מחשבות על מינוי האלופה

מינויה של אורנה ברביבאי לאלופה הראשונה בצה"ל מהווה דילמה פמיניסטית, ומעורר שאלות על מהות השוויון המתאפשרת במחוזות מיליטריסטיים מונהגי גברים ועל כוחו המוגבל של הסמל
ענת סרגוסטי

הכותרות צועקות היסטוריה: אלופה ראשונה במטה הכללי של צה"ל, 27 במאי 2011. הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, ושר הביטחון, רב אלוף בדימוס אהוד ברק, החליטו למנות את אורנה ברביבאי לעמוד בראש אגף כוח אדם במטכ"ל ולהעלותה לדרגת אלוף/אלופה.

לכאורה, בשורה משמחה למאבק הנשים לשוויון ולתנועה הפמיניסטית. אבל המינוי ההיסטורי הזה מעלה בצידו דילמות לא פשוטות למאבק הפמיניסטי ולתנועת הנשים לשוויון. והנה כמה מחשבות פמיניסטיות סותרות. אני חייבת לציין שאיני מכירה את האלופה המיועדת, ולכן המחשבות האלה אינן קשורות ליכולותיה, לאישיותה, לתפיסותיה הפמיניסטיות או הצבאיות.

נשים בצה"ל, 1950. צילום: ויקישיתוף
  1. מינוי של אשה ראשונה לאלופה, צירופה לפורום המטה הכללי, העובדה שאשה תכהן באחד התפקידים החשובים בצבא: ראש אגף כוח אדם – כל הדברים האלה הם סיבה לחגיגה גדולה. מינויה של אורנה ברביבאי לאלופה מהווה פריצה משמעותית של תקרת הזכוכית, בוודאי כשמדובר בארגון כל כך היררכי וכל כך גברי כמו צה"ל. אין להפריז בחשיבות ההחלטה הזאת ויש לברך קודם כל את האלופה החדשה, וגם את הרמטכ"ל שקידם אותה.
    אאא
  2. אין ספק שהמינוי הוא ציון דרך היסטורי ראוי. מאז ראשית ימי צה"ל עם קום המדינה, התנהל מאבק של נשים לשוויון. ברובו היה זה מאבק אילם. בשנת 1992 הפך המאבק לציבורי, כאשר טוראית אליס מילר סללה באמצעות בג"ץ את דרכן של נשים היישר ללב המעוז הגברי בצבא: קורס הטיס. מילר לא הייתה לטייסת הראשונה בצה"ל, אולם המאבק שלה לשוויון חייב את חיל האוויר לפתוח את המסלול המפרך גם לנשים.
    אאא
    עם זאת, האשה הראשונה סיימה את קורס הטיס רק בשנת 98' כנווטת, ואילו טייסת הקרב הראשונה סיימה בשנת 2001. למעשה, מאז הותרה כניסתן לקורס הטיס סיימו אותו 19 נשים בלבד. 19 נשים וכמעט 20 שנה חלפו מאז הבג"ץ ההיסטורי ההוא. כלומר: גם אחרי 20 שנה אין בחיל האוויר שוויון. לא כל שכן בכל צה"ל.
    אאא
  3. בקרב חלקים נרחבים בציבור משמעותו של שוויון הוא פשוט והוראתו: כולם אותו דבר. גברים-נשים, שחורים-לבנים, יהודים-מוסלמים-נוצרים-בודהיסטים, ישראלים-אירופאים וכיו"ב. אך למעשה, השוויון המהותי פירושו שכולם שונים אלה מאלה, ובכל זאת ראויים לשוויון. כלומר: גברים ונשים אינם אותו הדבר, וכך גם שחורים ולבנים, בני דתות שונות ועוד ועוד.
    אאא
    קיים שוני עמוק בין החוויה הגברית לחוויה הנשית, כמו גם בין חווית השחור לחוויית הלבן וכן הלאה. על בסיס ההבנה הזו, מינוי אלופה בצה"ל רק משעתק את התפיסה לפיה גברים ונשים שווים, ולכן אשה יכולה לעשות בדיוק מה שגבר יכול לעשות. מחשבה כזאת מנטרלת את השוני בין גברים ונשים, ובעיקר מוחקת את הפרספקטיבה הנשית ומהמקום הזה נשים בדרך כלל מאמצות את כללי המשחק הגבריים ואת דפוסי ההתנהגות הגבריים.

    מה מהותו של השוויון המתאפשר בצה"ל בין נשים לגברים? צילום: ויקישיתוף
  4. מינויה של אשה אחת, ראשונה, כאלופה בצה"ל הוא כשלעצמו סמלי, אך אינו מביא לשינוי מהותי. השינוי המהותי, כמו שמראים כל המחקרים בנושא, מגיע רק כשיש מאסה קריטית. מאסה קריטית פירושה לפחות 40% נשים בגוף מסוים. כלומר: רק כשסביב שולחן הישיבות של המטה הכללי יישבו לפחות 40 אחוזים אלופות, ורק כאשר בכל שדרות הפיקוד בצבא יהיו לפחות 40 אחוזים נשים – רק אז יגיע השינוי שמשמעותו שוויון.
    אאא
    לאור זאת, מינוי אשה אחת עלול להישאר בגדר קוריוז (מחילה מהאלופה ברביבאי, אני בטוחה שאיננה קוריוז) או סמל. ועל כן יש לקרוא לרמטכ"ל גנץ ולשר הביטחון ברק לא להסתפק במינוי היחיד הסמלי הזה, אלא לחולל שינוי אמיתי ולמנות נשים רבות לתפקידים בכירים. במצב שבו יש רק אלופה אחת, קשה לתאר את העומס שרובץ על כתפיה כסמל או את הקושי שתציב בפניה עשיית השינוי המתבקש שיביא לשוויון של ממש.
    אאא
    כשאשה אחת מצויה לבדה במרחב גברי אקסקלוסיבי, יקשה עליה עד מאוד להביא לתוכו תפיסת עולם ודרך אלטרנטיבית הנובעות מהיותה אשה, משום שהיא תהיה לבדה למול הרבה גברים. כולנו מכירות את החוויה הבלתי נעימה הזו, להיות אחת מול רבים.
    אאא
  5. מחקרים ותיאוריות פמיניסטיות הוכיחו שבחברות שבהן יש סכסוך אלים מתמשך, שבהן חלק משמעותי מהחברה, הכלכלה, הפוליטיקה והמדיניות נשענים על הצבא ועל שיח ביטחוני – בחברות כאלה נשמר אי-השוויון בין גברים ונשים. יותר מכך: המחקרים הוכיחו שמי שמרוויח ממצבים אלה הם הגברים, והם משמרים את עליונותם החברתית.
    אאא
    מצבים כאלה מחלישים את הנשים כקבוצה, כקולקטיב ובדרך כלל גם כיחידות. על כן, בחירתה של אלופה ראשונה בצה"ל אינה מביאה איתה בהכרח רווחה לנשים כולם. יש בה בעיקר כדי לסמן דווקא את המגמה ההפוכה: הנשים נגררות ללב השיח הגברי-צבאי-ביטחוני במובן הצר (ביטחוני שמדבר על כוחות, אוגדות ותחמושת, ולא על ביטחון אישי, תעסוקתי ואזרחי). כלומר: מינוי אשה למטכ"ל לא ייצר את השינוי המיוחל שיביא לדמיליטריזציה של החברה הישראלית, אלא יחזק אותה.
    אאא
  6. חלק משמעותי מהרישות החברתי בישראל נשען על חברויות שנוצרות בצבא. אין זה סוד ומחקרים סוציולוגיים רבים נכתבו על כך, שהקשר בין הגברים בשירות הצבאי ובהמשך בשנות המילואים הרבות הוא חזק מכל חיבור חברתי אחר. אין זה סוד שבין גברים שחוו שירות משותף ואכלו יחד מאותו מסטינג יש חיבור עמוק המאפשר להם רשת תמיכה וקידום עוצמתיים. די אם נביט במפה הפוליטית ונראה שהחיבור בין נתניהו לברק – שניהם יוצאי "היחידה" (סיירת מטכ"ל המיתולוגית), חזק מכל פוליטיקה. הם סומכים אחד על השני, הם מבינים אחד את השני וכל מילה מיותרת. כמעט בכל מוקד עוצמה וקבלת החלטות שנבדוק, נבחין באלמנט הצבאי-ביטחוני הזה. הם עוזרים זה לזה להתקדם, הם תומכים, יוצרים קשרים אחד בשביל השני, גם בדור הילדים. נשים נעדרות לגמרי ממוקדי העוצמה בישראל, והעובדה שאלופה חדשה מונתה זה עתה לא תביא בהכרח לשבירת המונופול הגברי על הרשתות החברתיות הללו.

    רה"מ נתניהו ושר הבטחון ברק. מבינים זה את זה בלי מילים. צילום: cc by-Israel Defense Forces
  7. הסמל: אין לזלזל בסמליות שבבחירתה של אלופה. עם זאת, היו ימים שבהם היה המטה הכללי אייקון תרבותי-חברתי. זה התבטא בכך שכולם ידעו בעל פה את שמות כל האלופים, בכך שילדים שאפו להיות רמטכ"ל, בכך שזו הייתה התחפושת הפופולארית בפורים ועוד. בימים ההם הייתה משמעות לכל מינוי. היום יש אלופים רבים סביב שולחן המטכ"ל וזוהרו של האייקון הזה התעמעם במקצת.
    אאא
  8. אסור לשכוח את העובדה שהיום, בשנת 2011, הצבא כבר אינו צבא העם. רק חלקים מסוימים מאוד בציבור הישראלי מתגייסים לצבא. חרדים וערבים אינם מתגייסים לצבא ועכשיו הם מהווים אחוז משמעותי מהחברה הישראלית. אי לכך, מינויה של אלופה ראשונה מהווה סמל לחלק מהציבור הישראלי: החלק של היהודים, החילונים והדתיים-לאומיים. החלק הזה הוא אמנם רוב הציבור, אבל זה רוב שהולך ומצטמצם.

כאמור, אלה רק מחשבות ראשוניות, חלקיות וסותרות למינויה של האלופה הראשונה בצה"ל. ברכות לאלופה אורנה ברביבאי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. "שמלה לך - קצין תהיה"

    ענת ודאי מכירה את הביטוי
    THE BEST M A N for the JOB
    ייתכן שלצבא הכיבוש חסרים "קופצים" על המשרה, ולכן קיבלו גם "קופצת" מוכשרת ממשפחה עפולאית "ברוכת ילדים".
    אך אני מתקשה להבין מדוע חייבת ענת לברך על מינוי אישה, ואפילו היא מקסימה, לצבא שישעיהו לייבויץ קרא "יודו-נאצי" והפרחח אהוד ברק שהפעיל את הצבא להטיל מצור על 1,5 מליון תושבי רצועת עזה קרא "הצבא המוסרי בעולם"?

  2. זיק

    כמו למשל שרוב הבנות היום לא מתגייסות לצבא, רובן של אלו שכן מתגייסות רק מנסות לעשות כמה שפחות ולא מנסות להתקדם. הנתונים על מספר מסיימות קורס הטיס לא מעיד כלום על אפליה נגד הנשים, להיפך – לבחורות בקורס יש הקלות פיזיות ואין מה לעשות שהיכולות של גברים ונשים שונות.

  3. דרור בל"ד

    המאמר לא ראוי לתגובה. אתקן רק את סעיף 5: מחקרים ותיאוריות, לאו דווקא פמיניסטיות, הוכיחו שבחברות שבהן יש סכסוך אלים מתמשך, שבהן חלק משמעותי מהחברה, הכלכלה, הפוליטיקה והמדיניות נשענים על הצבא ועל שיח ביטחוני – בחברות כאלה נשמר אי-השוויון בין כובשים ונכבשים. יותר מכך: המחקרים הוכיחו שמי שמרוויח ממצבים אלה הם הכובשים, והם משמרים את בריוניותם בחסות נשים ששולחות את בנן לצבא ואח"כ מדברות גבוהה גבוהה על פמיניזם.

    גועל נפש.

  4. דרור ק

    הערה לשונית מקדימה – ככל הידוע לי, "אלוף" במשמעות דרגה צבאית הוא לגבר ולאישה בלי שינוי, כמו התארים האקדמיים "דוקטור" ו"פרופסור" וכיוצא באלה. "אלופה" היא מי שזכתה במקום הראשון בתחרות כלשהי. בתור אנקדוטה אפשר גם לספר ש"אלוף" בשפות שמיות עתיקות (אכדית למשל) הוא פר (בד"כ פראי), ולכן האות אל"ף נקראת כך – כיוון שבמקור צורתה הייתה כשל ראש פר (כמו האות A עומדת על ראשה).

    טוב, אנקדוטות בצד, מה בעצם החדשה המסעירה? אז זהו שהיא בכלל לא מסעירה. הנה אישה התגייסה לצבא, הצליחה בתפקידיה, עסקה בסוגיות של כוח-אדם, עניין שבשבילו צריך ראש גדול ותבונה, ולאו דווקא שרירים מנופחים לשם נשיאת משאות. באופן טבעי לגמרי הוחלט להעלות אותה בדרגה ולצרפה למטכ"ל. פעם זה היה בלתי-אפשרי, אבל מה שהיה פעם היה חסר היגיון, לכן הוא השתנה. נכון, לפעמים צריך להיאבק כדי להפוך אי-היגיון להיגיון, ככה זה בחיים. אבל כשההיגיון הופך למובן מאליו, אפשר לחייך חיוך רחב של סיפוק. לא פחות וגם לא יותר.

    הכותבת מקוננת על כך שאין יותר נשים טייסות ונווטות, אבל באותה נשימה אומרת ש"החוויה הנשית" שונה מזו "הגברית". אני גבר (כך לפחות על-פי הרישומים הרשמיים), ומעולם לא רציתי להיות טייס. יכול להיות שסטטיסטית יש יותר נשים כמוני מגברים, וזו הסיבה למיעוט הטייסות? שווה בדיקה.

    אני נוטה להסכים עם הכותבת ששוויון הוא התייחסות שווה למרות ההבדלים. ברור ששוויון פשוט בין אדם קטוע-רגל לבין אדם בעל שתי רגליים בריאות פירושו בעצם אי-שוויון. כדי שישרור שוויון אמיתי, צריך להתחשב במצבו של קטוע-הרגל ובקשיים המיוחדים שיש לו. הבעיה היא שהכותבת לוקחת את זה הרבה יותר מדי רחוק. הבדלים בין "חוויה גברית" ל"חוויה נשית" הם משהו שבהחלט קיים ,כפי שמוכיחה התופעה של טרנס-ג'נדרים, אבל מדובר במשהו די מעורפל. קשה מאוד למצוא "גבר ממוצע" או "אישה ממוצעת".

    לגבי שחורים ולבנים, כל ניסיון להגדיר הבדלי "חוויה" ביניהם הוא בעצם גזענות במסווה. שפע המלנין בעור לא גורם לשום הבדל מהותי, ומעולם לא שמעתי על אדם שמתלונן על כך שהוא "שחור הכלוא בגוף לבן" או להפך. רופאים עמלו קשה כדי למצוא ניתוח שיקל במשהו על טרנס-ג'נדרים. לא שמעתי שרופאים היו צריכים למצוא ניתוח שיקל על "טרנס-צבעונים".

    הרקע הביוגרפי של האדם בהחלט משפיע עליו, אבל אין שום הוכחות שליהודי קל או קשה יותר מלבודהיסט (בהנחה שאין רדיפות על רקע דתי). יהודי גם יכול להפוך לבודהיסט, ולהפך, בלי התערבות כירורגית ובלי פסיכותרפיה. גם לא ידוע לי על מחקר שמראה שלהינדי קל יותר לשאת משאות מאשר למוסלמי. זאת בניגוד למחקרים שמראים בהחלט שלגברים קל יותר לפתח מסת שרירים ולפיכך לשאת משאות כבדים יותר.

    קדמונינו אף הבחינו בכך שגברים, בניגוד לנשים, אינם מסוגלים ללדת, ואך לעתים נדירות מאוד מסוגלים להיניק. לעומת זאת נשים בושמניות נצפו מניקות בדיוק כמו נשים סקנדינביות, ואפילו הרכב החלב דומה מאוד. לא שמעתי מעולם על גבר הינדי שהחליט להתנצר מתוך תקווה שאולי גברים נוצרים יכולים ללדת. ברור לכולם שמהבחינה האנושית הפשוטה נוצרים והינדים הם שווים.

  5. שיר

    האם אינך רואה את הסתירה המובלעת בתגובתך שלך?
    כנראה שלא. ואולם חשוב שתדע כמה עובדות:
    1. העובדה שמרבית הנשים היהודיות בישראל משתפות פעולה באופן מלא עם הפרויקט הפוליטי הציוני, ולא רק על ידי שליחת הבנים לצבא והתגייסות לצבא בעצמן- היא עובדה ידועה.
    2. העובדה שנשים בישראל מודרות באופן שיטתי ממוקדי קבלת החלטות ביטחוניות, ובמיוחד ככל שהן מביעות עמדות יוניות יותר, אזרחיות יותר ודמוקרטיות יותר- גם היא ידועה לנו.
    3. העובדה שפעילי שלום בישראל אשר דוגלים בסיום הכיבוש, דמוקרטיה, זכויות אזרחיות לכולם וכו' -גם הם מדירים נשים, מזלזלים בהן, מטרידים אותן מינית ומשפילים אותן, גם היא ידועה לנו.
    צא והסק את המסקנות לבד.
    שבת שלום לכל הנשים ובמיוחד לענת סרגוסטי החכמה שבהן.

  6. ירדנה אלון

    האמת היא שבעולם האוטופי שלי,נשים שמקבלות דרגת אלוף בצבא,זה לא אמור להיות מושא לתקשורת עמוסה בהתפעלות וסופרלטיבים.
    אני מייחלת ליום שבו דברים מעין אלה יהיו כל כך טריויאליים וכל כך טבעיים עד שיתקבלו בשויון נפש ואולי תהיה על זה ידיעה קטנה בעיתון בדפיו האחורים בבחינת מיידע לציבור.אבל זה כאמור בעולם האוטופי שלי.

    מעבר לזה שצבא זה אירגון הירארכי ולי באופן אישי אין סימפטיה לארגונים הרארכיים.ושוב בעולם האוטופי שלי.אני מייחלת לכמה שפחות הרארכייה.אז ככה שכשאישה עולה בסולם הדרגות והמדרגות של ארגון הרארכי זה ממש לא עושה לי את זה.
    בנוגע לסעיף 3 ברשימה,אני לא חושבת שנשים "מאמצות" כללי משחק גבריים.אני חושבת שיש נשים שכללי המשחק שנחשב משום מה לגברי זה חלק מובנה באישיות שלהן,על פי השקפות עולם מזרחיות היין והיינג,הגברי והנשי בכל אחד מהם יש גם את הניגוד לו,והם גם משלימים זה את זה.
    יונג קרא לזה אנימה ואנימוס,לכל אישה יש את הגבר הפנימי שלה,ולכל גבר יש את האישה הפנימית שלו.
    במשך אלפי שנים אילצו את הנשים להשתיק את הקול הגברי הפנימי שלהן,ולכן לא הייתה להן ברירה אלא לבחור בבן זוג או בגבר שיבטא את זה עבורן,מה שהמהפכה הפמיניסטית עשתה בין היתר זה שהיא אמרה לנשים אתן לא רק רשאיות אלא זו זכותכן המלאה לבטא את הקול הגברי האישי שקיים בתוככן.והיום נשים אכן עושות זאת,אבל אני סבורה שאלה שבוחרות לעשות זאת לא עושות זאת מתוך אימוץ משהו שהוא חיצוני להן זה לא אימוץ של כללי משחק גבריים,זה חלק מהבעת הקול הפנימי שקיים באופן טבעי בכל אישה וזו הבחירה שלה אם להשתיק אותו,או לתת לו בטוי.

  7. חנה קים

    כמו גולדה מאיר, כמו קונדליסה רייס, כמו שרה פיילין – בארביבאי היא הנזם באפו של החזיר – החברה הישראלית השובניסטית, הגזענית, האסקפיסטית, חסרת המודעות.
    במאמר של ענת סרגוסטי אני מוצאת רק את סעיף מספר 4 כסעיף שהיה צריך לפתח אותו. הוא הסיפור האמיתי.

  8. מאור

    מנין הציפיה הזו, שאישה בדרגת אלוף היא שתכניס נשים לחוגי הכוח שנוצרים בצבא? האם הדתיים-הלאומיים המתינו שימונה אלוף קרוב אליהם ויכניס אותם, או שהתנדבו בהמוניהם לשירות קרבי ולפיקוד? סעיף זה היה אמור להניע פמיניסטיות הוגנות להקים מכינות נשיות לשירות בצה"ל, לקדם את הארכת השירות לנשים (שבלעדיו אין שירות משמעותי שהוא הבסיס ליצירת חיבור עמוק וכו'), לעודד נשים להתגייס לקרבי ולפיקוד, או לפחות למסלולים טכנולוגיים וכו'.

  9. זיק

    אם לא ממנים אישה, זה שובניזם.
    אם כן ממנים אישה, זה עלה תאנה.
    אז מה בעצם אתם רוצים? אם נשים היו משקיעות בצבא באותו אופן שגברים משקיעים בו, הן גם היו יכולות להגיע לתפקידים בכירים באותו אופן. נכון, לא לתפקיד אלוף פיקוד כי נשים לא יכולות, מטעמים ביולוגיים, לשרת כמו לוחמים, אבל הן יכולות להתקדם בתפקידים אחרים. הפמיניזם העיוור לא יוביל אתכן לשום מקום, באמת… ואם מישהו רוצה שנושא משרה בכירה שמשפיעה על חיי כולנו יבחר לאותה משרה בשם השוויון, או "אפליה מתקנת", הרי שהוא גורם נזק לכולם.

  10. עופרי יצחק

    ראויים הטובים לפרוץ דרך וליטול אחריות על החברה אותה הם משרתים.
    לא בדרך של העדפה, חוק או חשיבה דווקאית.
    כי מה שבאמת חשוב זו הבטחת עתידה שלומה ובטחונה של המדינה לכלל אזרחיה.
    ועל כן נאחל הצלחה, וברכה גדולה לאורנה ברביבאי, בתקווה שכך גם נראה את הטובים באמת בפוליטיקה, ובפקידות הציבורית.

  11. נועה

    איוש עמדה על ידי אישה לא מחייב שהיא תנחיל "סדר יום נשי" בצבא, יש שפע של דוגמות מן הפוליטיקה ועולם העסקים הישראלי של נשים בעמדות כוח שסדר יומן שוביניסטי ושהנשים שעובדות תחתיהן אינן זוכות לשוויון ומנוצלות ויש גם גברים בעמדות כוח שסדר היום שלהם פמיניסטי ואנטי גזעני.

  12. האמת תנצח את השקר

    אלופי הזלזול בחוק הבינלאומי סולדים מענת. כך נהוג ב"מדינת היהודים" מאז שבן גוריון טבע את האו"ם -שמום שלו. כאן מעדיפים רוצחי ילדים, טייסים שמפציצים שכונות ובתי אזרחים, "בנות" שיושבות מול מסכי פלזמה ולוחצות על כפתורים, וגם "עלה תאנה" נשי.