הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
נזכור גם אותם?
בשנת 1942 הופץ במינכן, גרמניה, כרוז בו נכתב הציטוט הבא:
מאז ההשתלטות על פולין, נטבחו בארץ זו שלוש מאות אלף יהודים באופן חייתי. אנו עדים לפשעים אימתניים, פשעים נגד הכבוד האנושי, פשעים שאין דומה להם בתולדות האנושות… גברים פולנים צעירים, בני אצולה, הושמדו… גברים בגילאי 15 – 20 נשלחו לעבודות כפייה במחנות הריכוז של גרמניה, כשהנשים נשלחו לנורווגיה, לבתי הבושת של אנשי הס"ס… ושוב ישן העם הגרמני את שנתו קהת החושים והמטמטמת, באפשרו לפושעים הפשיסטיים להמשיך ולהשתולל… יחסו האפתי מתיר לו התנהגות זו… (ועל כך) לא יוכל העם הגרמני להנקות מאשם. כל אחד מכם אשם, אשם, אשם!
רוב רובו של הציבור הישראלי יהיה מופתע כאשר יתברר לו שציטוט זה לקוח מכרוז שהופץ על-ידי חברי "הוורד הלבן", מחתרת סטודנטים מאוניברסיטת מינכן, שבחרו להתנגד למשטר הנאצי וביקשו לעורר את העם הגרמני מ"שנתו קהת החושים והמטמטמת".
"הביעו התנגדות – התנגדות- בכל מקום שאתם מצויים בו," כתבו הצעירים הגרמנים בכרוז אחר באותה שנה. "אל תניחו למכונת המלחמה האתאיסטית הזו לפעול, לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שעריה של גרמניה יהפכו עיי חורבות, כמו קלן, לפני שהצעירים האחרונים ישפכו את דמם למען מפלצת לא אנושית. אל תשכחו: כל עם ראוי לממשלה העומדת בראשו". (הציטוטים לקוחים מספרה של ינינה אלטמן: "הוורד הלבן – סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון". הוצאת פרדס, 2007)
לרוב, אין אנו יודעים בישראל על הגרמנים המעטים, מעטים מדי, שבחרו לא להסכים לרצחנות הנאצית. אם בכלל מתעסקים אנו בחברה הגרמנית בתקופה זו, ההנחה הרווחת גורסת כי שתיקתה ואף הסכמתה הישירה של חברה זו הן שאפשרו את השמדת היהודים וקבוצות אחרות ברחבי אירופה.
ההתעלמות הישראלית מסוגיית ההתנגדות הגרמנית מובנת. כיצד בכלל יכולים הגרמנים והגרמניות המעטים שהתנגדו לתפוס מקום בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, הזוכר בראש ובראשונה, ובצדק, את אובדן המיליונים במחנות ההשמדה ובתאי הגזים? אולם השאלה העיקרית שצריכה להישאל היא האם החברה הישראלית מסוגלת לנהל דיון אחר על תקופת מלחמת העולם השנייה בכלל ועל המשטר הנאצי בפרט, דיון שאינו מתמקד אך ורק בסוגיית ההשמדה היהודית.
אזכור המתנגדים להיטלר עשוי להוביל להבנה מורכבת יותר של החברה הגרמנית ותפקודה במהלך המלחמה. המתנגדים מאירים באור לא סימפטי את רובה המכריע של החברה הגרמנית שבחרה לא להתנגד, ומוכיחים כי גם במשטרים הכי אפלים ובתקופות הכי קשות, כל אדם אחראי לבחירותיו ומעשיו.
מתנגדים ספורים אלה מעניקים לנו בעיקר נקודת מבט חדשה על השבריריות של החברה המודרנית, על הרגע בו אנשים מן השורה בוחרים לעצום עיניהם, מי ברצון ומי בסלידה, ולא לראות פשעים ועוולות הנעשים בשמם. דווקא סיפורם של המתנגדים המועטים ראוי שיסופר, ולו רק משום שהוא מאפשר דיון מורכב ומעמיק יותר בשואה ובלקחים האוניברסליים שיש לגזור ממנה. האם השנה נזכור גם אותם?
הכותב הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל אוניברסיטת בן גוריון בנגב
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מדובר בתנועה של פחות מ-10אנשים! אמנם היו תנועות התנגדות משמעותיות יותר בגרמניה (למשל, הקומוניסטים וקשר ה-20 ביולי), אך סה"כ הזיכרון הקולקטיבי הישראלי הרואה בכל עשרות מיליוני הגרמנים שותפים מרצון או בשתיקה לשואה צודק. בעיני, כל עיסוק ב-"ורד הלבן" ליותר מדקות ספורות בשנה הוא שכתוב כוזב של ההיסטוריה לטובת המורל הגרמני.
אם מזכירים כאן באופן יומיומי את אותם מתי מספר יהודים המתנהגים בפאשיזם, כלומר נטפלים לזוטות ולדברים חסרי משמעות, בדין הוא שיזכירו גם את הגרמנים הצדיקים בסדום שלא איבדו את אנושיותם.
של הוורד הלבן במקום להיזכר בהתנגדות הקומוניסטית היא מוטעה.
בשמאל חייבים להיראות מיוחדים. מה יש לזכור? קומץ אנשים. עם כל הכבוד, מדובר בקומץ בלבד. זהו ניסיון מופרך להאיר את החברה הגרמנית באור טוב יותר – ואין שום סיבה ושום הצדקה לכך. גרמניה הנאצית פיתחה סממנים של פאשיזם עוד קודם לעליית הרייך השלישי, והאנטישמיות החדשה פרחה שם על קרקע מוצקה. קודם לחוקי נירנברג, ובוודאי לליל הבדולח, נעשו פעולות מתואמות (1933-1937) של השלטון הנאצי להסלמת היחס ליהודים – כדי לבחון את תגובת העם הגרמני לכך, שלא הייתה מנוגדת לשלטון, לשון המעטה.
מהמאמר גם לא ברור מה הייתה מידת ההתנגדות של אנשי "הוורד הלבן". האם מדובר בצעדים מעשיים, כמו אלו שנקטו חסידי אומות העולם ואחרים? האם ההתנגדות החלה בשנת 1942, כאשר כבר התחוללה השואה, או קודם לכן? מכל מקום, לא מדובר כאן על היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
אשרי הגפרור גם היא היתה גפרור שהוצא להורג כמו הוורד הלבן עם הגפרור לא הצית להבות זאת לא אשמתו אבל בהחלט צריך לזכור את הגיבורים האילו בגרמניה יש בתי ספר על שמם ודפי העלונים שהפיצו מונצחים על ריצפת האוניברסיטה של מינכן למשל ושנינה וסמל לגבורה
הורד הלבן הייתה קבוצה קטנה של נערים ונערות שהפגינו אומץ לב יוצא דופן, בעיקר יוצא דופן לאור מעמדם החברתי כילדים של המעמד הבינוני הנוצרי בבוואריה. מאות אלפי גרמנים אחרים נלחמו בפאשיזם בתוך גרמניה, בספרד או בצבאות השונים שנלחמו נגד גרמניה. רובם היו חברי המפלגה הקומוניסטית והסוציאל-דמוקרטית ודווקא ההתנגדות שלהם מושתקת באופן קבוע על ידי הנארטיב הגרמני הרשמי שלאחר המלחמה, שמהלל קבוצות לא רלבנטיות פוליטית כמו הורד הלבן או קבוצות של פושעי מלחמה ואנטישמים כמו הקשר של ה20 ביולי.ראוי גם להזכיר את חברי תנועות הנוער האסורות (הפיראטים של אדלוייס, נערי הנבוחו ועוד רבים אחרים) שגם השתייכו למעמדות הנמוכים והתנגדו לחינוך הנאצי ורבים שילמו על כך בחייהם.
מכל הדברים המבחילים שקשורים לשיח השואה הישראלי, דווקא ההתעלמות מהנראטיב המערב-גרמני של "התנגדות לנאציזם" מאוד במקום.
די פשוט: החברה הישראלית מקיימת כיום פעילות רחבה פי אלף, של מחאה חריפה פי אלף, לנוכח עוולות מדומיינות, אבל שגם הקשים במתנגדי העוולות הללו, יסכימו שהן רכות פי מיליון. המחאות הללו לא נענשות בעריפת ראשי המוחאים, ואפשר לתת לעובדה המטרידה הזו גם מקדם של אלף. היחס בין החברה הישראלית ובין החברה הגרמנית של אז, אם כן, הוא של אחד לאלף טריליון. וזה בערך היקף הלקח שניתן להפיק היום מהוורד הלבן.
מדובר בקמצוץ קטנטן של התנגדות שהחשיבות שלו בתמונה הכללית נמוכה מאחוז טעות הדגימה. לא סביר להשקיע משאבים וזמן בהתייחסות לתופעה האוךטרה זניחה של ההתנגדות הזאת.
אינני מבין את הקטנוניות והביטול שבו מתייחסים מרבית המגיבים לגבורת הגרמנים, המעטים אמנם, שהעזו להתנגד לשלטון הנאצי. במקום שאבד בו צלם האדם גם גבורתם של בודדים ראויה לכל שבח והזכרה. האחים שול הוצאו להורג בגיליוטינה על פעילותם "הזניחה" כביכול. דווקא מישראלים נאורים בעידן הכיבוש הייתי מצפה שיבינו עניין כ"כ בסיסי וכל הכבוד שנמצא מישהו שיזכיר לנו זאת.
אני לא מזלזל בכלל בגבורה של חברי "הוורד הלבן" ויתר המתנגדים הגרמנים לנאציזם. אבל:
א. אמירתך "במקום שאבד בו צלם האדם גם גבורתם של בודדים ראויה לכל שבח והזכרה" היא פשטנית. כיצד ניתן לבצעה בלי לעוות את ההיסטוריה? הזכרת ה-"וורד הלבן" תבוא בהכרח על חשבון הדיון החשוב בהרבה "מדוע לא היו 100 או 1000 וורדים לבנים".
ב. אתה מתעלם מהעובדות שההתנגדות בגרמניה דווקא כן נזכרת, גם בישראל, למשל ברב-המכר "לבד בברלין", ומהאינטרס הגלוי של גרמניה שלאחר המלחמה להבליט אותה.
המופת של התנגדות מול קונסנזוס רצחני הוא חשוב. החשש כאילו אזכור גילויי ההתנגדות הנדירים מעוות את ההיסטוריה מוגזם. מישהו באמת סבור שזה יכול להאפיל על תודעת השואה? בעיני הטיעונים שמעלה הכותב לצורך בלימוד התופעה תקפים. אגב, מעבר להתנגדות הקומוניסטית הדי נרחבת שדוכאה ברצחנות בתחילת שנות ה30'(שהזכיר יורם גת), היו גם בשנות המלחמה כמה נסיונות התנקשות בהיטלר שחלקם כמעט והשיגו את מטרתם ובאחד מהם היטלר נפצע.
איזה מזל שיש בישראל את אותה "פעילות רחבה פי אלף", שאתה כמובן אינך נוטל בה חלק מכיוון שהיא נוגעת ל"עוולות מדומיינות". אחרת, איך היית מתמודד עם העובדה שהיו גרמנים שהתנגדו להיטלר (למרות שהיה להם ברור שההשלכה תהייה גזר דין מוות) ושישראל הנאורה מתעלמת מהם לגמרי?
http://maavak.org.il/maavak/?article=294
הדבר המדהים באמת בגרמניה הנאצית הוא , לא שהיו מספר קטן של סטודנטים(שאומץ ליבם האדיר אינו מוטל בספק) שניסו לארגן איזה מחאה רפה, אלה שכמעט ולא היתה התנגדות אמיתית למשטר. הרפיסות הזאת אין לה כמעט אח ורע במשטרים טוטליטריים.
אשמח להמשיך ולהתכתב בנושא עם כל מי שמעוניין.
נועם
הציבור הגרמני היה נתון החל מאמצע שנות השלושים תחת שלטון טרור.
בזמן ההשתלטות על גרמניה, הנאצים השמידו את כל התנועות והמפלגות האחרות. הגסטאפו ניהל רשת של מודיעין פנימי וכל מי שנמצא או אפילו הועלו חשדות שעשוי להיות קושר או מתנגד לנאצים, נחטף למחנות המעצר, במקרים רבים קיבלו בני משפחתו את אפרו בחבילת דואר עם הודעה לאקונית שהנל נפטר ממחלה בזמן מעצר.
על רקע כל הדברים האלה, אפשר להבין שפעילותם של חברי ה'ורד הלבן' הייתה נועזת כמשימת התאבדות, שכן היה ברור מה תהיינה ההשלכות במידה ויתפסו וכך קרה. המעורבים הוצאו להורג.
לדעתי לעולם לא נוכל לדעת מה היו רחשי הלב האמיתיים בחברה הגרמנית הנתונה לטרור הרייך השלישי. טרור שהונהג באכזריות קשה עד לימי הכניעה במאי 45.
אפשר להגר. להוריד פרופיל רפואי כדי לחמוק מגיוס. לחבל במכונות במפעל. להוריד את הראש בקרב. לערוק. בשבי, אפשר להתנדב להילחם לצד בעלות הברית (כפי שגנרל ואלסוב עשה לשבויי הצבא האדום שבידי הגרמנים). כל הפעולות האלו הן מחוץ להישג ידי הגסטאפו, ודומות להן ננקטו ע"י אזרחים איטלקיים וסובייטיים בתקופות שונות במלחמה. מה היה שיעור הפעולות האלו בגרמניה בזמן מלחמת העולם השניה? הרושם שלי הוא, למשל, הוא שאפילו ב-45' לגרמנים היתה יותר מוטיבציה להילחם למען היטלר מלאבותיהם להילחם למען הקייזר ב-18'! וזאת כשהיו כבר לא רק מניעים דתיים, אידאולוגיים ומוסריים להתנגד אלא כשכבר היה ברור שמדובר במאבק אבוד שמאריך את סבל גרמניה. חשוב לנתח את הסיבות לכך- הן עמוקות יותר מהפחד מהגסטאפו.
רבים אחרים 'הורידו פרופיל' היו אף שהתאבדו.
הרייך השלישי קשר את גורלו עם גורל גרמניה והגרמנים ו'ניגן' על רגשות אהבת המולדת, התרבות והעם הגרמני.
במצב כזה, כל מי שמחבל, לא משתף פעולה במאמצי המלחמה וודאי מי שמהגר, נחשב לבוגד (ראה ערך: יחס הציבור הגרמני לסופר הגולה- תומאס מאן).
הטענה הייתה שבמצב שהתפתח ברייך השלישי לא היה נכון לנטוש את הספינה, אלה להישאר ולו בכדי לתמוך באופן פסיבי בסבלו של העם הגרמני בתקופת המלחמה.
לשאלתך "מדוע לא היו 100 או 1000 וורדים לבנים"- התשובה היא שפעילות מחאתית כזו נחשבה להתאבדות.
noam.tirosh.ps@gmail.com
אשמח להמשיך להתכתב בנושא
הניתוח שלך ארכאי ומוזר מעט. ארכאי היות ואנו יודעים היום שהנאצים לא נסמכו על מנגנון הלשנה משוכלל ומנוהל כפי שהתקיים אצל הסובייטים, אלא על הלשנותיהם ופעולותיהם הבלתי מתואמות מראש של אנשים חופשיים. כלומר, שהנאצים אכן ביטאו את הרצון הקולקטיבי הגרמני (כפי שהם טענו) ולא ריסנו את תאוות ההומאניזם הגרמני שרק הזכרון הישראלי מקפיד להתכחש לה, אחת האמירות שמבוטאות במאמר.
אבל מעבר לארכאיות, העיסוק שלך בהקרבה עצמית, התאבדות ונכונות למות בעד ערכים הוא שגוי אפילו בתיזות ההיסטוריות של פעם-פעם, אלו שחשבו (כמו שהיה נפוץ בעידן האנטי-קומוניסטי), שהיתה הקבלה מבנית בין הנאציזם והקומוניזם. כלומר, החיילים בתמונה הם חיילי הצבא הגרמני. באותה תקופה עצמה, הם מסכנים את חייהם באופן ממשי מאד כנגד אויבי הרייך השלישי, ולרייך היו אויבים קטלניים במיוחד, וטוב שכך. הקרבה עצמית ונכונות למות בעד אידיאלים ובעד הגרמניות הנכונה לא חסרו בגרמניה הנאצית, והם בוודאי לא מה שמבחין בין הורד הלבן ובין הגרמנים האחרים. למעשה, אתה אמור להיות מסוגל לזכור ש"התאבדות" היתה בחירה שננקטה גם על ידי בכירי הנאציזם עצמם.
אבל השאלה בכל מצב פוליטי, מעבר לרצון להיאבק, היא איזה כלים יש להיאבק. אם אין כלים כאלו ואין ארגון שיראה את הדרך קדימה או לפחות יציב אלטרנטיבה ויתן תקווה, רוב האנשים מהשורה, גם אלו שמתנגדים למשטר, לא יעשו כלום כי אין להם שום דרך אפקטיבית להשפיע, זה נכון לגרמניה הנאצית וכמעט לכל סיטואציה פוליטית אחרת. הנאצים באופן מחושב ומודע השמידו מייד עם עלייתם לשלטון כל מה שיכל להוות אופוזיציה מאורגנת לשלטון שלהם, כולל נערים שרקדו סטפס ומשום מה המשטר ראה בזה איום
אני לא חושב שהנאצים ביטאו את הרצון הקולקטיבי הגרמני וזאת מכמה סיבות:
1. הנאצים מעולם לא זכו לרוב בבחירות חופשיות, אלא לכל היותר בקצת יותר משליש מהקולות. בשלהי 1932 פעלו עדיין בגרמניה תנועות שמאל חזקות.
2. הנאצים הפנו מאמצים ניכרים להסברה פרופוגנדה וחינוך (תנועות הנוער ההיטלראי) במטרה להטמיע את האידיאולוגיה שלהם.
3. המבצעים לטיהור הגזע הנאצי (אותנסיה ולבנסבורן) נוהלו בחשאיות ומשנתגלו ע"י הציבור הגרמני ועוררו מחאה, הופסקו.
בבחירות האחרונות שנערכו בגרמניה במרץ 33 זכו הנאצים ב44 אחוז מהקולות שזה יותר קרוב לחצי מאשר לשליש.
בכל מקרה ,כתבת ":ההנחה הרווחת גורסת כי שתיקתה ואף הסכמתה הישירה של חברה זו הן שאפשרו את השמדת היהודים וקבוצות אחרות ברחבי אירופה.".
מה בדיוק לא נכון בהנחה הזאת?
אם מחר תחליט ואף תבצע ממשלת הימין להוציא לפועל טרנספר של ערביי ישראל, האם יהיה לך ספק שהפשע הוא באחריותה של כלל החברה הישראלית או שתעדיף להתעסק בשאלה אם נתניהו קיבל שליש מהקולות או לא?
הרושם שלי שאתה מנסה מסיבות לא ברורות (אולי אנטי ציוניות)לחבר כתב הגנה לעם הגרמני שאינו זכאי לו ולכן חשוב להגיד במפורש- העם הגרמני כולו אחראי כקולקטיב לפשע שבוצע.
על חולצתה של הנערה בתמונה ישנו פרח גרברה לבן ובטח לא ורד.
לא בכדי ציינתי בחירות חופשיות. ב- 30 בינואר 1933 היטלר כבר מונה לקאנצלר, בפברואר כבר יצאו תקנות החירום ל"הגנת" העם הגרמני מפני אלימות הקומוניסטים (שהוטפל עליהם כי הציתו את הרייכסטאג) שאסרו על אסיפות בחירות של תנועות השמאל.
ואם מחר תשתלט על ישראל חונטה צבאית ימנית (בגיבוי מפלגות הימין הישראלי) שתטיל טרור על המדינה, תחסל את ראשי תנועות השמאל, תטיל איסור על פעולותיהם, ואח"כ תבצע טרנספר ו/או רצח בקרב ערביי ישראל. אני לא חושב שיהיה הוגן להאשים את כל החברה הישראלית.
לה ולפרופ' קלמן אלטמן שני בנים, שניהם מדענים, ושניהם חיים בצרפת – משמע "ירדו", או בעברית תקנית "עלו" לצרפת.
הדבר החשוב בתגובתך הוא הסיפא שממנו משתמע
שבפשעים קולקטביים נגד האנושות ניתן להאשים רק עמים שבהם יש בחירות דמוקרטיות חופשיות והנהגה נבחרת באופן חופשי.
תודה. אני חושב שנתת לי תשובה לגבי הרבה תעלומות באורח החשיבה של השמאל הרדיקלי.