ללמוד מהערבים באחד במאי

בעוד עמים מסביבנו נולדים מחדש, לנו ניתנות ההשראה לעשות בביתנו צדק חברתי וההזדמנות למצוא בקרב המהפכנים הערבים פרטנרים אמיתיים ואף להתמזג בטבעיות עם המזרח התיכון
אסמא אגבארייה זחאלקה

שבועיים בלבד לפני פרוץ המהפכה בתוניסיה, הלכתי לסרט עם חברה, מהזרם הלאומי הערבי דווקא. קצת הלכנו לאיבוד בסמטאותיה של תל אביב, בחיפוש נואש אחר חנייה. אמרתי לה: אל תסמכי עליי שאמצא את הדרך לקולנוע, כי לי אין חוש כיוון, ואז בצחוק הוספתי – הפועלים ב"מען" צוחקים עליי תמיד ושואלים אותי: "איך תובילי את המהפכה אם את לא יודעת להבדיל מזרח ממערב?" היא הסתכלה עליי ברצינות ושאלה: "את עדיין מאמינה במהפכות?"

באותם ימים, שנראים רחוקים מאוד בעקבות ההתרחשויות האינטנסיביות ברחבי העולם הערבי, לא היה קל להחזיק בתקווה, לא כאשר בנפשות השתולל הייאוש ועשה שמות. אלה היו ימים שבהם החלום וההזייה חד הם, ימים בהם אין מקום לחלום ואין כבוד לחולמים. משהו בגדר "לך תחצוב בסלע, וחכה שיצאו מים".

מהפגנת האחד במאי 2010 של מען

תארגנו עובדי מחצבה פלסטינים, תגייסו נהגי משאיות, ערבים, יהודים ורוסים, תארגנו פועלי בנין ופועלות חקלאות, תשחו נגד הזרם (נסו לפחות), תקבצו ערבים ויהודים תחת קורת גג אחת, תשיגו הסכמים קיבוציים למורי המכללות בתל אביב וירושלים, יגידו לכם- כל הכבוד, אבל מהפכות? לא! זה עידן שנגמר, כבר הודיעו על זה בחדשות לפני שני עשורים, מה לא שמעת?

ומצד שני, מה לא אמרו עליו, על העם המצרי? פשוט, אדיש, טוב לב, עד שחשבו שאפשר אוטוטו להעביד אותו גם בלי לתת לו את ה-200 לירות לחודש. הוא יעדיף לגווע ברעב ולא למחות. המצרים הפחדנים האלה.

והנה הם קמו, התנערו, עולם ישן עד היסוד החריבו, והתחילו לבנות. ימים ספורים בלבד לקח לתוניסאים ולמצרים להפיל רודנות שנמשכה דורות ארוכים וחשוכים. שום דבר לא יכל לצונאמי הזה של מזי הרעב שזעמם הפך לדלק המניע מיליונים, ואין מתנה יפה מזו לאחד במאי.

ואיך זה קשור אלינו בכלל? הרי לא מדובר במשכורות של 180 ₪ לחודש, לנו יש זכות לביטוי עצמי ודמוקרטיה ואפשר להפיל ממשלות בלי מהפכות, ובעניין העניים זה לא מה שאתם חושבים, יש הון שחור, כולם אצלנו מסודרים, כה אמר סטנלי פישר. תכל'ס יש כאן גן עדן.

לא נתעכב עכשיו על זוטות כמו ימין משתולל בממשלה ובגבעות ומנגד שמאל רופס, קצת בעיות של גזענות, גיבנת מציקה של הכיבוש, רדיפות אחרי ארגוני שמאל, בידוד בינלאומי הולך ומתהדק, מעט שחיתות, נשיא אנס, שרים בכלא, רבע עם שחי בעוני, אלימות גואה, חינוך בזבל, פערים חברתיים מהגדולים בעולם המערבי, פה ושם עו"סים מפגינים, רופאים שובתים, הולכים לקלפי ובוחרים אך לא באמת משפיעים. חוץ מזה, הכל סבבה, מי צריך מחאות ומהפכות? למה בכלל חשוב להפגין באחד במאי, ועוד בסולידאריות עם העמים הערביים?

זה חשוב, כי יש כאן הזדמנות יקרה מפז למצוא בין המהפכנים הערבים פרטנרים אמיתיים לפעולה ולשינוי. בעידן החדש שנפתח מסביבנו, עמים מתחילים להיוולד מחדש במצרים, בתוניסיה, בתימן, בלוב, בסוריה. עם שלא מפחד, עם שרצונו העז לחיות, לנשום את החופש, לטעום את הדמוקרטיה וליהנות מצדק חברתי, יצא לרחובות כדי לקחת את גורלו בידו. אביב הערבים הגיע, והוא מתנגד לאופל ומציב אלטרנטיבה שלישית שהיא חברתית, דמוקרטית וראויה לתמיכתם של כל אוהבי האדם.

השיח הדמוקרטי-חברתי החדש הוא אלטרנטיבה לשיח הלאומי ולשיח האסלאמי שהשתלטו על העולם הערבי, במשך שלושה עשורים. המהפכות הוציאו מהלקסיקון את פוליטיקת הצירים שפילגה את העולם הערבי בין ציר המתונים לציר הרשע. העמים יוצאים היום נגד המשטרים אוהבי ישראל ושונאיה כאחד, ללא אבחנה. כי ישראל לא מעניינת אותם, להבדיל מהדעה הרווחת בקרב ישראלים רבים, שהכל צריך להסתובב סביבה. לא הפעם.

העמים הערביים הפסיקו לקנות את השקר של המשטרים שכל צרותיהם נובעות מהאויב הציוני, השכילו להצביע על האויב הפנימי, המשטר עצמו המדכא והמושחת. במקביל נוכחו לדעת שהפרוגרמה האסלאמית כשלה, ושמוקאוומה לא נועדה להביס את ישראל אלא לתפוס את השלטון, אפילו במחיר של מלחמת אזרחים. העם מוטרד מהשאלות הפנימיות, וישנו קונצנזוס מקיר לקיר סביב הצורך המיידי בשיפור המצב הכלכלי.

מהפגנת האחד במאי של ארגון מען, 2010

העם אמר את דברו והשאלה החברתית הפכה לשאלה פוליטית ממדרגה ראשונה. אין זה מקרי שהפועלים במצרים נושאים את הדגל של המהפכה וממשיכים להפגין ולשבות. הם אלה שהכשירו את הדרך למהפכה באל-מחלא אל-כוברא, הם היו הראשונים לשרוף את תמונתו של מובארק ב-2008, ואליהם הצטרפו צעירי הפייסבוק וכינו את עצמם צעירי ה-6 באפריל על שם היום בו שבתו פועלים אלה. שם התחילה המהפכה.

ישראל נעמדת היום מול הצונאמי הערבי, נבוכה, לא יודעת כיצד לעכל את המתרחש. אין ספק שיקשה על ישראל לעמוד מול הלחץ הערבי והבינלאומי הגובר ולהצדיק כיבוש שנמשך למעלה מ-40 שנה, כאשר העמים הערבים משילים מעליהם את "הכיבוש הערבי" וצועדים לקראת כינונם של משטרים דמוקרטיים. אין לעמים האלה עניין להשמיד את ישראל ולזרוק אותה לים. הם רק רוצים את זכותם לחיות בכבוד.

ישראלים יכולים גם הם לבחור להפסיק לקנות את השקר של הממשלות לדורותיהן שאוהבות להחזיק אותם בפרנויה מהערבים ומכל העולם האנטישמי. יכולים לבחור לחפש ולכונן קשרים עם מהפכנים ערבים על בסיס הסיסמה "דמוקרטיה וצדק חברתי", להיפטר מהכיבוש ומהגזענות, לפעול לצמצום הפערים החברתיים ולנהל כלכלת רווחה ולא כלכלת רווחים, להשיל את חומות ההגנה ולהתמזג בטבעיות עם המזרח התיכון.

הפגנה בכיכר תחריר, פברואר 2011. להתמזג בטבעיות עם המזרח התיכון. צילום: cc by-Kodak Agfa

יותר מזה: לבוא דווקא ממקום של שווים, ללמוד את השפה הערבית ואת התרבות הערבית. תאמינו לי, אפשר בקלות להתאהב. מצד שני, ישראלים יכולים לבחור להמשיך לפחד מהערבים, להרים יותר גבוה את החומות ולהסתגר בתוך גטו מרצון, להמשיך להרגיש שהם הרוב, אך עדיין להישאר בתוך בועה. תל אביב נמצאת כאן, ליד קהיר, דמשק ובגדאד, ולא יעזור לעצום את העיניים ולחשוב שאנחנו ליד ניו-יורק, וושינגטון, ברלין או פריז.

זה היופי בדמוקרטיה, שאפשר לבחור.

הצעדה שארגון העובדים מען מארגן ביום שבת, בהשתתפות עובדים יהודים וערבים מהווה לא רק מסר נגד הגזענות, הדיכוי והניצול, אלא התמזגות עם כל אותן צעדות בעולם הערבי לקראת בניה של עתיד אחר. זוהי דרכנו להשפיע ולהביע קול צלול בעד המהפכה הדמוקרטית הערבית ובעד זכותם של העובדים לשוויון ולצדק חברתי.

הכותבת היא חברת הנהגת ארגון העובדים מען

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עומר

    לדעתי הניסיון לשאוב השראה מהשכנים בעייתי במובן מסויים: דווקא העבודה של מען וכוח לעובדים, סיזיפית, ארוכה, מייגעת וקשה ככל שתהיה, מהווה תשובה יסודית לדיכוי, לפחות הכלכלי. המהפיכות בעולם הערבי, לפי חלק מהסימנים, עלולות שלא להוביל לסדר מזרח תיכוני חדש, לפחות לא ביחסיהן עם שאר העולם.

    הצבא המצרי, שנתמך ע"י ארה"ב, ניסה לאסור לאחרונה על שביתות ומחאות.
    בלוב, המערב חבר למורדים כמו שרי משפטים ופנים ומפקד הצבא לשעבר של קדאפי, אנשים שהוציאו לפועל את הדיכוי שלו ועכשיו הפכו למורדים. הסעודים קיבלו אור ירוק לדכא את המרד בבחריין.

    המערב והממסד הבטחוני בישראל לא חוששים מ"דמוקרטיה" במזרח התיכון, בלבד שיישארו להם בעלי ברית שאפשר להמשיך לגנוב איתם סוסים במסגרת הסידור המוכר של שליטה אירו-אמריקאית במשאבים היקרים שיש באיזור (ואספקת גז ממצרים לישראל דרך החברה ששותף בה יוסי מימן).

    הרמזים האלה מפוזרים ברשת, (כולל באתר הזה כמובן). אני מקווה שכתבתי שטויות שלא משקפות את המצב האמיתי..

  2. יוסי נץ

    על העם המצרי, שהשכיל להפיל ולהחריב את המשטר הקודם. השאלה, מה יבנה על ההריסות. בינתיים הסימנים אינם טובים. קיימת שם מציאות של אנרכיה, והשילטון היחיד שניתן להבחין בו, בינתיים הוא של הצבא.בסיני, נראה כי אין כל שליטה, והשבטים הבדואים, עוסקים בהרס וטרור, ונראה כי הרס פנינת התיירות שמעבר למעבר טאבה, כבר כאן.
    הייתי שמח להצטרף ולהלל את בנייתן של הדמוקרטיות על גלי ההריסות. לצערי, הדבר עדיין לא קרה ולוואי שהוא יקרה בקרוב.