דברים שצריך להקיא

לשכב על הגב ולחכות שייגמר כבר. שרטוט מפוכח ומטלטל של מפגשים ליליים עם גברים שלא זוכים לתיוג של אונס בשל מוסכמות חברתיות. בעקבות הפרשייה שנאסרה לפרסום וחיה ברשת
מאיה קוי

אמצע הלילה, במיטה. משחקת אנגרי בירדז באייפון עד שאני עייפה מספיק בשביל לישון. איזו תחושה של אי נוחות מתגנבת אלי פתאום, מתחילה להציק, לנקר, כמו משהו שהיית אמורה לזכור ושכחת ואת לא זוכרת מה זה לכל הרוחות. ממשיכה לשחק ופתאום עולה  זיכרון בן הרבה שנים של איזה ערב רנדומלי עם בחור רנדומלי. ופתאום יש תחושה מטמטמת של גועל שמוציאה מייד מהמשחק.

בהתחלה אני חושבת שזה סתם הגעלות עצמית מהקלות בה נתתי את עצמי לפני שנים, מהכמות של האנשים איתם שכבתי שפתאום עולה בי. ואז אני נזכרת בשכבה ועוד שכבה מהלילה, ומנסה לנתח את הבחילה שעולה בי. אני מתחילה לכתוב, בשטף, ברצף אחד, ועוד ועוד פרטים עולים ופתאום את מבינה מה בעצם הלך שם, למה עלתה בך הבחילה הזו. על אותו האייפון בו שיחקתי אני כותבת, על המקלדת המצ'וקמקת שמתקנת את הפרטים הקטנים לדברים אחרים לגמרי, פחות איומים, ואת מתקנת אותה בחזרה, מתעקשת.

ואז סיימתי לכתוב. את נושמת  בהקלה אבל עדיין מרגישה כל כך כבדה. רק אז אפשר לנסות ולהרדם.

לשכב על הגב ולהגיד לעצמך בסדר, אולי אפילו תצליחי להנות. צילום: cc by-dailyinvention

הרעיון שאונס הוא פשוט מין ללא הסכמה מפחיד ומפתיע את רובנו. נשים אינן יוצאות מן הכלל בתחום הזה. אנחנו לא אוהבות לחשוב על עצמנו בתור קורבן, ובודאי שלא בתור קורבנות אונס. אונס זה מין דבר מפחיד כזה, שקורה לבחורות מסכנות בפינת רחוב חשוכה. אונס זה החילול האולטימטיבי, האלימות הכי איומה כלפיך שאפשר לדמיין. לא יתכן שמישהו עשה לי את זה בלי שאני אפילו אזכור.

אני לא אוהבת לחשוב על הסטוצים שהיו  לי בעבר. אני לא מסוגלת לספור את כולם, ודאי שלא לזכור דברים כמו שמות או מקומות. זה מביך אותי. אני לא זוכרת גם איך היה הסקס עצמו, בחלק גדול מהמקרים. הייתי שיכורה או מטושטשת מדי כדי לזכור. אני כן זוכרת את מה שאמרה לי אמא שלי אחרי שסיפרתי לה על מקרה אחד מובהק של תקיפה מינית עליו התלוננתי במשטרה (כמובן שהמקרה נסגר מחוסר עניין לציבור, מילה שלי מול שלו, ועם הזמן גם התחלתי להאמין שבאמת המצאתי את הכל ולא היתה כפיה. לא היתה יד על קנה הנשימה, וכו׳).

אמא שלי אמרה שגם לה היו מקרים דומים, והיא לא התלוננה עליהם למשטרה. היא בחרה להחליק על זה כי היא לא רצתה להרוס לבחור את החיים. אז את שוכבת שם בשקט, מנסה בכל זאת להנות ומחכה שהוא יסיים. פשוט מחליקים על זה, ועוברים את זה אפילו כשאין כוח. אז אני פישקתי רגליים כשהבנתי שאני לא אקבל טרמפ הביתה מהדייט בלי לתת קודם, או  כשהבנתי שאני צריכה מקום קרוב לישון בלילה.

אז לקחתי את זה באיזי, נשכבתי שם וניסיתי, כמו זונה ממולחת, לקבל כמה שאני יכולה מהאקט. קופסת סיגריות, חצי בקבוק יין, בירה, או משהו. אם היה לי כסף למונית הייתי יכולה לחסוך לעצמי הרבה צריבות ושפשופים אחרי. אבל הכל נראה לי סביר, הגיוני. ככה העולם עובד.

אחרי שקראתי את הפוסט של דורה בנוגע למה זה בדיוק אונס, אני, כמו רבים מהמגיבים, נשארתי מבולבלת ולא מאמינה. לא יתכן שאם אישה פשוט לא אומרת כן זה אונס. זה קטגורי מדי, מחמיר מדי. משהו לא ישב לי טוב. הלילה, כמה חודשים אחרי, איזה קשר סינפטי אקראי העלה באוב זיכרון עבר אחד ספציפי, ואחריו עוד שרשרת מקרים שהיום הייתי מגדירה כאונס, לפחות בהסתמך על תחושת הבחילה העזה שפוקדת אותי בעת כתיבת שורות אלו.

אני לא זוכרת בת כמה הייתי, אבל אני מנחשת שבין 14 ל-16. היה לי קראש על בחור שעבד בצומת ספרים בחוצות המפרץ, והייתי נוסעת לשם מדי פעם כדי לעלעל בספרים על מחשבה מדינית אבל בעצם לחשוב על דרכים לפלרטט איתו, מתעלמת לחלוטין מהפרש הגילאים. איתו בחנות עבד עוד בחור, מבוגר יותר ממנו, שראה אותי קוראת ספרים של אנשים חכמים ודיבר איתי על זה מדי פעם.

בהזדמנות אחת הוא הציע לי לשבת ולדבר על זה איפשהו בפעם הראשונה סירבתי בנימוס, אבל בפעם השניה, אחרי שהבטיח לי שזה תמים לחלוטין ושהוא רק מתעניין בדעתי על אירועי השעה הסכמתי לפגוש אותו לקפה. אז תיאמנו להפגש בצ׳ק פוסט ומשם נסענו לקריות. בלי להתנצל הוא העלה אותי ישירות לדירה שלו ואמר שעדיף לשתות בבית, או משהו כזה. הוא הוציא בקבוק יין אדום, ואני, שכבר התחלתי להרגיש לא בנוח לא אמרתי שום דבר, אלא במקום זה פשוט יצאתי למרפסת ועישנתי כמה סיגריות יחד עם היין.

דיברנו על משהו ואני נעשיתי עייפה. צייצתי משהו על זה שאולי הגיע הזמן ללכת הביתה, אבל הוא, כמובן, היה שיכור מכדי לנהוג. אז ביקשתי לישון על הספה, והוא הסכים. הוא ארגן יפה את הספה, הושיב אותי עליה ונתן לי כמה דקות להתארגן, לפני שהתיישב לידי והתחיל לנשק אותי.

בהתחלה מחיתי, כי אני עייפה, אבל בסוף זרמתי איתו, ואפילו נזפתי בעצמי על זה שאני נרדמת מולו, כי זה לא מנומס. הייתי כל כך רדומה, ופתאום הוא אסף אותי בזרועותיו ולקח אותי לחדר השינה. ושוב, אני רדומה, ולא, ואולי בבוקר, ושוב, הבגדים שלי יורדים מעצמם, ואני שכובה על הגב ואומרת לעצמי בסדר, תעצמי עיניים ותני לזה להיגמר, ואולי אפילו תנסי להנות.

אני לא זוכרת את האקט. אני זוכרת את התקרה, והמיטה, והדברים שהיו על שידת הלילה, והכלבה בחדר השני. אולי אפילו הייתי למעלה חלק מהזמן, מי זוכר. אני זוכרת את הגב העצום שלו שראיתי בבוקר. יכול להיות שהוא חיבק אותי אחרי. אני זוכרת שקמתי בבוקר והתלבשתי מהר כדי שלא יתפתה לעוד סיבוב. אני זוכרת שראיתי את הפרצוף המכוער שלו ורציתי להעלם. וישבתי בסלון, וחיכיתי לטרמפ שלי הביתה, בזמן שהוא הכין חביתה וזיין לי בשכל על סטינג. לא יכולתי לאכול ביצים לארוחת בוקר כמה שנים טובות אחרי, ולא זכרתי למה. אז קיבלתי טרמפ והגעתי סוף סוף הביתה, והזיכרון שלי נעצר כשאני נכנסת סוף סוף למקלחת.

בזמן אמת, כשהייתי שם בחדר עם הבחור והיין לא הרגשתי כמו קורבן, בכלל לא. זה נראה כמו משהו בלתי נמנע, כי ככה העולם פועל ומתפקידי כדייט שכבר התחייב ושתה את היין או עישן את הסיגריות לנסות ולתת משהו בחזרה, כאילו זה חוזה ביני לבינו. לא הרגשתי כמו קורבן כי במודע או שלא במודע ניסיתי לזרום עם זה, אולי אפילו להנות, ולשכוח שמה שאמרתי בעצם היה "לא". ואז לשכוח מזה, בכלל.

בגיל 17 היה סטוץ שהתפתח לרביעיה עם עוד שלושה גברים שפשוט נכנסו באמצע, הרגיעו אותי עם עוד קצת אלכוהול ולקחו עלי תורות. אבל זה הרי בסדר, כי ידעתי מראש שזה סטוץ סליזי, ובגלל זה אין לי זכות לקבוע את מספר המשתתפים וזהותם. אם זה סטוץ סליזי גם אני סליזית, פרוצה לכל.

ושוב, לשכב על הגב ולחכות שיעבור כבר, ולקחת את זה בקלות ולקחת טרמפ עד הבית. היו עוד כמה מקרים שאני לא רוצה להתעמק בהם- לא זוכרת, מתפדחת לזכור- שכללו שכיבה על הגב ואת הציפיה לשמוע כבר את הגניחה שלו שמסמנת שסיים וללכת הביתה אחרי שמילאתי את תפקידי.

לפעמים אפילו נשארתי מיוזמתי עד הבוקר, וניסיתי להקנות לאירוע איזו משמעות, לומר לעצמי שאני בעצם מחבבת את הבחור. לפעמים התאכזבתי כשלא התקשר אחר כך (למרות שכשהם כן התקשרו סיננתי אותם).

היו גם גם סטוצים כיפים. חשוב לזכור שהיו גם כיפים, אחרת קשה להשוות ולראות מה הבעיה בעצם.

פורסם לראשונה בפייסבוק והועלה לאתר באישור הכותבת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יעל

    כל הכבוד לך
    מתרגשת ומזדהה איתך

  2. יותם

    וחוסר הפחד לפרסם ככה את ההרגשות והמחשבות.
    צריך הרבה אומץ לכתוב ככה את מה שמרגישים ומה שחושבים אחרי שקורה מה שאת מתארת.

  3. דנה ג. פלג

    כל הכבוד על החשיפה. את מדברת בשם הרבה מאוד נשים…

  4. צילי פז וולק

    תודה, מאיה. כתבת
    "לא יתכן שאם אישה פשוט לא אומרת כן זה אונס. זה קטגורי מדי, מחמיר מדי. משהו לא ישב לי טוב."

    מזדהה עם המשפט הזה למרות שאין לי ביטחון שאני מפרשת אותו באותה צורה אליה כיוונת.
    בשבילי, לא יתכן שדברים מהותיים כל כך יהיו תלויים בקיומה או היעדרה של מילה אחת. אני חושבת שכל גבר אותו תיארת יכול היה בקלות להבחין ברצון שלך, גם בלי מילה כלשהי, לו רק טרח להביט בך.
    הסכמה אינה תלויה במילה כזו או אחרת. הסכמה היא מכלול התנהגותי שכולל בין היתר מילים. אבל גם בהעדרן ניתן לאתר אותה, או, חשוב מזה, את היעדרה.

    שוב תודה על הדברים שלך ועל האומץ להיחשף בכלל ובשמך המלא בפרט.

  5. מ

    ומוצפת רגשית באופן בלתי יתואר. כל הכבוד לך על הכתיבה של הטקסט המדהים והחשוב הזה שנדמה שפשוט צריך לחלק אותו בכניסה לבתי ספר. כל כך אמיתי ומוכר. מוכר מדי

  6. א'

    לא יתכן שאם אישה פשוט לא אומרת "לא", זה אונס. זה קטגורי מדי, מחמיר מדי. לא יתכן שאם אישה "מסכימה" (כלומר לא מתנגדת, אפילו לא ברמז) והגבר המסכן (כלומר הכובש האכזר) לא מעלה על דעתו שאין זו הסכמה, זה אונס.

  7. שרון

    מה שאת מתארת עבר על רבות מאיתנו, כולל אני. כל הכבוד על האומץ לחשוף ולשתף. זה באמת לא קל

  8. מני

    תודה על השיתוף. זה מאוד מלמד.

  9. נירית

    עשה לי גם קצת בחילה, ממה שאני מעדיפה לא לזכור. מבינה אותך לגמרי. את מדהימה ששיתפת. וואו. כמה חומר למחשבה.

  10. אני

    התחושה הזאת שעלתה לך בזמן הכי לא קשור (משחק באנגרי בירדס) כ"כ מדוייקת.
    לי זה קרה בהקשר אחר, והעלה מהאוב ארועים שלא רציתי לזכור, וגרמו לי לבחילה עזה.

    תודה ששיתפת.
    רשומה יקרה מפז.

    מחבקת.

  11. יעלה

    ריגשתי אותי מאד, זה קרה גם לי.

  12. צילי פז וולק

    כאשר אדם כלשהו אינו מתנגד אין פירושו שהוא מסכים. אפשר לבדוק את זה בכל סיטואציה בחיים. אפשר לדמיין תרחישים רבים, ללא קשר למגע מיני, בהם אין לנו רצון, ובכל זאת איננו מביעים התנגדות מפורשת. בגלל שאנו שקועים במחשבות, או שאיננו קולטים את המסר, או שאנו מניחים שהתנגדותנו לא תזכה להתייחסות וכו'. בכל מקרה אחר לא יעלה על דעתנו שיבוצע בנו, או כלפינו, מעשה, מבלי שנסכים באופן אקטיבי. כך צריך להיות גם במגע מיני מכל סוג שהוא. ולמען הסר ספק – הסכמה אקטיבית אין משמעה בהכרח מילים מפורשות. מי שיתבונן בגבר או אשה בשעת הסכמתם יגלה מגוון גדול של סימנים בלתי מילוליים המרמזים על הסכמה שכזו. שכיבה מאובנת, אפאטית, ונטולת הבעה אינה חלק מן הסימנים הללו.

  13. מיקי

    היית צעירה ולא ידעת איך לעמוד על שלך. מכאן ועד לקרוא לארועים מעשי אונס הדרך רחוקה. לפי תיאורך לא היתה אלימות, לא היו איומים ולא היה סירוב נחרץ מצידך, אלא רק התנהגות שיכלה להתפרש כהיסוס או ביישנות. אם באותה תקופה קנית נעליים יקרות ולא נוחות שלא באמת רצית בעקבות לחץ מהמוכרת, האם תקראי למקרה עכשיו "שוד"? קחי אחריות על הבחירות שעשית.

  14. קרן

    את מעניקה הרבה כח. אני מורה ובכוונתי להקריא את המילים שלך לתלמידים שלי.

  15. צילי פז וולק

    מיקי, כתבת, בכותרת: "עם כל האמפתיה, נסחפת קצת"
    הרחבת מאוד על ההיסחפות אבל החלק של האמפתיה נשכח. קצת חבל.
    ולעצם העניין – אונס היא כיום מילה משפטית. כבר אין לה חיים מנותקים מהמשפט וכך היא חלק ממערך של ההתנהגויות הגרועות ביותר שניתן להעלות על הדעת החברתית. אבל לפני היותה מילה משפטית בעלת השלכות מרחיקות לכת היא היתה פשוט מעשה שנעשה בניגוד לרצון. והמעשים המתוארים הם אכן בניגוד לרצון כיוון שלא הובע שום רצון בהם.
    זה החלק החשוב. ואם זה מבהיל מישהו, בגלל ההשלכות המשפטיות, אז שייבהל. אין דבר. אולי הוא יפגין מעט יותר כבוד וסובלנות בפעם הבאה.

  16. ירדנה אלון

    אני חושבת שמיקי צודקת.
    אני לא חשה שותפה להתלהבות של כל ה-"וואוו איזה אומץ וכל הכבוד" וכו' וכו
    רק רגע אני אומרת ממה מתלהבים כאן?
    מזה שילדה ,כן ילדה ,בגיל ארבע עשרה,קטינה ,מקיימת יחסי מין עם כל דיכפין?
    איפוא היו ההורים שלה?הייכן הייתה אמא שלה?
    תסלחו לי אבל ילדה שמתחילה לקיים יחסי מין בגיל ארבע עשרה,כי אין לה טרמפ הבייתה,זה לא משהו שצריך להתלהב ממנו,זה מכמיר את הלב,כי ברור לי לפחות שיש כאן מעשה נטישה רגשית של הורים שלא נתנו לבת שלהם את הכלים הנכונים להתמודד עם ההתבגרות המינית שלה.

    המהפכה הפמיניסטית היו לה הרבה צדדים מאוד חיוביים אבל היה לה גם את הצד האפל שלה,(לדעתי) והצד הזה היה האמירה שמיניות האישה לא תושתק יותר וגם לנשים יש חשקים וצרכים בדיוק כמו לגברים.
    זה בהחלט נכון מצד אחד, רק ששכחו לומר שהמיניות הנשית הולכת אנגז'ה עם חיבור רגשי,
    אז מצד אחד הפמיניזם אמר לנשים,יאללה בנות צאו לחגוג את המיניות הנשית שלכן,בדיוק כפי שהגברים חוגגים את שלהם,אבל חלפו שנים רבות ,ונשים שילמו על כך הן בגופן והן בנפשם עד שהתחילו להבין ולאט לאט להפנים שהמיניות הנשית שונה תכלית שינוי מהמיניות הגברית(מצידי טוב שכך,הניתוק של גוף מרגש ומהנפש לא חביב עלי במיוחד,ומסתבר לי שלא חביב על הרבה מאוד נשים)

    וקרה לא אחת שלאחר מין מזדמן(להיות כמו הגברים) נשים חשו אשמות,לא ממש ידעו לשים את האצבע ולומר למה הן חשות בבוקר שאחרי תחושת קבס,דחייה עצמית,בושה,ולמעשה תחושת אשמה.בואו נודה על האמת
    תחושת ההאשמה נובעת מהניתוק שעשינו בין הצורך הפיסי והצורך הרגשי.לא הקשבנו באמת לקול הפנימי שלנו,לצורך שלנו הבסיסי לעשות את החיבור הזה.
    אבל קשה לחיות זמן רב עם תחושת ההאשמה,ושאחריה באה הבחינה הפנימית המדוקדקת למה אנחנו מרגישות ככה,
    כן זה "חופר" מדי.והרבה פעמים הרבה יותר קל להשליך את זה על מישהו אחר
    על הגבר,הוא אשם,הוא האכזר,הוא המדכא.הוא אנס אותי,הרבה יותר קל לעשות את זה מאשר לומר ,זאת גם אני,גם לי היה חלק בזה,לא נזהרתי,לא נשמרתי,לא ידעתי לשים את הגבול
    והכי חשוב – לא עשיתי את החיבור של גוף נפש.התנתקתי מעצמי,ועכשיו אני אתחיל לעשות את הצעדים שלי לקראת החיבור הזה,החיבור מחדש לצרכים הן הפיסיים והן הרגשיים שלי,
    בקיצור להכיר את עצמי.

  17. ג.כ

    את כותבת: "אחרי שקראתי את הפוסט של דורה בנוגע למה זה בדיוק אונס, אני, כמו רבים מהמגיבים, נשארתי מבולבלת ולא מאמינה. לא יתכן שאם אישה פשוט לא אומרת כן זה אונס. זה קטגורי מדי, מחמיר מדי." אם את לא חשבת אז שמדובר באונס – יתכן שגם הצד השני לא חשב כך? מה זה אומר אם שני הצדדים לא חשבו שהיה אונס? יתכן והתחושות הקשות שלך נובעות מכך שלעולם לא חשבת שמגיע לך יותר, וויתרת על הזכות שלך לומר לא? את כותבת: "אבל זה הרי בסדר, כי ידעתי .. ובגלל זה אין לי זכות לקבוע את מספר המשתתפים וזהותם". מה שאני מנסה להגיד לך, זה שאת לא חייבת לאמץ כמובן מאליו את הדברים שנכתבים בתקשורת, זכותך המלאה לברר עם עצמך מה באמת קרה ואיך קרה, כיצד להרגיש ועל מי לכעוס– וזכותך להחליט מה לעשות בנוגע לכך.

  18. שלי נתיב

    מאיה –
    תודה רבה! הטקסט חזק מאוד, ואני עדיין מעבדת אותו. בעיני הוא ממש "אבן דרך". אני לא יודעת מי את, ואם כתיבה היא חלק מדרך חייך. אם לא – היא צריכה להיות. את צריכה להמשיך לכתוב. ושוב תודה!
    למיקי, ירדנה וג.כ – בבקשה תקראו שוב את הטקסט. יש כאן תאור של מבוגר שמשכנע נערה לבוא לביתו, למרות שאינה מעוניינת, משקה אותה ביין, מסרב לקחתה הבייתה, לוקח אותה למיטה, למרות שביקשה לישון על הספה, ושוכב איתה למרות שהיא מנומנמת. לי זה לא נראה כמו אי-הבנה. לי זה נראה כמו אונס. באמת אתם חושבים שהייתה כאן רק אי-הבנה?

  19. מאיה קוי

    להאשים את הסיטואציה זה קל מדי. הסיטואציה לא נותנת לגיטימציה לכפיה של אינטימיות על מישהו שלא רצתה בכך, או שהייתה לכל הפחות מאד אמביוולנטית בנושא.

    סטוצים- דהיינו, מפגשים חד פעמיים למטרות מין- לא חייבים להיות סליזים, ואין שום סיבה להרגיש רע אחריהם.
    לו הייתי שוכבת רק עם אותו בחור (בסיפור השני), ולא עם חבריו שנכנסו באמצע, הייתי מרגישה בסדר גמור כי רציתי לשכב איתו. הוא משך אותי ורציתי אותו. וזה לגטימי.
    כמה וכמה פעמים שכבתי עם מכרים או זרים גמורים, רק כי נמשכתי אליהם ורציתי להנות. זה היה כיף, זה היה נחמד, ואפילו אם הסקס לא היה משהו בסופו של דבר עדיין יצאתי עם הרגשה לא רעה בכלל, ואפילו טובה- בלי הלקאה עצמית ובלי תחושת הקבס- שהרי אני נגעלתי לא מעצמי, אלא מהמכוער שהבטיח לדבר איתי על עניינים ברומו של עולם ובסוף החליט שהוא רוצה יותר משיחה.
    להאשים את הנורמות המיניות הליברליות מדי זה כל כך קל, כל כך שטוח, וכל כך חוטא למטרה.

  20. ירדנה אלון

    בבקשה תקראי את את הטכסט בשנית,וקראי אותו בקפידה מפני שאני בהחלט מסכימה איתך שהכותבת יודעת לכתוב בהירות רבה.
    וקראי גם את התגובה שלי בקפידה לפני שאת "קופצת עלי"
    התייחסתי בתגובתי ראשית לעובדה שגם אם הכותבת היום אישה בוגרת,יחסי מין מזדמנים היא התחילה בגיל 14,ושאלתי הייכן היו המבוגרים האחראיים?ההורים למשל?אז לפני שקופצים על גברברים בגיל העשרה והופכים אותם למפלצות,צריך למרות שזה אולי לא נוח לשאול רגע,ההורים לא יודעים מה הבת שלהם עושה?
    זה לא עומד בניגוד מוחלט לחוק שאוסר על קיום יחסי מין בגיל של קטינות,ולפני שמאשימים בני תשחורת שגם הם לא מי יודע מודעים אולי צריך לקרוא את ההורים לסדר?מה מידת האחריות והמחוייבות ההורית שלהם?אין מי שיתלונן נגדם על הזנחה רגשית פושעת של הבת הקטינה שלהם?

    ותסלחי לי,אבל על פי דרך הכתיבה המאוד בוגרת של כותבת הרשימה אל תעשי אינפנטיליזציה לא שלה ולא של נשים אחרות
    מה זאת אומרת שכנע אותה? אין לה דיעה משלה?היא כזאת חסרת אונים?
    מה זה השקה אותה ביין? מה הוא דחף לה את הבקבוק בכוח לפה? הצמיד אקדח לרקתה והכריח אותה לשתות.?
    למה לישון אצלו על הספה?
    גברתי הצעירה, את יוצאת לבלות?קחי איתך מספיק כסף בארנק כדי שיהיה לך איך לחזור הבייתה כמו מלכה כשהדייט מקבל כיוונים לא רצויים.אין לך כסף? שבי בבית,עדיף מאשר להמר על המזל ולסמוך על הלב הטוב של גברים זרים, בעיקר אם את אפריורי כבר בעלת נסיון מגיל ארבע עשרה ויודעת שיש שם זאבים בחוץ שמחכים לרגע שבו הם יוכלו לנצל את חולשתך.ולסיים את הערב באונס או בספק אונס.

    אני אישה בת חמישים ושמונה היום, גם אני הייתי בגילאים האלה פעם,גם אני יצאתי לבלות,וגם אני יצאתי לדייטים,וגם אני הלכתי לברים ולפאבים,והשתדלתי כמייטב יכולתי לשמור על עצמי,ולא רק אני,אני ממש לא מיוחדת בזה,רוב הנשים שאני מכירה נוקטות בכללי השמירה,והזהירות אנחנו לימדנו אחת את השנייה איך להיזהר ואיך להישמר,זוהי אחוות נשים בעיני,ומה שכוחו היה יפה ללפני למעלה משלושים שנה כוחו יפה גם לימינו אלה.
    פמיניזם זה לא רק לגלות אמפטיה לאחר הטראומה,
    פמיניזם זה לא רק למחוא כפיים לנוכח וידויים מעין אלה שקיבלנו כאן.
    פמיניזם זה גם לקחת אחריות על החיים שלך,על הנפש שלך,להיות מודעת למה שקורה,ולקחת את גורלך בידך על ידי שמירה ונקיטת כל אמצעי הזהירות על מנת שלא תקלעי למצבים שאת לא יודעת איך תצאי מהם,
    את לא יכולה להסתובב בעולם ללא נקיטת אמצעי זהירות,לסמוך על מזלך הטוב,או על טוב ליבם של האחרים וכשקורה לך הגרוע מכל לומר אני קורבן,אני לא אחראית.
    מצטערת לא קונה את זה
    וזה לא בא ממקום של האשמת הקורבן,אני לא מאשימה אותה.צר לי שהיא נקלעה למה שהיא נקלעה ואם אני כועסת ואם אני מאשימה זה אם כבר את אלה שלא נתנו לה את הכלים הנכונים להתמודד עם דברים כאלה,ששלחו אותה לג'ונגל האנושי בלי לצייד אותה הייטב ובשל כך היא נקלעה למצבים נוראיים שכאלה.
    וצריך לדבר גם על זה,על איך אנחנו מציידים את הילדים שלנו לפני שאנחנו אומרים להם "עוף גוזל חתוך את השמיים" וכולנו גם מכירים את המשך השיר.

    מקווה שהעורכת תעלה את התגובה הזאת.

  21. מיקי

    צילי: באמת צר לי על אותה נערה. קשה בתגובה תמציתית לשמור על איזון מושלם. דווקא בגלל שאונס הוא מושג משפטי עם סנקציות חמורות ביותר למורשע בו (מאסר, נידוי חברתי) חשוב להבהיר מהו אונס. ההתנהגות של הגברים כפי שהיא מתוארת במאמר פסולה לחלוטין בעיני – השאלה היא אם מדובר באונס.
    שלי: אין ספק שהיתה פה התנהגות נצלנית. אם הגבר היה בוגר מדובר בבעילת קטינה (5 שנות מאסר). ללא אלימות, איומים, ניצול יחסי מרות או סירוב מפורש קשה לקרוא לדבר אונס.
    הרחבה גורפת של הגדרת האונס תחליש את ההגנה לה זוכות נשים מהחוק והתבצרות בעמדת הקורבן מחלישה את המתקרבנ/ת.

  22. יודית

    מעניין אותי לדעת אם בכל הטעויות והאשמה שאת מייחסת פה לקורבן יש גם מקום לשאול אם אולי הגברים היו, איך לומר, לא ממש בסדר?
    את כותבת "זאבים" וזה מדהים בעיניי, כי את באמת מתייחסת אליהם כאל זאבים, תופעת טבע. השמש זורחת בבוקר, שוקעת בערב, כדור הארץ עגול, גברים הם אנסים, או לכל הפחות ייקחו ממך מין אם לא יצאת מהבית חמושה ומסוכנת. אין להם שיקול דעת בעניין, ואישה שלדברייך לא הגנה על עצמה מספיק טוב, או אולי עשתה טעות או הייתה תמימה או אפילו מטומטמת – היא בבחינת כבשה שנכנסה למאורת זאבים ומגיע לה מה שהיא מקבלת.

    האמת היא ירדנה, שמי שתמימה פה היא לא הכותבת, אלא את, עם כל 58 שנותייך. את חושבת שבחורה יכולה לגרום לעצמה לא להיאנס אם היא רק תיזהר מספיק, אם היא לא תשתה, לא תצא למועדונים ולא תפלרטט עם גברים ולא תעלה לדירה שלהם ותקים את החומה הכי עבה סביב עצמה. אולי זה עבד בשבילך, אולי זה עבד בשביל חברותייך ואולי את משוכנעת שכל מי שנאנסת כנראה עשתה טעות בתחום ההגנה העצמית, טעות שאת בחיים לא היית עושה. זאת מחשבה מאוד מרגיעה. אבל זאת טעות. אישה יכולה אולי לנסות להיזהר, אבל מי שיכול למנוע את האונס הוא הגבר, שהוא, תתפלאי לשמוע, לא חיה, לא "זאב", אלא אדם חושב כמוני וכמוך שיש לו את היכולת לעצור בעד עצמו אם הוא רואה שהבחורה לא ממש בעניין. וזה לא באמת קשה לראות, את יודעת.
    מי שיכול לעצור מקרי אונס הוא החברה שתשאל איפה ה"גברברים הצעירים" היו לא בסדר, ואיפה היו ההורים *שלהם*, ומי לימד אותם שמין זה משהו שלוקחים במניפולציות ולא משהו שנעשה הדדית, במקום לחייב נשים לחיות תחת משטר של פחד וטרור. הפחד הזה, החיים האלה,זה אולי המצב הקיים ובהחלט הייתי ממליצה לכל מי שאני מכירה לשמור על עצמה, אבל זה לא לא מצב נורמלי, זה לא חוק טבע ולא ככה זה צריך להיות.

  23. מדור הרבה יותר מבוגר

    הכנות אכן סוחפת אך מאחורי הוידוי הנוגע ללב מסתתרת לצערי גם הציניות הבלתי נמנעת של בת ה-14 (ונערות בגיל הזה יכולות להיות קשוחות למדי (בעיקר אחת לשניה…) המצפה "שייצא לי משהו מזה". הכותבת מזהה היטב ובאומץ את הגלישה לזנותיות נאיבית, שהיא מן הסתם ראשיתו של המקצוע העתיק בעולם. "הם" רוצים משהו, אנחנו "נותנות". ו"מקבלות": את הגועל עם התגמול. בנעורי הרכים היו הנערות ה"נותנות" והיו היותר קשוחות שציפו ש"יכבדו אותן" ולפעמים נשארו בבתוליהן הרבה מעבר לזמן הרצוי. מסכימה עם ירדנה אלון: הפמיניזם הביא לא רק דברים טובים. על המיניות הנשית עוד צריך לדון… להאשים את הגברים שעשו הכל כדי "לקבל" זה קצת קל מדי. צאו מזה בנות: סקס שהתרחש בגלל שלא אמרתי "לא" איננו יכול להחשב לאונס.

  24. ירדנה אלון

    על פי תגובתך האחרונה הבנתי שהחלטת לבחור במין מזדמן כדרך חיים,
    לי באופן אישי אין בעייה עם זה(גם אין לי זכות)
    יחד עם זאת אני מרגישה צורך לומר לך שבחירה באורח חיים של מין מזדמן היא כמו הימור,את מהמרת על הבטחון האישי שלך,וכפי שכתבת לעיתים זה אחלה ועלהכייפאק ולעיתים זה מביך וגרוע מזה.
    או קיי, אז קבלי גם את הטוב וגם את הרע כפי שמהמר בקזינו מודע לכך שפעם הוא מרוויח בגדול ופעם הוא מפסיד בגדול
    קחי אחריות על אורח החיים הזה,וצפי לכך שהפרשנות על זה לא תהייה תמיד כמו שהיית רוצה שתהייה.

    ומה שלא פחות חשוב תעשי מין בטוח.

  25. לחזור ולפרש ולהבהיר

    את הסירוב שלה כי היא לא מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות?
    אגב, ברור שמדובר במבוגר:
    יש לו עבודה, מכונית ודירה…

  26. טל טואשי

    ילדות קטנות/נערות/נשים שלא יודעות לגמרי לשמור על עצמן לא אשמות שיש מניאקים מניפולטיביים שמנצלים את זה, אם אתן דבר ראשון פונות למאיה ואומרות לה בעיה שלך לא שמרת על עצמך וההורים שלך לא נתנו לך מספיק תשומת לב וכל הבולשיט הזה שאני לא מבינה למה הוא תורם בהקשר של הדברים שלכן, לפני שאתן מגנות את הבנאדם הדוחה שחושב שהמילה "לא" נתונה לפרשנותו האישית, משהו מאוד מוזר בסדר העדיפויות שלכן, יש פה לפניכן סיפור של תוקף שכופה את עצמו על ילדה שלא יודעת להתמודד עם הסיטואציה שהיא נמצאת בה ולא מעוניינת בה וקל מאוד לראות ולהבין את זה, ומנצל את זה, בנאדם שמשקה אותה באלכוהול ומתעלם כשהיא אמרה שהיא לא רוצה, דווקא נשמע לי כמו מישהו שיודע בדיוק מה הוא עושה וגם עשה את זה כבר לפני ואולי גם אחרי לילדות אחרות, מוזר שלכן זה נשמע כמו מישהו תמים עם כוונות טובות שפשוט קצת מבולבל ולא מבין עד שאתן משוות אותו למצב שמאיה היתה נמצאת בו. גם כשמישהו פורץ לכן לבית אתן מרגישות צורך עז להגן על הפורץ? אולי הוא לא הבין מה הוא עושה, אז מה קרה כבר? כולה מישהו פרץ וגנב, זו אולי אשמתכן, לא איבטחתן את הבית כמו שמאובטח בסיס צבאי, בעיה שלכן, לא חינכו אתכן טוב, אז לכו לפסיכולוג וסתמו תפה.
    אונס לא קורה רק כשהאישה יודעת להגן על עצמה, ואתן מוזמנת לעיין בפסיקת בית המשפט בנושא לפני שאתן מבלבלות אחרים בבילבולים שלכן:
    "בפסק הדין נאמר כי חובה על הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני מגע מיני איתה. אם לא ניתן אישור כזה, קבעו השופטים, מדובר באונס. וכך כתב השופט מישאל חשין:

    "גבר היוזם מגע אישות עם אישה, עליו הנטל לבקש הסכמתה של האישה, ועליו הנטל לקבל הסכמתה. ורק במקום בו הסכימה האישה – באחת מדרכי ההסכמה המקובלות: בין מקובלות על בני-אדם בכלל ובין מקובלות על הגבר והאישה המיוחדים – ניתן לומר כי מעשה האישות נעשה בהסכמתה של האישה. ואם לא נתנה האישה הסכמתה – הסכמה מפורשת או הסכמה במשתמע – יהיה מעשה האישות שלא בהסכמה. במקום בו עולה ספק אם הסכימה האישה למעשה אישות – או אם לא הסכימה – המסקנה חייבת להיות כי מעשה האישות היה שלא בהסכמה, וממילא נעשה "שלא בהסכמתה החופשית" של האישה."

  27. שלי

    יש פוסט מצוין (יותר מאחד, אבל זה שאני מתכוונת אליו, ואני חושבת שגם מאיה התכוונה אליו) תחת הכותרת "מצטערים, לפי רישומינו את לא אחת שנאנסת".
    היא מסבירה שם מאוד יפה, שמי שמכיר באופן עמוק ואמיתי בזכותה של אשה להגיד "לא", חייב גם להכיר בזכותה להגיד "כן". שתי הזכויות הולכות יד ביד! מותר לה לעשות סקס, ומותר לה גם סתם לישון על הספה של מישהו. אלה לא סיבות לאנוס אותה.

  28. ירדנה אלון

    התחלתי לקרוא את התגובות שלכן אבל הפסקתי כעבור מספר שורות משתי סיבות
    א. – מפני שהבנתי שאתן מוציאות מילים מפי ומחליפות אותן במילים שלא אמרתי,או למצער,מוציאות דברים מהקשרם
    במקום להתמודד עם עמדה שונה,אחרת ,שלא מתיישבת עם העמדה שלכן,אתן שמות מילים בפי ותוקפות אותן,התוצאה היא שאתן בעצם לא מדברות ולא מתמודדות עם הטיעונים שלי
    אלא עונות כאוטומט למישהו דמיוני אחר ,שזה בכלל לא אני.
    אני למשל העליתי את הטיעון של איפוא ההורים?המבוגרים האחראיים,ומידת המחוייבות והאחריות ההורית שלהם כלפי הבת שלהם שמקיימת יחסי מין עם כל דיכפין על פי עדותה שלה,בעודה קטינה.אתן רוצות להעניש את הגברים,ומה עם ההורים?
    אותם מנקים מכל אשמה?

    ב.- התוקפנות האישית המופנית כלפי,מוכיחה לי שכנראה פגעתי בנקודות מאוד רגישות שיש כאלה שלא רוצים להתמודד איתם,ומעדיפות לתקוף אותי במקום את הטיעונים שלי.

  29. נועה

    אני יושבת קצת שבורת לב. מי לא עברה את זה בצורה זו או אחרת, ואמרה לעצמה שהכל בסדר, שהיא כן בסוג של שליטה, שהיא כן רוצה, לא רוצה, בערך וכו. או שזה בכלל לא משנה מה היא רוצה, ככה זה, זה רק הגיוני, זה לא כזה נורא, וכו. אבל זה כן נורא, וזה רודף, והבחילה ממלאת גם אותי. תודה על הכנות, אני איתך גם בלי שנכיר.

  30. עידן

    מה שאני לא מבין זה למה קשה לך להגיד שהתנהגות הגברים במקרים המתוארים היא אסורה. מדבריך את מציגה את זה שזה לא אונס אם בחורה שיכורה באה איתי הביתה.
    אני מסכים שבחורה בת 14 לא צריכה ללכת עם גברים זרים בביתה אחרי שפגשה אותם בפאב ובכלל לא לצאת לפאב, בדיוק כמו שאף אחד לא צריך להחנות את האוטו שלו בלי אזעקה בדרום תל-אביב. אבל כאשר האוטו נגנב זו עדיין אשמת הגנב. כאשר הילדה/אשה מאולצת לקיים יחסי מין, כאשר זה לא הכוונה שלה באותו רגע, זה אשמת הגבר וזה אונס. גם אם זה היה אחרי שהיא אצלו בבית, גם אם היא כבר ערומה, גם אם התחילו – תמיד מותר לבחורה להגיד "לא", "מספיק" וזו חובת הגבר להפסיק.

  31. טל טואשי

    אני דווקא לא חושבת שאת מיקי וג.כ דמיוניות, עניתי לשלושתכן באותה הודעה כי שמתי לב שאתן מכוונות לאותו מקום.
    קודם כל אני אשמח אם דווקא תקראי את ההודעה הקודמת שלי שאמרת שלא קראת עד הסוף, דווקא התייחסתי בה למה שאת אומרת גם עכשיו.
    הטענה שלך לגבי אשמת ההורים לא נראית לי רלוונטית כאן, וגם לא האם מאיה שומרת על עצמה או לא. שלא יבינו אותי לא נכון, אני בהחלט בעד להעלות מודעות בקרב נשים לגבי מצבים כאלה והתמודדויות איתם, אבל זה ממש אבל ממש לא מוביל לאשמת הנאנסות, נקודה.
    את מוזמנת לפנות להורים שהבנות שלהן עברו אונס ולהגיד להם מה את חושבת, אבל את לא יכולה להוריד אשמה מאנס כי ההורים של הנאנסת לא אחראיים, או אם היא לא אחראית, ולחלק אותה בין כולם. כמו שעידן כתב פה, אם מישהו גנב למישהו את הרכב, הוא לא בסדר, לא משנה אם הוא אפילו השאיר את האוטו עם המפתחות.
    אני לא יודעת באיזו חברה את רוצה לחיות אבל אני רוצה לחיות בחברה שאנשים לא מנצלים בה אחד את השני, לא משנה כמה הם חלשים, מבולבלים, חסרי אחריות. אם מישהו נראה לי לא שומר על עצמו אני לא אנצל את זה כדי לפגוע בו אלא אנסה לעזור לו ואם אני לא יודעת איך לעזור לו ואיך להיות איתו בקשר בלי לפגוע בו אני לא אכנס איתו לקשר.
    אם לך נראה הגיוני לתת לאנשים כמו אלה שמאיה נתקלה בהם להסתובב חופשי ולהמשיך להטריד ולאנוס ילדות, כי ההורים שלהן לדעתך בפני עצמם לא בסדר, אז החשיבה שלך מעוותת, את מערבבת שני דברים לא קשורים, ערבוב שעלול במקרה לעזור לאנסים להמשיך לאנוס בשקט בלי נקיפות מצפון

  32. ירדנה אלון

    לטל,לעידן ,אתם כל כך נעולים על הדעות שלכם,
    אז ככה
    ראשית לכל לא תשמעו אותי ולא תקבלו ממני שום אמירה שהיה כאן אונס מסיבה אחת פשוטה
    אני לא חורצת דינם של אנשים רק על פי שמיעת או קריאת צד אחד של המשוואה
    זה שכותבת הרשימה טוענת שהיא נאנסה,אז היא טוענת
    האינטרנט הוא מרחב וירטואלי ובמרחב הזה אנשים מעלים סיפורים,דעות,רעיונות,כל מיני דברים אז על סמך סיפור וירטואלי אתם רוצים לכפות עלי מסקנה על אונס?
    אני לא התחלקתי על השכל.
    האינטרנט זה לא בית משפט,ובטח לא כאשר קוראים בו גירסה של צד אחד.

    דבר שני,- מה שאני כתבתי עליו זה איך להימנע ממצבים שהתוצאה שלהם עלולה להסתיים באונס.
    מפני שכפי שאנחנו מגנים על עצמנו כשאנחנו יוצאים למרחב הציבורי,כאשר אנחנו נוהגים(לא במהירות מופרזת,לא שיכורים או מסוממים למשל)
    כפי שאנחנו מגינים על גופנו מפני פגעי טבע(בחורף מתלבשים חם,בקיץ מגינים על עצמנו מפני השמש הקופחת)
    אז כשאנחנו יוצאים אל העולם הרחב אנחנו צריכים ובעיקר נשים צריכות לקבוע לעצמנו כללי התנהגות שישמרו עליינו וימנעו מלהגיע למצבים מסוכנים לנו פיסית ורגשית

    מה לא ברור כאן?
    קביעת כללים כאלה לא רק שיגנו עלינו,הם גם שימת גבולות לזולת,צעדי המנע שננהג בהם גם יבהירו לזולת הייטב מה הגבולות הן שלנו והן שלו.

    על כל פנים אני רוצה להבהיר כאן שאני בעיקרון לא מצדדת לעולם באדם מסויים יהא זה גבר או אישה רק על סמך שמיעת גרסה אחת של צד אחד

    מבקשת מעורכי האתר להעלות תגובה זו למרות שהרשימה עברה לארכיון מפני שאני רואה שהדיון בנושא עדיין נמשך

  33. טל טואשי

    תשמעי, דווקא לפי התגובות שלך אני הבנתי שאת מודעת היטב ל"ג'ונגל האנושי" שצריך להיזהר ממנו, כך שנראה לי קצת מוזר חוסר האמון המוחלט שלך במה שמאיה מספרת, כאילו זה כל כך נדיר עד שנשמע דמיוני. גם אם היא היתה מעלה פוסט שפרצו לה לבית היית מגיבה ככה?

    את אומרת ש"לא תשמעו אותי ולא תקבלו ממני שום אמירה שהיה כאן אונס מסיבה אחת פשוטה
    אני לא חורצת דינם של אנשים רק על פי שמיעת או קריאת צד אחד של המשוואה" אבל נראה שעל פי גרסתה של מאיה בלבד את החלטת שאין ולא היה אונס: "מה זאת אומרת שכנע אותה? אין לה דיעה משלה?היא כזאת חסרת אונים?
    מה זה השקה אותה ביין? מה הוא דחף לה את הבקבוק בכוח לפה? הצמיד אקדח לרקתה והכריח אותה לשתות.?" אז לאיזה צד שני של המשוואה את מחכה בדיוק? לפי מה את טוענת שלא היה כאן אונס? יש לך סיבה מיוחדת לחשוב שמאיה משקרת?

    מוזרה מאוד ההתייחסות שלך לאנשים שהמטרה שלהם היא לזיין בין אם האישה רוצה או לא כמובנים מאליהם, שאין ברירה אלא לאפשר להם להסתובב לבנות בין הרגליים, ובנות רק צריכות לדעת לשמור על עצמן. ממש כמו ללבוש מעיל כשקר…

    לפי מה שאת אומרת אנסים, רוצחים, גנבים לא צריכים להיות מאחורי סורג ובריח כי הקורבנות שלהם לא ידעו להגן על עצמם מספיק טוב, מה שאיפשר (ואפילו אולי הזמין?) להם לבצע את הפשע, ולכן זה לא נחשב לפשע. תפיסת עולם די נחרצת ממישהי שטוענת שלא ממהרת לחרוץ גורלות

  34. אלוניס

    תודה על מה שכתבת. יקראו אותך אלפים. נתת אומץ, מילים, וגב להרבה אחרות שלא מסוגלות עדיין לתמלל לעצמן את מה שאת עשית באומץ רב.

    מה שחווית זה אונס. לכל דבר ועניין. כי בסך הכול מדובר בשתי אותיות שחוברו להן יחדיו: ל+א – ואת זה משום מה, גברים ישראלים מסרבים להבין.

    "לא" צריך להיות בדיוק זה. ואני רוצה לראות גבר אחד שיסכים לאמירה שאם הוא שיכור זה נותן למישהו כלשהו זכות לדפוק אותו מהתחת.

    איך שהוא, בגלל שאנחנו נשים – דמנו מותר.

    ואגב – לגבי עניין "מילה שלך נגד מילה שלו" – גם כאן הגיע הזמן שנעשה משהו. הרי ברשת נחשפות כל יום תמונות של נשים שחברים מרירים לשעבר שלהן מפרסמים ולוקח שבועות אם בכלל להוריד מהרשת.

    אז לכן הגיע הזמן שנקים אתר משלנו – ובו כל מי שנאנסה תכתוב את שם האנס, הנסיבות של המקרה ומה המשטרה עשתה עם זה. ככה בפעם הבאה – מוקדי תמיכה לנפגעות אונס יוכלו להגיד למתלוננת מיד אם יש כבר רקורד על החרא שעשה לה את זה והעניין כבר לחלוטין לא יהיה מילה שלה נגד מילה שלו והיא אולי כבר תוכל לבוא למשטרה עם הקודמות שהוא עשה להן את זה.

    כי החבר'ה האלה – רובם סדרתיים. הם רואים "כי טוב" וממשיכים בדרכיהם הנלוזות.

    הגיע הזמן ללמד אותם לקח ויפה שעה אחת קודם.

    חזקי ואמצי ושוב תודה על מה שכתבת!

  35. שקד

    כתבת טקסט מאלף, הסיפור האישי שלך הוא סיפורן של נשים ונערות רבות מספור.

    מעריכה מאוד את הפתיחות, הכנות והאומץ. כולנו צריכות ללמוד שאסור לייפות את הדברים ואין סיבה להתבייש.
    יש תחושה של תנועה באוויר, של שינוי. אני מנסה להיות אופטימית.
    בהצלחה לנו.

  36. מישהי אחת

    את משווה גברים, שהם בני אדם בפעם האחרונה שבדקתי, לגרמי השמיים ולאיתני הטבע, משהו שאין שליטה עליו ואין לו רצון משלו. את מצפה מנשים להיזהר מהם "כפי שאנחנו מגינים על גופנו מפני פגעי טבע(בחורף מתלבשים חם, בקיץ מגינים על עצמנו מפני השמש הקופחת)". בתגובות קודמות שלך השווית אותם לזאבים או לטורפים. אז צר לי, גברים הם בני אנוש בעלי מוח, נפש ומצפון, ואנחנו בהחלט יכולים לצפות מהם לא להיות אלימים ולהאשים אותם כשהם נוהגים באלימות ובחוסר התחשבות ברצון האחר. השמש לא יכולה להחליט לא לכוות אותי כי זה לא בסדר ולא נעים לי, אבל גברים – שוב, מהיותם *בני אדם* ולא גורמי טבע – בהחלט יכולים וצריכים.

    חוץ מזה הניסיון שלך להצהיר ש"אני לא חורצת דינם של אנשים רק על פי שמיעת או קריאת צד אחד של המשוואה" ו"האינטרנט הוא מרחב וירטואלי ובמרחב הזה אנשים מעלים […] כל מיני דברים […] האינטרנט זה לא בית משפט" הוא די עלוב (שלא לומר מאוד מאוד עלוב) בהתחשב בכך שלאורך כל הדיון הזה את דווקא חרצת דין בשמחה, בחרת צד אחד והגנת עליו בחירוף נפש.