מ"סול" לא יזיזו אותנו

עשרות-אלפי צעירים מפגינים מזה שבוע בכיכר "פוארטה דל סול" שבמדריד, מוחים על תוכניות הצנע, הקיצוצים והפגיעה בפנסיה ובעובדים שמקדמת ממשלת ספרד. הם מנהלים דיונים, מבשלים יחד ובונים את המהפכה שלהם מלמטה. דיווח מלב המאבק
איה שושןאיה שושן

השתתפה במחאת האוהלים בספרד ובישראל ב-2011. עורכת מחקר השוואתי של המחאות בדגש על הפרקטיקות הארגוניות שלהן, במסגרת לימודי דוקטורט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון

כיכר העיר המרכזית. מאות צעירים יושבים במעגלים ומשתדלים להתגבר על הרעש וההמולה ולהקשיב לדובר התורן שמחזיק במגאפון, בעוד עשרות אחרים מתרוצצים בין דוכני הכנת השלטים, ועדות התקשורת והחוק, דוכני ההחתמה על עצומות, פינות המנוחה ופינת האוכל. הכיכר מכוסה שלטים מאולתרים וסיסמאות מומצאות בגנות הפוליטיקאים ובעלי העסקים. כולם מתכוננים לערב, אז יגיעו עשרות האלפים להביע תמיכה בהתקוממות העממית. לא, זו לא כיכר תחריר. זו פוארטה דל סול במדריד, המוקד החדש של מחאה המונית נגד השלטון. רוח מזרחית חזקה חוזרת לחצי האי האיברי.

מהמשבר הכלכלי למחאה עממית

יריית הפתיחה של המחאה בפוארטה דל סול ("כיכר השמש") הייתה הפגנה של כמה אלפים לפני שבוע, שפוזרה באלימות על-ידי המשטרה. המפגינים, שהתארגנו באמצעות רשתות חברתיות תחת השם "דמוקרטיה אמיתית עכשיו", צעדו בכמה ערים מרכזיות בספרד במחאה נגד הניצול והזלזול המתמשך בציבור בידי הפוליטיקאים והעסקים הגדולים. הרקע להפגנות הוא המשבר הכלכלי, שפגע בספרד באופן חריף במיוחד: אחוז האבטלה עומד כעת על 21%, ובקרב צעירים מתחת לגיל 25 רמת האבטלה מזנקת ל-45%. ממשלת הסוציאליסטים בראשות חוזה לואיס זפאטרו – שעלתה לשלטון במרץ 2004, בין היתר בשל תמיכתה בנסיגה מעיראק, ימים בודדים לאחר שורת פיגועים שהכו במדריד והרגו כמאתיים איש – הבטיחה לאיחוד האירופי ולמשקיעים הזרים לנקוט בצעדים למניעת קריסת הבנקים הספרדים, מה שבפועל התבטא בסדרת רפורמות שהקלו על חברות לפטר עובדים, העלו את גיל הפנסיה, וקיצצו בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה.

צילום: ¡¡¡!!!, cc by-nc-sa

למרות הדיכוי המשטרתי, המפגינים ביום ראשון שעבר נשבעו להישאר בכיכר המרכזית של מדריד עד שדרישותיהם יישמעו. במהלך השבוע האחרון הצטרפו אליהם עשרות אלפים במדריד ועוד אלפים רבים בהפגנות תמיכה ברחבי העולם. תנועת ה-M15 (ה-15 במאי, אז התחילו ההפגנות) הפכה תוך כמה ימים לתנועת מחאה המונית שמונה בתוכה ארגונים שונים ועד כה לא מוכרים בפוליטיקה הספרדית, כגון "אל תצביעו להם", "צעירים ללא עתיד", ו"השתלטו על הרחוב!".

ההסבר למועד ההפגנות הוא הבחירות המקומיות שמתקיימות היום, ה-22 במאי. המפגינים קוראים לציבור להחרים את הבחירות, ולבחינה מחדש של מדיניות הממשלה ושל שיטת קבלת ההחלטות בספרד. אחת הדרישות המרכזיות היא שינוי חוק הבחירות, אשר מבוסס על שיטת הצבעה אזורית שמטרתה לחזק את המפלגות הגדולות ולהחליש פלגים קטנים. החוק נקבע עם המעבר של ספרד לדמוקרטיה בשנות השבעים, מתוך כוונה להבטיח יציבות ולמנוע הקצנה של המערכת הפוליטית, אך בפועל פגע בעיקר במפלגות הנמצאות משמאל לסוציאליסטים, מכיוון שמצביעיהן מפוזרים באזורים גיאוגרפים רבים ואינם מהווים רוב בפרובינציות רבות. המפגינים דורשים לעבור לשיטת הצבעה ישירה הן בבחירות הארציות והן באזוריות, שבה לכל קול יהיה משקל שווה בקביעת המושבים בפרלמנט, וכן לאפשר למועמדים עצמאיים להתמודד בבחירות, ולעבור לשיטת הצבעה ישירה לנשיאות. למרות שההערכות הן שצעדים אלה יסייעו בעיקר למפלגות השמאל הרדיקלי-יותר, כאמור, המפגינים הא-מפלגתיים מסבירים שמטרתם העיקרית היא מתן ביטוי טוב יותר לרצון העם בתוך הפרלמנט באמצעות ריבוי המפלגות מכל הסוגים, שיתאפשר עם שינוי השיטה.

ביום חמישי הכריזה ועדת הבחירות המרכזית שהחל משבת ההפגנות יהפכו ללא חוקיות, וזאת בשל חוק שאוסר על קיום הפגנות פוליטיות ב-48 השעות שלפני בחירות. המפגינים הודיעו בתגובה שהם "מכריזים על ועדת הבחירות כלא חוקית" ושהם לא מתכוונים להתפזר. ביום שישי בלילה, לאחר כניסת שבת, עשרות האלפים שהגיעו לכיכר חזרו ושרו "מכיכר סול לא יזיזו אותנו". המשטרה הודיעה בינתיים שלא תפזר את ההפגנות בכוח, למרות אי-חוקיותן.

אסיפות עממיות, השראה תוניסאית, דרישות סוציאליסטיות

אך לא מספיק להכיר את הרקע הכלכלי-פוליטי כדי להבין מה קורה בימים האחרונים בכיכר השמש, שכן לא מדובר בהפגנות סטנדרטיות. כבר בימים הראשונים המפגינים הקימו גופים עממיים לקבלת החלטות וארגון המשך המחאה. במרכז הכיכר מתאספת כמה פעמים ביום האסיפה הכללית, שהוגדרה כגוף קבלת ההחלטות. מאות צעירים יושבים בדממה ובסדר מוחלט, דואגים להעביר אחד לשני בקבוקי מים, קרם הגנה ואוכל, ומקשיבים בזמן שחבריהם מציגים טיעונים בעד ונגד הצעות במגוון נושאים. הדיונים נעים מהיערכות למקרה שהמשטרה תבוא, דרך כלים להתמודד עם התקשורת, ועד גיבוש רשימת הדרישות הקונקרטיות שהמפגינים רוצים להציג לממשלה.

הם אימצו לעצמם סדרה של מוסכמות תקשורתיות שמאפשרות לקיים דיון בין מאות ולפעמים אף מעל לאלף משתתפים. המפורסמת שבהן היא הרמת שתי הידיים וסיבוב כפות הידיים מצד לצד, תנועה שמסמלת מחיאות כפיים בשפת הסימנים. מרבית הדוברים משתמשים בשפה נייטרלית מבחינה מגדרית, ובמקום פועל גם דוכן פמיניסטי שמפיץ חומרי הסבר על הנושא. את הדיונים מוביל כל פעם מתנדב אחר, שאחראי להקצבת זמן לכל נושא, וידוא שכל הדעות נשמעות, וסיכום ההצעות שהועלו להצבעה.

צילום: Ametxa, cc by-nc-nd

כל מי שרוצה יכול להירשם ולקבל דקה או שתיים עם המגפון. למרות שרוב המשתתפים הם צעירים מחוסרי עבודה, המשתייכים למה שמכונה פה דור ה"ני וני" (לא ולא – לא לומדים ולא עובדים), ולמרות שחלקים ניכרים אפילו עדיין בשנות התיכון, גם המבוגרים מראים נוכחות. אשה מבוגרת מתוניסיה בירכה את המפגינים על שהם ממשיכים בדרכה של המהפכה בתוניס, וזכתה למחיאות כפיים סוערות. אשה מבוגרת אחרת ביקשה לדבר כדי להעביר לקהל מסר מחבריה, ותיקי מלחמת האזרחים שלחמו נגד פרנקו. "אתם צריכים להבין, הם מבוגרים מדי מכדי להגיע לכאן, אבל הם שולחים לכם את ברכתם. המאבק שלכם הוא המאבק שלהם", אמרה.

ברחבי הכיכר נוצרות באופן ספונטני קבוצות שיח קטנות של אנשים מכל הגילים, רובם ממעמד בינוני, המתדיינות בנושאי פוליטיקה וכלכלה. קבוצת הפעילים המרכזית, זו שנשארת לישון בפלאזה ומניעה את הפעילות, מונה כמה מאות ומורכבת ברובה מנוער אנרכיסטי. אך בתוכה ומסביב לה נמצאים גם מבוגרים, ילדים, וצעירים אחרים. מחוסרי הבית של מדריד גם הם בכיכר, אם מתוך סקרנות, אם כדי לקבל אוכל, ולפעמים גם כדי להשתתף בפעילות. לפנות ערב מגיעים אלפים נוספים שמייצגים קבוצות אוכלוסיה וגיל שונות ומגוונות. המפגינים מצידם חוזרים שוב ושוב על כך שאינם מייצגים אף קבוצת אוכלוסיה ספציפית. השלטים מכריזים: "זה לא שאנחנו מייצגים הרבה אנשים, אנחנו מייצגים את כולם". גם בדיונים חוזרת ועולה החשיבות של לשמור על ייצוג רחב ככל האפשר ולא להדיר אף קבוצה מהמאבק.

צילום: Matth Van Mayrit, cc by-nc-sa

לצד האסיפה, באוהלים הפרוסים לכל אורך הכיכר, פועלות וועדות משנה שמטפלות בהוצאה לפועל של ההחלטות. ביניהן יש ועדת תקשורת, ועדת חוק, ועדת תיאום פנימי ומרכז תיעוד. במתחם פועלים גם מרפאה, דוכני אוכל, ופעוטון כדי לדאוג לצרכי המפגינים, שחלקם לא עזבו את הכיכר כבר שבוע. לצד דוכנים אלו הוקמו עשרות דוכני החתמה למטרות חברתיות שונות, פינת קריאה, פינת מסאז', וסדנאות בנושא סביבה, פמיניזם ונושאים אחרים. למפגינים חשוב לשמור על התנהלות מכובדת וראויה, ולשם כך הוקמה ביום שישי "ועדת ההגינות", שדואגת לניקיון וסדר ולהקפדה על כללי התנהגות נאותים. ביום שישי עבדו שם בקדחתנות על הכנת שלטים שיבהירו להמוני הבליינים שמגיעים לכיכר מדי סופשבוע שלא מדובר במסיבת רחוב, אירוע שכיח במסורת חיי הלילה הספרדית, אלא במאבק פוליטי. "לכאן באים כדי להילחם, לא כדי לבלות", קבע בתקיפות אחד מחברי הוועדה בדיון מקדים.

ביום שבת הגיעה פעילות זו לשיא במה שהמפגינים קראו לו "יום הבחינה מחדש". האסיפה הכללית התפצלה לקבוצות משנה שדנו בנושאי כלכלה, חינוך , שקיפות ממשלתית, איכות הסביבה, שוויון מגדרי, זכויות בעלי חיים וכן הלאה. כל קבוצה התאספה באחת מהפלאזות הרבות שמסביב לסול ודנה בהצעות לדרישות קונקרטיות מהממשלה. ההצעות שניסחה כל קבוצה יועלו להצבעה במליאה הכללית בקרוב, לפני שיאושרו לפרסום על ידי ועדת התקשורת. בין ההצעות שנידונו בקבוצת הכלכלה נכללו, למשל, דרישה למשאל עם על הרפורמות בשוק העבודה, קביעת שכר מקסימום לבכירים, איסור על חברות ספרדיות לפעול במה שהספרדים מכנים "גני עדן פיסקליים" – מדינות מתפתחות מחוסרות רגולציה, והשוואת שכר בין נשים לגברים.

רשימה ראשונית של הצעות כבר נידונה אך עוד לא אושרה במליאה בשישי בערב וכללה, בין השאר, דרישה ליישום בפועל של סעיפי החוקה המעניקים זכות לדיור בכבוד, ביטוח בריאות אוניברסלי, וחינוך לכולם; מיסוי של רווחי חברות ספרדיות בחו"ל; הלאמת הבנקים שנזקקו להצלה ממשלתית בעקבות המשבר; הפחתת תקציב הביטחון; סגירת מפעלי הנשק; השקעה באנרגיה מתחדשת ועוד רשימה ארוכה של סעיפים.

אירוע מבודד או תחילתה של תנועה ארצית?

הדאגה המרכזית שמעסיקה את כולם כרגע היא איך להבטיח שהתנועה תמשיך להתקיים גם אחרי הבחירות האזוריות. "סול היא סמל, אסור שהיא תמות", אמרו בקבוצות השונות. "סופסוף הסרנו את הפחד לצאת לרחוב ולדבר על פוליטיקה, לא נחזור לפחד", קבע אחד המשתתפים. רבים דיברו על החשיבות שבשבירת הנורמה לפיה רק פוליטיקאים, כלכלנים ומומחים יכולים לקבוע מדיניות. בדיון על דרכים לשימור המומנטום, המפגינים הציעו לצאת לשכונות ולקיים סדנאות ודיונים ברחבי העיר, לקיים משמרות קבועות בכיכר,להקים משרד קבוע בסול עם טלפון ואימייל שירכז את הפעילות, ולהציב אולטימטומים לממשלה שבלעדיהם לא תפוזר ההפגנה.

היקף ההשפעה של כל זה על המערכת הפוליטית בספרד עדיין לא ברור. עיתון "אל-פאיס", המזוהה עם הסוציאליסטים, מדווח באהדה על ההפגנות, אך בינתיים לא נראה שהפוליטיקאים מתרגשים מהן יותר מדי. זפאטרו, שדיוקנו מתנוסס על לא מעט שלטי גנאי ברחבי הפלאזה, אמר שהוא "מבין את המפגינים" ו"צריך להקשיב להם כי יש להם סיבה לכעוס". מפלגתו צפויה לנחול הפסד מוחץ בבחירות היום, בין השאר מכיוון שרבים ממחרימי הבחירות הם מצביעי הסוציאליסטים לשעבר. זפאטרו עצמו כבר הודיע לפני מספר חודשים שלא יתמודד בבחירות לנשיאות בשנה הבאה.

מפלגת הימין, שצפויה לגרוף את רוב הקולות היום, שומרת על מרחק בטוח מהאירועים. "אל-פאיס" מדווח שבמטה המפלגה לא מתרגשים מכיוון ש"מדובר במאבק פנימי של השמאל". מפלגת "שמאל מאוחד", הגלגול העכשווי של המפלגה הקומוניסטית, היא היחידה שהביעה תמיכה פעילה בהפגנות. תמיכה זו הגיעה בדיעבד לאחר הצלחת ההפגנות, וכללה נוכחות של נציגי מפלגה בכיכר וערעור לבית המשפט העליון בנושא חוקיות ההפגנות. עם זאת, מעורבות המפלגה מתקבלת על-ידי המפגינים באמביוולנטיות. הם חוזרים ומבהירים שהם לא תומכים באף מפלגה ספציפית ושלא יתנו לאף אחד לנכס לעצמו את תנועת המחאה, שהתפתחה בצורה ספונטנית ועצמאית.

עריכה: חגי מטר.

הפוסט פורסם במקביל באתר Mysay

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גרי רשף

    יחד עם זאת משהו קצת צורם בדיווח- מנסים לטעת בנו את הרושם שזו פראפראזה על המהפיכה בטוניסיה: העם הספרדי התגבר על הפחד, שם נפשו בכפו ויצא למחות נגד הדיקטטורה בארצו..

    נו טוב..

  2. דב פוניו

    הקוו המאחד את כל תנועות המחאה היום-הוא תקשורת המונים שמתקיים בעיקר בדור הצעיר. בני 25 שאחוז האבטלה אצלם מגיע ל45%, אין להם מה להפסיד.
    הכל יודעים שהשלטון באמת אינו מייצג את רצון רוב העם- אך בימינו נוצרה הבמה לומר את זה. זה לא קורה- כמו שהיה פעם- באולמות ההשכלה הגבוהה. זה קורה בפייסבוק- ומשם אל הפגנות הרחוב הדרך קצרה.

  3. דמוקרטיהו

    זו הפגנה נגד בחירות, נגד דמוקרטיה של שתי מפלגות שלא משנות כלום ולא נגד דיקטטורה. בספרד אין דיקטטורה. השאלה היא איך מפילים דמוקרטיה. זו גם הפגנה נגד ההון שלטון, ונגד המצב הכלכלי.
    בספרד יש משבר כלכלי חמור מזה יותר משנתיים, הייתי שם לפני חצי שנה ובפעם הראשונה במדריד ראיתי בית קפה אחד סגור על כל שלושה ובתי קפה ובארים ריקים עם בעלי עסקים במצב רוח רע. אולי כדאי לספרד לצאת מהיורו?

    2.

    ובסוגריים חשבתי שאולי השיטחה הישראלית של ריבוי מפלגות מייצגת יותר טוב את הבוחר, אמנם כולם מדברים על סחיטות של אלה ושל ש"ס אבל הסחיטות האלה יוצרות יותר איזון בין השילטון לבין הכוח של הבוחר ומפחידות את הנבחרים שלא יילכו רחוק יותר מדי אל עבר בעלי ההון שתורמים להם ויחשבו גם שהם צריכים בוחרים. מה דעתכם?

  4. LE PUEBLO UNIDO CON LA MIERDA

    עם הצעירים נגד האבטלה. כך חושב גם העם הספרדי, אבל אתמול "העם" קצת התבלבל בבחירות המוניציפאליות והנחית מכה ניצחת למפלגה "הסוציאליסטית" ונצחון לימין כמעט בכל מקום.