הזנות והמלכודת הליברלית

בשביל לקדם את מהלך הפללת לקוחות הזנות, יש לצאת מהפרדיגמה הליברלית ולהתייחס ברצינות לפרקטיקות האכיפה של החוק. הצעת החוק הנוכחית אינה אפקטיבית וסופה שתפגע בזונות עצמן
חגי קלעי

לפני מספר חודשים התחלתי להדריך במועדנית נוער וללמד את קבוצת הבוגרים עקרונות מרכזיים במשפט. בשבוע החולף הנושא של המפגש היה אלימות מינית, נושא שחברי הקבוצה חיכו לו הרבה זמן ומעצם טבעו עורר הרבה מבוכה וסערה. את הפגישה התחלנו בשאלה מהו אונס. כולן וכולם הסכימו שכפייה אלימה של מין על אשה זה אונס. אחרי דיון קצר, הגענו למסקנה שגם כפייה אלימה של מין על גבר צריכה להחשב כאונס (אף שכיום לשון הסעיף הינו "הבועל אשה"). לאחר מכן התעוררה השאלה האם כאשר האשה נכנעה לאיום של תוקף ושכבה איתו ללא התנגדות, עדיין מדובר באונס. גם במקרה הזה, אחרי דיון קצר, הצלחנו להגיע לקונצנזוס.

לב הדיון היה סביב שתי שאלות – האם ניצול של אשה מאוד שיכורה צריך להיחשב לאונס, והאם ניצול מצוקה כלכלית קשה של אשה צריך להיחשב לאונס. סביב שתי השאלות הללו הקבוצה התפצלה, ולמרבה ההפתעה לא באופן מגדרי. חלק חשבו שצריך להפריד בין המצוקה, בין אם הרצונית (שכרות) ובין אם הלא רצונית (עוני) למעשה עצמו. החצי השני של הקבוצה טען שההפרדה הזאת היא שקרית ושההבדל בין החזקת אקדח לראשה של אשה, ובין העמדתה בצומת בחירה בין רעב לבין זנות, הוא הבדל קטן מאוד. חברי הקבוצה כולם גם הצליחו לראות בלי שום קושי שהתוצאות של הוויכוח שלהם ישפיעו על איך שהם צריכים להתייחס לפורנו, שהוא בעצם זנות מצולמת. למרבה האכזבה, דווקא כשהיה נראה שהקבוצה המזהה זנות (או לפחות, את החלק הארי של "תעשיית" הזנות) עם אונס, נאלצתי לגלות לקבוצה שהחוק אינו אוסר על זנות. למעשה, זונות אפילו חייבות במס הכנסה.

בגיליון האחרון של "משפט וממשל" פירסמה פרופ' נויה רימלט מאמר ששמו "על זנות, מגדר ומשפט פלילי: הרהורים על הצעת החוק להפללת צרכי זנות". המאמר מעניין, נגיש, ומומלץ לקריאה. בקווים כלליים, רימלט בוחנת בפרספקטיבה משפטית, היסטורית ומגדרית את שני הטיעונים המרכזיים בעד לגליזציה של זנות. מחד, ניצב טיעון הטבע ההיסטורי והביולוגי. זוהי למעשה הטענה שמשחר האנושות התקיימה זנות, ולפיכך, זוהי תופעה הכרחית, בלתי ניתנת למניעה, ושאף מספקת הגנה על ה"נשים הטובות" מאלימות מינית, ונותנת פורקן לצורך של ה"גבר" היצרי (בישראל, זכתה תפישה זו לביטוי בדו"ח ועדת בן-עתו לבדיקת תופעת הזנות בישראל, בו נקבע כי "אין אפשרות לעקור את הזנות מהחברה האנושית").

מנגד, ניצב הטיעון הליברלי. בעוד שטיעון הגבר העמיד במוקדו את החברה, הטיעון הליברלי מעמיד במוקדו את הזונה עצמה, וסובב סביב חופש הבחירה שלה וזכותה הטבעית לחופש עיסוק ולאוטונומיה. במאמר רימלט מפרקת כל אחד מצירי ההתנגדות הזאת. כך לדוגמה, היא מראה כיצד כבר בתקופת יוון העתיקה הזנות מוסדה תוך שימוש בכח מדינתי כופה, ואינה תופעה טבעית כלל וכלל. כמו כן, מראה רימלט כי הטענה שביטחון הציבור והנשים מצדיק זנות אינה מחזיקה מים, שכן מקרי האונס באזורים בהם הזנות חוקית מרובים יותר ממקרי האונס באזורים בהם הזנות אסורה. מבלי להרחיב יתר על המידה (כאמור, מומלץ לקרוא את המאמר), רימלט בוחנת גם את הטיעון הרווח ש"יש סטודנטית שעוסקת בזנות ומאוד נהנת ומאושרת" ומראה כי אמפירית מדובר בתופעה שאם ישנה היא שולית, ונורמטיבית, תופעה זו אינה מצדיקה היתר לקיומה של פרקטיקה זו (ממש כפי שטענה של עבד שמאושר וטוב לו באחוזת בעליו אינה מצדיקה פרקטיקה של עבדות).

ממתינה ללקוחות. צילום: cc by-85mm.ch

ובכל זאת, קשה לי להסכים עם המסקנה של רימלט, התומכת בהפללת הלקוחות, בתצורתה הנוכחית. רימלט מדגישה במאמר כי מבחינת המצוקה הנובעת מזנות, אין הבדל משמעותי בין זונות רחוב וזונות הפועלות מביתן או בבית בושת. כך, אלו גם אלו עוברות בממוצע אונס אחת לשבוע. אלו גם אלו (כ-80% מהן) חוות אלימות פיזית תדירה וכדומה (עוד נתונים ניתן לקרוא כאן, וכן במראי המקום במאמר). יחד עם זאת, ישנם מספר הבדלים משמעותיים ביותר בין זונת הרחוב והזונה הפועלת מבית בושת או מביתה. כבר כתבתי פה בעבר על הפרויקט (שלא צלח) שניסינו לקדם במחלקה המשפטית של אגודת הלהט"ב, לסיוע ללהטב"ים העוסקים בזנות. במסגרת זו יצא לי לבלות ערב פוקח עיניים באזור התחנה המרכזית הישנה.

כישלונו של הפרויקט היה בשל שתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה היא שזונות הרחוב, אלו שמקיימות ומקיימים יחסי מין תמורת חמישים שקלים (מין לא מוגן עולה מעט יותר) הן ברובן אוכלוסיות השוליים של החברה הישראלית. פגשנו מהגרי עבודה לא חוקיים, שבקושי מדברים עברית, ונוער פלסטיני שברח באופן לא חוקי לישראל. שתי האוכלוסיות האלו חשדניות במיוחד ביחס לכל ניסיון סיוע. מעבר לכך, מדובר באוכלוסיות עבורן כל אינטראקציה עם המשטרה היא מסוכנת, פעמים רבות אלימה, ועבור חלקם יכולה להוות סכנת חיים (הרבה מהנערים הפלסטינים עלולים להירצח באם יגורשו חזרה לביתם). הסיבה השנייה הייתה העובדה שמרבית הזנות הלהט"בית שמבוצעת על ידי אוכלוסיות "מבוססות יותר" אינה מתרחשת ברחוב. היא מתרחשת בסאונות, במסיבות, ובהרבה מאוד מקרים ברשת (וכן, אטרף, אתר ההכרויות של הקהילה, משמש לא פעם כזירה לשידול לזנות, כפי שיכול להעיד כל צעיר שקיבל הצעת "תמיכה").

שתי הסיבות הללו חושפות את הכשל שבהצעת החוק. הצעת החוק למעשה לא שונה בהרבה מ"חוק השוטטות" הבריטי, שחשף זונות למרותם של השוטרים. רימלט, במאמרה, מאמצת עמדה נאיבית, הרואה במשטרה גוף הגון, הפועל רק לשם קידום החוק. אני איני מוכן לאמץ עמדה זאת. נדמה לי שהתוצאה הישירה של החוק הנוכחי, המאפשר הפללת לקוחות, תהיה הפללת זונות הרחוב עצמן. אמנם, אלו לא יואשמו בזנות, אבל מתן הזכות לשוטר להתערב ביחסי הזונה בין לקוחה תוביל להפללת הזונה בקשת רחבה של עבירות נלוות, כגון שהיה בלתי חוקית, הפרעה לסדר הציבורי, או מיני עבירות סל המשמשות פעם אחר פעם לפגיעה באוכלוסיות מוחלשות כגון נשיאת סכין (התנהגות הגיונית לחלוטין בהתחשב בנתון המוזכר לעיל, בדבר היות כל זונה חשופה לאונס ואלימות פיזית על בסיס יומיומי).

יתר על כן, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי אינה אפקטיבית כלל וכלל. אכן, היא מסוגלת לצמצם את זנות הרחוב, אך האם באמת יש לה השפעה על הזנות הממוסדת יותר? האם היא תמנע את הזנות במועדוני חשפנות? האם היא מסוגלת להתמודד עם זנות ברשת? או עם בתי בושת משוכללים? הדוגמא של בתי בושת ממחישה נקודה זו היטב. גם כיום אחזקת בית בושת הינה לא חוקית, והפלא ופלא, אלו קיימים ובהמוניהם. זאת, בין אם בהעלמת עין של המשטרה (במקרה הטוב) או תוך שיתוף פעולה עם גורמים משטרתיים.

דיון על החוק להפללת לקוחות זנות בהשתתפות ח"כ אורית זוארץ והעיתונאית רותי סיני:

גם בחינת הצעת החוק מצדם של הלקוחות מעוררת קושי. הצעת החוק היא רגרסיבית בעליל. האוכלוסיות שהולכות לזונות הרחוב, שמטבען הן חלשות יותר, יהיו אלו שיחשפו לסנקציות. כפי שמראה רימלט, היקף צריכת שירותי הזנות באוכלוסיה שווה לכלל המעמדות הסוציו-אקונומיים. יחד עם זאת, מכאן לא נובע שכלל האוכלוסייה צורכת זנות באותם אתרים. גברים עשירים יותר מסוגלים להזמין זונה לביתם, או להיכנס למועדון "חשפנות" עם מאבטח עב-בשר בכניסה שיתריע מפני שוטרים. המשטרה כנראה לא תפשוט על מסיבות רווקים, או ערבי הוואי ובידור של אנשי היי-טק בווילות בצהלה. היוצא הוא שהחוק רגרסיבי לא רק ביחס לזונות, אלא אף ביחס ללקוחות.

האם המסקנה היא שיש לוותר על הצעת החוק? ממש לא. הפללת לקוחות הינו מגנון פלילי אפקטיבי לצמצום היקף הזנות, והינו ראוי ביותר. יחד עם זאת, הכשל שבהצעת החוק, אותו יש לתקן, הוא במהותו כשל של החשיבה הליברלית. זוהי חשיבה הרואה בחוק הכתוב (law in books) כמשקף מציאות וכיוצר מציאות, ומתעלמת מהפרקטיקות של ישומו בפועל (law in action). זוהי חשיבה אנאליטית המסוגלת להפריד בין סוגיות קטגוריות שונות, ולא לזהות את ההשפעה ההדדית שלהן (למשל של זנות והגירה לא חוקית).

בשביל לקדם את מהלך הפללת הלקוחות ברצינות, צריך אם כן, לצאת מהפרדיגמה הליברלית, ולהתייחס לפרקטיקות האכיפה. כך לדוגמה, למן הראוי שהחוק יגביל במפורש את יכולתו של שוטר לחקור או לעצור זונה בעת מעצר של לקוח. הגבלה מסוג זה תמנע את השימוש בחוק כחרב פיפיות נגד הזונות עצמן. בדומה, למן הראוי יקבע מנגנוני אכיפה (דוגמת הקמת מנהלת יעודית למיגור הזנות באופן שווה בכלל האתרים בחברה, דבר שיקטין את הסיכויים לשיתוף פעולה של המשטרה עם בתי בושת). כמו כן, ראוי לשלב בחוק סעיפי הפללה נוספים, בראשם הפללת מי שפעל להסתרת קיומם של יחסי זנות, או שנתן במה ליחסים אלו. כך, אתרי אינטרנט וקווי טלפון יעודיים המשמשים לקידום זנות ראוי שישאו באחריות על מעשיהם (שמעו כאן את חברת הכנסת שלי יחמוביץ על החמרת הענישה למפרסמי זנות). בדומה, מנהלי מועדוני חשפנות או סאונות בהם מתקיימת פרקטיקת זנות צריכים לשאת באחריות אישית לקיומן של פרקטיקות אלה.

לבסוף, החסר האמיתי של החוק הינו העדר מנגנוני תמיכה לזונות עצמן. כמו שמראה רימלט, כ-95% מהזונות מעידות על רצונן לעזוב את העיסוק בזנות, אך אינן מצליחות בכך משלל סיבות, החל מסיבות כלכליות, דרך סיבות פסיכולוגיות, עבור בהתמכרויות שונות לסמים וכדומה, ועד לחשש לחייהן מסרסורים. אכן, התפישה הליברלית אינה חשה מחויבות לנפגעי עבירה, ואף אם קבלת שירותי זנות תוגדר כעבירה – חשיבה ליבראלית לא מובילה למסקנה שיש לסייע לנפגעות. יחד עם זאת, אם מטרת הצעת החוק הינה למגר את התופעה, בין היתר בשל השלכותיה על החברה, כמו גם על הזונות עצמן, מיגור התופעה יכול להתקדם רק דרך יצירת מסלול יציאה אפקטיבי של המדינה עבור הזונות.

לכאורה, נדמה שההצעה האחרונה הזו אינה ריאלית בשל עלויות תקציב. טענה זו אינה משכנעת אותי משתי סיבות. ראשית, ככל שיהיו פחות זונות, יהיו גם פחות לקוחות שהמדינה תצטרך לממן את ישיבתם בכלא. שנית וחשוב מכך, המדובר הינו בזכויות אדם, הנרמסות בצורה החריפה ביותר בתעשיית הזנות. כן, זכויות אדם עולות כסף, זה נכון. ובכל זאת, הסכום הזניח הדרוש להקמת מנגנון סיוע נדמה לי כהוצאה ראויה ביותר כשהוא נבחן מול המשמעות האנושית האדירה של מנגנון סיוע זה.

הפוסט פורסם במסגרת שיתוף הפעולה בין העוקץ לבלוג יחסי מין

כנראה שיעניין אותך גם: