תו התקן השירי: תהיי יפה

מסתבר שלהיות משוררת טובה זה לא באמת מספיק. כדי לעמוד בסטנדרטים המחמירים של רן יגיל ולחמוק מדימוי הדודה המוטרפת, תצטרכי להיות בעלת שיק, סטייל או לכל הפחות סקס אפיל
ענת לוין

אתמול בערב קראתי את הפוסט של רן יגיל "אחרי הכול את שיר: על הסקס אפיל של המשוררות שלנו". לפני שנרדמתי, חשבתי על כל המשוררות הנפלאות, האהובות, שמופיעות אצל יגיל, ובשתיים ומשהו בלילה פתאום התרוממתי מהמיטה והלכתי למחשב. ובניגוד להרגלי, בבת אחת:

תהיי יפה.

תהיי יפה ולבושה. חייכי חזק בפה סגור, חזקי מעט את האיפור, שיראו כולם כמה את יפה ובלי בושה. אפילו לבושה היטב.

תהיי יפה ולבושה יפֶה. וערומה בפנים. ולפעמים בחוץ.

אבל הכי חשוב, זכרי – יפה ותסתמי. כלומר, היי סתומה, כלומר, פתוחה ואוורירית, תהיי נוחה ועכשווית, תהיי זונה, סליחה, בלי כוונה, כלומר, אישה שמשתנה לפי עונות, שיהיו לךְ עגילים וערגונות, התנועות הנכונות לכל מצב. ושתהיה לךְ עלילה נשית:

ספרי שהיית כעורה בילדות ובגרת ויפית, שחלית במחלה סופית, בשחפת, או עגבת או סתימה בחצוצרות, שכיבית את האורות, ישבת בחושך לבדך וכל היום חיכית, מחית את הדמעות, בכית בגלל כל שטות, לעיתים חשת בלהיטות באגנים התחתונים, היו לךְ נתונים טובים של הזדיינות, אֶה, באמת סליחה, היית יותר מדי מינית, בלבלת אותי, כלומר, של הצטיינות. היית יפה.

תהיי יפה ובדיוק. שכובה על המיטה חולה או חבולה מאכזבה או ממכות או רק חזרת מהאשפוז, תשתדלי לזוז במין ריקוד מפה לשם לאט, תשימי לק. עכשיו את חגיגית.

תהיי יפה ושתוקה ופרועה וכנועה, והומה, רגועה, רוחנית. וטובה וגבוהה ורבה וקומפקטית קטנה ונכונה להכל וקסומה, איומה, משונה, תהיי יונה, ציפור, כן, תהיי ציפור, אולי זרזיר ממש קטן, את יכולה להיות ענן? ורוצה וכמהה ושנונה ושקטה ופורה ונורא בודדה. תהיי מופע של לוליינות על חבל דק, יורקת אש, בולעת חרבות. אולי תהיי מבוך. או שפשוט, לעזאזל, תהיי יפה.

את גם יכולה לכתוב שירים. זה תחביב מאוד חמוד.

פורסם לראשונה בבלוג "יכולה לפעמים"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תהל פרוש

    ענת, תודה על השירה שלך וההפנייה ל"מאמר" של יגיל. מעיינות השנינות, חדות האבחנה והחוכמה לא שפעו מעולם כפי ששפעו בטקסט שלו. ולא רק אינטלקט וכישרון פואטי יש לו – לכל אלה גם מצטרפת החושניות שבה ניחן: בטנו ההררית, זקנו החמדמד, עיני העגל התמימות.

  2. רתם

    נוסף לריח הרע שעולה מהדברים עצמם של יגיל, הוא עוד מוסיף וכותב בלשון "אנחנו" מה שמעלה תהיה מי אלה אנחנו? הגברים? המשוררים? היהודים? או המין האנושי?

  3. bar

    לאשתו של רן יגיל – יש זמן, היא לא משוררת. יש באפשרותה להראות "מיליון דולר" כמו שהמונח הטבוע שגור בפי כול.

    אז נשמח לראות – תמונה שלה, ורצוי בסקס אפיל.

    ויש לי חדשות עבור מר רן יגיל – רוב המשוררים בעלי הסקס אפיל, הכותבים שירי אהבה מדהימים – אימפוטנטים [ ממקור ראשון].