הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
זהירות, ההסתדרות
כל מי שקורא עיתונים, עוקב אחר חדשות באינטרנט או צופה בטלוויזיה בוודאי כבר נחשף למאבק הגבורה של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון למען תנאי העסקה הוגנים. בשבוע שעבר הן עשו צעד תקדימי ושבתו. כן, הן שבתו. שביתה היא צעד שנראה כה מקובל וברור מאליו מנקודת המבט של עובדים מאורגנים במקום עבודה מסודר, ובו בזמן כל כך יוצא דופן כאשר מדובר בעובדות קבלן או בעובדי חברות כוח אדם.
כל מי שמחשיב את עצמו ל"חברתי" בזירה הפוליטית בישראל מוצא מדי פעם את ההזדמנות להביע את התנגדותו להעסקה הפוגענית באמצעות חברות כוח אדם או ההעסקה הפוגענית העקיפה במוסדות ציבוריים באמצעות קבלנים פרטיים.
המאבק של עובדות הניקיון באוניברסיטה הדרומית מהווה הזדמנות לכל מי שבאמת מחויב לציבור העובדים והעובדות, לכל מי שבאמת "חברתי", להביע עמדה ברורה וחדה כאן ועכשיו. זו העת להביע עמדה בזכות הדרישה של ועד העובדות בבן גוריון להעבירן להעסקה ישירה, להטיל את המשקל הדרוש להוביל הנהלה של מוסד ציבורי גדול, מוסד שתיאורטית שייך גם לכלל אזרחי המדינה, לעבור מהעסקה פוגענית ונצלנית במיוחד להעסקה הוגנת יותר.
כתבה על השביתה בחדשות ערוץ 2:
אבל לא רק בנושא החשוב הזה קיימת עכשיו הזדמנות להוכיח מחויבות אמיתית לזכויות העובדים. בימים האחרונים מסתבר שההסתדרות פעילה מאוד באוניברסיטת בן גוריון. לא, היא לא תומכת במאבק של העובדות. להיפך: שליחיה חברו למנהלים בחברה קבלנית גדולה בניסיון לשבור את המאבק של ועד העובדות. הם מאיימים על עובדות שבגללן האוניברסיטה תבטל את החוזים עם חברות הקבלן ותביא לפיטוריהן, הם מאיימים על עובדות שאם לא ינטשו את ארגון "כוח לעובדים" ויחתמו על טפסי מעבר לשורות ההסתדרות הן יפוטרו וחברות הקבלן ישיתו עליהן קנסות ועוד ועוד איומים.
זאת הפעם השלישית השנה שההסתדרות משקיעה מאמצים גדולים כדי להיכנס לתמונה בעיצומו של סכסוך עבודה המובל על-ידי כוח לעובדים בניסיון לנטרל את היכולת של הוועד להשיג הישגים. ההסתדרות פועלת בניגוד לכל מחויבות בסיסית לאינטרסים ולרצון המפורש של העובדים. היא עשתה זאת באמצעות תכסיס משפטי שהצליח במקרה של אקרשטיין-ירוחם, היא נכשלה בניסיון שלה לפלג את מנחי האוניברסיטה הפתוחה וכעת היא מנסה שוב טקטיקות של פילוג תוך כדי מאבק והפעם בטונים מאפיוזיים מובהקים.
אז הנה הזדמנות לא רק לתמוך בוועד עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון – אלא גם לומר משהו חריף לעיני, לומר משהו ברור וחד להנהגת ההסתדרות אשר נזעקה לשירות חברות הקבלן לשבירת מאבקן של העובדות. לכל אלה השותפים עמנו למחויבות למעמד העובדים ובשונה מאיתנו עדיין נמצאים בהסתדרות ותולים בה תקוות. מה יש לכם לומר לעובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון? שלי יחימוביץ', מה יש לך להגיד לעיני? ואתה עמיר פרץ, לשעבר מנהיג ההסתדרות, מה יש לך לומר בעניין? ומה אומרת על כך סיעת חד"ש בהסתדרות? ומה אומרים על כך אנשי מרצ השותפים בהנהגת ההסתדרות? ומה לגבי ח"כים חברתיים אחרים – אין לכם מה להגיד על ההתנהגות הבוגדנית והמאיימת של ההסתדרות?
זו העת לצאת בגלוי ולבלום את המהלך ההרסני של ההסתדרות או לשתוק לעד, ולוותר על כל יומרה לשרת את מעמד העובדים בישראל.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מאמר חשוב וקריטי! מאבק העובדות באב"ג בהחלט מציג תקדימים אין-ספור לשוק העבודה הישראלי, שהופך "גמיש" יותר ויותר (= פוגעני ומנצל).
רק חשוב לחדד שדרישות וועד העובדות, המאגד את מרבית העובדות בשתי חברות השירותים המספקות שירותי ניקיון באוניברסיטה, הינן קיומו של מו"מ קיבוצי בתחומי האוניברסיטה (ולא העסקה ישירה).
הפסקה האחרונה מדגימה באופן יפה עד כמה הואקום הפוליטי רחב, עד כמה עובדים במאבק לא זוכים לקול פוליטי ועד כמה דחוף לבנות מפלגה שתוכל לייצג את הקולות האלה ולחזק את המאבקים
ייתכן ואני טועה אבל האדון לייבנר הוא אחד ממנהיגי חד"ש הנבחרים.אז, מדוע הוא לא עושה סדר בביתו שלו? עם יש לו טענות לאנשי חד"ש בהסתדרות, מדוע הוא לא עושה דבר – חוץ מלכתוב נגדם? הנייר סובל הכל. אבל הפעילות הפוליטית צריכה להיות רציפה ואמיתית ולא רק מילים
"ממנהיגי חד"ש הנבחרים" זה דווקא לא משהו שאפשר להגיד על חררדו. הוא מהפעילים הבולטים בהתחברות (תראבוט), שזו תנועת שמאל חדשה שבחרה להצטרף לחד"ש ולנסות לשנות אותה מבפנים – אבל עדיין לא ברורה מה מידת ההשפעה שלה בתוך חד"ש.
ומה גורם לך להיות כ"כ בטוח שהוא לא פנה קודם לאנשי חד"ש בהסתדרות? שאין שום יוזמה מקבילה, לצד המאמר הזה כאן?
אני לא בקיא בעניינים, ולא חבר לא בחד"ש ולא בהתחברות, אבל אני לא מבין למה אתה כזה נחרץ.
הפעם הנוספת שלא נמנתה בפוסט (החשוב והמעניין) היא במאבק המטפלים האלטרנטיביים של שירותי בריאות כללית (ש.ל.ה). גם שם ההסתדרות פתחה במהלך מושחת ובריוני שהפריע להתארגנות עובדים דמוקרטית, רק כדי "לעשות דווקא" לכוח-לעובדים. התוצאה: העובדים נתקעו עם ועד-בובות עלוב, ואפס שיפור בתנאים.
והגיע הזמן שהצדק ינצח.
חצי כתבה לא קשורה לכותרת
ואז אתה מאשים בצואה לא ברורה.
אם טרחת לכתוב כבר מאמר אז תכתוב את מה שקרה.
אני לא מצליח להבין.
כאילו חשבת יותר על הכותרת מאשר על לדווח מה קרה.
ובכל זאת: חסרה לי תגובת ההסתדרות. האם מישהו שלח לעיני את המאמר לתגובה?
קבלן ניקיון ונציגיו מסתובבים עם טפסי הצטרפות להסתדרות (בין השאר, חולקו אלו בצמוד לתלוש השכר..) ופעילי הסתדרות בכדי לפרק את התאגדות עובדות הקבלן בעת שזו מתכוננת לשביתה ראשונה מסוגה בתחום המנוצל ביותר הזה
חבל שעיני מתגלה פעם אחר פעם בחולשתו להגן על העובדים המוחלשים במיוחד ואלו שקבלני כח אדם חורשים על גבם, בריאותם ועתידם.
כח לעובד עושה עבודה חשובה בהראותו לעיני את מגבלות כוחו, ותכניותיו הפוליטיות.
בהצלחה לעובדות הנקיון באוניברסיטה.
ל"הכותב לא עיתונאי": בקטע הווידאו יש תגובה.
בדואר עובדים חצי שנה ומפטרים את האנשים. כי הם לא רוצים אנשים קבועים וכאשר פניתי להסתדרות שייצגו אותי בבית הדין לעבודה , שכן רציתי לתבוע אותם הם לא רצו לסייע לי ואני חבר בהסתדרות…
בעובדים.
הם שברו את זמרי -האופרה , במאבק להסכם -קיבוצי בראשותי,לפני עשור,במהלך מתואם עם בירוקרטית עריצה קטנה וקטנונית של האופרה ,בסיוע ע.ת.י,הממומנת ע"י משרד התרבות ועיריית ת"א,קנה קוניץ, ובגדו בנו באישון ליל ,כשמכרו תפקיד תפור לעוזר שלי מאחורי גבם של הזמרים וכך שברו את לב -לשד משמעויותיה של השביתה הראשונה ,שנערכה בתיאטרון ישראלי ,אי-פעם,שם להטבת תנאים או אי הרעתם ליתר דיוק וקבלת תנאים סוציאליים לפי חוק.
יש לסגור את התקציב והמשאבים שלהם,להכריז על סוף עידן, ולחסל את הפארסה המאפיוזית כדבריך ,שכן זו קבלנות של תאגיד קפיטליסטי חזירי ,המייצג רק הון וכוח פוליטי באמצעות מגה-וועדים, כחשמל ,נמל ומשיקולי כדאיות ולא צדק חברתי או שיוויון-זכויות סוציאלי.
מי שמכיר את ההיסטוריה של הסתדרות העובדים ה ע ב ר י י ם בא"י, שנוסדה בחיפה ב-1920 יודע שאין מה לצפות ממנה. מתי חד"ש ומרץ יפרשו? הרי הם מכירים את המוטו של בן גוריון שניסח את דבריו שנתיים אחרי שהוקמה ההסתדרות, ב- 1922 : בדבריו בפני באי הוועידה השלישית של מפלגת "אחדות העבודה" פרס את האידאולוגיה שעתידה הייתה להנחותו לאורך כל חייו :"לא מתוך חיפוש ובקשת דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית-כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו. הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא-כיבוש הארץ ובניינה בכוח עליה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות … אין אנו חובשי בית המדרש המתפלפלים בהלכות יצירה עצמית – אנו כובשי ארץ שהועמדו בפני קיר ברזל ועליהם לנפצו". וברל כצנלסון כתב גם הוא ללא בושה: "המפעל הציוני" הוא "מפעל כיבוש". מייסדי הלייבור הציוני לא נשאו את עיניהם לשוויון. לא זו הייתה מטרתם. הם לא שללו שום שיטה כלכלית ובלבד שתשרת את המטרה של "בנין האומה". לדעתם "בניית האומה" דרשה שיתוף פעולה בין-מעמדי. הסוציאליזם לא היה אלא מיתוס מגייס, והמושג "שלטון הפועלים" היה רק מילה נרדפת לשלטון הביורוקראטיה ההסתדרותית. על בסיס זה נסגרה העסקה ההיסטורית שבין מפלגות ההסתדרות לבורגנות הארץ-ישראלית: ה"שמאל הציוני" מעולם לא תבע את שינוי הסדר החברתי.
ולא מבין דבר בניתוח היסטורי
כמה קל לבקר מהלך היסטורי מהפכני מדרגה ראשונה לאחר 90 שנה
כל הכבוד לאירגון דמגוגי שיורה לעצמו, לחבריו ולכל העובדים במדינה ברגל.
נמאסתם, די להנגח
טיפה צניעות והכרת תודה למפעל הסוציאליסטי הגדול והערכי ביותר בעולם.
ואגב, ערבים התקבלו כחברים בהסתדרות הכללית כבר מתחילתה.
כדאי לכולם להכיר את ההיסטוריה של ההסתדרות ושל תנועת העבודה, שלא דרך ספרו של זאב שטרנהל. ההסתדרות היתה התארגנות וולונטרית וכללית – כלומר התארגנות שמטרתה לאגד את כלל העובדים וליצור תנועת פועלים רחבה ומשותפת לכולם שמציבה חזון משותף לחברה ציונית וצודקת וגם איפשרה לרבים מהעיר, הכפר, המושב והקיבוץ להגשים את ערכי הצדק והשוויון. כדאי לבקר את ההסתדרות ביחס לחזון האמיתי שהציבה לעצמה ואם רוצים להציע אלטרנטיבה, אז גם אותה כדאי לאמוד אל מול חזון הזה. נראה לי רלבנטי מתמיד ביחס למצבה של החברה הישראלית היום.
אנחנו לא מטומטמים • מחאת הדיור