ספר האי-נחת

תמיד ידענו שהסבל שלנו, כיהודים, הוא ייחודי. למדנו שכזה הוא גם העוול שנעשה לנו. "המלשינים", ספרו של חואן גבריאל ואסקס שעלילתו מתרחשת בקולומביה, הרחק מהטרגדיה האמיתית, טורף את כל הקלפים
יוסי קליין

תחושה של אי נחת מלווה את הקריאה. משהו בספר סותר אבן יסוד בחינוכו של הקורא הישראלי, הוא סותר אינדוקטרינציה ארוכת שנים שעיצבה את מורשתו. מקריאת "המלשינים" עולה, בין השאר, שאפשר להקביל את השואה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה לזו של מחולליה, הגרמנים עצמם.

ההקבלה איננה, כמובן, בממדי הטרגדיה אלא בספחיה. העלילה מתרחשת בקולומביה בשנות הארבעים של המאה שעברה, הרחק מהמקום בו התרחשה הטרגדיה האמיתית. הסופר הקולומביאני חואן גבריאל ואסקס מתאר בני עם אחד שנידונים לרדיפות מצד בני הארץ אליה היגרו. הרדיפה לא מבחינה בין אשם לחף מאשמה. כל חטאם של הנרדפים הוא במוצאם. הנרדפים הם גרמנים שהיגרו לקולומביה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, התחתנו עם בניה ודיברו את שפתה. הרודפים הם קולומביאנים והבכיר שבהם הוא אינטלקטואל, מומחה לתורת הנאום. הוא מלשין לרשויות על מכר יוצא גרמניה, בעל עסק משפחתי קטן לזגוגיות. המכר, על פי ההלשנה, אוהד לדעתו את הנאצים. ההלשנה, מקפיד ואסקס לציין ברוח של תקינות פוליטית עכשווית, היא תוצאה של מעורבות ולחץ אמריקאי. הגרמני החף מכל עוון נכלל ברשימה השחורה של אוהדי הנאציזם. הוא ומשפחתו נידון עקב כך להרס כלכלי ואישי.

המספר הוא בנו של האינטלקטואל. בספר הוא מגולל את סיפור יחסיו הסבוכים עם אביו ועם בני משפחת הגרמני הנרדף. לסבך הגדוש הוא מוסיף משפחת פליטים יהודים מגרמניה שבתה הייתה חברתו הקרובה של אביו. היחסים הסבוכים נחשפים בספר שכתב הבן על אותה חברה ותולדותיה. הספר מעורר את זעמו של האב כיוון שהוא מגלה, לדעתו, את סוד ההלשנה למרות שזו לא מוזכרת בו. ב"המלשינים" מגולל הבן את השלכות החשיפה שלא הייתה. הספר אותו אנו קוראים הוא ספר על ספר עם נספח המספר את תולדות שניהם.

חואן גבריאל ואסקס. צילום: englishpen, cc by-nc-sa

עלילת "המלשינים" דומה איפה לפקעת סבוכה של חוטים שאינם מתחברים לכלל מארג שלם. כל חוט מוביל למסלול עלילתי ורעיוני שונה. יחסי אב ובנו, יחסי מהגרים עם מולדתם החדשה ויחסי קירבה ההופכים לבגידה. כל מסלול מתגלה בסופו של דבר כמבוי סתום, דרך שאין לה מוצא. שאלות רבות ותפניות בעלילה נותרות בלתי פתורות, בכללן הגדולה מכולן: מדוע, בעצם, הלשין האב? אפשר, אם מתאמצים, לראות גם באי הבהירות סוג של אמירה ספרותית, אמנם שחוקה קצת. "המלשינים" אפשר לומר ברוח אותה אמירה, עוסק במילים ובכוחן לשנות גורלות; אבל עולם המבוסס על מילים הוא עולם מתעתע שאיננו משקף בהכרח את המציאות, ואין לצפות ממנו שיעשה כך.

הסיפור, למרות עלילתו המורכבת עתירת הפרטים, הוא סוחף וקריא. חשיבותו, מבחינתי, איננה בעלילה או בכתיבה אלא דווקא באי הנחת שהוא מעורר. תמיד ידענו שהסבל שלנו הוא ייחודי. למדנו שכזה הוא גם העוול שנעשה לנו. אבל עוול הוא עוול, גם אם הוא נעשה לגרועים באויבינו, ובהכרה זו אין שום נחת.

המלשינים

מאת חואן גבריאל ואסקס

מספרדית: פרידה פרס-דניאלי

הוצאת כתר

292 עמודים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.