מופלטה מקמח מלא

על גורלם של המשתכנזים כפי שהיכה בי במפגש משפחתי
יריב מוהר

אין דימוי טוב יותר לתופעת ההשתכנזות כמו מופלטה מקמח מלא. יצור זה, שרקיחתו מערבת מסורת ים-תיכונית עם טרנד יאפי, הוגשה למרבה הבושה בביתי כשהייתי צעיר. איפשהו בסוף שנות ה-90 הגיחה המופלטה מקמח מלא בביתנו (לעתים, כדי להוסיף להוסיף חטא על פשע, משוחה במייפל במקום בדבש) ומאז שוכנת מעלינו עננתה המטאפורית. אפשר לומר שפוליטיקאי שהיה בא לביתנו למימונה כדי לקושש הון פוליטי, היה מוציא לעצמו תדמית עממית כמו של שלמה בן עמי.

פיוז'ן קולינרי, כמו גם ערבוב והטלאת תרבויות בתחומים רבים אחרים, הם תופעות רווחות ואף חיוביות מנקודת מבט פלורליסטית. אבל המופלטה שלנו לבשה את חומו של הקמח המלא לא מתוך השראה ששאבה בבקרה את בית הטבע הקרוב, אלא מתוך הטוטאליות של שלילת המופלטה המקורית – זו שעושה מחלות ומביאה צרות ומבטאת בורות וחוסר מודעות לידע עדכני: למה שנכון, מדעי ומערבי. המוטיבציה של המופלטה, יותר מהתוצר הסופי והמוזר, היא זו שצריכה למקד את תשומת לבנו. אבל בסופו של יום, הדבר החשוב ביותר מבחינה פרקטית שניתן לומר על מופלטה מקמח מלא הוא שהיא פחות טעימה. וכך בהיפוך מה של סימבוליקת הצבעים, דווקא רדידת הבצק הלבנה עליונה על זו החומה.

ההשתכנזות כולה היא תופעה דומה, כלומר היא צריכה להימדד לפי מבחן המוטיבציה (והיא גם פחות טעימה, לעזאזל). זו לא ההיפתחות לתרבויות אחרות ומגוונות (במשפחתי המורחבת מאכלים עירקיים ותימניים השתלבו נהדר לצד הקוסקוס המסורתי) כמו האימוץ שלהן מעמדה של קבצנות הון סימבולי; מהעמדה של בקשת לגיטימציה ממה שנתפש כמערב. ההשתכנזות במובן הזה היא תופעה סוציו-פסיכולוגית ולא תופעה סגנונית. אלו לא התוצרים הסופיים אלא נקודות המוצא הנפשיות, שהופכות אותה מפתיחות תרבותית לפחיתות תרבותית.

סופה של ההשתכנזות שהיא הופכת אותך לזר בביתך; למרוחק מתרבותך שלך, מהתרבות עליה גדלתי. מה שמוביל אותי לחשוב על דוגמה נוספת שמגלמת בתוכה היטב את טבעה של ההשתכנזות, והפעם מהכיוון הפנימי, הלוקח בחשבון הלכי רוח ולא רק תוצרים קולינריים מופרכים. לאחרונה יצא לי לשמוע שרשרת שירים של להקת שפתיים במפגש משפחתי, שם נכחו גם בני משפחתי הרחוקה יותר (אלו שהמופלטה שלהם מעלה פוליטיקאים לשלטון וגורמת לדיאטניות להוציא אזהרת מסע). סבתי התרגשה מאד מהמוזיקה וכך גם אני ושאר בני המשפחה. החלו מחיאות כפיים ואולי גם קצת ריקודים.

לפתע יכולתי להסתכל על עצמי מהצד – על מחיאות הכפיים שלי ועל ההתרגשות שלי מהמוזיקה. אלו היו מחיאות כפיים של אשכנזים שמנסים להראות כמה הם מחוברים למוזיקה מזרחית וההתרגשות הייתה ממוזיקה אקזוטית וזרה. המוזיקה עליה גדלתי היא המוזיקה שאותה אני אוהב, נכון, אבל איזו תהום בלתי עבירה מפרידה בין הילד שאהב אותה כשלעצמה למבוגר ששוכנז ואוהב אותה בשל צבעוניותה. לא נוסטלגיה למוכר שבילדות היא מעלה, אלא נוסטלגיה למקום רחוק וזר. ואז זה היכה בי: למשתכנזים אין זכות שיבה לשורשים כי אין לאן לשוב, הם לכודים בעולם פסטישאי, של הזרות תרבותיות.

Is anything better than finally finding your way home?
Is anything worse than finally reaching home, and finding that you're still lost?
Matthew Stover, Traitor

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסיפון

    מזרחיות משמעה המנעות מפחמימות מורכבות. תודה ליריב חוקר התרבות שפישט לנו את העניין המסובך הזה ופתר את בעיות הזהות של חצי מהמדינה.

  2. ליאת

    וכמה גזענות ורגשי נחיתות מזרחיים הכנסת במאמר מטופש ומיותר אחד?

  3. יונתן

    לא כל שינוי הוא "השתכנזות" וסה"כ גם מסורת משתנה,גם טעמים והעדפות.

  4. מוטי

    בא לי לבכות עכשיו. מקווה שתחלים במהרה!

  5. גרי רשף

    מניח באפטימיות כמובן.

  6. דן

    זה די נמאס לראות את התגובות האוטומטיות האלה, בכל פעם שמזרחי מעז לכתוב על ענייני זהות כאן בהעוקץ או בכל מקום אחר: ישר מאשימים אותו ברגשי נחיתות, לא משנה מה הוא כתב.

    תקראי את זה שוב, הוא ממש לא מרגיש רגשי נחיתות מזרחיים. אם כבר הוא מרגיש נחיתות בתור מי שגדל במשפחה משתכנזת, כלפי קרובי המשפחה ששמרו על זהותם המזרחית. אבל עוד לא פגשתי את האשכנזי שיאשים מזרחי בהפגנת רגשי עליונות מזרחית.

    ואולי האשכנזים פשוט מצפים מראש שנרגיש נחותים, ולכן זה ההסבר המיידי שלהם לכל דבר שיוצא לנו מהפה…

  7. סמי כנפו

    אוה הרגל הקרושה זו הרוטטת עשויה מיצי עצמות וסחוס, אותך החלפנו במעדני בשר מלאים, ואוי לשמאלץ שהוחלף בחמאה. ובנינו עזבו את השטעייטלים ללמוד בפאירז בישול עשיר ומגוון. איך התמערבנו איך..איך הגענו למופלטה הבהירה והחומה וידענו להבחין בינהן.

  8. ayelet

    I can really relate to this piece. And I was saddened by the negative comments. Petty? rigshey nechitut? Is the mishteknez not entitled to examine his identity crisis?
    I found your description quite apt and true.

  9. י

    כן, מזהה את התחושה! אבל ממתי קמח מלא הוא מסורת אשכנזית?? אולי יש מקום להבדיל בין אשכנזיות והתמערבות? הרי האשכנזים הם לא כל כך מערביים כמו שהם חושבים את עצמם. ולעומתם, אלה שבאו מאלכסנדריה או מאיסטנבול, למשל…

  10. אורזיהו

    הקמח המלא והאורז המלא מתחיליםצ להיסחר במאה התשע עשרה בלבד. הסיבה היא לא הטעם, על אף שעשירי מצרים כבר העדיפו את הלחם שלהם לבן לפני אלפי שנים, אלא היכולת לשמר אותו תקופה ארוכה יותר ובתנאים קשים יותר. כך דווקא תהליך יקר הופך את האורז הלבן או את החיטה הריקה לתהליך זול יותר כי הדגנים המלאים חשופים להרבה יותר פגיעות מצד מזיקים. כך שאין לזה שום קשר למופלטה או לבגטה.

    במרוקו שם גדלתי היה עד שנות השבעים הרבה מאוד לחם כהה, חלקו מלא, וחלקו עירבוב של קמח לבן ומלא. אבל כנראה שמדובר בפרודיה על הלובן שלא ירדתי לסוף דעתה.

  11. נתן.

    גם לי קרה מקרה דומה.

    כמידי שנה בראש השנה הכינה אימי האשכנזיה את המאכל הנפלא והאהוב עלי "בורשט". אולם השנה החליטה משום מה להוסיף קצת מלח(תבלין מזרחי ידוע) לתערובת האדומה.

    "ההתמזרחות" הזאת גרמה לי עגמת נפש איומה וגרמה לי להרגיש זר בתרבותי היקרה.

    ישר כוח יריב על שהצלחת לבטא את רגשותי בצורה כל כך יפה.

  12. יריב מ

    מקבל את הערתך. אכן יש פה התמערבות – ואולי אף אמריקניזציה – הרבה יותר מהשתכנזות במובן של קמיהה לברלין הקלאסית, למשל.

  13. זואי

    צריך הרבה אומץ להתבוננות כזאת. תיארת באופן מרגש ומדויק את תחושת השבר.
    ולמי שלא הבין או עשה עצמו לא מבין- מזרחיות זה לא רק מה שהיה בארצות המוצא, אלא מה שנבנה פה בארץ. גם ג'חנון ומלאווח כמו שהרוב מכירים אותם הוא סוג של יצירה מזרחית ישראלית (עם מקורות תימנים). אם התימנים היו אוכלים כל-כך הרבה מרגרינה הם לא היו מגיעים לארץ כל-כך רזים..
    ואהבתי את ההגדרה המדויקת להשתכנזות- שנבחנת לא על-פי תוצר סופי אלא במוטיבציה שלה. לא ברור לי למה חלק מהטוקבקיסטים בחרו להתעלם ממנה…

  14. בת שבע

    למזרחים ולמזרחיות – כמו לכל קבוצה מופלית לרעה, מדוכאת, מנוצלת, ומנוחשלת – יש סקאלה של טקטיקות התנהגותיות כעדי להיאבק, לשרוד, לשנות… אפשר לבחור בטהרנות ובשיבה למסורת (ודת), אפשר לתבוע ולנסות לכונן אוטונומיה תרבותית תוך שילוב בין מסורות שעברו סיגול ובין הקשרים תרבותיים אחרים – גלובליים או ספציפיים, ואפשר להתבולל (להתאשכנז)

    המחויבות שלנו היא על הזכות לכל הטקטיקות האלה כחבילה אחת. את הדיונים על תועלת, נכונות, או הצדקה אידיאולוגית כמובן שאנחנו לא ננהל עם המעמד הפריביליגיוזי (אשכנזים), ולא מפיו נשמע ביקורת על איזושהי טקטיקה

    סארטר נלחם למען יהודי ברה"מ בעקביות וללא לאות. הוא התעקש להגדיר את המאבק (בניגוד לציוניסטים) כמאבק אך ורק על שלושה עקרונות *כחבילה אחת*: הזכות לקיים חיים יהודים מלאים (כפי שיחיד וקהילה יגדירו אותם, ולא פקידים סובייטים), הזכות להתבולל לחלוטין (כולל ביטול הסעיף האתני ברישומים הביורוקרטיים), והזכות להגר (לכל מקום! לא רק למדינה מסויימת במזרח התיכון). ככה בדיוק צריך להיאבק למען המזרחים – גם התבוללות היא אופציה

    אגב – מופלטה מקמח מלא נשמעת לי יותר כמסורת שעברה סיגול ועדכון מתוך מגע רב תרבותי מאשר כ"התאשכנזות" (שגם היא, כאמור, לגיטימית, אם כי יש לי ספק ביעילותה. גם מתאשכנזים מתנפצים על תקרת הזכוכית ברגע האמת!)

    חוץ מזה זה נשמע לי טעים

  15. ג. אביבי

    המזרחיות בישראל היא, בין השאר, גם התמודדות יומיומית עם קללת הגזענות האשכנזית והממסדית. זה לחיות עם דימויים מנחיתים מצד התקשורת, עם מחיקת תודעה ומורשת מאסיבית מצד כל גורמי הממסד ומשת"פיו, עם הפליה לרעה במקומות עבודה, עם נוכחות דלה במוסדות אקדמאים ובהייטק. מגוון המאכלים מהמטבח המזרחי ואיכותם הם הדבר האחרון שנפגע כאן ואותו מי שרצה שימר. כנראה שהכותב לא נתקל בכל אלה שהזכרתי או שמא הם הדבר היחידי שכואב לו בכל הסיפור הציוני. ייתכן גם שחוויית ההשתקה כ"כ מרתיעה אותו מלדבר על המזרחיות בישראל כפי שהיא, ולכן נשאר לו לדבר על המאכלים.

  16. דנה ג. פלג

    לא משנה אם מדובר באוכל, במוזיקה, או בשפה. כולנו סובלים מזה, אשכנזים, מזרחים, ספרדים, מי לא. הצורך הזה לערבב, להתמערב, להסתיר או לשנות את מה שנחשב "גלותי" אצל אשכנזים, ו"עדתי" אצל מזרחים ספרדים ושאר העדות. צנטריפוגה שמטשטשת שוליים בשאיפה להפוך אותם למרכז. כל הכבוד, יריב, על ההתבוננות.