• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

דברים שצריך להקיא

לשכב על הגב ולחכות שייגמר כבר. שרטוט מפוכח ומטלטל של מפגשים ליליים עם גברים שלא זוכים לתיוג של אונס בשל מוסכמות חברתיות. בעקבות הפרשייה שנאסרה לפרסום וחיה ברשת
מאיה קוי

אמצע הלילה, במיטה. משחקת אנגרי בירדז באייפון עד שאני עייפה מספיק בשביל לישון. איזו תחושה של אי נוחות מתגנבת אלי פתאום, מתחילה להציק, לנקר, כמו משהו שהיית אמורה לזכור ושכחת ואת לא זוכרת מה זה לכל הרוחות. ממשיכה לשחק ופתאום עולה  זיכרון בן הרבה שנים של איזה ערב רנדומלי עם בחור רנדומלי. ופתאום יש תחושה מטמטמת של גועל שמוציאה מייד מהמשחק.

בהתחלה אני חושבת שזה סתם הגעלות עצמית מהקלות בה נתתי את עצמי לפני שנים, מהכמות של האנשים איתם שכבתי שפתאום עולה בי. ואז אני נזכרת בשכבה ועוד שכבה מהלילה, ומנסה לנתח את הבחילה שעולה בי. אני מתחילה לכתוב, בשטף, ברצף אחד, ועוד ועוד פרטים עולים ופתאום את מבינה מה בעצם הלך שם, למה עלתה בך הבחילה הזו. על אותו האייפון בו שיחקתי אני כותבת, על המקלדת המצ'וקמקת שמתקנת את הפרטים הקטנים לדברים אחרים לגמרי, פחות איומים, ואת מתקנת אותה בחזרה, מתעקשת.

ואז סיימתי לכתוב. את נושמת  בהקלה אבל עדיין מרגישה כל כך כבדה. רק אז אפשר לנסות ולהרדם.

לשכב על הגב ולהגיד לעצמך בסדר, אולי אפילו תצליחי להנות. צילום: cc by-dailyinvention

הרעיון שאונס הוא פשוט מין ללא הסכמה מפחיד ומפתיע את רובנו. נשים אינן יוצאות מן הכלל בתחום הזה. אנחנו לא אוהבות לחשוב על עצמנו בתור קורבן, ובודאי שלא בתור קורבנות אונס. אונס זה מין דבר מפחיד כזה, שקורה לבחורות מסכנות בפינת רחוב חשוכה. אונס זה החילול האולטימטיבי, האלימות הכי איומה כלפיך שאפשר לדמיין. לא יתכן שמישהו עשה לי את זה בלי שאני אפילו אזכור.

אני לא אוהבת לחשוב על הסטוצים שהיו  לי בעבר. אני לא מסוגלת לספור את כולם, ודאי שלא לזכור דברים כמו שמות או מקומות. זה מביך אותי. אני לא זוכרת גם איך היה הסקס עצמו, בחלק גדול מהמקרים. הייתי שיכורה או מטושטשת מדי כדי לזכור. אני כן זוכרת את מה שאמרה לי אמא שלי אחרי שסיפרתי לה על מקרה אחד מובהק של תקיפה מינית עליו התלוננתי במשטרה (כמובן שהמקרה נסגר מחוסר עניין לציבור, מילה שלי מול שלו, ועם הזמן גם התחלתי להאמין שבאמת המצאתי את הכל ולא היתה כפיה. לא היתה יד על קנה הנשימה, וכו׳).

אמא שלי אמרה שגם לה היו מקרים דומים, והיא לא התלוננה עליהם למשטרה. היא בחרה להחליק על זה כי היא לא רצתה להרוס לבחור את החיים. אז את שוכבת שם בשקט, מנסה בכל זאת להנות ומחכה שהוא יסיים. פשוט מחליקים על זה, ועוברים את זה אפילו כשאין כוח. אז אני פישקתי רגליים כשהבנתי שאני לא אקבל טרמפ הביתה מהדייט בלי לתת קודם, או  כשהבנתי שאני צריכה מקום קרוב לישון בלילה.

אז לקחתי את זה באיזי, נשכבתי שם וניסיתי, כמו זונה ממולחת, לקבל כמה שאני יכולה מהאקט. קופסת סיגריות, חצי בקבוק יין, בירה, או משהו. אם היה לי כסף למונית הייתי יכולה לחסוך לעצמי הרבה צריבות ושפשופים אחרי. אבל הכל נראה לי סביר, הגיוני. ככה העולם עובד.

אחרי שקראתי את הפוסט של דורה בנוגע למה זה בדיוק אונס, אני, כמו רבים מהמגיבים, נשארתי מבולבלת ולא מאמינה. לא יתכן שאם אישה פשוט לא אומרת כן זה אונס. זה קטגורי מדי, מחמיר מדי. משהו לא ישב לי טוב. הלילה, כמה חודשים אחרי, איזה קשר סינפטי אקראי העלה באוב זיכרון עבר אחד ספציפי, ואחריו עוד שרשרת מקרים שהיום הייתי מגדירה כאונס, לפחות בהסתמך על תחושת הבחילה העזה שפוקדת אותי בעת כתיבת שורות אלו.

אני לא זוכרת בת כמה הייתי, אבל אני מנחשת שבין 14 ל-16. היה לי קראש על בחור שעבד בצומת ספרים בחוצות המפרץ, והייתי נוסעת לשם מדי פעם כדי לעלעל בספרים על מחשבה מדינית אבל בעצם לחשוב על דרכים לפלרטט איתו, מתעלמת לחלוטין מהפרש הגילאים. איתו בחנות עבד עוד בחור, מבוגר יותר ממנו, שראה אותי קוראת ספרים של אנשים חכמים ודיבר איתי על זה מדי פעם.

בהזדמנות אחת הוא הציע לי לשבת ולדבר על זה איפשהו בפעם הראשונה סירבתי בנימוס, אבל בפעם השניה, אחרי שהבטיח לי שזה תמים לחלוטין ושהוא רק מתעניין בדעתי על אירועי השעה הסכמתי לפגוש אותו לקפה. אז תיאמנו להפגש בצ׳ק פוסט ומשם נסענו לקריות. בלי להתנצל הוא העלה אותי ישירות לדירה שלו ואמר שעדיף לשתות בבית, או משהו כזה. הוא הוציא בקבוק יין אדום, ואני, שכבר התחלתי להרגיש לא בנוח לא אמרתי שום דבר, אלא במקום זה פשוט יצאתי למרפסת ועישנתי כמה סיגריות יחד עם היין.

דיברנו על משהו ואני נעשיתי עייפה. צייצתי משהו על זה שאולי הגיע הזמן ללכת הביתה, אבל הוא, כמובן, היה שיכור מכדי לנהוג. אז ביקשתי לישון על הספה, והוא הסכים. הוא ארגן יפה את הספה, הושיב אותי עליה ונתן לי כמה דקות להתארגן, לפני שהתיישב לידי והתחיל לנשק אותי.

בהתחלה מחיתי, כי אני עייפה, אבל בסוף זרמתי איתו, ואפילו נזפתי בעצמי על זה שאני נרדמת מולו, כי זה לא מנומס. הייתי כל כך רדומה, ופתאום הוא אסף אותי בזרועותיו ולקח אותי לחדר השינה. ושוב, אני רדומה, ולא, ואולי בבוקר, ושוב, הבגדים שלי יורדים מעצמם, ואני שכובה על הגב ואומרת לעצמי בסדר, תעצמי עיניים ותני לזה להיגמר, ואולי אפילו תנסי להנות.

אני לא זוכרת את האקט. אני זוכרת את התקרה, והמיטה, והדברים שהיו על שידת הלילה, והכלבה בחדר השני. אולי אפילו הייתי למעלה חלק מהזמן, מי זוכר. אני זוכרת את הגב העצום שלו שראיתי בבוקר. יכול להיות שהוא חיבק אותי אחרי. אני זוכרת שקמתי בבוקר והתלבשתי מהר כדי שלא יתפתה לעוד סיבוב. אני זוכרת שראיתי את הפרצוף המכוער שלו ורציתי להעלם. וישבתי בסלון, וחיכיתי לטרמפ שלי הביתה, בזמן שהוא הכין חביתה וזיין לי בשכל על סטינג. לא יכולתי לאכול ביצים לארוחת בוקר כמה שנים טובות אחרי, ולא זכרתי למה. אז קיבלתי טרמפ והגעתי סוף סוף הביתה, והזיכרון שלי נעצר כשאני נכנסת סוף סוף למקלחת.

בזמן אמת, כשהייתי שם בחדר עם הבחור והיין לא הרגשתי כמו קורבן, בכלל לא. זה נראה כמו משהו בלתי נמנע, כי ככה העולם פועל ומתפקידי כדייט שכבר התחייב ושתה את היין או עישן את הסיגריות לנסות ולתת משהו בחזרה, כאילו זה חוזה ביני לבינו. לא הרגשתי כמו קורבן כי במודע או שלא במודע ניסיתי לזרום עם זה, אולי אפילו להנות, ולשכוח שמה שאמרתי בעצם היה "לא". ואז לשכוח מזה, בכלל.

בגיל 17 היה סטוץ שהתפתח לרביעיה עם עוד שלושה גברים שפשוט נכנסו באמצע, הרגיעו אותי עם עוד קצת אלכוהול ולקחו עלי תורות. אבל זה הרי בסדר, כי ידעתי מראש שזה סטוץ סליזי, ובגלל זה אין לי זכות לקבוע את מספר המשתתפים וזהותם. אם זה סטוץ סליזי גם אני סליזית, פרוצה לכל.

ושוב, לשכב על הגב ולחכות שיעבור כבר, ולקחת את זה בקלות ולקחת טרמפ עד הבית. היו עוד כמה מקרים שאני לא רוצה להתעמק בהם- לא זוכרת, מתפדחת לזכור- שכללו שכיבה על הגב ואת הציפיה לשמוע כבר את הגניחה שלו שמסמנת שסיים וללכת הביתה אחרי שמילאתי את תפקידי.

לפעמים אפילו נשארתי מיוזמתי עד הבוקר, וניסיתי להקנות לאירוע איזו משמעות, לומר לעצמי שאני בעצם מחבבת את הבחור. לפעמים התאכזבתי כשלא התקשר אחר כך (למרות שכשהם כן התקשרו סיננתי אותם).

היו גם גם סטוצים כיפים. חשוב לזכור שהיו גם כיפים, אחרת קשה להשוות ולראות מה הבעיה בעצם.

פורסם לראשונה בפייסבוק והועלה לאתר באישור הכותבת

כנראה שיעניין אותך גם: