אנחנו העם. אנחנו כולם

כמעט שבועיים שבפוארטה דל סול מתכנסים צעירי העיר, ולא רק הם, לחלום ביחד על העתיד המיוחל. איך כל זה עובד ומי מתנדב לשטוף את הכלים בסוף? פרק שני בסדרה מלב המהפכה
איה שושןאיה שושן

השתתפה במחאת האוהלים בספרד ובישראל ב-2011. עורכת מחקר השוואתי של המחאות בדגש על הפרקטיקות הארגוניות שלהן, במסגרת לימודי דוקטורט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון

לחלק הראשון של הדיווח

בכיכר שער השמש במדריד הפכו דיוני האסיפה הכללית של העם לעניין קבוע. פעמיים ביום מתאספים כל הפעילים שאינם עסוקים במשימות תחזוקה במתחם כדי לדון בנושאים עקרוניים, בלוגיסטיקה ובאסטרטגיה. מתנדבות ועדת הכבוד ההדדי דואגות להושיב אנשים, להכריז על פתיחת הדיון לדעות מהקהל, ולהכין את סדר הדיבור. המגפון הקטן שבעבר הספיק כדי לנהל דיון בן עשרות משתתפים הפך למערכת הגברה עם מיקרופון כדי לאפשר למאות האנשים להקשיב.

כמו תמיד, בערב מגיעים יותר אנשים והאסיפות מתמלאות. במרכז הבמה עומדים שלושה אנשים – הדובר ושני מתרגמים לשפת הסימנים, כל אחד פונה לחלק אחר של הקהל. גם אדם בכסא גלגלים מוצא בקלות את דרכו לתוך האסיפה בעזרתן של המתנדבות שמפנות לו דרך. מדי ערב מתבקש הקהל בכיכר לכבד דקה של שקט למען המאבק לדמוקרטיה בספרד. ביום שלישי הוחלט להקדיש את דקת הדומייה לסולידריות עם מאבקו של העם הסורי להשגת דמוקרטיה בארצו. כך נראה היום-יום של תנועה עממית חדשה.

כיכר פוארטה דל-סול, מדריד, 25.05. היומיום של תנועה עממית חדשה. צילום: cc by-Sventine Eye
"אני לא נגד השיטה, אני לא ימני או שמאלני, וזו לא דמוקרטיה", שלט בכיכר פוארטה דל-סול, צילום: cc by-Sventine Eye

כיצד נפתרות מחלוקות

הדילמות שניצבות בפני הפעילות עולות בקצב מסחרר ומעוררות מחלוקות עקרוניות, שנוגעות בחלוקת המשאבים, בקשות מהרשויות ויחס לבעלי עסקים. ביום ראשון עלה מתנדב מדוכני האוכל והסביר שהם לא עומדים בביקוש, מכיוון שהם מספקים מזון גם לאנשים רבים שאינם מעורבים ישירות בפעילות. הוא ביקש מהמליאה לדון בהצעות לפתרון. המליאה הביעה התנגדות מוחלטת להגביל את חלוקת האוכל רק לפעילים, ולבסוף הוחלט שרק במקרה של מחסור אמיתי תינתן עדיפות לפעילים, ושיש צורך בפתרונות יצירתיים.

בעקבות הדיון פרסמו הפעילות באינטרנט רשימת מצרכים שחסרים, והעבירו את השמועה מפה לאוזן. למחרת כבר הגיעו אנשים מרחבי העיר, גם כאלו שאינם מעורבים בפעילות באופן קבוע, עם שקיות מצרכים בידיהם. המתנדבות בדוכני האוכל מקבלות את פני התורמים בצהלות ומחיאות כפיים, שחוזרות על עצמן כל כמה דקות עם הגעת משלוח חדש. המלאי התמלא וכעת שלושה דוכנים מציעים ארוחת בוקר, צהריים וערב בשעות קבועות כמו גם פירות ועוגיות בין הארוחות. ביום שלישי דובר ועדת תיאום קרא להתרחשות הזאת "חלוקה אמיתית של העושר".

דיון נוסף שהעלה מחלוקות התנהל ביחס להצעתן של שתי חברות גדולות לתרום סכומי כסף נכבדים וציוד לקמפיין. הדיון נמשך זמן רב, ובמהלכו הוחלט שאין להזכיר את שמות החברות במליאה על מנת לא לספק להן פרסום. ההתנגדות לקבלת התרומות הייתה גדולה, ודוברים שונים התעקשו שחברות אלה הן חלק מהאויב המשותף ואין לשתף איתן פעולה, בעוד אחרים טענו שניתן לקבל את התרומות ולהעבירן לארגוני נזקקים או למדינות עניות, או לחזק באמצעותן את הקמפיין. לבסוף הוחלט לדחות תרומה כספית מחברת משקאות גדולה, אך לקבל תרומה של ציוד מחברת אנרגיה מתחדשת על-מנת להפחית את השימוש בגנרטורים וחשמל במתחם. "השמש (סול) לעולם לא תפסיק להאיר עבורנו", סיכמה בהתרגשות אחת הפעילות במליאה.

למחרת עלו דילמות לוגיסטיות בעניין בקשות מהשכנים, מבעלי העסקים ומהרשויות. המליאה אישרה בקלות את בקשת השכנים להפסיק שימוש במערכות ההגברה בחצות, כמו גם בקשה מהרשויות לא לגעת בתשתיות החשמל הגבוה. אך בקשת בעלי העסקים להוריד את השלטים מחזית החנויות נתקלה בהתנגדות. צעיר אחד טען שאין לו שום רצון להתחשב בבקשות של בנקים ורשתות גדולות, ומהקהל נשמעו צעקות "אבל יש פה גם מאפיות ועסקים קטנים!" דובר על הקונפליקטים הפנימיים שייווצרו אם ועדת הכבוד תצטרך למשמע פעילים ופעילות.

פועל מאתר בנייה קרוב טען שהיקף המכירות בכיכר רק עלה בעקבות ההפגנות. "זה הקול של העם, אנחנו לא זקוקים לאישור של בעלי העסקים", אמר. הוא גם הוסיף שאחרי כל כך הרבה שנים של עבודה בתנאים מחפירים, הוא לא מבין מדוע חבריו לעבודה לא מצטרפים אליו בכיכר. "כאן נמצא המאבק האמיתי שלנו", הכריז. מנגד נשמעו דעות שקראו להתחשב בעובדי החנויות, שאינם אשמים בדבר, ולמנוע מהם את הצורך להתעמת עם פעילים. לא הושגה הסכמה, והעניין הועבר לטיפול ועדת התיאום, שהתבקשה להכין הצעות פשרה להצבעה במליאה.

ללא הנהגה וללא זהות מפלגתית

באופן כמעט בלתי ייאמן, התנועה מתנהלת ללא מנהיגות וללא דוברים רשמיים. עניין הייצוג המבוזר חוזר ועולה כעיקרון שאסור לפגוע בו. כך, ועדת התקשורת, שאמונה על טיפול בסיקור התקשורתי, החלה להפעיל סדנאות בדיבור בציבור, על מנת להכשיר פעילות שיוכלו לקחת חלק בייצוג ולמנוע חזרתן של פנים מוכרות. אתמול דחתה המליאה הכללית בקשה של תוכנית טלויזיה מרכזית לארח נציג של התנועה באולפן, מכיוון ש"איננו מאמינים שאדם אחד יכול להעביר את המציאות הדמוקרטית והשיתופית שנוצרה פה."

מערכת ההגברה מאפשרת למאות האנשים להשתתף בדיון ולהקשיב. צילום: cc by-Sventine Eye

אחד הפעילים חזר וביקש שגם אלה שעוסקים במשימות תחזוקה ימצאו זמן להשתתף בדיוני המליאה. "אנחנו לא רוצים לשכפל פה את מבני הכוח הקיימים בחברה, כולם צריכים לבוא למליאה לחשוב ולקחת חלק בהחלטות". מנחות הדיונים במליאה, כמו גם חברות הוועדות השונות, עובדות ברוטציה מתמדת כדי להימנע מהיקבעותם של אנשים מסויימים בעמדות כוח.

לכל אורך הקמפיין, עניין הסיקור התקשורתי היווה בעיה מרכזית. בתחילת הדרך הוחלט לא לתת לכלי התקשורת לצלם שום דבר במתחם, תחת הטיעון שהם ישתמשו בחומרים לצורכי מניפולציה. מהר מאוד התברר שלא רק שהחלטה זו אינה ברת אכיפה, היא גם מוטעית עקרונית. איש תקשורת ותיק שדיבר במליאה סיכם זאת בצורה טובה: "40 שנה נלחמנו בפרנקו תחת צנזורה נוקשה, אם היתה לנו את החשיפה שיש לכם היום, היינו מפילים אותו עוד קודם". כלי התקשורת הורשו לצלם, מלבד באזורים מסויימים בהם התבקשו לשמור על פרטיות הפעילים.

בכל זאת, פעילים רבים הביעו תסכול מסיקור ההפגנות בכלי התקשורת. "אומרים שאנחנו תנועת שמאל, קוראים לנו ארגון "דמוקרטיה אמיתית עכשיו", כל זה מוטעה. אנחנו העם. אנחנו כולם. אנחנו נלחמים בשם הדמוקרטיה." ואכן, בכיכר נמצא קהל מגוון, מתיכוניסטים שבאים אחר הלימודים, דרך אנרכיסטיות ופעילות שמאל, ועד מבוגרים ואנשים עובדים. המכנה המשותף להם הוא הרצון לשנות את המערכת הפוליטית הקיימת, שלדבריהם אינה מייצגת את רצון העם.

אנשים מכל הקשת הפוליטית נלחמים בשביל הדמוקרטיה. צילום: cc by-Sventine Eye

ביום שבת, תוך כדי שידור ישיר של תוכנית טלויזיה שמרנית מהכיכר, פנה לצוות בחור צעיר וביקש להתראיין. "אני ימני," אמר ישירות למצלמה. "אתם מטעים את הצופים שלכם כשאתם אומרים להם שזו התארגנות שמאל רדיקלית, יש פה אנשים מכל הקשת הפוליטית שנמאס להם מהמערכת הקיימת."

מתכוננים לפעילות לטווח ארוך

הדרך שנבחרה להמשך היא לקחת את התנועה לרמה המקומית. לשם כך הוקמה ועדת שכונות, שמטרתה ליצור אסיפות דומות בכל שכונה ופרבר של מדריד. ביום שלישי התקיימה פגישה ראשונה של נציגות המעוניינות להקים אסיפות שבועיות בשכונתן. בפגישה נכחו כמה מאות פעילים ופעילות, עשרות אחדות מכל שכונה, שדנו בלוגיסטיקה בסיסית וארגון.

הפגישה הראשונה של כל האסיפות, כל אחת בשכונתה, נקבעה ליום שבת בצהריים. הפעילים דנו במיוחד בקושי הנוגע לפרסום האסיפות, בשל הצורך באישורי משטרה ובעיית תליית שלטים במקומות לא חוקיים. הדיונים כוונו לפעילות לטווח ארוך. לפעילים ולפעילות חשוב לדאוג קודם לארגון ולתשתית לפני שיתחילו לדון במטרות ובדרכי פעולה.

ועדת "הארכת הפעילות" עובדת על יצירת קשר ועידוד קבוצות ברחבי ספרד לקיים פעילות דומה בעירם. בעשרות ערים שונות כבר הוקמו אוהלים בכיכרות המרכזיות ומתקיימת פעילות דומה, אם כי בהיקף קטן יותר. בכיכר קטלוניה בברצלונה פועלת התארגנות בסדר גודל דומה לזה שבמדריד, ובשתי הערים כבר הכריזו על כוונה לערוך צעדות המוניות ב-19 ביוני. עד אז יש להם זמן לדון במי ישטוף את הכלים.

עריכה: חגי מטר

הפוסט פורסם במקביל באתר Mysay

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גלעד

    מהכיכר במרכז מדריד רוח הדמוקרטיה התפשטה לכל רחבי ספרד: מה שמתואר פה קורה גם בברצלונה (אפילו שהם הפסידו בקלסיקו!), וכמעט בכל עיר וכפר במדינה. בברצלונה, אגב, הם מצטרפים בכל יום שישי להפגנה של עובדי מערכת הבריאות ששובתים נגד קיצוצים. מזכיר למישהו משהו?

    אבל זה לא נעצר שם – הרוח לא יודעת גבולות: החל באתונה מצד אחד דרך רומא באמצע וכלה בבואנוס איירס מצד שני כמעט כל עיר גדולה רואה את הצעירים שלה יורדים אל הכיכר מדי ערב. שם הם יושבים במעגלים, מעבירים קערת פירות מיד אל יד, ומדברים על הבעיות שהם ניצבים מולן ואיך הם היו רוצים לחיות. כל מקום והקשיים שלו — אבל מאז ה-15 במאי אפשר לראות איך המילה "דמוקרטיה" נטענת במשמעות המלאה שלה. אי אפשר לתאר במילים כמה שזה מרגש.

    אפשר לראות מפה של ההתארגנויות השונות והפגנות הסולידריות כאן: http://www.thetechnoant.info/campmap/

  2. גרי רשף

    אני משער שהמראה של צעירים הרוצים לתקן את העולם ומתנהלים בצורה כזו – מעורר אהדה בלב כולם, אבל מה הם רוצים להשיג?
    כלומר- מה יגרום להם לומר "ניצחנו, הצלחנו, הידד" ולהתפזר (כמו המפגינים בתחריר שרצו להדיח את מובראק ולערוך בחירות חופשיות)?

    אני מקווה שאין בכוונתם לתפוס את השלטון בספרד, או ליצור דמוקרטיה ישירה בה כל עשרות מיליוני הספרדים יתכנסו בכיכר כדי להחליט מה יהיה שער הריבית או הרכב נבחרת הכדורגל או תקציב הבריאות.
    אני משער גם שהם לא מחכים שיגיע מבשר מטעם השלטון שיודיע שיש עבודה לכולם.

    הם ממלאים את הכיכר, השלטונות כנראה לא יעזו לפזר אותם כי זה מצטייר לא יפה והם לא גורמים נזק בלתי נסבל, וישארו שם עד ש.. מה?

  3. אורלי

    נותר לי רק לקנא,מתי הצעירים שלנו יצאו לרחובות וילחמו?