדרזה והסיטה ביוזמתה את שביל ישראל מנתיבו בנחל קינה מזרחה לנחל כנפן.

רבים המטיילים הפוקדים את נחל קינה, שערכו התיירותי רב משום השילוב של מסלול נופי נהדר, אתרי מורשת, התאמה לכל סוגי המטיילים, קרבה לדרך הראשית ושמירה על כלי הרכב. דרך אדום המקראית היא נתיב קדום שחיבר את תל ערד עם אדום ועבר לאורך נחל קינה ונחל חמר. לאורך הדרך נתגלו המצודות הישראליות חורבת עוזה וחורבת רדום והם נמנים על האתרים היותר חשובים שקשורים בהתיישבותנו בארץ.

חרבת עוזה - מראה מנחל קינה. צילום: אתר boker.org.il
מטייל בחורבת רדום. צילום: אתר boker.org

אם יקום מכרה פוספטים בשדה בריר, אתרים אלה ייפגעו. הפוספט שייכרה יגיע למפעל רותם אמפרט שבמישור רותם באמצעות דרך משאיות שתיסלל לשם כך בתוואי נחל קינה. עוד בתוכנית, מסוע שיוריד את המחצב הבעייתי במורד נחל קינה, בתוואי דרך אדום המקראית.

כלומר, הקמת המכרה תנתק את שביל ישראל העובר בתחום  ערד מנופי נחל קינה ונחל חימר, תמנע מהמבקרים נגישות אל המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר ותסכן את נביעת המים בגב קינה, הגדול דיו לאפשר למטיילים רחצה ושחייה במשך כל עונות השנה. מעבר לכל האמור כאן,  בריאותם של כ-40.000 בני אדם בסכנה, לטענת מומחי  סרטן במשרד הבריאות.

לאור כל האמור לעיל, כיצד ייתכן שהחברה להגנת הטבע נמנעת מלהשתתף במאבק? איך היא מצליחה להיות אדישה לעלייה בתמותה ממחלות עור, נשימה ומסרטן כתוצאה מהכרייה? הייתכן שהיא מוותרת על ערכי טבע פופולאריים ועל נגישות לאתרי מורשת?

הסיפור מתחיל בשנת 2004, אז הובילה החברה את המאבק נגד הקמת מכרה פוספטים מתוכנן באזור חצבה מערב. לצורך מאבק זה הוקמה עמותת "נופי בראשית" בשיתוף אישים מרכזיים ביותר בחברה להגנת הטבע. בישיבת סיכום של העמותה באפריל 2008, הודיע פרופ' אמוץ זהבי, ממייסדי החברה וראשיה, כי "עקרונית העדפת הכרייה בערד נכונה".

האם נעשתה כאן עסקת חליפין? האם הוקרבו רווחתם ועתידם של כארבעים אלף תושבי ערד, אל-פורעה וכסייפה למען חצבה מערב? מכוח אותו הגיון נעלמה סכנת המכרה בשדה בריר מדו"ח "האיום על שטחים פתוחים, 2010-2011;" ואילו האיום על אזור חצבה מערב מוזכר בהרחבה.

יואיל נא דובר החברה להגנת הטבע להסביר, לפי אילו קריטריונים נמצא מכרה פוספטים חצבה מערב מתאים למאבקי החברה, ואילו מכרה שדה בריר אינו ראוי?

יושרתה של החברה להגנת הטבע מוטלת כאן על הכף ומחייבת אותה לגזור גזירה שווה. עליה להתנער משיקולים זרים ולהצטרף למאבק בשדה בריר ואף לעמוד בראשו, פן נשאיר לדורות הבאים נכסי נוף הרוסים ועיר בגסיסה במקום להיאבק למען שימוש בר קיימא לטובת האדם והטבע.

ד"ר בתיה רודד היא תושבת ערד, מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי במכללה האקדמית אחווה.

דב פוניו הוא תושב ערד, פעיל סביבתי וחברתי- יוזם קבוצת הקשר ערד מדבר יהודה וממובילי ההתנגדות למכרה שדה בריר.

לקריאה נוספת בנושא:

– הנגב, פני הירח והמושיעים | דב פוניו

– בחצר האחורית של ערד | בתיה רודד

כלכלת מכרות אינה פתרון | בתיה רודד

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דן

    מאמר מטריד ביותר. חסרה לי רק פרספקטיבה של ביקורת חברתית רחבה יותר: למה לדעתכם החברה להגנת הטבע עלולה לוותר על ערד תמורת חצבה? אני לא מכיר טוב את הדרום, אבל אפשר להעלות ניחוש פרוע – אולי מסביב למכרה שבוטל בחצבה יושבים קיבוצים, ומסביב לשדה בריר יש עיירת פיתוח ויישובים בדואים??

    אם אני טועה בבקשה תקנו אותי. שוב, אני לא מהאזור.

  2. פוניו דב

    יש כמה עובדות. החל"ט לא כוללת את שדה בריר בדו"ח השטחים תחת איום. את חצבה כן. דובר החל"ט פרסם בכמה מקומות, שהחל"ט לא יכולה להיות מעורבת בכל מאבק סביבתי .למה בחצבה כן? שבילי ישראל -גוף כפוף להחל"ט- העבירו את שביל ישראל לפני 7 שנים תוך נמוק שהמכרה אושר( עד היום טרם אושר).
    או שכל זה צרוף מקרים, או צריך לשאול את הדובר לענות על כל השאלות שעולות במאמר. המאמר הועבר אליו והוא אישר את קבלתו.

  3. חנן שליב

    אכן דברים כדורבנות.זה מכבר עלו שאלות רבות ושונות לגבי פעילותה המבורכת בד"כ של "החברה".הגיע הזמן לבדיקה כוללת בדבר פעילותם של כלל "הגופים הירוקים" ובמיוחד "הרשות" והחברה
    אשר לוקים לא במעט בגישות פוליטיות אף יותר מסביבתיות.כולנו נצא נשכרים מכך וכדאי למהר ולפעול.

  4. נפתלי אור-נר

    הייתה האמירה האלמותית של "גרון עמוק" ברמז שנתן לעיתונעים האמריקאים אשר התחקו אחר פרשת "ווטרגט". נראה שגם כאן יהא זה רמז נכון וישים

  5. גיא נרדי

    בעוד יורם רודד משחית את הטבע בסביבות ערד בצורה שלא תאומן עם כפר הנוקדים שלו,יוצאת בתיה רודד במסע צלב נגד החברה להגנת הטבע. אין גבול

  6. דב פוניו

    כבר נאמר במקומותינו: ההגנה הטובה ביותר ההתקפה.
    יש כאן מאמר מלא שאלות שמצפות לתשובות. גיא נרדי מנסה להסיח את הדעת ובמקום התיחסות עניינית בא לזרוק בוץ.
    אז יאללה, גיא חמודי, תמצא גם עלי איזה בוציה. אולי זה יעשה אותך יותר משכנע.

  7. יעקב לקס

    בהארץ – 17/12/10 – צוטטת:

    "אנשים צריכים לדעת שיש טבע בעיר ושהוא נמצא בסכנה", אומר נרדי. "מוכרים לנו את תל אביב כבירת המטרופולין ובמובנים מסוימים גם כבירת הארץ. רק מעטים מודעים לעובדה שיש פה גם ערכי טבע. הצורך בטבע הוא אדיר. הניסיון שלי גילה לי שהצורך בטבע נגיש ומהיר במרחק הליכה הוא עצום". לדבריו, המפה החדשה חושפת רק את קצה הקרחון. "אנשים בוגרים בדרך כלל חיים ברדיוס מאוד קטן. הם עסוקים. מה שגרת הקיום שלנו? מהבית לעבודה, לגן של הילד, מהאוטו לקניון. המפה הזאת לא רק חושפת את האתרים האלה, אלא מעודדת לצאת מהבית, לנסוע פחות מקילומטר ולגלות פלאות".

    אנחנו – כאן בערד – רוצים לשמור על נכסי הטבע והמורשת שלנו, דרך אדום המקראית נחלי כמריר וקינה, גב קינה.
    משונה – בלשון המעטה – שהחברה להגנת הטבע אינה מבחינה באיום עליהם.
    או שמא… החברה מתמקדת עכשו בתל-אביב?
    או שמא? והרי לא ייתכן, לא יעלה על הדעת, שהחברה להגנת הטבע שבה אל "משבצת" מחבקי העצים ומתעלמת מצרכים של אנשים שלא גרים בתל-אביב.
    וגם לא יעלו על הדעת הרהורי כפירה של הבנות למיניהן וד"ל.

  8. טובה בן צבי

    התשובה היא " הון- שלטון. מכיוון שרותם אמפרט מעוניינת במכרה בשדה בריר ששטחו עצום ( כשטח העיר רמת גן ) – יתכן ונעשתה כאן עיסקה עם השטן: שדה ברי תמורת חצבה מערב. פרוש רש"י : החל"ט לא יתנגד לכרייה בשדה בריר ויקבל תמורת זאת נסיגה מכרייה בחצבה מערב שהוא שטח כרייה קטן בהרבה ויניב הרבה הרבה פחות הון.ואם אני צודקת – אז זה גרוע מאד מבחינת החברה להגנת הטבע.

  9. ברי

    גאוות ערד הייתה על הדאגה לאיכות החיים. לכן נאמר שניצול מחצבים הורחק מהעיר.
    והיום, מאובני הכרישים של הפוספט קמו לתחייה, נוגשים מהעיר ומשמידים כל חלקה טובה סביבה. לא תחכום כלכלי לא אהבת הארץ. יעשו אותה אוראל של הנגב. בקרוב עוד תמצאו את הצריף שלי בוואדי

  10. פוניו דב

    לתא הדואר שלי הגיעו תגובות נזעמות מראשי החברה
    להגנת הטבע.
    מעניין שכאן, מול כולם הם נאלמו דום. זה מה שנקרא "אימת הציבור"?

  11. יהושע

    מוזר. מוזר מאוד העניין הזה. אפילו חשוד. באנגלית אומרים Follow the money. בעברית מוסיפים: בוא נמצא מי הם החברים שלך.
    אולי הכישלון של מתנגדי שדה בריר הוא באי ההצלחה לגייס סלבריטאים, פוליטיקאים ואנשי ממון?

  12. איתי

    השתיקה הזו ניתנת להסבר בשלוש דרכים לפחות: לגיטימית, מסריחה, ולגיטימית-מסריחה.

    אחת, בחירה אסטרטגית ולגיטימית לחלוטין של החלהט בהגנה על *הטבע* ולא בהגנה על *האדם*, מתוך הנחה שיש די אנשים וגופים מאורגנים שישמיעו את קולו של האדם הנמצא בסכנה, ואילו לבעלי החיים, לצמחים, לדיונות ולמצוקים אין קול.

    מבחירה זו נגזר סדר עדיפויות במאבקים: אתר שיש בו נוף נפלא וייחודי או חיות/צמחים נדירים ידורג גבוה יותר מאתר שהוא פחות ייחודי, שהרי המטרה היא "הגנה על הטבע" ולא "הגנה על הציבור מסרטן ומחלות ריאה".

    לראייה – החלהט נאבקה קשות כמה שנים באחים עופר למנוע כריית פוספטים ב"חצבה מערב" (והר נשפה בנגב הדרומי), שטח שהוא עם כל הכבוד יותר מרהיב ופראי מהמישורים הסמוכים לערד [נחל קינה זה סיפור אחר]. כמדריך לשעבר בחלהט, גם אני השתתפתי בעצרת מחאה והבאתי את החניכים שלי לשם.

    אפשרות שניה ולא בלתי סבירה היא שהאחים עופר תורמים כסף גדול לחלהט (שמצבה הכלכלי רעוע כרונית כך שהיא זקוקה מאוד לכסף) עם רמיזה בקריצה שהכסף הזה מותנה בכך שהנתרמים יהיו ילדים טובים ולא יעשו בעיות בעניין שדה בריר, מפעלי ים המלח ועוד. חיפשתי בגוגל אם יש בעלי הון שתורמים לחלהט – לא מצאתי (אולי כדאי להציע חוק בעניין).

    בין שני מקרי הקיצון הללו ישנה אפשרות ביניים: האחים עופר סיכמו במפורש עם החלהט שהם לא יכרו בחצבה מערב למרות שיש להם אישור מהמדינה, בתמורה לשקט בעניין שדה בריר. כלומר השתיקה לא נקנתה בכסף אלא במחיר שמירה על האינטרסים שהחלהט שומרת עליהם על פי יעודה ומחויבותה לחברים ולתורמים שלה.

  13. דב פוניו

    הניתוח שלך מבריק- אבל הנחת היסוד שלך מוטעה. לא מדובר במישורי בקעת ערד. מדובר בנחל קינה, גב קינה ובהמשך לחיבור אל נחל חימר. אם כל הכבוד לחגור-שרף-טרף(טיילתי שם המון), נתוני נחל קינה וגב קינה כיעד משיכה של טיילות עממית רחבה גוברים היום על "חצבה מערב" . נכון שזה חדש והראשי החברה לא ציפו שזה יקרה, אבל זה קרה. כאשר ההסכם נעשה בשנת 2003(שאל את שי טחנאי) , כלב לא התעניין בנחל קינה ואפשר היה לותר עליו בנקל . צר לי שקלקלנו להם את התכניות, אבל המטייל הישראלי היום מצביע ברגלים.זכור: טבע שומרים למען בני אדם ולא למען איזה רעיון נשגב.
    בכל אופן- אין זה לגיטימי לעשות עיסקה כאשר מצד אחד עומד טבע נטו ןמצד שני גם טבע וגם בריאותם ורווחתם של 40 אלף בני אדם.