"חזון השלום" של אובמה

היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. מחשבות בעקבות נאומו של אובמה
אילן פפה

ב-22 במאי בשעה 4:17 שעון אנגליה, הטחתי את נעל הבית שלי במסך הטלוויזיה, בכיוונו של נשיא ארה"ב ברק אובמה. הנעל פגעה במסך בדיוק ברגע שבו הסביר הנשיא כי כאשר ציין את גבולות 4 ביוני כבסיס למשא ומתן בנאומו ביום חמישי – התכוון לפרשנות הישראלית של גבולות אלה. לא שהתלהבתי מן הנאום ההוא, אך לפחות לא היה צורך לקחת אליו ברצינות יתרה. אבל בשעה 4:17 הנשיא אמר "לא תהיה חזרה לגבולות 4 ביוני, 1967", והאלפים שגדשו את אולם ועידת איפא"ק הריעו בטירוף. סיפוח של גושי ההתנחלויות הבלתי-חוקיות לישראל ובנייתה של בנטוסטאן פלסטינית בשטח שיישאר – זהו חזון השלום של הנשיא אובמה.

הייתה זו נעל בית רכה, ולכן כל שהצליחה לעשות הוא לכבות את המכשיר. ומשום שהייתה לנשק בלתי מזיק שכזה היא גם כוונה לאחרים – בעיקר לחברי הפלסטינים שמאז יום חמישי מנסים לשכנענו בפומבי עד כמה יוצא דופן וחשוב הוא נאומו של אובמה.

מספיק גרוע לדעת כי בבית הלבן יושב מישהו שבגד לא רק בפלסטינים, אלא גם בכל העמים המדוכאים ובחלכאי עמו אשר הבטיח לייצג ולדאוג לגורלם; אבל פתחתי שוב את המכשיר וחזיתי בהמונים ב"שער השמש”, פוארטה דל סול, במדריד. שם, אלפי צעירים העלו את המסר שעלה בינואר מכיכר השחרור בקהיר, ושנשמע בגבולות ישראל ביום הנכבה כמו גם בכיכר טרפלגר כאשר הפגינו שם מאות-אלפי סטודנטים בריטיים. היתה זו קריאה נגד השיח הפוליטי הזה והשפעותיו הרעילות. כן, אמרו במדריד, חיינו נשלטים ומושפעים על ידי פוליטיקאים מערביים, שבעים, ציניים ואדישים בעלי עוצמה בלתי רגילה להמשיך ולשלוט בחיינו ולקיים עולם בלתי צודק עוד הרבה שנים; אבל אנחנו מאסנו בהם וכעת הגיע הזמן להתנגד.

בכל מקום בו אנחנו מושפעים על ידי האליטה הפוליטית והכלכלית המערבית, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: האחת היא לקבל בהכנעה את עוצמתה ולפרוש לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, להשתדל עד כמה שהנסיבות מאפשרות להתעלם מקיומה ומנזקיה. השנייה, אם אין אנו נוטים לכניעה שכזאת או איננו יכולים להרשות אותה לעצמנו, להצטרף לכל אלה שאינם מוכנים להיכנע ולומר לאליטה שעולמה וסדר יומה אינם שלנו.

במקומות מסוימים הרשויות יורות בהפגנות הענק המנסות להתריס כנגדן; במקומות אחרים המחאה עוברת ללא כל התייחסות. מוקדם מדי לשפוט האם המאמצים האלה נכשלו או צלחו. אך דבר אחד ברור – המחאה מתפשטת. היא קוראת תגר על ההכתבות הפוליטיות ההגמוניות של הממשלות וחושפת התנגדות עזה כלפי המשחקים המניפולטיביים של התאגידים הבינלאומיים והמשחקים המקרו-כלכליים של בנקאים ושרי אוצר באשר הם.

התושבים של הגדה המערבית הם קורבן של פוליטיקה כלכלית מאז החל "תהליך השלום" ב-93'. אבל דווקא שם החלו לאחרונה פוליטיקאים – אחרי שנים של התעלמות – להיענות לתביעות של החברה לאחדות ודעתנות. כתוצאה מכך, מאמצי הפלסטינים לפתוח בדף חדש של מאבק עממי בלתי-אלים נגד הכיבוש נענים בהתלהבות ומעניקים תחושת כיוון לסולידירות, כפי שקרה קודם לכן כאשר הפלסטינים הכריזו על אסטרגית הבד"ס (BDS) ב-2003.

מחאה בעקבות נאום אובמה במחסום קלנדיה. צילום: אן פאק / אקטיבסטילס

היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. כל כך הרבה ניתן עדיין לעשות, תוך כדי התעלמות מהשיח ההגמוני ואל מול אדישות האליטות המערביות לגורלנו כאן בישראל ובפלסטין. כל כך הרבה כבר נעשה במאבק הבלתי אלים והעממי כנגד הכיבוש ההרסני והטיהור האתני של הפלסטינים.

בצרפת ניתן להמשיך ולהחרים סחורות ישראליות ונציגים תרבותיים רשמיים, גם אם החוק שם אינו מאפשר זאת. פלסטינים בישראל התריסו נגד החוק ביום הנכבה האחרון, כאשר איזכרו באלפיהם את הטרגדיה שקרתה להם. בבריטניה ימשיכו פעילי זכויות אדם לבקש את מעצרם של קצינים ישראלים וחברי סגל אקדמי יחרימו מוסודות ישראליים – גם אם זה מביך את משרד החוץ הבריטי ואת הממסד האקדמי. גם אם התקשורת הרשמית במערב תמשיך להציג תמונה שקרית, התקשורת האלטרנטיבית תחשוף את האמת בפני כל מי שמבקש ללמדה ולהתמודד עימה.

העולם אחרי שני נאומיו של אובמה הוא מקום מוזר. הפער בין אובמה, ברלוסקוני, נתניהו, קמרון, מרקל ודומיהם כמעט ונעלם. לרגע נדמה היה כי מנהיגים פלסטינים ייכללו בקבוצה לא מכובדת זו; נקווה כי הסכנה חלפה.

כמו במקרה של ישראל, כך גם במקרה של המערכות הפוליטיות המערביות – הסיכוי לשינוי מבפנים הוא כנראה בזבוז של זמן. אבל כל מקום שאינו חלק ממערך העוצמה הזאת – כנסיות, מסגדים, בתי כנסת מתקדמיים, אשראמים מחוברים, מרכזים קהילתיים, רשתות חברתיות וכל עולם הארגונים הלא-ממשלתיים – מלמד כי יש חלופה. מאבק בלתי פוסק כנגד הכיבוש ימשיך מחוץ למסדרונות הכוח של המערב. מה שניתן ללמוד ממצרים ותוניסיה, גם אם הסיפור שם עדיין לא גמור, הוא שמאבק כזה אינו ממתין למנהיגים, מנגנונים משומנים או אנשים שמדברים בשם אחרים.

אם אתם חלק ממאבק שכזה, התעודדו, למרות ה"אובמיפיקציה" המעצבנת של עולמנו.

לגירסה של הפוסט באנגלית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שמאלן קיצוני גולה

    מחיאות הכפיים שקיבלו נתניהו [בקונגרס] ואובמה [בועידת AIPAC] היו רמות. אני נזכרתי בנאומים שמאוחסנים ב"יד ושם", בסרטים של לני ריפנשטאל, במחיאות הכפיים של העם הגרמני, ובתשואות הרמות שבהם קיבל את אדולף היטלר.
    לשם השוואה: ABC ספר שנבחני ארה"ב קמו ומחו לביבי כף 29 פעם [!] הטמטום חוגג.
    אני שותף לסבל של הטמבלוויזיה של אילן פפה שבה הטיח נעל רכה. לא אעסוק בטירוף של נאום אובמה או בזה של נתניהו. ברור שהם הולכים יד ביד. יש לי גם הוכחה לכך: אובמה –שהפך מאומבוש לאובמיהו– הגדיל את תמיכת ארה"ב בצבא הכיבוש – והוא אפילו גאה בכך.

  2. עדי בן יעקב עו"ד

    יותר ויותר הקריאה והדיבור עם אנשים כמוך מביאה אותי למסכנה שלא תוותר בררה ואנחנו בוספו של יום את הויכוח הזה נפתור בכוח הזרוע.
    זה אישית מאכזב אותי מאר כי במשך שנים האמנתי בשלום והאמנתי בפתרונות של הדברות. וגם היום אני מאמין שהשלום הוא בהשיג יד בצורה של מדינה אחת מהים עד הירדן.
    אבל בעצם הגורם הכי מפריע לשלום במזרח התיכון הוא אנשים כמוך מר פפה. שלמה בן עמי אמר פעם שהבעיה הכי גדולה במזרח התיכון היא שבכל רגע שמתקרבים לסדר בא מישהו לפלשתינאים ואומר להם? זה הכל? אתם יכולים לקבל הרבה יותר…
    אבל כל זה כבר כנראה מאחורינו הסיפור הזה יגמר ברע ובכוח. ואנחנו נלחם אחד בשני אתה תצטרך להחליט האם אתה לוקח נשק ביד ונלחם או בורח לדעתי אתה תברח.
    ואחיך האירופאים? יצטרכו להחליט האם הם מוכנים להקריב את התרבות המערבית על מזבח ה"צדק" הפלשתינאי. כי אני לא הולך לשום מקום ואם צריך? פה נמות. פה חיינו ופה נמות לתור באשוויץ אני לא חוזר. וגם לא יגרשו יותר יהודים בארץ ישראל מהבית שלהם.
    ואם צריך נלחם , גם בך זה לא יהה נעים בל הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה.

  3. איזי גור

    תארו לעצמכם איך כל החרה הזה היה נמנע לו רק היו רוזבלט, או טרומן, מציעים ליהודים להקים להם מדינה משלהם אי שם בניו מכסיקו, או באריזונה.
    בסך הכל היו תושביה של "נוי לנד" ממשיכים לסיים את תפילתם ב, "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".
    עם יד על הלב. לא היה עדיף?

  4. גרי רשף

    לפני למעלה מ-63 הוצעה לפלסטינאים מדינה: לא אידאלית, לא גדולה, בלי ירושלים (שתישאר בינלאומית), ובלי הנגב; אבל מדינה.
    גם ליהודים הוצעה מדינה- בלי ירושלים (כנ"ל), ובלי יפו (מובלעת ערבית); אבל מדינה.
    הפלסטינאים דחו את ההצעה וחשבו שיקבלו יותר בכח ובחסות צבאות ערב,
    היהודים קיבלו אותה,
    וכל השאר היסטוריה.

    גם כיום עומדת הצעה על הפרק: נתניהו (מנהיג הימין!) הסכים, אובמה עומד על כך שגבולות 1967 הם הבסיס לכך, לא הצעה מושלמת מבחינת אותם הפלסטינאים שמוכנים לחיות במדינה עצמאית לצד ישראל, אבל מדינה!
    לא הכל סגור ויש הרבה מוקשים בדרך, אבל דברי נתניהו הם עמדת הפתיחה ולא הקו האדום.

    המלצתו של אילן פפה- אל תסכימו, האו"ם יתן לכם יותר, הצעדות ההמוניות יתנו לכם יותר, החרמות של "פעילי השלום" באירופה יתנו לכם יותר.
    זה לא הצליח ב-1947, זה לא הצליח באינתיפדת אל-אקצא לאחר הצעתו של אהוד ברק לעראפאת, וזה כנראה לא יצליח הפעם.

    על הפלסטינאים להחליט- מדינה כן או לא?
    המלצתו של אילן פפה- המשיכו לומר לא כפי שקרה עד כה: הכל או לא כלום.

  5. ציוניהו

    הדבק שאיחד מדינות היה קיום של לאום והעמדת אינטרס הלאום מעל אינטרסים של קבוצות אחרות ושל הפרט. התהליך הזה החל במהפכה בצרפתית והתפשט לכל העולם כולו, חלקו היה דמוקרטי, אחר היה פשיסטי, או טוטאליטרי. בכל המקרים האלום יוצג על ידי כמה פוליטיקאים. בינתיים הם הפכו לסוג של אליטה אקיסטוקרטית בלי מלך. אנחנו עדים להפלת החומות של הלאום ולדיון על מונחים אחרים של זכויות ובעיקר של שילטון. ישראל היא אולי המדינה האחרונה והמוזרה ביותר שיצר התהליך הזה של הלאומיות, והיא לא ממש יודעת מה לעשות אחרי שהצליחה ליצור לאום. זה תהליך מעניין ולא ברור, גם למפגיני פוארטה דל סול או ה M15 כפי שהם נקראים וגם למצרים ולתוניסאים לא ברור מה הם כן רוצים. מה שכן ברור זה מה לא רוצים. לא רוצים יותר שילטון כפי שקיים היום. מה שמאפיין את כל השילטון של היום הוא אליטה פוליטית שמחוברת היטב לאליטה כלכלית חסרת מעצורים ובעלת הון בינלאומי שרודים באנשים. זה קיים גם בארץ אבל גם הציונות היא עדיין תריס בפני מחאה. יכול להיות שהמעשה של האחים עופר שהוא נחשב לאנטילאומי לגמרי, היינו עזרה לאיראן, יפיל את החומה הזו ויראה לנו ולהם שהם הלכו כמה וכמה צעדים רחוק מדי. או שלא, יכול להיות שהציונות תהיה מוכנה לספוג את זה כדי להמשיך להיות עם.

  6. פרידמנית, פסיכולוגית

    חבל שאתה יוצא מנקודת הנחה שהפלסטינים מחכים או מגיבים למה שאיזה ישראלי או יהודי אומר להם. באותה נשימה אתה מנסה לפעול למען זכויות נשים, וזה אומר, שגם נשים לוקחות בעלות על הגוף שלהם, כמו שפלסטינים לוקחים בעלות על עתידם.
    אפשר להבין את היאוש שלך: יש לו סיבות טובות, אבל הגיע הזמן להשתחרר מהאדנות שלך כלפי פלסטינים כמו מזו כלפי נשים, שממנה כנראה כבר נגמלת.

  7. דוד

    אילן פפה מסוגל לפגוע בכפתור ה on/off של טלוויזיה בעזרת נעל בית. כל מי שניסה לעשות זאת יודע כמה זה קשה. אילן פפה, כל הכבוד! מרשים ביותר!

    המאמר פחות, אבל לזה אנחנו רגילים כבר.

  8. עדי בן יעקב עו"ד

    דבר ראשון תודה לתגובה הענינית. אבל כאמור את טועה ובגדול גם לגבי וגם לגבי דעותי.

    בתחילה יחסי לנשים.אני מצטער לשמוע שאת חושבת שהשתחררתי מהאדנות שלי כלפי נשים. הלואי וזה היה נכון. אי אפשר להאמין לגבר בגילי שמעיד על עצמו שהוא הפסיק את התיחסות האדונית כלפי נשים. אני מנסה בכל כוחי אבל מדובר בתוכנה גנטית שנטועה בדנא של כל גבר וגבר ושל התרבות האנושית מזה עידן ועידנים. אני משתדל ומשתדל מאד אבל מצליח? אני לא בטוח והדרך לשחרור האישה היא ארוכה ארוכה ולא רק של הגענו אל המנוחה והנחלה בתחום הזה אפילו אנחנו לא רואים את קצ ההתחלה של ההתחלה.

    בקשר לפלשתינאים אני חף והייתי חף כל חיי מטיפת אדונות כלפיהם. נהפוך הוא אני מתייחס אליהם כאל מבוגרים אחראיים. השמאל הישראלי שמשתף פעולה עם השקרים על אסון הנכבה, על ה"סבל" הפלשתינאי על הדיכוי של האיזנגופרן הציוני בתאי הגזים שהוקמו בשייך ג'ארח הוא זה שמתייחס אליהם באדונות ובפטריאכליות ומודיע להם למשל מה הם רוצים ואיך וכמה ולמה. אני אשאל אותך שאלה פשוטה בקשר ל"רצון" שלהם את בטוחה למשל שאם ינתן להם זכות בחירה חופשית תשובי ג'נין או רפיח לדוגמה יעדיפו לחיות תחת שלטון החמאס הדמוקראטי ולא תחת מגפו הנאצי של ליברמן? אם ככה למה בכפר קאסם ובאום אל פאחם לא מבקשים לעבור למדינה הפלשתינאית המיוחלת?

    שמעתי לפני כמה ימים בבוקר ערבי ישראלי חוקר באוניברסיטה מתעמת עם הסקר שהראה שרוב (או חלק נכבד) תושבי ירושלים הערבים מעדיפים את הצורר הציוני על המשחרר הפלשתינאי. והלה הסביר שהם לא יודעים מה שהם רוצים…

    השמאל הזה בכללותו ומר אילן פפה במפורש מתיחסים לפלשתינאים באדונות קולניאלית שמזכירה ימים טובים באפריקה לפני מאתיים שנים. רק עוטפים את זה בזבל אנטישמי.
    איני מתימר לדעת מה טוב להם ומה רע להם. דבר אחד אני יודע שאיש אינו מבקש מהם לקחת אחריות על הבחירות הלאומיות שלהם במאה השנים האחרונות וזאת פטרוניות.
    הסכסוך הזה אפשר לפתור אותו בשתי הסתכלויות הראשונה? על פי מיפוי אינטרסים ללא חפירה מה היה ולמה ומי אשם. אז אני מתייצב שם ראשון בתור ומבקש לכל האנשים הגרים במדינה (גם לפלשתינאים לא רק) זכויות מלאות כולל זכויות לאומיות אם זה מה שהם רוצים. או שרוצים לעשות חשבון של צדק ואז אני אומר לך שאנחנו (זאת אומרת הישראלים פחות גדעון לוי שוברים שתיקה ואילן פפה ועוד כמה שחצו את הגבול) צודקים והפלשתינאים לא ואם הם רוצים צדק אני מציע לגרש מפה את כל הערבים אבל את כולם אזרחים ושב"חים. זה יהה פתרון צודק לבעיה.

    הצדק אינו מעניין אותי אבל אני לא מוכן לעוות ההיסטוריה ואת המציאות בכדי לפתור להם בעיות של גאווה לאומית וטראומות אם יבקשו יפה אני מוכן להרוג אותם אם זה מה שיעזור .

    בשום פנים ואופן הם לא אומה דפקטיבית שאינה יכולה לקבל אחריות על מעשיה ואם הם רוצים לפתור את הסכסוך בכוח? תיסלאם איפה שהם רוצים הם יכולים לבחור אקדחים או שרשראות בשחר מתחת לגשר או בפרק, אני אביא את הנשק הכי חזק שיש לי ואשתמש בו באכזריות נוקשות נחישות וללא היסוס. אםפ הם רוצים שלום? שיבואו לעשות שלום. צדק? יאלה הטלה רוח מין הון שיכינו שקיות גוויות.
    אם משהו ידבר ככה? יהה פה שלום בשבוע.
    כל החשש ממדינה אחת הינו גזעונות ופטרוניות. את יכולה להסביר לי מדוע אי אפשר לחיות פה ערבים ויהודים בארץ אחת? מה יהה? הערבים מה הם יעשו? יבעלו את בנותינו הבתולות? יאכלו לנו מהאכל? הריח שלהם לא טוב? מה הבעיה לחיות פה יהודים וערבים ביחד? למי זה מפריע? אדונות ורכושנות? לכי אל יוסי שריד ובילין ואילן פפה וגדעון לוי. שם תוכלי לקבל מנת אדונות מלא החופן.
    לא אצלי….

  9. חנן שליב

    אילן פפה אולי אינו "סתם בוגד" אך דעותיו אינן שמאל או אהבת אדם וכ' אלא הבלים חסרי כל בסיס מוסרי או ערכי אחר.הבעיה שלנו היא שבגלל "שמאלנים" נוסח פפה סוחף הימין לסוגיו את כל אותם ישראלים מהמרכז והשמאל המתון שאך זה לא מכבר עדיין נתנו צ'נס לרב שיח אזורי.
    דוגמה זעירה ל"חוכמת פפה" היא המשפט על "רשתות המסגדים,הכנסיות ובתי הכנסת" כדוגמה לארגונים חברתיים "מתקדמים".והרי לך רשת "אל המעיין" בנוסח פפה.

  10. פרידמנית

    נראה לי שיהיה לנו קשה להמשיך לדבר, אם אתה מאשים אנשים באנטישמיות בכזו קלות וקובע גבולות.
    כל מי שמנסה להשתחרר מהאדנות שלו נמצא בתוך תהליך שבו חשובה הדרך, ולא מגיעים אף פעם למטרה.
    אבל כדי לדבר ולנהל דיאלוג, צריך לצאת מהראיה של שחור ולבן וקביעת גבולות נחרצת והאשמות חסרות בסיס שכאלו.
    אני מבינה שאתה מרגיש מאויים ויש לך סיבות טובות: אבל ליברמן הוא לא נאצי והאחרים שהזכרת הם לא אנטישמים.
    כשתצא מהמקום הזה תודיע, ואז נוכל לדבר.

  11. Is the U.S. the #1 ENEMY of PEACE?

    כדי לברר זאת בהוגנות צריך לבדוק מי מונע מאיתנו לעשות שלום עם השכנים. האירנים? – ייתכן, אבל השפעתם על ממשלת ישראל אפסית. הסורים? – הרי בשאר אסד הציע וחזר והציע לחתום הסכם שלום ל-4 ראשי ממשלה ישראלים – לרבין, לנתניהו, לפרס ולברק – בכל הדיונים ייצג את ישראל אלוף (מיל) אורי שגיא. הפלסטינים? הרי אבו מאזן היה השותף, הפרטנר [ויש טוענים גם המשת"פ] שדן שבועות עם אולמרט, ו… מי נשאר? יש רק שתי אפשרויות. [א] ממשלת ישראל ו [ב] הממשל האמריקאי, ושני בתי הקונגרס. [א]מוכר, מוצהר וידוע ו [ב] מי שצפה בשידור LIVE של נאום נתניהו, וראה את מחיאות הכפיים של נבחני ארה"ב מהקונגרס = מבית הנבחרים והסנט מוחים כפיים לכל שטות ושקר שזה פלט, מבין שלארה"ב חלק עצום במניעת השלום מאיתנו.

  12. דרור בל"ד

    סרקוזי נראה אתמול מודאג קמעא. בשלב מסויים בנאומו בכנס eG8 הגיע למה שבאמת מטריד אותו באינטרנט: החשש מפני אובדן השליטה של מדינות, מנהיגים וממשלות על פני חלקים שלמים מהפעילות האנושית – שליטה שעד כה היתה עבורם עובדה ברורה מאליה.
    http://www.themarker.com/news/1.646632

    זריקת הנעל, המתבקשת וההכרחית כאן, עלולה לרמז כי דין אובמה כדין גור'ג בוש (או כדין דורית בייניש). דאגתו המאופקת של סרקוזי, כמו גם דאגתו שאינה מאופקת של עו"ד בן יעקב, עשוייה להפיח תקוות חדשות. במאמרו של עודה בשאראת מעלה הכותב השערה:
    "עבאס לומד. היום הוא עומד בתקיפות בשתי החזיתות. בחזית הפנימית, כשהוא אומר בנחרצות שלא תהיה אינתיפאדה, ואם רוצים מחאה, הרי רק בדרך של מחאה עממית, לא חמושה.[…]
    מצד אחר, עבאס מסרב, בהצלחה עד עכשיו, להיות שבוי בדיפלומטיה האמריקאית, שגם היא בתורה שבויה בידי הימין שם. עבאס יודע, שבלי לחץ בינלאומי על ארצות הברית, הדברים אינם זזים. נראה שעבאס יודע משהו, שאנחנו רק מנחשים: שברק אובמה מזמין את הלחץ הבינלאומי עליו".
    אין סימן לאינתיפאדה | עודה בשאראת
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229020.html

    בעוד התקשורת הציונית עוסקת רובה ככולה אך ורק במס' 67 ובהשלכותיו על המדינה הציונית, מזהיר אלוף בן במאמר חייו כי "הבעיה הגדולה בנאום אובמה טמונה בעידוד שהעניק להמונים במדינות ערב, אשר עולה ממנו תמיכה ברורה במהפכת א-תחריר פלסטינית".

    עד סוף הנאום שמר אלוף בן על איפוק צרפתי, כמקובל, אך לקראת סוף הנאום לא יכל עוד להסתיר את דאגתו: "המסר הזה צריך להדליק את כל האורות האדומים בישראל. עולה ממנו תמיכה ברורה של אובמה במהפכת א-תחריר פלסטינית, במצעדי מחאה שימוטטו את הכיבוש הישראלי ויעניקו לפלסטינים את חירותם".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228558.html

    הבהלה שאחזה בעו"ד בן יעקב, ושלא פסחה גם אלוף בן, הגיעה לשיאה עם מאמרו האחרון של תומס פרידמן, שרמז רמזים משלו בכותרת, ואמר במפורש: "האם אוכל להציע חלופה בנוסח כיכר תחריר? תכריזו שכל יום שישי מעתה ואילך יהיה "יום השלום", שאלפי פלסטינים תושבי הגדה יצעדו בשקט וללא אלימות לירושלים, כשהם נושאים ענף זית ביד אחת ושלט בעברית ובערבית ביד השנייה".
    […]
    "אמריקה, ידידת האמת היחידה של ישראל, תמצא את עצמה נדרשת להגן על ישראל שבעמדותיה המדיניות היא לא מאמינה ושאת מנהיגיה היא לא מכבדת. המתיחות בין ארה"ב לישראל, שנחשפה בוושינגטון בשבוע שעבר, תיראה כהשוואה בעלת קסם מוזר משהו".
    מתוך: "נתניהו, אתה נמצא בדרך להפוך לחוסני מובארק של תהליך השלום"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229199.html

    לא ברור עם מי ועל מה רוצה עו"ד בן יעקב להלחם. ידידיו הטובים ביותר, או לכל הפחות דורשי טובתו, נמצאים דווקא בין אלו שעמדותיו של אילן פפה מקובלות עליהם. ליבת הסכסוך המדומיין בינו ובין מה שהוא מכנה בוגדים ואנטישמיים נמצאת במשפט הבא, משפט שאין שום קשר בינו ובין המציאות: "בכל רגע שמתקרבים לסדר בא מישהו לפלשתינאים ואומר להם? זה הכל? אתם יכולים לקבל הרבה יותר…".
    הפלסטינים לא נזקקים לאילן פפה ולא לאף אחד אחר כדי להסביר להם מה מגיע ומה אינו מגיע, מה יכולים ומה אינם יכולים לקבל. זהו הקולוניאליזם המודחק. אך דווקא בעדי בן יעקב טמונה התקווה. יתמוך הוא ואתמוך גם אני בזריקת המנהיגים הנוכחיים לכל הרוחות ובמו"מ על המדינה האחת מהנהר ועד הים שיתנהל ברוח טובה וללא אלימות בין ציפי חוטובלי לבין חנין זועבי. כך ייטהר ויתנער הן מבהלות שווא והן משובניזם מודחק. פתרון עיוועים – פתרון 67 כזה או אחר – לא ייקרב את סוף הסכסוך ועלול להחריפו לכדי מלחמה, על פי חזונו של פושע המלחמה אהוד ברק, וכפי שניתן להבין מתגובתו, נגד רצונו של עו"ד בן יעקב.
    http://www.alanhart.net/peace-or-apartheid-are-not-the-only-options-for-israel/

  13. נתן.

    אכן נגעת בסוגיה המרכזית.

    יחד עם זאת אילן פפה לא טען שהוא הצליח לפגוע בכפתור ההדלקה\כיבוי אלה בכך שפגיעת הנעל כיבתה את המכשיר , יתכן ומעוצמת המכה הטלויזיה זזה מעט והתקע יצא מהשקע.

    בכל מקרה כדאי להמשיך לחקור.

  14. עדי בן יעקב עו"ד

    חבל שאת לא מוכנה לקיים דיאלוג . זה אופייני לשמאל לא רק שממציאים לפלשתינאים מה הם רוצים אלא גם קובעים עם מי הם עצמם ידברו ועם מי לא. אני כל כך רגיל להדרה ע"י אנשים כמוך שזה כבר מתחיל כמעט לשעמם. ובכן בדיוק כפי שאת (אני מניח ) חושבת שצריך לדבר עם החמאס (גם אני אגב חושב שצריך לדבר איתם רק עם פצצות נאפלם וגדולות ככל האפשר) גם שהם יורים אני מניח שתאלצי לדבר איתי ועם שכמותי גם שזה לא יהה בדיוק על פי החוקים והכללים שלך.

    ובכן אני תמיד מוכן לקיים דיאלוג. וזה גם אגב מה שבאמת מכוער במלחמות (בנוסף לכך שמתים בהם) לדיאלוג ושיחות וטאנגו? צריך שניים. למלחמות מספיק החלטה של צד אחד. וזאת היתה תגובתי לאילן פפה , אנחנו נאלץ להלחם אחד בשני גם בנוסף למלחמה שלנו בפלשתינאים. אני לא אוהב את זה אבל האלטרנטביה הרבה יותר גרועה.
    ואני לא מסית כאן אלא קובע עובדה פשוטה ועצובה לטעמי והיא שבסופו של יום השמאל הזה שאילן םפה חלק ממנו ושאר עם ישראל יתנגשו לא רק בבלוגים ואו בתקשורת. והתנגשות הזאת תהה כואבת ומרה אבל לצערי היא כנראה תקרה וכנראה בלתי נמנעת.
    אגב אם לא הבנת אני בהחלט לא חושב שליברמן הוא נאצי אלא קראתי לו כך בלשון שגיא נהור לזכר אותה תערוכה בתל אביב שבה ההוא הוצג כנאצי.

    אני בהחלט חושב שהמאמר פה של אילן פפה הוא בוודאי משרת גורמים אנטישמים ושחלק גדול התומכים "במאבק" ובנראטיב" הם פועלים ממניעים אנטישמים גם.
    אבל לסיכום? זה לא החלטה שלך איך עם ישראל ילחם בבוגדים מהסוג של גדעון לוי. אלא החלטה של עם ישראל ואם לא שמת לב (ואני עושה פה ההרבה הנחות כי את יודעת עם מי את ממ הלת דיאלוג ואני לא) דעותיך אינן מקובלות יותר מדי ובסופו של יום עם ישראל יקבל הכרעות ויעשה מה שצריך (וגם ישלם את המחיר על זה) .
    לדבר? תמיד. לירות? מתי שצריך. נתראה בבריקדות את כמו רבים אחרים תצטרכי להחליט באיזה צד של המתרס את. המקום של האו"מ? לא יהה אפשרי כפי הנראה.

  15. לך תלחם במועדון תוציא קצת אגרסיה

    bang ur self a bit
    sounds worse than a haughty grunting blunt unconcious person