הכול, רק לא להיכנע

איך לא למדנו כלום מבר כוכבא "הגיבור" ועד עמידתו האיתנה של ביבי "הגיבור": הרהור נוגה על הגישה הישראלית הרווחת למושג הכניעה
סיגל אופנהיים-שחר

'"לא ניכנע לדרישות הרופאים", "אסור שניכנע לכוחות השוק, כי עלינו לשמור על גובה המדד", "ארצות הברית דורשת שניכנע ללחצי הפלסטינים, ואנחנו לא נעשה זאת"… שלושה ציטוטים אקראיים אלה לוקטו ביום אחד, נאמרו בשעה אחת, בתחנת רדיו אחת. על כן, ארשה לעצמי להניח לרגע, שהם מייצגים שיח בולט ודומיננטי בחברה הישראלית.

התעמקות בשיח זה תעלה אבחנה ברורה על נקודת המבט דרכה צופה המחזיק בה על החיים. נקודת המבט הזו אומרת: בחיים הכול הוא מלחמה או מאבק או קונפליקט, בהם צריך וראוי לנצח. אם לא ניצחנו, זה אומר שנכנענו, ולהיכנע – משמע להפסיד. בווזזזזזז!

נתניהו קופץ אגרוף מול אובמה. צילום: cc by-Barack Obama

המושג "כניעה" מחזיר אותי למשחקי ילדות. היינו שואלים: "אז אתה נכנע?" והמוטל דומם על הגב, היה מהנהן ונשאר מושפל או מסרב  וצועק "על החיים ועל המוות" ומנסה להתקיף מחדש (המתואר מתייחס לנשים וגברים. בעצם לא ממש. מי שרוצה להיכלל מוזמנת, אבל המתואר הרי מאפיין שיח גברי).

בעוקבי אחר ההיגיון הילדי, אני מקישה שלהיכנע משמעו "אם אני מוותר על החיים, זה אומר שהסכמתי למות, אם הסכמתי למות, סימן שאני חלש, ואם אני חלש אני ראוי לבוז". משוואה זו נוצקה לתצורה הסופית שלה בעזרת זיכרון לאומי מעצב ימי שואה ותקומה, שנערמו זה על גבי זה ונצרו בחובם את  המסר הברור – לעולם לא נלך עוד כצאן לטבח, או נתנהל כעדר נרפה וחדל אישים, כי עכשיו אנחנו "עם חזק המגן על כבודו".

השילוב בין היסטוריה שעיצבה כאן נרטיב גברי וחסר רחמים, הנלחם על חייו ומגן עליהם מפני השמדה, לבין ייצוג גברי של "זכר" מאצ'ואיסטי הרואה את העולם כשדה של יחסי כוח והיררכיות, יצר תפיסה תרבותית לוחמנית מיליטריסטית שלא מתירה "לצאת פראייר". פראייר זו מילה בעלת קונוטציה שלילית דומה לזו שהולבשה על "יפה נפש" ומייצגת גישה של פשרה או ויתור. לאור זאת, הראו לי "גבר" שמעז להיכנע, שהרי באחת יהפוך להיות חננה, אישה או הומו רחמנא ליצלן.

גבר גיבור לא ייתן לאף אחד לנצח אותו (ולחדור לו לטריטוריה למשל, אפשר להפליג עם הדימוי לכיוונים שונים) ועל כן אין הוא יכול להרשות לעצמו להתבונן על המציאות או על החיים כעל שדה של אפשרויות שונות, המזמין סוגים שונים של משא ומתן או שיתוף פעולה מתוך ויתור או פשרה.

גם אם התרבות תציג דוגמאות של משא ומתן המבוסס על תפיסת win-win, במקום משחק סכום אפס (שבו יש מי שמנצח ומי שנכנע, ועל כן מפסיד), גם אם המחקרים יראו שיש יותר סיכוי לא רק לשרוד אלא לחיות נכון, ושגישה של שיתוף פעולה רק מעידה על חוזק, כוח ויכולת גמישות והסתגלות. גם אם נציג מהניסיון המצטבר, שבעולם המשחק והאפשרויות הכלכליות-חברתיות, עדיף לשתף פעולה, במקום להתבונן על העולם מתוך חוויה של "או-או".

גם אז, עדיין, לא נוכל בשיח הישראלי להרחיב מספיק את המנעד כך שיכלול את האפשרות האחרת. כי השיח הדומיננטי בישראל, עודנו משוקע בעולם בינארי. מנקודת המבט של מי שחי בעולם של מנצחים ומפסידים – גישה של פשרה נקשרת עם דימוי "נשי" במקרה אחד או של חנונים נרפים במקרה אחר. בכל מצב, מדובר בשיח "אחר" ולכן נחות, פחות ראוי ומודר (ומרגע שליברמן הפך לשר החוץ, מסולק מסל האפשרויות, כליל).

ולמה? מפני ששיח כזה מרמז על חולשה השפלה וכן, כן – על כניעה. ואם כניעה משמעה הפסד על פי תמונת העולם הרווחת, אז מה נראה לכם, שאני אהיה פראייר ואוותר על החיים שלי?

מנקודת מבט זו, קל להבין מדוע כל כך הרבה ישראלים (וכן, גם כמה רפובליקנים) רואים עכשיו בביבי גיבור. כזה שלא נכנע לאמריקאים או לאובמה ולתביעותיו ההגיוניות, לא נכנע לשיח מוסרי או למסר ההיסטורי שמלמד אותנו שכדאי להתפשר כאשר אנחנו עוד חזקים מספיק לעשות זאת, ובעיקר – לא נכנע לדרישות הפלסטיניות. לחדור אלינו לטריטוריה עם הרעיון ההזוי הזה שלהם להזקיף בספטמבר את ראשם הלאומי.

משום שמימד נוסף חודר כאן לתוך המשוואה – גיבור משמעו גבר משמע חודר ולא נחדר. בהיותו עומד על שלו ולא נכנע, ביבי שומר היטב על הטריטוריה, אך בעיקר על זקפתנו הלאומית.

הכותבת היא דוקטורנטית ומנהלת מרכז ד.פ.נ.ה, מרכז השתלמויות של התוכנית ללימודי מגדר בר אילן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    אבל ההיסטוריה הישראלית מראה שהוא בהחלט מוכן "להיענות להחלטת האו"ם ולהסיג את כוחותיו" (ב.ג. אחרי קדש), לחתום על "שלום של אמיצים" (בגין), לפעול "לשלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל" (רבין)ואף "להעניק לאזרחי ישראל את מירב הביטחון" (שרון, נאום ההינתקות). האם הם נתפסו בזמנו או נתפסים כיום כהומואים או חנונים נרפים?! אין בישראל תרבות מאצ'ואיסטית המונעת וויתורים פומביים. אפילו אנחנו הגברים בכ"ז התקדמנו קצת מימי הגן.

  2. איזי גור

    לעולם ייזכר שמם של שלשולת הגיבורים בהיסטריה שלנו שאינם יודעים כניעה מהי.
    המכבים!
    יוחנן מגוש חלב!!
    אלעזר בן יאיר!!!
    רבי עקיבא!!!!
    שמעון בר כוזבה!!!!!
    בנימין מתת יה!!!!!!!!!

    ולעומתם ייזכרו לדראון עולם הנכנעים לצר ולאויב.
    רבן יוחנן בן זכאי
    רבי יהודה נשיא
    התנאים
    מגורשי ספרד
    קרבנות הקוזאקים
    ו…