• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שהעובדות יבלבלו אתכם

ושוב מועלות אותן טענות ישנות ומופרכות באופן נחרץ, במטרה להשיב לישראלים את מעמדם כקורבנות ולהשיב את הפלסטינים והערבים למקומם כאויבי הנצח של העם היהודי. טוב, נו, תחכום מעולם לא היה הצד החזק בתעמולה של אם תרצו
מתן בורד

הדיון הציבורי בישראל על אירועי השנים 47'-49' ועל הפליטים הפלסטינים היה מאז ומתמיד דיון פוליטי. בעקבות שורה של התפתחויות פוליטיות, חברתיות ותיאורטיות, מאז שנות ה-80 של המאה שעברה הפך הדיון למגוון ופורה יותר. התפתחויות אלה העמידו בספק ואף הסירו מסדר היום המחקרי חלק גדול ממה שנתפס כאמיתות מובנות מאליהן בשיח הציבורי הישראלי. בין השאר, הן אפשרו ליותר ויותר ישראלים להכיר בכך שבשנים הללו, לצד מלחמה, ניצחון והקמת מדינה יהודית, התרחשו בארץ גם אירועים הרי אסון, שזכו כבר בשנות ה-50 המוקדמות לשם "נכבה".

ביום הנכבה האחרון הגיע תהליך זה לשיאו (הזמני), כאשר המילה "נכבה" התנוססה על שעריהם הראשיים של העיתונים היומיים. אבל, התפתחות זו גוררת גם ריאקציה, בצורת ניסיונות שונים להשיב לאמיתות הציוניות המקובלות על השנים הללו, שהופרכו מחקרית זה מכבר, את מעמדן המרכזי בשיח הציבורי. הדוגמה העיקרית לכך היא כמובן "חוק הנכבה", אך בשולי הדברים הגיחה גם תנועת "אם תרצו", בעלת החושים הפוליטיים החדים, והשיקה קמפיין "נכבהחרטא" המציב את הנכבה במרכז סדר היום הפוליטי שלה. האסטרטגיה, כרגיל בטקסטים של "אם תרצו", היא לנסח את אותן טענות ישנות ומופרכות באופן נחרץ וחד משמעי, במטרה להשיב לישראלים את מעמדם כקורבנות, ולהשיב את הפלסטינים והערבים כולם למקומם כאויבי הנצח של העם היהודי.

השער של "ישראל היום" ביום הנכבה, 15.05.11. שובו של המודחק. צילום מסך
הקמפיין של אם תרצו. טענות ישנות ומופרכות

הצגת חצאי אמיתות כאמת מלאה והתעלמות מאמיתות שלא משרתות את המטרה, הן תמיד האמצעים העיקריים בפרויקטים של תעמולה, וכך גם במקרה הזה. כך מוצג שוב סירובם של הפלסטינים לקבל את תוכנית החלוקה כניסיון לחסל את מדינת ישראל – וזאת תוך התעלמות גמורה מכך שהתוכנית היתה רעה מאוד מנקודת מבט פלסטינית: בין היתר משום שהקצתה להם, מי שהיו באותו זמן שני שליש מתושבי הארץ, למטה מחצי משטחה. כך, גם העובדה שהוועד הערבי העליון הורה לפנות אוכלוסייה לא לוחמת מאזורי קרבות (כפי שעשו גם היהודים, אגב) מוצגת כנטישה מרצון של הפלסטינים את ארצם.

באותו אופן, התמוטטות היחסים העדינים בין הקהילות היהודיות לבין אוכלוסיות הרוב בארצות האיסלאם, על רקע האלימות בין היהודים לפלסטינים, התמוטטות שאחת מתוצאותיה היו התרכזות של חלק גדול מיהודי המזרח התיכון במדינת ישראל, מוצגת כגירוש. כך גם כישלונו המוחלט של חג' אמין אל-חוסייני להנהיג את הפלסטינים במאבקם לשחרור לאומי מבריטניה, שהוביל לחבירתו לגרמניה – האויבת המרכזית של הבריטים במלחמת העולם השניה – מוצג כחבירה לנאצים למען השמדת היהודים; ועוד ועוד.

כמובן שתוכניות הטרנספר הציוניות משנות ה-30 וה-40; מקרי הטבח והאונס המתועדים שביצעו לוחמים יהודים בפלסטיניות ובפלסטינים; הביזה הפרטית והממשלתית של רכוש פלסטיני; השימוש בקורבנות השואה ובפליטים היהודים מארצות האיסלאם למען מטרות פוליטיות ותוך אפליה בוטה בחלוקת השלל הפלסטיני בינם לבין האשכנזים הוותיקים; והביצוע בפועל של גירוש כפוי בקנה מידה רחב על ידי לוחמים ומפקדים יהודים; כל אלה כלל אינם מוזכרים.

אולם גם אם נשים בצד את "הניואנסים הדקים" הללו, הרי שעל עובדה אחת אין ויכוח: מדינת ישראל פעלה ופועלת, מאז 48' ועד ימים אלה ממש, במגוון רחב של שיטות על מנת למנוע מהפליטים הפלסטינים לשוב לארצם, לבתיהם ולרכושם. מבצעים צבאיים כאלה ואחרים, לצד חקיקה נרחבת, פעולות הריסה וייעור, יישוב יהודים בתוך בתי פלסטינים ועל אדמותיהם ומדיניות תכנון ובנייה מגמתית הן רק הדוגמאות הבולטות ביותר לאמצעים שמפעילה מדינת ישראל עד היום, כפי שיכול כל קורא עיתונים לראות, על מנת למנוע את שיבת הפלסטינים – מהגדה ומהרצועה, מהפזורה וגם מתוך מדינת ישראל.

ביסוד כל הפעולות האלה עומדת פוליטיקה של דמוגרפיה והתנחלות: השאיפה לרוב יהודי בארץ כולה, ולרוב יהודי בכל חלק וחלק ממנה, מהווים את הבסיס למדיניות ממשלות ישראל מימין ומשמאל כאחד, כאשר ההבדלים הם באשר לאסטרטגיה העדיפה להביא למטרות אלה.

הכרת העבר היא אמנם תנאי הכרחי ליהודים ולפלסטינים השואפים לחיות בחברה שיוויונית וצודקת יותר, אולם היא כשלעצמה לא מספיקה. כדי לקיים חברה שוויונית וצודקת לכל דרושה החלטה פוליטית. החלטה לדחות את הפוליטיקה הקולוניאלית, ולהתחיל להתייחס לבני ובנות כל קהילות הארץ – אלה שחיים כאן עכשיו, אלה שגורשו ממנה וצאצאיהם אשר יבקשו לשוב אליה – כאל בנות ובני קבוצות בעלות זכויות, הראויות לנגישות למשאבים חומריים וסימבוליים גם יחד. אז יוכל גם הדיון בעבר המשותף לכל הקבוצות הללו להפסיק לשמש כנשק ולהפוך לאמצעי לבניית קהילה פוליטית משותפת לכלל הקהילות הללו.

הכותב הוא מרכז מידע בעמותת זוכרות

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אהרון

    גירוש זה גירוש
    לא צריך פנטזיות על הערבים בשביל להיות נגד דיכוי שלהם
    ואין סיבה לנסח בעדינות את הגירוש של המשפחה שלי
    ימח שמם
    לא יותר פשוט להיות נגד כל גירוש ? (וגם גירוש עזה..)

  2. עמית

    לא מדובר ב"חזרה לאותן טענות ישנות", מדובר בעדכון הטענות לממצאי המחקר ההיסטורי העכשווי. כלל לא היה מזיק לפלסטינים, אם הם היו עושים זאת בעצמם. מדובר ביתרון של הנרטיב היהודי כמו גם בחסרון שלו: הוא מקשיב למחקר ומנסה להתאים עצמו אליו. מדובר ביתרון, כי כך הנרטיב נשאר מבוסס-עובדות (זה לא הופך את כולו לתורה מסיני, אלא פשוט לכזה המחובר למציאות ההיסטורית). מצד שני מדובר בחיסרון, מכיוון שזה אומר שהנרטיב משתנה, בניגוד לנרטיב הפלסטיני השמרני והניצחי, שלא השתנה מאז שנות ה-60 וכנראה גם לא ישתנה.
    (גם פה, הקולקטיב היהודי מוכיח עצמו להיות הרבה יותר דינמי).

    אגב, שלא יהיה לא ברור: "אם תרצו" בשום דרך לא מהווים מיצג של הנרטיב היהודי, הם פופוליסטים (ולא מתיימרים להיות אחרת), אבל הם בהחלט חלק מאותו גל של עדכון הנרטיב לממצאי המחקר. כלומר, פרידה מטענות ישנות כמו זו ש"כל" ערביי הארץ ברחו אך ורק מפאת קריאותיהם של מנהיגי ערב (ללא ספק היו קריאות כאלה, וללא ספק הם השפיעו על ההחלטה של רבים מערביי הארץ לעזוב, אך מדובר במרכיב שולי בהרבה מאשר מרכיב אחר והרבה יותר פשוט – הפחד מפני הקרבות), וגם הכרה בקיומם של מקרי גירוש. זאת תוך הדגשת ההקשר ההיסטורי של התקופה, גם ההקשר של המלחמה, וגם ההקשר ברמה של הנורמות העולמיות של התקופה (הקשרים אלה, מה לעשות, עובדים לטובת הנרטיב היהודי).

    אגב, אם כבר מדברים על הדגש של חצאי-אמיתות, אז בוא נדבר על השורה הבאה:
    "תוכנית (החלוקה) היתה רעה מאוד מנקודת מבט פלסטינית: בין היתר משום שהקצתה להם, מי שהיו באותו זמן שני שליש מתושבי הארץ, למטה מחצי משטחה"

    הרי ידוע לכותב שכ-70 אחוז מהשטח שהוקצה ליהודים הוא המדבר השומם שנקרא הנגב, והאמת שגם זה אינו משמעותי, שכן רמיזת הכותב שכביכול הצד הערבי סירב לחלוקה בגלל האחוזים, היא לא מבוססת לחלוטין. הסירוב לא נבע מהיקף החלוקה, אלא מעצם החלוקה, כך לפי דוברי הצד הערבי של התקופה. הם לא היו מסכימים לחלוקה גם אם היא הייתה נותנת להם 66.6 אחוז.
    הסירוב לחלוקה נבע מאותה סיבה שכהניסטים כיום מתנגדים לחלוקת הארץ ותומכים בהפיכת הפלסטינים לחסרי כל זכויות (וודאי חסרי כל זכויות קולקטיביות), כלומר, הרצון לשימור של דומיננטיות של קבוצה אתנית אחת על הארץ כולה. משום מה לכותב זאת נראת מדיניות מוצדקת כשמדובר בפלסטינים, אך פושעת כאשר מדובר בכל אחד אחר. למעשה, כשמדובר באחרים לא-פלסטינים, אז אפילו שימור של דומיננטיות לאומית בתוך מדינה על פני חלק מהארץ מוגדר על ידי הכותב כמדיניות פושעת.

  3. שאול סלע

    ספרה של אסתר גליצנשטיין מאיר "בין בגדאד לרמת גן" שיצא ע"י יד יצחק בן צבי מתאר בצורה מדוייקת שיהודי עיראק אכן גורשו. הספר גם מאשים את ממשלת ישראל והסוכנות היהודית בגזענות ממוסדת ובאפליה חמורה של יוצאי ארצות האיסלאם.

    בן דרור ימיני מעורר אנטגוניזם מי שהוא מצדיק את החרמת הרכוש הפלסטיני ומסירתו לאשכנזים בהחרמת רכושם של יהודי עיראק

  4. ייי

    הפלסטינים לא הכירו בשום זכות של יהודים על הארץ.
    כבר בוודעת פיל 1937 חוסייני אמר במפורש מה כוונתו לגבי הישוב היהודי.
    כל ניסיון להציג את הסירוב הפלסטיני לחלוקה כויכוח על שטח הוא עקר – הם כפרו בעצם החלוקה, לא בכמות.

    קריאותיהם של הפלסטינים והערבים כולם, מעת הכרזת החלוקה, לא ניתנות לפירוש אחר – הקרבות היו חלק ממלחמת שמד שמד, פר אקסלאנס.
    אפילו בני מוריס, שלא ניתן לחשוד בו בחוסר יושר כלפי הזוועות שביצעו היהודים, אומר שאלו היו כאין וכאפס למה שהפלסטינים בצעו, כשיכלו, ואף למעלה מזה, אם היו מנצחים.
    צריך להבין שהיה יכול להיות הרבה (הרבה!!) יותר גרוע.

    גם אפשר להבין מה יקרה אם תתממש זכות השיבה שארגון "זוכרות" שואפת אליה. בוסניה? קטן עלינו!

    לגבי חוסייני, הוא חבר להיטלר בגלל זהות אינטרסים, קרי, בריטניה והשמדת יהודים.

    הנכבה, יותר משהיא ציון אבל, היא קריאת שמד על ישראל הציונית.

  5. עמוס נוי

    דעותי בעניין הנכבה ברורות: אני סבור שמדובר בטיהור אתני רחב היקף ובחלקו מתוכנן מראש, שהכחשת והסתרת העובדות הגלויות בעניינו במשך שנים והאיסור לציין אותו רק מעידות על כך

    דעותי בעניין יהודי ארצות האיסלאם ברורות: עם כל השוני והגיוון העצום במעמדם בארצות שונות, בסיכומו של חשבון, מבחינה משפטית, הם אינם "פליטים" ולא חוו "גירוש". מבחינה מוסרית, לעומת זאת, הם בהחלט חוו גירוש (ר' הפנייה של שאול סלע), שאחראית לו התנועה הציונית שחברה למשטרים ערבים מושחתים (שליחי בן-גוריון ויתרו בשם יהודי עיראק על רכושם בהסכם לונדון!), או למניפולציות שנועדו לעורר פאניקה המונית (בגדאד, אלכסנדריה, מאראקש)

    אבל (ואיזה אבל!), ההכרה בפשעי הציונות ומנהיגיה כלפי יהודים וערבים *אסור שתוביל לסלחנות ולהמעטת ערך* כלפי אנטישמיות, פרו-נאציזם, וכו:

    א. היהודים הודרו מתנועות לאומיות ערביות, בעיראק ובמצרים, גם בלי קשר לציונות, ותוך גילויי אנטישמיות (בעיקר נוצרית)

    ב. אם אפשר היה להשוות את חבירתו של אל חוסייני לגרמניה במלחמת העולם השנייה לזו של אירים (שהקימו חטיבה בשירות הנאצים) והודים (שהקימו יותר מחטיבה), וברטאניים וכו (כולל גורמים בלח"י) – כלומר באינטרס אנטי-בריטי – הרי שאת האנטישמיות שלו שום אנטי ציונות או אנטי-קולוניאליות לא יכולה ולא צריכה לטשטש – לא תפקידו ב"פרהוד", פוגרום פרו-נאצי ביהודי בגדד; ולא המסע שלו במדינות ערב שבהן ניסה ללחוץ על השליטים להרע ולהתעמר בקהילות היהודיות (יש לפני מסמכים מזעזעים בנושא מתימן שפורסמו על ידי הרב גמליאל ז"ל במהדורה מצומצמת)

    בקיצור: לא כך צריך להאבק באם-תרצו. להפך. אני שונא גזענים. אני שונא פשיסטים. אני שונא פרו-נאצים וניאו-נאצים. אני שונא אותם ונאבק בהם בכוחותי הדלים כשהם יהודים. אני שונא אותם ונאבק בהם סכוחותי הדלים כשהם פלסטינים או ערבים. אין בי סליחה. אין בי מחילה. ואני חושש מאנשים שעושים הנחות לאנטישמיות.

  6. מאור

    לדיון יש שני צדדים עיקריים: המצב כיום והנראטיב ההיסטורי. פשיטא שאדם הסבור שאויבו מוכן כעת לשלום- ימעיט בחשיבות אירועים היסטוריים המוכיחים ההפך, או יפרש אותם לקולא. ולהיפך- אדם המרגיש מאוים, ייאמץ הוכחות המרשיעות את אויבו. הכותב מדבר על כך בפיסקה האחרונה. המשפט על "התמוטטות היחסים העדינים בין הקהילות היהודיות לבין אוכלוסיות הרוב בארצות האיסלאם, על רקע האלימות בין היהודים לפלסטינים" הוא הפרזה מקברית של המצב הראשון- הכותב מצייר תמונה כאילו יהודי ערב, בהשראה ציונית, יצאו למרד חמוש מגד השלטון בארצותיהם, שהגיב בגירושם. השאלה החשובה בעיניי היא- האם אותם "בני ובנות כל קהילות הארץ" שעימם אני נדרש לחלוק משאבים מעוניינים, בסופו של דבר, לחלוק עימי את הארץ. ההתעקשות העיקבית של כל הפלגים הפלסטינים על זכות השיבה לתוך ישראל מעלה בי ספק גדול מאוד בכך.

  7. נתן.

    1. מכבסת מילים-

    "התמוטטות היחסים העדינים בין הקהילות היהודיות לבין אוכלוסיות הרוב בארצות האיסלאם" .."

    פשוט תענוג. ובאותו אופן ניתן לכתוב "התמוטטות היחסים העדינים בין יהודים לגרמנים" או "התמוטטות היחסים העדינים בין האינדיאנים לאדם הלבן".

    —–

    2. סתירות פנימיות-

    "..שהוועד הערבי העליון הורה לפנות אוכלוסייה לא לוחמת מאזורי קרבות..מוצגת כנטישה מרצון..".

    איפה פה הסתירה -הוראה לפנת אוכלוסיה היא נטישה מרצון ובכל מקרה יש כאן הודאה בכך שלא היה גרוש .

    —-

    3. שכתוב ההסטוריה:

    "…שהוביל לחברותו של לגרמניה -מוצג כחבירה לנאצים למען השמדת היהודים…"

    ב 1942 הקימו הגרמנים, עפ"י בקשת המופתי, כוח מיוחד של ה- ס.ס שנקרא "איינזצגרופה מצרים", על מנת לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף מנה 24 לוחמים, 7 קצינים ו- 17 חיילים, וסופח לצבאו של הגנרל רומל.
    http://www1.yadvashem.org/about_holocaust/studies/vol35/Mallmann-Cuppers2.pdf

    —–

    4. שקרים –

    "..סירובם של הפלסטינים לקבל את תוכנית החלוקה מוצג כניסיון לחסל את מדינת ישראל.."

    לא הסרוב מוצג כך אלה הניסיון בפועל בשיתוף מדינות ערב לחסל את מדינת ישראל, אלה אם טוען הכותב שהצבא המיצרי שהגיע למרחק של 11 ק"מ מתל-אביב הגיע על מנת לחלק בונבונירות לתושבים.

    ———

    5.דמגוגיה –

    "..אין זכר למקרי הטבח והאונס המתועדים שביצעו לוחמים יהודים בפלסטיניות ובפלסטינים; הביזה הפרטית והממשלתית של רכוש פלסטיני.."

    ועל אותו משקל ניתן לכתוב שבכל הפרסומים של עמותת "זוכרות" אין זכר למעשי הרצח הטבח והביזה שביצעו פלשתינאים ביהודים כמו למשל הטבח בלוחמי גוש עציון לאחר שנכנעו ונפלו בשבי".

    על דבר אחד אין ויכוח מדינת ישראל לא נתנה לפליטים לחזור למקומם ,כפי שנהגו ונוהגות כל המדינות בעולם בבחינת " גם ניסית להרוג אותי וגם אתה בא אלי בטענות?".

    בקיצור, אם זה החומר שאיתו אתם מתכונים להתמודד עם הפרסומים של "אם תרצו" אתם בבעיה.

  8. מתן

    עמוס שלום,

    בגדול אני מסכים איתך. אנטישמיות, כמו כל תפיסה גזענית אחרת, ראויה לגנאי בעיני, ואכן רבים הפלסטינים והערבים שניתן להאשים בכך, לפני ואחרי 48.
    אבל לא זה העניין כאן – העניין הוא שמאז 48, ובייחוד מאז משפט אייכמן, עלו הטענות בקשר להיותם של הערבים ממשיכיו של היטלר, באופן שאיפשר והצדיק את המשך המלחמה נגדם "עם הגב אל הקיר". במובן הזה, העובדה שהמופתי חבר להיטלר, יותר מכל דבר אחר שהוא עשה, היתה חשובה לשיח הציוני אודות הסכסוך: הערבים הם הנאצים של ימינו.
    הכוונה שלי כאן לא היתה להגן על המופתי, או לפתור אותו מאחריות כלשהי לטעויות פוליטיות או לפשעים היסטוריים – יש היום היסטוריונים פלסטינים טובים וחשובים שעושים את החשבון של הפלסטינים עם המופתי ומנסים להפיק לקחים מהטעויות של הפלסטינים בזמנו, כולל בתחום היחס ליהודים. כאן רציתי רק הגיד שהוצאה של הפעולות שלו מהקשרן והצגתו כשווה להיטלר בכל דבר ועניין היא דמגוגית, ומהווה מחזור של טענה ישנה שהיתה דמגוגית כבר בזמנה.

    למי שהגיבו כאן בנושא החלוקה: אתם צודקים כמובן שההתנגדות הפלסטינית והערבית לחלוקה נבעה מהרבה סיבות עמוקות יותר משאלת השטח. בראש ובראשונה צריך להגיד שמשטר המנדט – עוד מראשית שנות ה-20 – נתפס על ידי הפלסטינים כעוול היסטורי, כיוון שלא התייחס אליהם כאל קולקטיב לאומי מלכתחילה, ולכן מנע מהם ליצור מוסדות לאומיים ושם אותם, כדברי ההיסטוריון הפלסטיני רשיד ח'אלידי, ב"כלוב ברזל". למרות שבמבט לאחור ברור שהפלסטינים יכלו להתמודד טוב יותר עם המצב אליו נקלעו במסגרת הארגון-מחדש הקולוניאלי של המזה"ת אחרי מלחמת העולם הראשונה – וכאן צריך לחזור למרחק העצום שבין הפוליטיקה של ההנהגה הפלסטינית בראשות המופתי לבין האינטרסים של ההמונים הפלסטינים – זו עדיין נותרת הסיבה העמוקה להתנגדות שלהם לכל מהלך שמשמעותו היתה קבלת הלגיטימציה של משטר המנדט, שקבע שהיהודים הם הקולקטיב הלאומי הרלבנטי בארץ ישראל, למרות היותם מיעוט בכל שלב בתקופת המנדט. כאן הייתי צריך להתייחס לעניינים בקיצור, וחשבתי ששאלת היחס בין אוכלוסיה לבין שטח מדגימה באופן החזק ביותר את חוסר הצדק המשווע שהיה בהחלטת החלוקה מבחינה פלסטינית.

  9. מתן

    1 – נתן, כאן לא הבנתי מה אתה רוצה. לאחרים שהעירו על הסעיף הזה, אגיד רק שגם את האירועים שתוצאותיהם התרכזות חלק גדול מיהודי המזה"ת במדינה ישראל חשוב לשים בהקשר ההיסטורי שלהם, ולא, כמו בפרסומים של אם תרצו או בהרבה מקומות אחרים, למסגר שוב תחת הכותרת של "השנאה הנצחית ליהודים באשר הם שם". היו כאן קהילות שהתקיימו, לטוב או לרע, במשך אלפי שנים, ופתאום, תוך 15 שנה מאז הקמת מדינת ישראל, ועל רקע החבירה של המדינה למערב בתקופה שאסיה ואפריקה נכנסו לתהליך מואץ של דה-קלוניזציה עם אורייטנציה אנטי-מערבית – הן נמחקו כולן. זה הרקע וצריך להתייחס אליו.

    2 – אין פה סתירה. הוועד הערבי היה הנהגה מבולגנת וחלשה מאוד, אבל אחת ההחלטות הסבירות שלו היו לנסות להגן על אוכלוסיה לא לוחמת, עד יעבור זעם. אף אחד מעולם לא הכחיש את זה, כך שאין כאן סתירה ואין כאן חידוש. כל מה שאני אומר הוא שהפירוש של זה כאילו הפלסטינים כולם עזבו ללא כוונה לחזור הוא שקרי ודמגוגי.

    3 – אין גם ויכוח על כך שחאג' אמין חבר לגרמניה. הביקורת היא על ההתעלמות המוחלטת, שוב, מההקשר שבו נעשו הדברים, ועל הקריסה החוזרת ונשנית לנרטיב על-היסטורי של "הערבים הם הנאצים החדשים", שהוא רק גלגול של "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". אם לא ננסה להבין את המעשים של האויבים שלנו – נוראים ככל שיהיו – בהקשר שלהם, ומתוך נקודת המבט שלהם, לעולם לא נגיע לרגיעה, הסכמה, או פיוס.

    4 – הצבאות הערביים נכנסו לתוך גבולות הארץ רק לאחר שקיבלו לכך את אישור הבריטים, ועשו זאת בעיקר כדי להעביר לידיהם את החלקים מהארץ שהובטחו לפלסטינים. הירדנים פעלו מתוך הסכמה שבשתיקה עם ישראל (על פי הסכם כתוב מתקופה מוקדמת יותר), ועצרו את צבאותיהם ברגע שהשיגו את מה שרצו. גם המצרים, אם תבדוק היטב, לא הגיעו הרבה מעבר למה שהיה אמור להיכלל בתוך המדינה הפלסטינית לפי תוכנית האום, וגם זה רק עם אנחנו מתעלמים מהעובדה שיפו עצמה היתה אמורה להישאר פלסטינית, דבר שלא הפריע להגנה להשתלט עליה ולגרש את תושביה.

    5 – אתה טועה ומוזמן לבדוק בפרסומים של זוכרות; ולגבי מניעת השיבה – נראה לי שאתה מבסס את הטיעון כאן על הטענות שהפרכתי למעלה, אז אין טעם לחזור לכך שוב.

  10. קין

    בשנת 1938 יצא חוסייני לסוריה וללבנון. מאוחר יותר עבר לעיראק, שם השתתף בארגון המרד נגד הבריטים ובפרעות ביהדות עיראק. לאחר כישלון מרד רשיד עלי אל-כילאני בשנת 1941 הוא ברח לגרמניה שהייתה נתונה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, שם היה שותף לפעולות נגד יהדות אירופה במחלקה של אדולף אייכמן. הוא ציפה כי הצבא הגרמני, שנחל הצלחות מרשימות במהלך המערכה בצפון אפריקה יתקדם משם, לאחר ניצחונו, מזרחה אל מצרים וארץ ישראל.
    בפגישתו ב-28 בנובמבר 1941 עם היטלר הוא קיבל ממנו הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים". חוסייני אף ליווה באופן אישי ביחד עם אדולף אייכמן סיור בקרה ומעקב אחר תהליך ההשמדה בתאי הגזים באושוויץ.
    הוא הצטרף ליחידת אס אס בבלקן, שם סייע בהקמת יחידה וואפן אס אס מקרב המוסלמים בבוסניה שנקראה הדיוויזיה הררית מס' 13, חאנדיאר אס אס, כמו כן סייע להקים את ערב החופשית, יחידה ערבית במסגרת הוורמאכט. בנוסף, היה שותף לתכנון מבצע "אטלס" – הרעלת מעיינות ראש העין בארסן חמצני במטרה להשמיד את יהודי תל אביב על ידי צנחנים גרמנים ופלסטינים שצנחו באזור יריחו. מעריכים שכמות הרעל הייתה יכולה לחסל כרבע מיליון נפש (היו לפחות 10 מכלי רעל, ובכל אחד מהם כמות המספיקה להרוג כ-25,000 איש).‏ באוקטובר 1944 לכדו אנשי הבולשת הבריטית(CID) את חלק ממשתתפי המבצע באזור יריחו.
    אל-חוסייני אף פנה לממשלות איטליה, בולגריה והונגריה בבקשה שיבטלו היתרי עלייהשנתנו ליהודים תוך שהוא מאיץ בממשלות לגרש את היהודים לפולין, צעד שמשמעותו מסירתם לידי הנאצים.
    בין השנים 1945-1941 בהן היה אל-חוסייני פעיל בשירות הנאצים עמדה משכורותו החודשית על סכום של 50,000 מרק (לשם השוואה, סכום זה היה כפול ממשכורתו שלפילדמרשל בצבא הגרמני). בהצהרה שנתן ביולי 1946 דיטר ויסליצני, עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן, הוא התייחס למעורבתו של אל-חוסייני בתהליך השמדת היהודים: "לדעתי מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".‏

  11. שאול סלע

    זה נכון מאוד שנכון להיום זה השתלם ליהודים לעזוב את עיראק. זה לא משום שהציונות קיבלה אותם בזרי פרחים ,הציונות קיבלה את יהודי עיראק בשוטים ועקרבים.כולם יודעים שמ 1963 עיראק היא מקום שמשתלם לעזוב אותו.

    בניית נראטיב שקרי לסיפור הגירתם של יהודי עיראק נועד גם להצדיק את הפקעת רכושם של יהודי עיראק כתרוץ להפקעת הרכוש הפלסטיני ומסירתו לאשכנזים.

    בן דרור ימיני והציונים משתמשים בערבים כתרוץ לשכתוב ההיסטוריה בנושא האפליה,הקיפוח והניחשול הממוסדים של אשכנזים כנגד מזרחים.

    זריה נוספת של חול בעיניים היא הטלת האחריות לפשעים של נורי סעיד על הפלסטינים.

    והמסר לבן דרור ימיני

    אתה מעיד על פגיעה של ערבים ביהודים במדינות ערב ,אבל מודה באשמה של שיתוף פעולה בקיפוח,אפליה,ניחשול של האשכנזים כלפי מזרחים.

  12. נתן.

    ראשית אני מודה לך על התשובה .

    1.אם תסכים לקרוא לטרנספר של ערביי ישראל בתור תגובה לירי הקסמים על שדרות "התעררות מרקם היחסים העדינים בין יהודים לערבים" , אז אני אקבל את דברייך ,ואם לא הרי שמדובר במכבסת מילים שנועדה לטשטש את העובדה שבמדינות ערב לאחר שנים של חיים משותפים קמו הערבים לפרוע באנשים שכל חטאם היה השתיכותם לאותו לאום\דת של היהודים בארץ ישראל . ואם זו לא גזענות גזענות מהי.

    2.בניגוד למה שכתבת הפרוש הציוני הוא לא ש"הם עזבו על מנת לא לחזור" אלה בדיוק להיפך הטענה הציונית היא שהם עזבו על מנת לחזור לאחר היצחון .
    למרבה הצער בהסטוריה אנשים משלמים מחיר על טעויות קולקטיביות ועל טעויות של מנהיגים.

    3.אפשר בהחלט להתחשב בנסיבות שהביאו לחבירתו של המופתי לנאצים ,ובאותה מידה אפשר גם להתחשב בנסיבות שהביאו את מדינת ישראל לא לאפשר לפליטים לחזור לתחומה ככתוב "נאה דורש ונאה מקיים".

    4.אפשר לפשט את הדיון , על מנת ללמוד האם כונת הערבים היתה לחסל אותנו או לא ניתן פשוט לבדוק מה מספרם של היהודים והישובים היהודים ששרדו בשטחים שנכבשו על ידי הערבים. מכיון שהמספר הזה הוא 0 ו 0 (בהתאמה) הרי נדמה לי שהתשובה ברורה.

    5.לא מצאתי זכר באתר שלכם לכך שערבים טבחו יהודים אבל אשמח לקבל הפנייה.

    6.ולסיום לגבי זכות השיבה כדאי גם להוסיף שמדובר בדרישה יחודית למדינת ישראל שלא נדרשת מאף מדינה בעולם. לא מהצכים שגרשו את הגרמנים בחבל הסודטים לא מליטא ואוקראינה שיושבות על שטחים מהם גורשו מיליוני פולנים במסגרת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ לא מההודים שגרשו מוסלמים ולא מפקיסטן שגרשה הינדים ולא מסלובניה שגרשה סרבים ולא מאף מדינה אחת בעולם, חייבת להיות סיבה טובה מאד מדוע מדינת ישראל צריכה לעמוד בסטנדרטים מיוחדים שאיש בעולם לא נדרש לעמוד. בהם נדמה לי שתשובה לשאלה הזאת היא בעצם המפתח לדיון כולו.

  13. עמי וטורי

    מתן.
    רק בודדים יכחישו כי מאות אלפים מתושבי השטחים שעליהם קמה מדינת ישראל גורשו/הוברחו/ברחו/נטשו ולא התאפשר להם ולצאצאיהם לשוב מאז ועד היום.
    חסר טעם באותה מידה להכחיש את הגירוש/הברחה/עידוד לנטוש של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה והמזרח התיכון. לדוגמא סבתי ושבעת ילדיה גורשו מלוב, רכושם נלקח והם חיו במחנה פליטים,(מעברה), באזור קריית אתא במשך עשר שנים.
    הנארטיב הזה אינו ראוי לתיאור יותר רך או מתחשב במבצעי העוולות מהתיאור של מלחמה ששתי הקהילות, היהודית והערבית, בפלשתינא- א"י תרמו לה ונהגו במהלכה בברוטליות מבעיתה אחת כלפי השנייה.

  14. יוקל

    ולא בהכרח איך שאתה מתאר אותה. היה גירוש מישראל וגם ממדינות ערב. היו אונס רצח ומעשי ביזה משני הצדדים. יש הגזמה במספר הפליטים. אין הצדקה לשימור מצבם החמור של הפליטים בארצות ערב. ישראל לא תקבל אותם בוודאי לא את כולם. חבל להקדיש כל כך הרבה מרץ לתירוצי עבר. עדיף להשקיע בהסתכלות קדימה. לא מתלהב מהנכבה חרטא אבל הנרטיב הפלסטיני נראה לי קיצוני מדי ופוליטי כפי שאתה אכן אומר.

  15. גרי רשף

    מתוך ויקיפדיה (יהדות סוריה):
    בשנת 1947, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר היו פרעות קשות ביהודים בערים חאלב ודמשק, מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה. הקהילה נפגעה קשות ורכוש רב הוצת או נהרס.

    כל זה קרה ב-01/12/1947 מייד לאחר החלטת האו"ם, הרבה לפני שהיהודים ירו את היריה הראשונה, הרבה לפני שגורש הערבי הראשון.
    "התמוטטות היחסים העדינים" בלשונך.

    כל זה בהתייחס למאמר שכותבו מלגלג על אלו שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם, ומציג את עצמו כמרכז מידע בעמותת זוכרות (כלומר- בעל מומחיות מסויימת בעובדות היסטוריות בעמותה שעוסקת בהנצחת מידע זה).

  16. מתן

    אני ממש לא מכחיש את המעשים שנעשו נגד יהודים בארצות האיסלאם, או את הסבל, או מקל בהם ראש. אם זה היה נושא המאמר הייתי יכול להרחיב על כך עוד ועוד. אני פשוט חושב שהביטוי "התמוטטות היחסים העדינים" מתאים לתיאור מה שקרה בין יהודים למוסלמים ונוצרים בארצות האיסלאם בשנות ה-40 באותה מידה שהוא מתאים לתיאור היחסים בין יהודי הישוב הישן בארץ ישראל לבין הפלסטינים החל מ-29.
    הוא לא מתאים לתיאור היחסים בין התנועה הציונית לבין הפלסטינים כיוון שלא היו יחסים עדינים בין שתי הקבוצות האלה מעולם. וזו שורש הטעות: בפרסומים הממסדיים והחצי ממסדיים, היהודים, בכל העולם, מוצגים כקבוצה הומוגנית בעלת צרכים ואינטרסים אחידים, וכך גם הערבים, ובכלל – כל ה"רעים", או הגויים. האמת היא כמובן שונה לחלוטין.

    עמי, אתה מכיר טוב ממני את חשבון המיליון שבן גוריון עשה ברגע שהחל להבין את המשמעות הדמוגרפית של השואה מבחינת העניין הציוני, ואת המשמעות שהיתה לזה עבור היחסים בין היהודים לפלסטינים בארצות האיסלאם. אז הפשיסטים בעירק, המופתי, או ההמון המוסת בסוריה, מצרים, לוב ועוד לא מקבלים ממני אף גרם של סימפתיה, אבל מה שקרה שם פשוט שונה באופן מהותי ממה שקרה פה, והניסיון ליצור סימטריה בין שני האירועים המקבילים האלה הוא ציני ואינסטרומנטלי, וחשוב לחשוף אותו. אולי ארחיב על זה בפוסט אחר.

  17. סמולן

    נאמר, יחסי האיסלם והארמנים, האשורים, הזורואסטרים, המנדעים, ה"יוונים" במצרים ?

    ומה משמעות המושג "עדין" בהקשר של היחסים הללו ? האם העדינות היא סימטרית ? האם הערבים היו גם הם עדינים ?

    אפרופו סימטריה: האם תוכל לתאר בקצרה את ההשתתפות היהודית (או האשורית, או הנוצרית) בשלטון הערבי העדין ? במהלך 1500 השנים האחרונות, האם מספר הסולטנים היהודיים היה שווה בערך לאחוזם באוכלוסיה ? הסולטנים הנוצרים ? הסולטנים הזורואסטרים ?

    באופן ברור, למה שאתה מכנה "יחסים עדינים" ניתן לקרוא משטר אפרטהייד. ואכן, המונח דומה להפליא לתיאורים נוסטלגיים על דרום ארה"ב, לפני הכיבוש היאנקי.

  18. עודד ישראלי

    היהודים ניצלו ממלחמת השמדה שבה פתחו הערבים, והרוויחו בדם יזע ודמעות מדינה עצמאית זעירה על חלק מארץ אבותיהם – הערבים הפסידו קצת נדל"ן, ונשארו עם 21 מדינות ערביות עתירות נדל"ן (כולל הנדל"ן שהשאירו שם היהודים שנשדדו) – ועם עוד מדינה ערבית אחת בתהליך הקמה על חלק מאותה "פלסטין הגזולה"(מדינה שהיתה מוקמת כבר מזמן אם זה באמת מה שהיו רוצים הערבים)…

    אני מבין שאכן בשביל כמה מהערבים מדובר באיזו "שואה קוסמית" אבל מה לעשות, יש אנשים כמוני שקשה להם להשתתף בצערם של אנשים שמצטערים על זה שלא הצליחו להשמיד את סבא וסבתא שלי ולמנוע מבני עמי מדינה עצמאית זעירה; ושקשה להם להשתתף בצערם של אלו שאבותיהם הכובשים הגדולים הורישו להם שטח שמספיק ל-22 מדינות, אבל אחרי 63 שנה הם עוד חושבים שזכויות הקניין של האבא של סבא שלהם על איזה חושה או חלקת דורה ספציפית בתחומי המדינה היהודית הזעירה מספיקות כדי לדרוש את ביטול העצמאות של העם היהודי בארצו ואת החזרתו למצב של מיעוט שחי כדימי תחת חסדי הרוב הערבי-מוסלמי (שלא לדבר על אלו שבכלל מתכננים לשחוט את היהודים ו-או לגרש אותם חזרה למדינות מהן באו הסבים שלהם)…

    בשורה התחתונה הערבים אינם באמת מתאבלים על קצת הנדל"ן האבוד או על הקהילות האבודות שהתפזרו לפני 63 שנה (שלמעלה מ-90% מהם אפילו לא זכו באמת לחיות בהן כי הם נולדו אחרי), הם מתאבלים על זה שהיהודים זכו במדינה קטנה ושהם לא הצליחו להשמיד אותם. ועל-כן, כל יהודי שמזדהה עם אבל שכזה ראוי לקבל טיפול פסיכולוגי חינם מהמדינה – רצוי על חשבון הכספים שהיא תחסוך הודות ל"חוק הנכבה"…

  19. עמוס

    בואו נגמור עם ה"דיון" הזה אחת ולתמיד:

    – כל הדיון הוא נפילה למלכודת דמגוגית המבוססת על הרטוריקה של אם-תרצו ומשת"פיה. אין – ולא צריך להיות! – שום קשר בין יחסם (השונה והמגוון) של משטרים ערבים ליהודיהם, לפרו-נאציות הנאלחה של המופתי, או לעמדה ההיסטורית של "הנהגה פלסטינית" (אין ממש דבר כזה) ובין שאלת הפתרון הפוליטי, ההומניטרי, והמוסרי של הפליטים הפלסטינים וזכותם לשוב ולהתגורר בשטח שבין הים והמדבר כאזרחים שווי זכויות לחלוטין. עצם ההיגררות למאזני הקיפוח וכלכלות הזכויות הזו היא הישג של התעמולה הציונית. עוול אינו מצדיק עוול…

    – ובכל זאת – די מדהימה הבורות והנבערות של חלק מהדוברים. צריך מידה חסרת תקדים של חוצפה (או ציניות, או שקרנות, או טיפשות, במקרה הטוב) כדי שמי שחתם עם משטרים ערבים על הסכמי ויתור על אזרחות ורכוש בשם יהודי ערב, מי שוידא שיכפה עליהם מסלול הגירה אחד (קדמי מ"נתיב" חשף לפני חודש את השקר המניפולטיבי המתוכנן שבאמצעותו הובאו רוסים לישראל והארץ שתקה!), מי שנתן למנהיגיהם חיטה, נשק, כסף, ויעוץ בטחוני בתמורה, מי ששם פצצות בבית כנסת או שלח ילדים בני שבע עשרה לשים פצצה חובבנית בספריה האמריקאית, מי שנישל אותם מנכסי חומר ורוח שם, במהלך העקירה, ולאחריה, במכלאות המכונות "מעברות" – הוא זה שמשתמש באומללות שהוא שותף ואחראי ליצירתה, כדי לקזז אותה מול פשעיו. את החשבון ההסטורי עם נורי סעיד, המלך חסן, ובן גוריון יעשו יהודי ערב על אותו דף נייר ובאותו טור (וזה נכון גם לפלסטינים)

    – הקלות שבה מצביעים פה על "פליטים" כאילו מדובר בפתרון מקובל וידוע היא שקר נוסף: הקהילה הבינלאומית עושה מאמץ מיוחד, דווקא בעקבות עקירות האוכלוסין רחבות ההיקף שבמלחמת העולם השנייה ואחריה, כדי למנוע טיהורים אתניים, גירוש המוני, או שינוי גבולות חד צדדי. דווקא העקרון המקודש הזה של המשפט הבינלאומי נאכף בקפידה (חוץ מאשר בישראל הכובשת) – הניסיון הוא לפתור ב*הסכמה*. ההנהגה הישראלית, שלא החמיצה שום הזדמנות להחמיץ הדמנות מאז לוזאן ורודוס (ב-49, אז היא דחתה את הצעתו של ראלף באנץ' להחזרת 120000 פליטים), שלא הכירה באחריותה לבעיית הפליטים, והכחישה את עצם קיום הנכבה במשך עשרות שנים, מעדיפה לתחזק סכסוך צבאי מוגבל מסיבות פנים-חברתיות וגלובליות על פני פתרון אזורי

    – עוד שקרים ציניים/ציוניים על פליטים: ישראל יורה בפליטים מאריתריאה ובונה כעת בית סוהר ענקי עבורם. היא מתנערת מאחריות לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים (ועושה "דמוניזציה" לשיבתם). אבל היא מעניקה לכל יהודי בעולם זכויות יתר מפליגות. וגם לכמה מאות אלפי לא-יהודים מרוסיה, כשהיא ממש צריכה שינוי במאזן הדמוגרפי ו"בשר לבן". מישהו אמר סודטים – אבל הגרמני שסבתו מהסודטים חי היום במסגרת פוליטית שבה הוא יכול להגר לסודטים (או לדנציג), להתגורר שם, לרכוש את בית משפחתו, לעבוד, להתחתן. כן, ידידי האהבל, האיחוד האירופי הוא גם פיתרון פוליטי המאפשר "זכות שיבה" עקרונית רחבת היקף למיליוני צאצאים של פליטים. יתרה מזאת – עוד ציניות! – מאות אלפי יהודים-אשכנזים מתרפקים בערגה על דלתות שגרירויות מזרח אירופיות כדי לקבל אזרחות על סמך חוקי איזרוח שמאפשרים להם *זכות שיבה* על בסיס טריטוריה ואזרחות של סבא וסבתא (ולא גנטיקה ודת של חוק השבות)! בקיצור, מי שמקבל אזרחות פולנית, מעניק אזרחות ישראלית ליהודי מברוקלין או לפרבוסלאבי מקייב, ומסרב לחשוב אפילו על פתרון של שיבה לפלסטינים, הוא, איך להגיד, טיפש ורשע.

    – ההנחה האחרונה היא שעמים צריכים לשלם על טעויות של הנהגותיהם. איזה מזל שזה לא נכון. לא מוסרית ולא פוליטית. ב 91 נסו בבעתה שבעים אחוז מתושבי תל אביב מעירם, כמו שעשו כמה שנים אחר-כך חמישים אחוז מתושבי הצפון (במלחמה שנגרמה ישירות בגלל טמטום מנהיגיהם – שסרבו לשחרר את סמיר קונטר ולהשיב את מג'אר), וכנ"ל, באחוזים פחותים, בדרום – מישהו מעלה על הדעת שהמנוסה הזו היתה אמורה וצריכה להסתיים באובדן של רכושם ובסטטוס של פליט? הפלסטינים גורשו – גם מי שחתמו על הסכם אי לוחמה וניטרליות (עין כארם, מלחה, דיר יאסין, בית מזמיל, שיך מואניס, ג'מוסין, סקייה, אוי, כמה הרשימה ארוכה); האמא ששמעה תת מקלע ולקחה את ילדיה וברחה למקום בטוח יותר עד יעבור זעם אינה צריכה "לשלם מחיר" על… מה בעצם? שההנהגה שלה דחתה את תוכנית החלוקה? ממשלות ישראל דחו פתרון של שתי מדינות במסגרות בינלאומיות או כיוזמות מעצמתיות או ערביות (באנץ', נגיב, יארינג, תוכנית פאהד, תוכנית השלום של הליגה הערבית, מי זוכר?) עשרות פעמים. מישהו שילם? מישהו צריך לשלם?

  20. סמולן

    האם כאנטי ציוני אתה מתנצל על מה שביצעתם ליהודים בארצות האיסלם ?

    (ואפרופו סמיכות וגיאוגרפיה: לאיסלם יש ארצות, הן ארצות האיסלם, ברבים עד מאד. מה עם ארץ היהדות ? האם מדובר בצירוף חוקי לשיטתך, או שמא לאיסלם יש ארצות, אבל ליהדות אסור שתהיה אפילו ארץ ? אני חושש שאתה פוגם במרקם היחסים העדין שמתקיים בארץ היהדות)

  21. גרי רשף

    בדיוק כמו כותב הפוסט הזה שהתחיל ב"שהעובדות יבלבלו אתכם", המשיך בלגלוג על הדמגוגיה של "אם תרצו", ונפל בעצמו למלכודות הדמגוגיה, אי הדיוקים, הסיסמאות, והזכרון הסלקטיבי;
    כך גם אתה פותח בכותרת "דיבורים מהמלכודת הדמגוגוית" ממשיך ב-"בואו נגמור עם ה'דיון' הזה אחת ולתמיד" ומסיים בהתלהמות דמגוגית, מכנה את המעברות "מכלאות", פונה לזולתך בתואר "ידידי האהבל" וכך הלאה.

    אני מכיר היטב את הסגנון הטוקבקיסטי הזה: כולכם מדברים שטויות (חוץ ממני כמובן..), סייג לחוכמה שתיקה (שוב- חוץ ממני), וכדאי שגם תפתחו את הראש ותקשיבו קצת – אולי תלמדו משהו (גם הפעם – חוץ ממני).

    כל זה מבלי להתייחס לתוכן הענייני שבהודעתך – שדווקא ראוי להתייחסות עניינית ומופיעות בו גם טענות הראויות לעיון.

  22. מעיין

    באמת, קשה לפעמים להבין, מדוע אנשים שאין להם מושג קלוש בעובדות מתעקשים לספק "עובדות", ומדוע העדרה המוחלט של יכולת הסקת מסרנות אינו מפריעה להם להסיק "מסקנות"…. יש משהו בזוי ונלעג באופן שבו גזען בוטה אחד משתמש להגנתו בגזענות (נניח) של מישהו אחר – או, במלים פשוטות כדי שאפילו סמולנים יבינו, שיחסן של מדינות ערביות למיעוטים הוא ההצדקה לאפרטהייד והאפלייה של הפלסטינים. כי אם זה כל-כך רע, להתייחס לא יפה למיעוטים, אז למה, לעזאזל, זה כל כך טוב?

    אבל מעבר לעניין המוסרי חסר ההיגיון – הצדקת רוע "שלנו" ברוע של אחר – יש כמובן שקר בסיסי בעצם ההשוואה. כי מנדעים, אשורים, נסטוריאנים (ובסוריה גם ארמנים ועלאווים, ובתנועה הפלסטינית גם שומרונים ויהודים) מילאו וממלאים תפקידי מפתח – ראש ממשלה, נשיא, רמטכל, שר האוויריה, שר החוץ (טריק עזיז, זוכרים?), חברים במועצה הלאומית… מודרים ומופלים לרעה ככל שיהיו (וזה נכון), הפלסטינים יכולים רק לחלום על מעמד של נסטוריאנים או קופטים בישראל. הנישול, ההפקעה, והאפלייה הקונסטיטוציונית לא מתקרבות אפילו למשטר האפרטהייד הציוניסטי

    אבל לא רק הפלסטינים: אם סמולן יטרח פעם להשיל מעליו את תפקיד האשכנזי האידיוט (כן, כן, אשתך רבע תימניה ואתה נורא נורא אוהב את המאכל החריף ההוא; תחסוך לי את זה) אותו הוא ממלא כל כך בהצלחה, וישאל מזרחים מבוגרים שנולדו "שם" והובאו ל"כאן", כמה זמן מרגע ההגעה ארצה לקח להם להבין שהם קורבן של מניפולציה ציוניסטית רחבת היקף הוא קצת יופתע – כולם, אבל כולם (דתיים וחילוניים, מצביעי ליברמן וקומוניסטים, עיראקים ומרוקאים) יענו משהו שלא יעלה על יממה… ברגע של כנות, גם הפטריוטים יגידו לך: ליהודים שהצליחו להימלט מההגירה הכפויה לארצות אחרות טוב יותר; למנדעים ולנסטוריאנים טוב יותר; ליהודים שנשארו במרוקו או חזרו אליה טוב יותר; הזכרון הרשמי מחק את הניסיונות הנואשים של יהודים עיראקים להתחרט ולשוב לעיראק בשנים הראשונות, ואת הפגנות הענק של המבקשים לשוב למרוקו בחיפה, עם דגלי מרוקו ותמונות של המלך חסן – אבל הזקנים – גם הכי "פטריוטים" – זוכרים ולא סולחים

  23. עמוס

    אולי אתה צודק. עמדתי היא בפשטות (ובשפה פחות עצבנית) זו: בין הים והמדבר, ובכלל זה במחנות הפליטים הפלסטיניים, חיים כ11-14 מיליון בני אדם. רובם ילידי האזור, אבל גם קרוב למיליון מהגרים, רובם לא יהודים, שהגיעו מברה"מ, ולמעלה ממאה אלף מהגרי עבודה מאפריקה ואסיה. האחריות לעבר ולהתנהלות ההיסטורית של הפלסטינים, יהודי המזרח, ויתר עממי ועדות האזור מוטלת כך-או-אחרת על התנועה הציונית, מדינת ישראל, משטרים ערבים, והנהגה פלסטינית. האחריות לעתידם מוטלת גם היא על הנהגותיהם… הפתרון המוסרי והאפשרי בעיני, חייב, בכל מימוש מדיני וחברתי, להשוות בצורה מוחלטת את תנאיהם של כל בני האדם הנ"ל ולבטל את זכויות היתר המפליגות שמיעוט שולט זוכה לו כיום. זה הכל

  24. גרי רשף

    ..על "הפרטים הטכניים" בוודאי עוד נתקוטט.
    (-:

  25. נתן.

    לא פעם שאלתי את עצמי איך נוצרות אגדות השמאל האנטי ציוני.

    איך למשל נוצרה האגדה על הציונים ששמו פצצות בבתי הכנסת בעיראק שממשיכה להתקיים גם לאחר שאחד ממפיצי האגדה העיתונאי ברוך נדל הפסיד בבית המשפט בתביעה שהגישו נגדו פעילי העליה בעיראק לאחר שלא הצליח להביא אפילו בדל הוכחה לכך ,או למשל אגדת הטבח בטנטורה שממשיכה להתקיים גם לאחר שממציאה חזר בו בבבית המשפט מהודעתו.

    והנה קיבלתי תשובה.

    כותב עמוס את המשפט המדהים הבא מבלי למצמץ : " ..ישראל יורה על פליטים מאריתריאה…".

    כרגע אולי אפשר להניד ראש ואולי לגחך לנוכח העולם הבידיוני שבו חי השמאל הקיצוני אבל אין לי ספק שבעוד 30 שנה בהפגנות של פעילי שמאל בארץ ובעולם יונפו שלטים בנוסח : "פושעי אריתריאה לדין".

    ואידך זיל גמור.

  26. שאול סלע

    לפני מספר שנים התקיים דיון בקדמה על שריפת ספרי הברית החדשה. סמולן בתגובתו טען שמדובר במהומה רבה על לא דברץ

    סמולן בדיון אחר גם תמך בהחלטה של הנהלת הסכנות לקלוט את הפולנים ישירות למבני קבע על חשבון מזרחים שנרקבו במעברות זמן רב.

    כבר שנים שמנסים להסביר לסמולן שהפשעים כלפי יהודי ערב רשומים על שמם של בן גוריון,גולדה מאיר,גיורא יוספטל,יהודה ברגינסקי,יצחק גרינבוים,אליהו דובקין,פויירשטיין ופרנקנשטיין,נח אייזנשטדט.

    הם האחראים הישירים לדיכוי,ניחשול המזרחים וזריקתם לפריפריה. כמובן שהמרוויחים היו האשכנזים.

    את דגל הגזענות נושא היום משהה גרנות

  27. סמולן

    ראשית, ואפרופו עובדות, אנא רענן את ידיעותיך באשר למנדעים, לנוצרים הערבים באופן כללי, לזורואסטרים, האשורים, הארמנים, היוונים המצרים.

    שנית, אני רוצה לציין את ההיעדר המוחלט של שאלת "ארצות האיסלם" (נשמע שאתה מאד מחבב את ארצות הנצרות, אגב), ומושג ה"יחסים העדינים", בתגובתך הזועמת. עליהם כתבתי, וזה כנראה ליבת הזעם שלך.

  28. עודד ישראלי

    למרות התנגדותי הנחרצת לכל דבר שאפילו מזכיר "זכות שיבה", אני מוכן להתחייב פה, בשם מדינת ישראל, שעל כל יהודי שיחזור מרצונו לחיות בעירק או מרוקו ויקבל שם את רכושו, ישראל תקלוט פליט פלסטיני אחד וגם תחזיר לו את רכושו. הולך?

    בנתיים, לידיעתכם, ישראל היא מדינה זעירה, בגודל של ניו-ג'רסי בערך, וגבולותיה פתוחים לכל יהודי שרוצה לעלות, אך גם לכל מי שרוצה לעזוב. לכל מי שלא מתחשק לו להיות חלק מהמדינה הלאומית היהודית נשארו עוד 99.99% מהאדמות על כדור הארץ שהוא יכול לחיות בהן כאוות נפשו – ואם הוא מתעקש לחיות כמיעוט במדינה ערבית דווקא, עוד פתוחות בפניו 21 מדינות ששטחן גדול פי 600 משטח ישראל (ובקרוב, אינשאללה, תוכר סופית גם המדינה הערבית ה-22 במספר – "פילסטין")…

    אתם מוזמנים אפוא ללכת, ויש לכם לאן. אבל לנו, היהודים שרוצים לחיות כעם חופשי בארצם, אין שום כוונה להיפרד מהמדינה הזעירה היחידה שלנו ומהעצמאות שלנו על-גבי אותם 22,000 קמ"ר של אדמת אבותינו שהצלחנו לחלץ מציפורני האימפריאליזם הערבי-מוסלמי בדם יזע ודמעות – ובטח שאין לנו כוונה להוריש לילדינו חיים של מיעוט החי (או נטבח) תחת שלטון רוב ערבי-מוסלמי.

    אז בהצלחה שיהיה לכם, בכל אשר תפנו.

  29. שאול סלע

    הוא הזכיר בהודעות אצל יוסי גורביץ' ובתפוס את האופציה של העברת האוכלוסיה הערבית מעבר לערדן.