החיטוב נכשל, אז מה?

הקריאה לביטול חטיבות הביניים בתל אביב-יפו השאירה את רון חולדאי אדיש. ממילא ילדי העשירים בעיר נהנים מהמתכונת הישנה
יעל בן יפת

לפני כמה שנים, בראשיתו של עידן תוכניות הריאליטי עלתה תוכנית בשם "דרוש מנהיג". היום, בין "היפה והחנון" לבין "הרווק", נראה כי לא נותרה אפילו יומרה למנהיגות מציאותית או מדומיינת.  בימי מנהיגות האינסטנט ודובריה המהוקצעים, ערך המנהיגות לא נמדד בעשייה אמיתית אלא בהתאם לכמות האזכורים החיוביים בתקשורת וזה כולל חיבוקים עם בר רפאלי. מנהיגות נמדדת ביכולת לנצל הזדמנות צילום תקשורתית, אם אפשר במסוק קרבי, ואם חבשת קסדה ויש קצת עשן מסביב אז בכלל שיחקת אותה.

כאן בעיר המולבנת, רון חולדאי מתנהל כמפקד מחנה, ולא מן המשובחים שביניהם, שעדיין כנראה מחפש אבנים מסוידות בצדי השבילים ובעיקר יורק עלינו את טעמו העיצובי הביזארי הכולל מגדלים בכל פינה, מגובים בדקלים חסרי נשמה ובניקוי עמוק מתושבים עניים.

ילדי בית ספר אנגלי באימון צבאי, 1941. צילום: cc by-theirhistory

עבודות הקוסמטיקה המבוצעות בעיר וכביכול אמורות לשכנע אותנו כי העיר מתנהלת כיאות ובאחריות אינן מחפות על העובדה כי חזונו של חולדאי מתמצה באבנים משתלבות ודוחות חנייה ובוודאי אינן מצליחות להסתיר את כישלונו הן בתחום החינוך, הן בתחום התחבורה הציבורית ובכל תחום מרכזי אחר בעיר. עבודתו של חולדאי היא בעיקרה טיוח זול, והיא מביאה לדרגת אמנות את ההתבטלות בפני יזמים ובעלי הון.

לדימוי איש החינוך שיש לו בעיני עצמו בעיקר ובעיני מספר פקידים עירוניים אשר גם הקשר בינם לבין חינוך הוא מקרי בהחלט, נחת חולדאי בדרך פלאית מתפקיד של איש מזגנים ביבשת אפריקה אל הגימנסיה העברית. אפקט הקולוניאליזם לא עבד בתחום המזגנים אבל מסתבר שכאן בעיר הלבנה הוא הצליח להיבחר שוב כראש עירייה במסגרת המפעל ההתיישבותי שלו בתל אביב יפו. אולי עברו כאיש חומה ומגדל יכול להסביר את הפטיש לגורדי שחקים מנוכרים לסביבתם.

בתחום החינוך, נראה כי העירייה והעומד בראשה עסוקים בעיקר בלהשיג את פרס החינוך השנתי המחולק על פי קריטריונים עליהם מחליטה העירייה בעצמה. הם זוכים ואנחנו מפסידים. כי במאבק אמיתי על חינוך, המערכת בודקת את עצמה ומערכת חזקה ועשירה כמו תל אביב יפו יכולה להחליט לשנות מדיניות שתשפיע על כל השאר.

למשל, בנושא חטיבות הביניים. לפני עשרות שנים בוצעה רפורמה במערכת החינוך שבעקבותיה הוקמו חטיבות הביניים. על דעת מומחי חינוך ואישי ציבור רבים, כולל שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, חטיבות הביניים כשלו ולא מלאו את ייעודן, והחיבור הנוצר במסגרת החטיבה בתיכונים השש-שנתיים בין ילדים רכים בשנים לבין בני נוער בוגרים אינו מיטיב עם שני הצדדים.

החשיפה הקיימת כיום לילדים ובני נוער גורמת להתבגרות מהירה ולעיתים שלילית של הילדים המגיעים לחטיבה, והמשבר הנוצר במעבר המוקדם והבלתי בשל, משליך על הילדים עד לסוף תקופת התיכון. הנשירה ממסגרת החטיבה במעבר מכיתה ט' לכיתה י' תוך הפניית התלמידים לתיכוני הזדמנות אחרונה קשורה לא מעט לחיבור מוקדם זה.

בנוסף, תקוות האינטגרציה, שהייתה אחד המניעים הראשיים לביצוע הרפורמה, כשלה והוכח ששילוב ילדים משכונות מוחלשות עם ילדים משכונות ששפר עליהם גורלן, אינו מועיל כשהוא מתבצע בשלב זה. מה גם, שאוכלוסיות חזקות מוצאות את דרכן החוצה מהמפגש הכפוי, והאינטגרציה לא מתקיימת בפועל.

ערים רבות, ביניהן ערי חינוך מובילות דוגמת רמת-גן וגבעתיים, כלל לא הפעילו אצלם את מודל חטיבות הביניים. חיזוק לכך כי מודל היסודי השש שנתי הינו ברירת מחדל כיום, ניתן לראות בעובדה, כי בתי הספר הייחודיים האיכותיים, בעיקר בתל אביב, פועלים במסגרת שמונה-שנתית מא' עד ט'.

הפניות לחולדאי לפעול להחזרת בתי הספר היסודיים בת"א-יפו למסלול יסודי 8 שנתי נפלו על אוזניים אטומות. חולדאי אומנם לא שלל את נכונות התפישה, אך כדרכו התנער מאחריות לנושא והוסיף כי הוא אישית מתנגד לרפורמה חוזרת בתחום זה עקב בעיות תקציביות. נימוק קצת מוזר כשמדובר בעיר עשירה כמו תל אביב יפו הרודפת אחרי פרס החינוך כאחוזת אמוק.

אז החלטנו שאם זה לא עובד ברמה המוניציפלית, אולי זה יעבוד רק ברמה הלאומית. לכן פנינו החודש, חבר המועצה אהרון מדואל ואנוכי, לשר החינוך גדעון סער בבקשה לדון עימו באפשרות לערוך את השינוי המערכתי.

אני מקווה שחולדאי יתעשת ויצטרף ליוזמה הזאת, ובכך אולי יצליח להטביע חותם אחד אמיתי שאינו קוסמטי בעיר.

הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. היא תושבת קרית שלום שבדרום תל אביב

גרסא מקוצרת התפרסמה ב-Mynet

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ירדנה אלון

    בעשרות השנים האחרונות,רוב ראשי העיר תל אביב מסתבר למגינת ליבי התל אביבי,לא היו תל אביביים מבטן ומלידה,הם היו רחובותיים או קיבוצניקים דוגמת חולדאי(חולדה)
    תל אביב לא זורמת בדמם,אין להם זכרונות ילדות תל אביביים(לי יש וכך לכל תל אביבי מבטן ומלידה)ולאלה שילדותם,נערותם,ורוב שנות בגרותם עברו בתל אביב
    כמעט כל פינה בעיר הזאת נושאת בחובה עבורי לפחות זכרונות ילדות,זכרונות נעורים,
    אני זוכרת איך נראתה כיכר המדינה לפני שהפכה למה שרואים היום,אני זוכרת את הירקון שהיה מגרש המשחקים שלנו,וכמובן גמנסיה הרצליה
    כיכר צינה עם המזרקה ועצי הדקל שהקיפו אותה ועוד פינות שאני לא רוצה להתחיל להפליג בזכרונות עליהם כי ליבי נחמץ כשאני רואה מה עשו מהם,איך הרסו אותם ומה בנו במקומם.

    אז כך שראש עיר לא תל אביבי מביא איתו קונספציה מדומיינת על תל אביב איך הוא דמיין לעצמו אותה,מהקיבוץ או מהפריפריה שממנה הוא בא ולא איך שהיא באמת ועל פי המודל המדומיין הזה הוא הורס ובונה מחדש,לרוב בחוסר רגישות מתבקש בין העבר לבין צרכי הווה ושילוב של חזון עתידי,מפני שבכל זאת העיר מתפתחת
    זה לא שאני סבורה שיש להאחז בעבר כי מציפים אותי זכרונות נוסטלגים,ברור לי שהעבר כבודו במקומו מונח עם דגש על כבודו.ויש צרכי הווה וצריך לבנות ולהתפתח עם חזון.
    וראש עיר לא חייב להיוולד בה ולחיות בה כל ימיו על מנת לחוש אותה במהותה,זה לא הכרחי,מה שכן הכרחי זה שהוא יהיה קשוב אליה,ויפתח רגישות ויראה אותה כפי שהיא ולא כפי שהוא מדמיין שהיא הייתה או אמורה להיות.

    באשר למערכת החינוך והנקודה הזאת שיעל העלתה.
    לוא הייתה לנו מערכת חינוך טובה כלל ארצית לאו דווקא תל אביבית זה לא היה כל כך מפריע כל הנושא של חטיבת ביניים כן או לא
    השיטה החינוכית בישראל מקולקלת מהיסוד ודורשת שינוי עמוק ויסודי.
    זה לא רק תל-אביב,מפני שאין דבר כזה "מדינת תל-אביב" זה כל תל אביבי יודע
    מדינת תל אביב היא משהו מדומיין שהביאו איתם אלה שהם לא תל אביבים,ואת מה שרואים בתל אביב רואים בכל מקום כמעט בישראל רק בתל אביב זה יותר מרוכז,יותר מוחצן,כי בתל אביב חיים היום יותר כאלה שהם דוגמת חולדאי,הם מדמיינים שככה היא תל אביב
    וכדי להיות תל אביבי אתה צריך להתנהג בצורה מסויימת,לצאת לבלות במקומות מסויימים עם התנהגות וקוד לבוש מסויימים.תל אביב מדומיינת.

  2. שי כנעני

    הכתבה נוגעת בנקודה מאוד חשובה וכואבת. הכותבת לא הביאה שום ראיה לכך שמערכת חינוך א-ח עדיפה על מערכת הכוללת חטיבות ביניים.
    לא המבנה הארגוני קובע בחינוך ולכן הבעיה של חטה"ב היא ביישום ולא בשיטה.הנסיונות של תל אביב ליישם את הרפורמה נכשלו כי העיר בחרה במחודלים לא נכונים ומשרד החינוך תמך במודלים הלא נכונם. העיר פתחה את כל הברזים האפשריים כדי ללכת בלי איטנגרציה ולהראות כאילו היא הולכת עם!!!
    הפוסט הזה כתוב באופן לא משכנע
    כדאי לה לכותבת שמייצגת ציבור לדייק. למשל היא כותבת "כי בתי הספר הייחודיים האיכותיים, בעיקר בתל אביב, פועלים במסגרת שמונה-שנתית מא' עד ט'." עצוב לקרוא שמכתה א' עד כתה ט' זו מתכונת שמונה שנתית. חשבתי שזו מתכונת שמונה שנתית, אבל אני כנראה צריך לחזור וללמוד בבית ספר יסודי בתל אביב.
    לסיכום, יש בעיה במערכת החינוך של תל אביב, כמו בכל מערכת החינוך בארץ, אבל הכותבת רחוקה מאוד מלשים עליה את היד ולהבהיר אותה.

  3. שוש

    האם רון חולדאי הבטיח לבוחריו חזרה למתכונת בתי הספר היסודיים הישנה?

    אני מזדהה עם מאבקי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ויכול להיות שאת צודקת גם בנושא חטיבות הביניים, אבל לא ברור איך רטוריקה של "עיר מולבנת", "איש מזגנים", "חומה ומגדל" תורמים, חוץ מלשכנע את המשוכנעים ולהרחיק אחרים.

  4. תושב העיר

    מדובר בגזען חשוך בכל מה שנוגע לעוני ולמזרחיים