העיקר שיש את פו הדוב

למעלה מעשרה ילדים ואמהותיהם נעצרו בשלושת הימים האחרונים ונכלאו במתקן המסורבים בנתב"ג. שר הפנים, אלי ישי, אמנם הבטיח בעבר שלא יהיה מבצע גירוש נגד הילדים, וכך גם הבטיחו מפקדי יחידת עוז, אבל בפועל הגירוש כבר כאן.

רוב האמהות שנעצרו עד כה, כמו רוב האמהות שילדיהן מועמדים לגירוש, איבדו את מעמדן (הפכו "לא חוקיות", כפי שאוהבים לומר, כאילו שיש אדם לא חוקי) בגלל נוהל עובדת זרה בהריון. הנוהל הזה קבע שמהגרת עבודה שנכנסת להריון או אפילו לקשר זוגי, תאבד את אשרת העבודה שלה. ממש לפני פסח קבע בג"ץ שהנוהל אינו חוקי ושהוא נוגד את הזכות הבסיסית להורות. זה לא מפריע ליחידת עוז ולמשרד הפנים להמשיך לרדוף אחר 400 הילדים שעדיין מועמדים לגירוש, כמובן, כאילו זה מה שיציל את המדינה.

משרד הפנים התפאר בתקשורת בכך ש"התאים" את מתקן הכליאה לשהות של ילדים. ואכן, קירות מתקן הכליאה עוטרו בדמויות של פו הדוב ובובספוג. במשרד הפנים חושבים כנראה שזה כל מה שילדים צריכים. אבל פו הדוב ובובספוג לא יכולים למלא את מקומם של פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, שיוכלו לבדוק את מצב הילדים והילדות העצורים, והם אינם יכולים למלא את מקומם של רופאים שיבדקו האם הילדים במצב רפואי תקין.

פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ורופאים אינם נמצאים במתקן הכליאה "המותאם". איש לא בודק איך הילדים הגיבו לכך שפרצו אליהם באמצע הלילה, ואיש לא בודק את מצבם הרפואי. נשים שנעצרו סיפרו לנו שילדים חולים לא זכו לטיפול רפואי מספק. לא נורא, העיקר שיש להם את בובספוג.

איך יודעים שמישהי נעצרה? במקרה. ברוב המקרים אחד השכנים רואה את המעצר או שומע עליו, ומעביר את ההודעה הלאה. ביחידת עוז בדרך כלל לא מאפשרים לעצורות להודיע למשפחה ולמכרים על מעצרן, אלא ממש לפני העלייה למטוס. על הודעה לעורך דין, כמובן, כמעט שאין מה לדבר. ואם בכל זאת היתה הודעה, ואב רוצה לבקר את הילדה שלו לפני שייפרדו לכמה שנים? ראש יחידת עוז כתב שהם מוזמנים לבוא "בשעות הביקור", אבל שלא יחשבו שלא יעצרו גם אותם על הדרך. אם אפשר, למה לא?

ביום רביעי האחרון (25.05) בשעה 23:00 התקשרה אלי אחותה של אם, שנעצרה באותו בוקר עם ילדתה. האחות כבר היתה בדרך לשדה התעופה, בניסיון לבקר את אחותה ואת הילדה. היא שמעה על המעצר במקרה – אחותה פנתה לאדם שביקר במתקן בנתב"ג, וביקשה ממנו להודיע לעולם שהיא עצורה. מפקד יחידת עוז כתב לנו בעבר שיש שעות ביקור במתקן, וקרובי העצורות יכולים לבקר אותן. אבל כשאותה אחות הגיעה שלשום אמרו לה שהיא לא יכולה לבקר. "אחותך עולה עוד שעה על טיסה," אמרו לה בעוז, "עכשיו זה לא שעות הביקור".

התקשרתי למתקן המסורבים. ענה לי אדם בשם אביעד. הסברתי לו למה אני מתקשר, ובתגובה הוא צעק "דגנית, יש פה איזה סמולן בטלפון, תעני לו". באתר יחידת עוז, למקרה שפקפקתן, כתוב כי "אנשי היחידה מבצעים את משימתם בכל ימות השנה סביב לשעון 24 שעות ביממה, ללא מורא וללא דעה קדומה או פוליטית".

לאחר שיחה עם דגנית, קיבלתי מספר טלפון אחר להתקשר אליו. הפעם ענתה לי תמי. הסברתי לה שראש היחידה התחייב שיש אפשרות לבקר את העצורים, ושכאשר עוצרים מישהי מבלי לתת לה להודיע לאף אחד שהיא עצורה, שעות הביקור אינן רלוונטיות. מעבר לביורוקרטיה, אמרתי, יש פה מישהי שלא תראה את אחותה לכמה שנים, ואין סיבה שלא יתנו להן להיפרד.

תמי אמרה לי שהעצורה היתה צריכה לחשוב על זה כשהיא הפכה ללא חוקית. אמרתי לה שלא כדאי לשניכנס לדיון בנושא כרגע. היא אמרה "בטח, לא ניכנס לדיון על מה שלא נוח לך". אחרי שהסברתי לה, בעצבים, שבג"ץ קבע לפני חודש שנוהל עובדת זרה בהריון, שבגללו אותה אשה נעצרה, הוא בעצמו לא חוקי, היא השתתקה. אחר כך היא שאלה מה בעצם אני רוצה. ושוב, הסברתי שאני רוצה שהאחיות יוכלו ליצור קשר זו עם זו, כפי שמפקד עוז הבטיח. תמי אמרה שהיא לא יכולה לתת לי פרטים בגלל שאני לא מהמשפחה, ושעל המשפחה להתקשר בעצמה או לחתום לי על יפוי כוח.

גם האחות וגם מכריה הישראלים ניסו לדבר שוב עם יחידת עוז כדי שיתנו להם לבקר. הם לא הצליחו. אתמול בבוקר האחות דיברה איתי ואמרה שלא נתנו לה להיכנס. העצורה הוטסה שלשום, וכששאלתי את מרכז השליטה אם נתנו לה להודיע למישהו, אמרו לי שנתנו לה לדבר בטלפון.

לאתר ילדים ישראלים

לעמוד הפייסבוק של ילדים ישראלים