נשים לא מזיזות קרטונים

אבל הן עובדות לא פחות קשה ושכרן נמוך יותר. על הסדר המגדרי המעצב את המרחב ומנהל את העבודה באחד המפעלים אי שם באשדוד
מתן קמינרמתן קמינר

מתן קמינר כותב דוקטורט על היחסים בין מהגרי עבודה תאילנדים בערבה למעסיקים שלהם ובין קפיטליזם לציונות. פעיל ב״אקדמיה לשוויון״

המגדור של מקום העבודה שלי הלם בי עוד לפני שהתחלתי לעבוד, במהלך ראיון הבזק בסוכנות כוח האדם הקטנטנה ברובע ב' שאליה הלכתי על מנת לחפש עבודה. "השכר הוא מינימום, אה רגע – בעצם אתה בחור, אז זה 23 ש"ח לשעה", אמרה האישה המבולבלת קלות שנדחסה מאחורי מכתבה קטנה. "באמת?" הבוטות הפתיעה אותי. "למה נשים מקבלות פחות?" "הן עושות עבודה אחרת. אתה צריך להרים ארגזים."

כך התגלו בפניי תפקידי המגדר הנוקשים במקום העבודה החדש שלי, מחסני יעקובי (שם בדוי). הפעילות העיקרית במחסן הענק הזה או לפחות בחלקים שלו שיצא לי להכיר, הוא טיפול בבגדים שמיובאים לישראל דרך נמל אשדוד, טרם הפצתם לקמעונאים ברחבי הארץ. הסחורה נכנסת למחסן ויוצאת ממנו בארגזי קרטון בגדלים שונים, שמוזזים ממקום למקום – באמצעות מלגזות חשמליות, ג'קים מכאניים וידיים חשופות – בידי גברים. נשים פותחות את הקופסאות, סופרות, ממיינות ומשנעות את הבגדים בהתאם להוראות כתובות, וסוגרות אותן שוב במסקינגטייפ.

מחסני יעקובי. צילום אילוסטרציה
הגברים מזיזים ממקום למקום, באמצעות מלגזות חשמליות, ג'קים מכאניים וידיים חשופות. צילום: cc by-Elsie esq

כולם דבקים בקנאות בסדר המגדרי, אם כי מדי פעם נשים מזיזות קרטונים קלים במיוחד כשהן זקוקות למקום כדי להמשיך לעבוד. לפעמים, כאשר היצע הנשים נמוך, נותנים לגברים לעשות את העבודה שלהן, מה שנחשב כפחיתות כבוד קלה (אם כי אני לא חושב שזה משפיע על שכרם של העובדים). בהפסקת צהריים אחת סיפרו לי שני נערים בלגלוג עצמי שבילו את הבוקר כ"מלקטות". ההדהוד המפתיע של הדיון האנתרופולוגי על מגדר בחברות פרימיטיביות (קרי, "חברות ציד וליקוט") גירה את הדמיון האקדמי שלי; מאוחר יותר גיליתי ש"ליקוט" הוא מונח טכני שמתייחס לשיטה מסוימת של הפצת סחורה (על פי פריט, ולא על פי קרטון).

מיותר לציין, או שלא מיותר, שאין שום הצדקה לתוספת השכר שמקבלים הגברים. העבודה שלנו אכן מצריכה מאמץ פיזי גדול יותר, אבל לא רב כשלעצמו – הקרטונים בדרך כלל לא כבדים. בשבילי לפחות, מה שמתיש בעבודה זה שצריך להיות כל היום על הרגליים, ובהקשר זה מצבן של הנשים לא טוב יותר; הן גם עובדות בעמידה, ויש להן פחות הזדמנויות למתוח את שריריהן בהליכה. במונחי מאמץ מנטאלי, אין ספק שהעבודה שלהן קשה יותר.

אין תירוץ להבדל בשכר, אם כן, אבל בעצם השכר הוא רק חלק קטן מהסיפור (מאוחר יותר למדתי שאני לא מרוויח 23 ש"ח לשעה, אלא 22. החל מה-1 באפריל, שכר המינימום הוא 20.92 ש"ח, כך שאני מרוויח בערך 5% יותר מהקולגות הנשים שלי.) מה שנראה לי חשוב יותר, הוא היבט של המגדור שאני רוצה לכנותו "סימבולי", אם כי זהו סימבוליזם מסוג חומרי מאד.

חלוקת העבודה ממיינת את החומרים במחסן לשני סוגים, שמטופלים בלעדית בידי גברים ונשים. בגדול, הגברים נוגעים – בידיהם (רק מעטים חובשים כפפות) או בעזרת הכלים המוזכרים לעיל – בחומרי אריזה: קופסאות קרטון, פלסטיק נצמד ("שרינק") ומשטחי עץ. החומרים האלה מלוכלכים ומאובקים, לפעמים כבדים ואפילו מעט מסוכנים (שבבים חדים ומסמרים אורבים לנו). בהתאם, אנחנו לובשים בגדי עבודה שלא אכפת לנו ללכלך ואפילו להכתים. רובנו לובשים אותם בגדים במשך כמה ימים ברצף. אנחנו נראים כמו עובדים במפעל.

הנשים, לעומת זאת, מטפלות בסחורה עצמה – ביגוד – כמו גם בנייר, עטים ומדבקות. רובן נזהרות שלא לגעת באריזות, בגיבויו של פיקוח חברתי לא-פורמלי: חבר לעבודה סיפר לי שפעם, כאשר אישה שלצידה עבד הרימה קופסה, מנהל העבודה נזף בו על שנתן לה לעשות כן. הנשים לובשות בגדים יומיומיים (אם כי רק המנהלות נועלות עקבים). לא עשיתי מאמץ עדיין לעקוב אחר העניין, אבל אני די בטוח שהן לעולם לא לובשות אותם בגדים יומיים ברצף. הן נראות כמו עובדות משרד.

הייתי די בטוח שסטרוקטורליזם בסגנון לוי-שטראוס לא יהיה רלוונטי לעבודת השדה שלי, אך אף על פי כן הנה הוא צץ: רמה אחת מתחת לפני השטח, המחסן מתחלק לספירה נשית וספירה גברית, רקומות יחד בעדינות ובכל זאת מופרדות. גם אם נימנע מחפירות פסיכואנליטיות והגזמה בחשיבותן של הבחנות פנים/חוץ, ציבורי/פרטי וכן הלאה, קשה להתעלם מהמשמעות הסימבולית של ההפרדה הזאת. למשל, בתוך קבוצת הגברים ישנה היררכיה ברורה המוגדרת על פי גודלם וכוחם של העזרים הפאליים שבאמצעותם אנחנו נוגעים בסחורה.

פועלת במפעל לחלקי מטוסים. צילום: cc by-State Library of South Australia

ברמה הנמוכה ביותר, שבה אני נמצא, עובדים בידיים או באמצעות ג'ק; רמה אחת מעליי נמצאים העובדים המפעילים מלגזות נמוכות; מעליהם מפעילי המלגזות הגבוהות, שיכולות להניף משטח עד לגובה של כמה קומות. בראש הסולם ניצבים הגברים הנוהגים בטרקטורים הענקיים שמשנעים את הקונטיינרים בחצר (שגם הם מכונים, במפתיע, "מלגזות". האינפורמנט שאותו ציטטתי קודם, שעובד במחסן כבר שנה, בטוח למדי בכך שאף אישה מעולם לא הפעילה בו מלגזה מכל סוג שהוא.)

אבל כל הניתוח הקוסמולוגי הזה לא היה מעניין אילולא היה משקף ומחזק כמה היבטים רציניים של אי-השוויון המגדרי במקום העבודה, אי-שוויון עמוק בהרבה מהבדלי השכר הזעומים שהזכרתי לעיל. נשים יכולות להתקדם מפסי הייצור רק לתפקידי הניהול המעטים. גברים, מצד שני, יכולים להתקדם להפעלת מלגזה – אם יש להם את הרישיונות הנחוצים, שלא זול להשיגם. הקוסמולוגיה הפוליטית הממוגדרת הזאת היא כמובן חלק מיקום גדול יתר.

מחסני יעקובי, כמקום שבו מתרחש "ייצור שאינו חרושת" (production short of manufacture), נמצא באמצע הדרך בין מפעל תעשייה ומקום עבודה מסחרי או שירותי. צורות אלה הן כמובן ממוגדרות בעצמן: התעשייה היא "גברית" ביחס לשירותים ה"נשיים". בתוך המחסן, תפקידיהם של הגברים מובנים כתעשייתיים ואלה של הנשים כשירותיים (או כמעט כאלה), והקוסמולוגיה העדינה שמפרידה ביניהם מאפשרת זאת בדרכים חומריות למדי.

הפוסט התפרסם בבלוג של מתן קמינר "בלוג שדה"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    מאמר מענין!
    בתעשיה יש הרבה תחומים שאינן מחייבים כוח פיזי רב ואינם כרוכים בלכלוך. שם, המדרג נקבע לפי מידת השעמום/ריכוז: הנשים נמצאות בקו בתפקידים הדורשים ריכוז לאורך זמן(מלחימות, מרכיבות, ממיינות) והגברים בתפקידים מעניינים יותר (הנדסה, רכש, תיקונים, מחסן וכו').

  2. סמולן

    אתה טוען, בעצם, שמפעלי יעקובי יכולים לחסוך 5% מעלות שכרם של "מזיזנים". בכלל לא מעט, למהלך ייעול כה פשוט.