• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

זה סתם בולשיט בורגני

הסרט "מה נשמע", המוקרן הערב במסגרת פסטיבל דוקאביב, מציג את חייהם ויצירתם של צמד אמנים הומואים ומעלה שאלות על בורגנות ונון-קונפורמיזם. ביקורת קולנוע
איתן אשכולי

סוף מסיבה. כדור דיסקו ענקי מפלסטיק מתנדנד על הריצפה. בקבוקים שהאלכוהול כבר נגמע מהם זרוקים בערבובייה בפינת רחבת הריקודים. תמונות של היפסטרים ממין זכר משחקים בטיזינג הומוריסטי תלויות על הקיר. זהו מועדון בריטי אפלולי, פוסט מסיבה עם הרבה בנים, הרבה מאד זימה והרבה הומור.

המועדון אמיתי, אלא שההתרחשות בו אינה אמיתית. כל אוסף הדימויים הריאליסטיים האלה מתגלה כעבודה יפה במיוחד של מיכאל אלמגרין ובן זוגו אינגר דרגסט בסרטו של הבמאי יאניק ספלידסבול, "מה נשמע" (How Are You). הם בני זוג כבר 15 שנה. שוט בתחילת הסרט (צלם מחונן במיוחד), שמתעד את היכרותם אי שם בשנת 95', ממחיש את הקרבה ביניהם (אין כמו חזרה בזמן אל שנות התשעים, הרפרנס התרבותי העולה של העשור הנוכחי) – האחד נורבגי, השני דני.

האמן אינגר דרגסט בביאנלה בוונציה. צילום: יח"צ

עוד זוג יוצרים שהם זוג גם בחיים האמיתיים, אני אומר לעצמי בביטול. הפחד מהקיטשיות האוחצ'ית שמתלווה לעתים לצמדים כאלה מחלץ ממני מבט ציני שאני לא אוהב, אבל גם לא יכול להימנע ממנו. בהמשך הוא מתרכך.

ההצלחה של זוג האמנים משרה אופטימיות מסוימת באשר לעיסוק באמנות מודרנית כפרנסה. "עד סוף שנות ה-20 שלי לא הבנתי שזה באמת יכול להיות מקצוע", אומר מיכאל. השניים יוצרים אמנות מודרנית חצופה, מדויקת, טיפה הייטקית, יפהפייה (מבין עבודותיהם המפורסמות: Prada Marfa, אנדרטת הזיכרון להומואים ולסביות קורבנות הנאצים בברלין). מעין דורון רבינאים נורדיים. הסרט מתעד את ההכנות המתישות והקדחתניות של השניים לתערוכה שלהם בביאנלה לאמנות מודרנית בוונציה. עד רגע הצגת העבודה שהם עובדים עליה בבינאלה, הסרט מספק מעין אקספוזיציה לתימות שבהן עוסקת תערוכת הענק שלהם: החברה והאני, בורגנות מתפוררת וצבועה (בסצינה מצחיקה וגאונית הם נראים ישובים ליד הביתן ומדמיינים את בואו של תוכי מדבר, שיטריד את מארגני הביאנלה באומרו "מה שאתם עושים זה סתם בולשיט בורגני").

הם הומואים בני 40, שלא מתכננים להביא ילדים לעולם. להיפך, הם חושבים שהאובססיה של הקהילה עם השגת זכויות הורות משטיחה את הזהות ההומואית, והופכת אותה לסטרייטית. אתה מתקבל לסוג של מועדון שיש עליו קונצזוס, הם אומרים. בעבודה בביאנלה הם מקימים בית מן המסד עד הטפחות, בורגני להדהים, מעוצב למשעי, אבל מתפורר ורקוב: גרם המדרגות שבור, שולחן שיש שחור מבריק וענק שבור לחצי. אב המשפחה הכל-יכול מתאבד בבריכה, פסל בדמותו צף על הבריכה בחצר.

האב הכל-יכול צף בבריכה. מתוך עבודה של דרגסט ואלמגרין. צילום: Strifu, cc by-nc-sa
האנדרטה לזכר הומואים ולסביות קורבנות הנאצים בברלין. עבודה של דרגסט ואלמגרין. צילום: ЯAFIK ♋ BERLIN, cc by-nc-sa
Prada Marfa. עבודה של דרגסט ואלמגרין. צילום: Marshall Astor, cc by-sa

"יצאת עם יהודייה, אתה קומוניסט, אז נו, אתה גם הומו", חושף אינגר את תגובתה של אמו אחרי שהתוודה בפניה על נטייתו המינית. כן, לא חסרה אטימות בורגנית בורה לצאת נגדה ברזומה של השניים. וגם לא חשיבה מכאנית נורדית שמרנית: "אבא שלי קיבל את זה שסיפרתי לו, כי הוא הבין אותי. פשוט נכנסתי לתבנית מסויימת, והוא רואה הכל בתבניות, לפני זה הוא לא הבין מי אני בכלל", אומר מיכאל.

אולי אחת הנקודות החשובות בסרט החמוד הזה, חוץ ממבט מעניין אל מאחורי הקלעים של הביאנלה הוונציאנית (מפיקה צרפתייה עומדת חסרת אונים מול הפרפקציוניזם והציניות של הזוג הנורדי), הוא שהפרובוקציה האמנותית היא לא סתמית. בקרב בין בחירות "סטרייטיות" ובין נון-קונפורמיזם, אלמגרין ודרגסט הם בבירור נון-קונפורמיסטים וציניים עד כאב, אבל בזהות שלהם מהולים הומור, חמלה ותחכום שמרחיבים את התמונה והופכים אותה מורכבת ויפה. הזוגיות ארוכת השנים של השניים נראית ממוסדת ובמובן מסוים מהווה אנטיתזה דביקה לנועזותם, ואל מול הציניות וההצהרות של הצמד נגד הקמת משפחה, עולים גם עצב ותחושת החמצה. את המתח הזה ראיתי לאורך הסרט כולו, והוא שהפך אותו בעיניי למעניין.

מה נשמע, במאי: יאניק ספלידסבול, דנמרק 2011, 70 דק', דנית ואנגלית, תרגום לאנגלית ולעברית (במסגרת Doc Art)

הסרט מוקרן הערב (שישי, 20.05) ב-22:00 – לפרטים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יריב מ

    והנטיות הדומות בתוך הקהילה עצמה (ע"ע היציאה של הצמד נגד הרצון של גייז להביא ילדים), נדמית בעיני כדיכוי לא קטן כשלעצמו. והטעה שהרצון להיות הורה הינו קונסטרוקט סטרייטי או הטרו-נורמטיבי, היא די מפוקפקת בעיני. אני לא חושב שצריך להכחיש מידה לא מבוטלת של טבע אנושי בסיסי במוטיווציות המנהלות אותנו כפרטים וכחברה.