משחקים בבוץ

מאז כבשה את הגדה המערבית ועד היום, ישראל משתמשת במשאבי בקעת הירדן וצפון ים המלח שעליהם השתלטה – באדמות פוריות, במקורות מים, במינרלים, באתרי תיירות, ואף באוכלוסיית האזור המהווה כוח עבודה זול. זאת למרות האיסור על כך במשפט ההומניטארי הבינלאומי ולמרות עמדתה המוצהרת של המדינה וקביעת בג"ץ לפיה "אזור המוחזק בתפיסה לוחמתית אינו שדה פתוח לניצול כלכלי". למרות האיסור שמטיל המשפט הבינלאומי על ניצול אוצרות הטבע של השטח הכבוש, ישראל מתירה כבר עשרות שנים ליזמים ישראלים פרטיים להפיק רווחים מאוצרות הטבע בשני אתרים מרכזיים.

א. מפעל "אהבה"

מפעל הקוסמטיקה "מעבדות ים המלח", הידוע יותר בשם המותג שלו "אהבה", נמצא בתחום ההתנחלות מצפה שלם. זהו המפעל הידוע ביותר מבין המפעלים הישראלים המשתמשים בבוץ המינרלי השחור, המצוי בשפע בחופי ים המלח, לייצור מגוון מוצרים. בבוץ ישנו ריכוז גבוה ונדיר של מינרלים – מגנזיום, סידן, נתרן ואשלגן – הסופחים ואוצרים מים, ולכן הם נחשבים חומרי לחות טבעיים. לאורך ההיסטוריה יוחסו לבוץ תכונות ריפוי כמעט מיסטיות, בייחוד בנוגע לבעיות עור ומפרקים. באתר האינטרנט שלו מתהדר המפעל בהיותו "מפעל הקוסמטיקה היחיד המצוי בסביבתו הטבעית" ובכך שהוא נאמן לערכי הגנה על הסביבה ו"לוקח רק את הנחוץ לו, ומאפשר לטבע לחדש את המלאי ללא מאמץ".

המפעל, חברה פרטית שהוקמה ב-1988, נמצא בבעלותן של ההתנחלויות מצפה שלם וקלי"ה ושל קבוצות עסקיות ישראליות שבשליטת גאון אחזקות. המפעל אינו חושף נתונים על המחזור העסקי שלו, על מספר המועסקים בו או על היקף הייצוא של מוצריו; בפרסום עיתונאי בשנת 2008, שוויו הוערך ב-72 מיליון דולר. כן נכתב בפרסום כי במפעל מועסקים מאתיים עובדים וכי הוא מפעיל רשת חנויות המשווקות את מוצרי המותג "אהבה" ב-29 מדינות. תיירים נוהגים לעצור במרכז המבקרים של המפעל בדרכם לאתרי התיירות באזור.

ב. מחצבת כוכב השחר

מחצבה ישראלית גדולה לכריית חומרי בניין פועלת מזרחית למקום שבו הוקמה ההתנחלות כוכב השחר, בשטח המועצה האזורית בקעת הירדן. המחצבה מופעלת על-ידי חברה פרטית, "כוכב השחר (תפעול)", שכתובתה רשומה בתוך ישראל. היא הוקמה על-ידי עובד המינהל האזרחי שהיה ממונה על אכיפת חוקי הבנייה, כולל נושא החציבה, ופוטר מתפקידו בגלל ניגוד העניינים שבפעולתו.

כבר בשנת 1970 התירה ישראל לתאגידים ישראליים לכרות חומרי בנייה בשטח הגדה המערבית. מאז לא הסדירה המדינה את הפעלת המחצבות באופן שיכלול פיקוח סביבתי על פעולתן: לא הוכנה תכנית עתידית ולא הוקצו משאבים לשיקום נופי בתום הכרייה. כמו כן, מחצבות אלה אינן מפנות שום חלק מרווחיהן לטובת האוכלוסייה הפלסטינית בגדה. מבדיקת מבקר המדינה עולה כי המחצבות היו אמורות להעביר חלק מרווחיהן למינהל האזרחי, על מנת שזה ישתמש בהם לטובת האוכלוסייה הפלסטינית, אולם בפועל ההפרשות הועברו לקופת המדינה.

בעקבות עתירת ארגון "יש דין" לבג"ץ הודיעה המדינה בשנת 2010 כי לא תאשר את הרחבת שטחיהן של עשר המחצבות המופעלות בגדה על-ידי חברות ישראליות פרטיות. בתגובה לעתירה מסרה מחצבת "כוכב השחר" כי 90% מתוצרי הכרייה שלה מיועדים לבנייה בהתנחלויות הגדה נמכרים לחברות פלסטיניות פרטיות ומשמשים לצורכי ביטחון, מבלי לפרט את סך הכמויות שנכרו בתחומה.

ג. אתרים לסילוק מפגעים סביבתיים

ישראל הקימה באזור בקעת הירדן וצפון ים המלח מספר אתרים לסילוק מפגעים סביבתיים, ואלה משרתים בראש ובראשונה רשויות ישראליות – את העיר ירושלים, את התנחלויות בקעת הירדן וצפון ים המלח והתנחלויות נוספות בגדה המערבית. הקמת אתרים אלה בבקעת הירדן אפשרה את הרחקתם מתחומי הרשויות ישראליות, חיסכון במשאבי שטח יקרים לרשויות וחסיכון בעלויות העברתם של המפגעים לאתרים מוסדרים בתחומי ישראל והטיפול בהם שם. ישראל נמנעה במשך שנים רבות מהשקעה משמעותית באתרים אלה. הקצאת תקציבים לפיתוחם הייתה מאפשרת את הפעלתם בהתאם לתקנות ולסטנדרטים שבהם מופעלים אתרים דומים בתחומי ישראל והייתה מונעת את זיהום הסביבה הנגרם מהם.

ישראל טענה בעבר שהקמת אתרים לסילוק מפגעים בגדה המערבית נועדה לשמש גם את האוכלוסייה הפלסטינית באזור. כך הצדיקה המדינה את המשך הפעלתו של אתר סילוק הפסולת באבו דיס, מזרחית לירושלים, באומרה כי "אין היגיון בהקמת ובהפעלת אתר סילוק פסולת בלב אוכלוסייה מסוימת, בלי שזו תפיק תועלת מהאתר, אלא תישא בעלויות הסביבתיות שלו בלבד". אולם, בפועל, שימושן של רשויות פלסטיניות באתרי סילוק המפגעים הסביבתיים שהוקמו באזור בקעת הירדן וצפון ים המלח הוא שולי, בדומה למצב העניינים באתר באבו דיס.

האתרים שהוקמו בבקעת הירדן וצפון ים המלח נמסרו לניהול גופים פרטיים ולאגודת מי בקעת הירדן, המפיקים רווחים מהפעלתם. חלק מרווחי הגופים הפרטיים מופרשים לרשויות הישראליות.

אתר סילוק פסולת טובלן

דרומית לנקודה שבה הוקמה ההתנחלות יפית, וסמוך למאגר תרצה, מפעיל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון אתר לסילוק פסולת בשם טובלן. לידו מופעל אתר להפקת דשן מהפסולת שבאתר. אתר זה הופעל עוד בשנות התשעים באופן פיראטי, ללא תכנית מאושרת על-ידי המועצה האזורית, ללא הנחת תשתיות למניעת זיהום הקרקע ופליטת גזי חממה, וללא תכנית שיקום. בשנת 2004 שודרג האתר על-ידי איגוד הערים והורחב במטרה להפוך אותו לאתר "בסדר גודל ארצי" שיוכל לקלוט אלף טון אשפה ביום.

משנות התשעים ועד שנת 2007, שבה נחנך אתר פלסטיני אזורי לסילוק פסולת ליד ג'נין, הטמינה עיריית שכם את הפסולת שלה באתר טובלן. היא הייתה הרשות הפלסטינית היחידה שהשתמשה באתר טובלן. לפי עיריית שכם ולפי ארגון ידידי כדור הארץ המזרח התיכון, העירייה השתמשה באתר זה למרות ההוצאות הגבוהות יחסית על השימוש בו – 33 ש"ח עבור היטל הטמנה לכל טון אשפה ו-30 ש"ח נוספים להעברת כל טון אשפה. לפי מנהל מחלקת הבריאות בעיריית שכם, ד"ר עזאם חלאוה, העירייה העבירה לאתר כ-200 טון פסולת בחודש עד שנת 2007.

כיום משמש האתר רק התנחלויות ישראליות. בנוסף לאלה שבבקעת הירדן וצפון ים המלח, משתמשות באתר גם התנחלויות גדולות כגון אריאל ואזור התעשייה ברקן. האתר מופעל על-ידי חברת בת של התאגיד הצרפתי ואוליה, ת.מ.מ תעשיות מיחזור משולבות, המשלמת תמלוגים למועצה האזורית בקעת הירדן עבור הפעלתו.

מאגר אוג ומתקן בקעת הורקניה

מאגר אוג, הנמצא דרומית לצומת בית הערבה, הוא מתקן טיהור השפכים של השכונות הפלסטיניות וההתנחלויות הישראליות שבמורדות הצפון-מזרחיים של ירושלים, של ההתנחלויות מעלה אדומים, אדם, ענתות ומצפה יריחו, ושל אזור התעשייה מישור אדומים. המאגר מופעל על-ידי חברת מפעלי ביוב וטיהור ירושלים (מבט"י), שהיא חברת בת של תאגיד המים של עיריית ירושלים ושל הרשות לפיתוח ירושלים.

המתקן נועד להיות זמני וכן לטפל רק בכשליש מהשפכים המוזרמים אליו כיום. כתוצאה מכך, השפכים שנקלטים במתקן מטופלים באופן חלקי בלבד. כ-80% ממי הקולחין המופקים במתקן משמשים להשקיית עצי תמר בהתנחלויות בקעת הירדן וצפון ים המלח. מבט"י מתכננת להרחיב את המתקן ולשפר את איכות טיהור השפכים בו לרמה שתאפשר השקיית גידולים צמודי קרקע. על-פי התכנון, המתקן המורחב יוקם על-ידי החברות מנרב ומקורות ייזום, שישלמו תמלוגים לחברת מבט"י עבור הפעלתו. עבודות הרחבת המתקן עדיין לא החלו.

בנוסף, מתקן הטיה בבקעת הורקניה, דרומית לאתר נבי מוסא, הוקם על-ידי אגודת מי בקעת הירדן ומשמש להטיית שפכי ירושלים הגולמיים המוזרמים בנחל הקדרון. מתקן זה סוכר את השפכים שאינם מטוהרים ומעבירם בצינור להשקייה של עצי תמר בהתנחלויות בקעת הירדן.

המתקן הוקם למרות התנגדות הדרג המקצועי במשרד הגנת הסביבה, וללא הכנת תכנית לשיקום נופי של אזור המתקן. פריצות תכופות בצינור המוביל את השפכים מהמתקן אל ההתנחלויות גורמות לזיהום האזור בשפכים גולמיים ולמטרדי צחנה.

לדו"ח המלא

למצגת אינטראקטיבית