שני דחלילים לשני עמים

ביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, לרבות נאומיו בקונגרס ובאייפא"ק, רק מהווה תזכורת לכך שספטמבר מבשר במקרה הטוב דחליל של מדינה פלסטינית בשטחים ודרדור המשטר בישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה
חגי אלעד

לכאורה, ניתן היה לצפות כי האפשרות שבתוך מספר חודשים יחליט העולם על הקמתה של מדינה פלסטינית, תפיח רוח אופטימית במפרשיהם של שוחרי הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל. זאת משום שמימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית וסיום הכיבוש יכולים היו לא רק להביא לשיפור דרמטי במצב זכויות האדם בשטחים, אלא גם לפנות בישראל פנימה משאבים ואנרגיות שעד כה הושחתו שם, לטובת צמצום פערים חברתיים, קידום השקעות מקדמות שוויון בתחומי החינוך והתעסוקה, חיזוק מערכת המשפט, חתירה לשוויון אזרחי מלא ועוד ועוד. יעדים אלה ואחרים הנם קריטיים לכל חברה שוחרת חיים, ועד כה טבעו בבוץ של הכיבוש מבלי שיזכו למימוש.

בימים טובים יותר. צילום: IsraelMFA, cc by-nc

האם רוח אופטימית מנשבת כאן? לא בדיוק.

התסריט המסתמן כעת הוא כזה שלא יחיש את קץ הכיבוש שם ואת תקומתה של הדמוקרטיה הישראלית כאן, אלא יקדם מגמה הפוכה: בשטחים ייכון דחליל של מדינה תוך המשך הכיבוש. בישראל – לא תהיה תקומה לדמוקרטיה וקידום שוויון אזרחי כי אם המשך ואף האצה של התדרדרותה של ישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה. דחליל של מדינה שם ודחליל של דמוקרטיה כאן.

בשטחים, גם אם 150 מדינות ויותר יצביעו בספטמבר בעצרת הכללית של האו"ם בעד כינונה של מדינה פלסטינית, לא יביא הדבר לכשעצמו לסיום הכיבוש ולקיצן של הפרות זכויות האדם הנובעות מעצם מהותו. אדרבא, מהלך כזה עלול להביא, לפחות בטווח הזמן הקצר, להתגברות האלימות ואף להפרות זכויות אדם בהיקפים רחבים משידענו עד כה, בדגש על מגבלות מחמירות על חופש התנועה של הפלסטינים, כמו גם להמשך התקבעות מערכת הפרקטיקות והדינים הנפרדת והמפלה בין הפלסטינים לבין האזרחים הישראלים החיים במדינתם. במדינה הפלסטינית הכבושה, הריבון החדש המוּכּר בינלאומית יהיה דחלילי, בעוד הריבון בפועל ממשיך בשלו אל עבר אמצע העשור החמישי לכיבוש.

התהליך שכבר החל בתוך ישראל, בו האזרחים הפלסטינים נדרשים לשלם בזכויותיהם מראש את מחירה של המדינה הפלסטינית העתידית, עלול להוסיף ולהסלים עוד. ההיגיון הפוליטי של קשת רחבה של מפלגות, מקדימה דרך הליכוד וכלה בישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, קובע שאל מול המדינה הפלסטינית העתידית, יש לחזק כבר כעת את "זהותה היהודית" של המדינה. זהות במובן הדמוגרפי והאנטי-דמוקרטי. ליתר דיוק: עיגון הדמוגרפיה על חשבון הדמוקרטיה.

לכן "אין נאמנות – אין אזרחות", לכן צריך לאפשר יישובים ליהודים בלבד, לכן צריך להשתיק ולהפליל ביטויים של זהות לאומית פלסטינית בישראל, לכן יש לקדם זכויות יתר ליהודים, לכן צריך מערכת חינוך לאומנית-יהודית, לכן הבדואים צריכים לשכוח מהכרה ביישוביהם, לכן צריך להבטיח שהנודניקים מבג"צ או מארגוני זכויות האדם לא יוכלו להפריע יותר מדי.

במדינת ישראל הזו אשר אליה מובילה המדיניות הנוכחית, יוותֵר מהמשטר הדמוקרטי רק צל דחלילי, בעוד הניסיון לייצר "דמוקרטיה ליהודים" קורס על עצמו מתוקף הסתירות הפנימיות המובנות בו. הנה הנתונים: מחד, רוב עצום (80%) של הישראלים מעדיף את "הדמוקרטיה" על כל שיטת ממשל אחרת. דמוקרטיה. אבל לאיזו "דמוקרטיה" הם מתכוונים? בלי חופש ביטוי (50% סבורים שיש "יותר מדי ממנו"), בלי חופש פעולה לארגוני זכויות אדם (58% בעד מגבלות על ארגונים שחושפים מעשים לא מוסריים של המדינה), בלי שוויון לערבים (46% מבני הנוער היהודים היו שוללים מהאזרחים הערבים את הזכות להיבחר). דמוקרטיה? דחליל.

האם יש חלופה לזוג הדחלילים? ישראלים המבקשים להם ולשכניהם עתיד חלול פחות, חייבים להתעקש עכשיו על שני עקרונות. ראשית, להפנים כי העולם או עצרת האו"ם לא יסיימו עבורנו את הכיבוש: זהו מאבק שאותו חייבים להוביל פלסטינים וישראלים, ומאבק זה לא יסתיים בספטמבר. שנית, בישראל פנימה, עמידה על זכויותיהם של הפלסטינים אזרחי המדינה אינה עניין רק לבג"צ או רק לאזרחים הפלסטינים עצמם. בישראל שבתוך הקו הירוק היה ויהיה מיעוט לאומי גדול, עם זכויות אינדיבידואליות וזכויות קולקטיביות. אוי לזכויות אלו ואוי למדינה בה אנו חיים אם שמירתן או רמיסתן של זכויות אלו תהיה סוגיה במשא ומתן על ההסדר המדיני העתידי. אלא שאוי לנו, משום שהמצב גרוע מכך: רמיסתן מתרחשת זה מכבר בפועל.

כיום, רק מיעוט מהישראלים נכונים לתהליכים המורכבים שיידרשו מכולנו על מנת להתמודד עם סוגיות היסוד של סוף הכיבוש ומעמדו של המיעוט הפלסטיני. הדחקה זו מייצרת מציאות אשר בהדרגה, אך בקצב מואץ, מוחקת מחיינו את היסודות המוסריים המקובלים להתנהלותן של מדינות דמוקרטיות, ובראשם – עקרון השוויון.

בנאום בכנסת למחרת ה-15 במאי, עשתה "ראש האופוזיציה" (ומי שלא טרחה אפילו לבוא ולהצביע נגד חוק ועדות הקבלה, או נגד חוק הנכבה, או נגד חוק ה"שקיפות", או נגד חוק הכבילה, או נגד חוק שלילת האזרחות) שימוש בדימוי שעוצמתו הרגשית אינה מוטלת בספק. "הילדים האלה אשר מחזיקים את המפתחות על הצוואר, צריכים להבין שהדלת אשר לה יתאים המפתח לא נמצאת עוד במדינת ישראל", אמרה ציפי לבני. כך בנוגע לדלתות שאינן, אך מה בנוגע למפתחות החסרים לנו? מתבקשת השאלה: מהו המפתח אשר יאפשר לנו להתמודד בהצלחה עם האתגרים אותם על פי רוב אנו מדחיקים? מהו המפתח על צווארנו אנו, המפתח אשר יפתח את הדלת לעתיד שלנו כאן?

הכותב הוא  מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. WHY WE CAN'T TRUST AMERICA

    ונשיאה מודיע מראש לאן פניו מועדותץ כך בכותרת ב"הארץ": הנשיא אובמה לפלסטינים: פנייה לאו"ם בספטמבר לא תסייע לכם להקים מדינה" לא פחות ולא יותר. אז מה המסקנה שלנו, בשמאל? – שהנשיא ברק אובמה היה YES WE CAN והפך בהשפעת AIPAC ל-
    NO WE CAN'T. לכן איננו יכולים לבטוח בו ובארצו. עוד טוען אובמה: ש"אין ביכולת ארה"ב לעצור כל חוסר צדק באזור"–כשהוא בטח יודע שמקור אי הצדק בארצות הברית של אמריקה – וליתר דיוק ב ק ו נ ג ר ס שמממן את צבא הכיבוש, וגם את צבא מצרים שנוגס בעם הצרי זה כחודש, ועוצר צעירים ומענה אותם – בדיוק כפי שעשה פרעה מובארכ.

  2. אובמה כדחליל הראשי

    מי מנסה ל"דחלל" את העולם? מי רוצה להפוך עמים לגרורות ומלחכי פינכה לאימפריאליזם הדועך? מי רוצה לשלוט בנפט, וליצא תמורתו נשק מיושן ל"דמוקרטים" הסעודים? מי מממן את נושאת המטוסים הציונית שלא ניתן להטביע? מי שולח אלפי טונות נשק – פי מליון ממה שמנחם בגין הביא לחופי תל-אביב על ה"אלטלנה" – לעזרת הצבא שעוסק בדיכוי עמה של פלסטין? מי מימן את חומת הפלדה התת-קרקעית בין מצרים לרצועה, ותמך בדיקטטור המצרי המושחת מובראכ עד הסוף? מי הורה להטיל וטו על הצעת החלטה שגינתה את ההתנחלויות והפסיד 14:1 נגד העולם? מיהו אובמה ומדוע הוא לא לומד מאומה?

  3. ."MONEY makes OBAMA SWITCH to "NO, I CAN'T

    אובמה מבין שלא ניתן "למכור" שלום לסרבני שלום, לחבריו של נתניהו, וליועציו חובשי הכיפות הסרוגות [*] כך גם יעצו לו יועציו שהם גם יועצי איפא"ק ודניס רוס, ולארי סאמרס, ובן ברננקה, והמריצו בו כל הציונים של ה- G.O.P אליוט אברמס, פול וולפוביטש, ושאר ה NEOCONS. ואמרו לו ברמיזה, לאובמה, שאם לא תהפוך לסרבן שלום לא תקבל סנט שחוק למסע הבחירות.

    [*] בתצלום של לע"מ מוושינגטון מופיע נתניהו עם כל יועציו, כאשר לכל יועץ כיפה סרוגה…  

  4. יוסי

    המאמר כל כך מופרך, באופן מיוחד, שקשה לדעת מהיכן להתחיל:

    ראשית, לא ברור איזה "שיפור דרמטי בזכויות האדם בשטחים" יתרחש בעקבות מדינה פלסטינית. במונחי זכויות אדם, אין מדינה ערבית אחת בעולם כולו שיש לה קשר כלשהו לזכויות אדם ואזרח. מה קריטריון ההשוואה של הכותב? הזכות לפרטיות באיראן? הזכות לשוויון באפגניסטן? אולי חופש הביטוי בעזה, במסגרתו טרוריסטים חמאסתניים השליכו מהגגות את מתנגדיהם? אף ערבי שפוי בדעתו בשטח ישראל, לא חולם לעבור לגור בשטחים, והם יודעים היטב מדוע.

    שנית, הטיעון הקבוע "ישראל אשמה, הערבים מסכנים": בין אם תוכרז מדינה פלסטינית ובין אם לאו, אומר הכותב, המהלך יביא בטווח הקצר "להתגברות האלימות והפרות זכויות האדם…". כלומר, בכל מקרה הפלסטינים מסכנים ועשוקים. כמובן ש"התגברות האלימות" (הכותב מתכוון לצד הישראלי) לא קשורה למעשי טרור פלסטיניים. צה"ל סתם נהנה להתעלל בהם, וגם זה באופן לא מידתי. כך גם "מגבלות מחמירות על חופש התנועה", שיוטלו על הפלסטינים סתם ככה, לא בשל התנהגות אלימה מצידם. זאת, כמובן, בניגוד למדינה הפלסטינית העתידית – בה חופש התנועה תהא לעיקרון יסוד.

    שלישית, הכותב מתרעם על כוונת היהודים לחזק את זהותה היהודית של המדינה. פשוט נפלא. מדינה יהודית אחת בעולם כולו, בגודל של שכונה בינונית בארה"ב, עם תרבות ומורשת היסטורית עתיקה – שמצליחה לקיים את ה"יהודי" לצד ה"דמוקרטי", על כל המורכבות שבכך. על כך דורשים מהיהודים להתנצל. בניגוד, כמובן, למדינות ערביות, שלהן תמיד יש זכות לכונן כל תרבות מוסלמית באשר היא. עם המון זכויות אדם.
    "דמוקרטיה? דחליל". באמת? אין מדינה בעולם כולו – בוודאי לא מדינה עם טווח ביטחון נמוך כמדינת ישראל – המאפשרת חופש ביטוי לאזרחיה, כמו ישראל. להזכיר לכותב את ג'נין, ג'נין ודומיו? להזכיר את פסיקות בג"ץ בענייני זכויות אדם? הרי לא סקר כזה או אחר הוא הקובע. אבל הכותב מציג את הסקר, כאילו מדובר במציאות.

    אגב, מעניין כמה יהודים יוכלו לחיות במדינה הפלסטינית העתידית? מעניין מדוע ישראל מאפשרת, בצדק, לקיים יישובים ערביים בשטחה, ותרבות ערבית בשטחה. האם הפלסטינים היו מאפשרים ליהודי לגור בפלסטין? דמוקרטיה? דחליל!

  5. מאור

    שאותה דמוקרטיה ישראלית שהכותב מתגעגע אליה כוננה ב-48' במצב "דחלילי" בהרבה מזה שמוצע לרשות כבר כמה שנים: ללא המקומות הקדושים, בזמן מלחמה על דרכי הגישה ליישובים רבים כולל י-ם, בלי זכות שיבה למקומות מהם גורשו יהודים לפני 48' וכו'.

  6. קצת עובדות, בתגובה

    בשל הגועל מתגובתו אגע רק בנקודה אחת:
    יוסי טוען בלגלוג :צה"ל סתם נהנה להתעלל בהם, וגם זה באופן לא מידתי". מי שקורא על העינויים השיטתיים שצבא הכיבוש מעביר מאות אלפים פלסטינים [קרא למשל באתר הועד הציבורי נגד עינויים בישראל http://www.stoptorture.org.il/%5D מבין שאין כאן שום נסיון למצוא "פצצה מתקתקת", אלא לתקתק ולענות בשיטיות עם שלם. אותו הדבר בעניין המחסומים [שעליהם אמרו קצינים בדימוס שהם "יוצרי טרור ולא עוצרי טרור"]. ומה הוא גזל האדמות של פלסטין אם לא עינוי של כלל הציבור? נכון, איננו יודעים מה ילד יום, ואיזה משטר ומשטרה תשלוט בפלסטין החופשית. האם זה יהיה "ללא 'בצלם' ובלי בג"ץ" עם רקורד דומה לזה של סגאם או מובראכ? נקווה שלא. אבל ברור שהגזל ייפסק, וגם זה יהיה הישג.

  7. מאיר דורש "איזון"

    אין שום "איזון" בין הגירוש המסיבי של הפלסטינים בנכבה – כשלושה רבעים מהאוכלוסיה – ומניעת שיבתם לעריהם וכפריהם ולמולדתם — בניגוד לחוק הבינלאומי, לבין גירוש מספר קטן של יהודים, בעיקר מגוש עציון ומהעיר העתיקה.
    מה עוד שהגירוש נמשך עד היום, כפי שתאר המאמר של עקיבא אלדר ב"הארץ", שציטט מקורות רשמיים. מאיר – לי נמאס מהדחליל שהתמקם בנפשך.

  8. על שיקרי ביבי ואובמה

    לשקר רגליים קצרות, לכן הוא טס ממקום למקום במהירות הבזק, ולכן הפצתו דורשת מנגנוני יחצ"נים-שקרנים ולובי כמו AIPAC וגם DEFAMATION LEAGUE.

    השקר הגדול ניצח את האמת. זה קרה אתמול בעיר שבה אברהם לינקולן פסק ש"הכופרים בזכותם של אחרים לחירות אינם ראויים לה בעצמם." ועוד אמר לינקולן: "מעולם לא פגשתי אדם שהיה רוצה להיות עבד." אכן, ארצות הברית היתה פעם מדינה שלה היה נשיא מתקדם, אבל זה היה מזמן. בנאום הפרידה שלו כמאה שנים מאוחר יותר הזהיר IKE – הנשיא דווייט ד. אייזנהואר מפני השתלטות הקומפלקס הצבאי-תעשייתי על ארה"ב.

  9. מיוזף גבלס עד בנג'מין ניתאי

    "רגלי הקונגרס" שקמו ועשו לנהנתניהו STANDING OVATIONS 29 הם קביים נבובות שניתן לקנות בחופן דולרים שאיפא"ק מספק.
    זה הדיל הרגיל: איפא"ק משחית חברי קונגרס במליונים, ובתמורה מקציב הקונגרס לצבא הכיבוש הישראלי מיליארדים. צריך להיות עיוור או חירש כדי לא לראות את האמת. יוזף גבלס הישראלי לא יצליח להסתיר את האמת תחת השטיח הציוני. אזכיר לאלה ששכחו: גם היטלר זכה למחיאות כפיים ארוכות, עד ש…

  10. כפיר אזולאי

    עלק 'האגודה לזכויות האזרח'. הרי פלסטין תהיה נקייה מיהודים, חברון תטוהר מיהודיה שיושבים שם מאות שנים ויקום עוד משטר איסלמו-פאשיסטי. נו, אז בישראל יהיה ישוב פלסטיני משגשג בחיפה, יפו, נצרת, לוד רמלה ועוד ופלסטין תהיה על טהרת הגזע הערבי

  11. מתקן הטעויות

    אין כל קשר בין התושבים היהודים שגרו בחברון עד 1929 לבין הפשיסטים של כהנא, ולוינגר

  12. כפיר אזולאי

    בבקשה, הפרך את הטענה והקם שכונה של שמאלנים אנטי ציונים בחברון. אפילו נסה בערה או כפר מנדא. אם תצליח אז דבר איתי מי הגזען