• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

ערבים, אזרחות ומדד נתניהו

בעוד רה"מ משווק את ישראל כגן עדן דמוקרטי עלי אדמות לערבייה, המציאות מוכיחה שהמדינה דווקא דבקה בצמצום ערכי האזרחות והשוויון. הגיעה העת לחלץ את האזרחות מתוך הסד של מקצוע לימוד
מוחמד אמארה

בנאומו בפני הקונגרס האמריקני, דיבר מר נתניהו בשבחי הדמוקרטיה הישראלית. ברצוני להזכירך, מר נתניהו, שממשלתך פגעה בדמוקרטיה יותר מכל ממשלה אחרת בישראל. בתקופתך התברכנו בחוקים גזעניים, שאינם יכולים לזכות בכבוד אף מדינה.  לטעון בפני הקונגרס שהערבים במדינתך נהנים מזכויות מלאות זה כבר בדיחה.

סלח לי, ראש הממשלה, אך הנתונים מפריכים את טענתך, ואין זה כבוד גדול שמחציתם של האזרחים הערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני. אלא אם כן אתה מתגאה בזה, או אתה מאשים אותם בזה כמו שאתה עושה בזירות אחרות. אדוני ראש הממשלה, כנראה יש צורך בחינוך לאזרחות  מסוג אחר. אזרחות המסוגלת לבניית שותפות אמת המושתת על שוויון מלא בין כל אזרחיה.

בלי נאמנות אין אזרחות - הסטיקר של ישראל ביתנו

אני מודע לבעייתיות של יצירת שותפות אמת בין ערבים ליהודים, היום בחברה הישראלית, וזאת בשל אופייה היהודי-ציוני של המדינה ובשל מורכבות הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים בין ערבים ליהודים. למרות זאת, אני סבור שצריך להתחיל בתהליך ארוך של גילוי המכנה המשותף, ולא לכפות את הנרטיב של בעל העוצמה במדינה על אחרים.

האם בניית הטוב המשותף במדינת ישראל במצבה הנוכחי היא משימה אפשרית? המשימה קשה מאוד, אך אינה בלתי אפשרית. המכשולים בדרך רבים, לרבות בתחום הערכי.  הדבר יתאפשר כאשר ייפתח תהליך ארוך של הידברות בין הקבוצות השונות, בלי להעמיד תנאים מוקדמים או לקבוע תוצאה ידועה. יש לפתוח בבירור הדברים שבהסכמה, כמו זכויות אדם ופרט, זכויות קיבוציות, כבוד האדם, שוויון, התייחסות לאחר והשונה, לגיטימיות לשונות וכו'. רק אז יהיה סיכוי לבניית שותפות אמיתית. כאשר מתגלעות מחלוקות, אין לכפות פתרונות המדכאים את המוחלש או השונה, אלא להכיר באי-ההסכמה ולפתוח  עמו בדיאלוג אמיתי.

שותפות צריכה להיות שותפות אמת, כאשר ערכי האזרחות מהווים דבק בין הקבוצות השונות. היום מלמדים במערכת החינוך הישראלית את האזרחות כמקצוע ואיננו רואים שיש הפנמה של ערכים בסיסיים של הדמוקרטיה. בקרב שיעור גבוה של צעירים יהודים אין לגיטימציה לקבוצות מסוימות בחברה, במיוחד הערבים, וסוגיית השוויון שלהם מוטלת בספק. יותר מזה, עצם אזרחותם של הערבים בישראל מוטלת בספק (די לראות את מדד הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה). בקיצור, לימוד האזרחות בבתי הספר אינו מביא להפנמת ערכים דמוקרטיים בסיסיים.

אזרחות במדינת ישראל, ספר לימוד של ד"ר דוד שחר, הוצאת כנרת

בישראל של 2011 עדיין מדברים על מקצוע האזרחות שביסודו המדינה הלאומית-האתנית, ואין טיפול רציני ומהותי בהקניית ערכים שהם בסיסיים בחברה רב-תרבותית כדי לאפשר את קבלת האחר כאזרח לגיטימי וכאזרח שווה. מערכת החינוך אינה יכולה להתנער מעובדות אלה, ואינה יכולה להמשיך באותו נתיב של חינוך לאזרחות.

ההצעות האחרונות של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך לשכתב את ספרי הלימוד באזרחות ולקצץ משמעותית בתקציב האזרחות לטובת לימודי היהדות  הופכת את האזרחות המאוד רזה ממילא לאזרחות נכה.  כנראה, לא מספקים את העומד בראשות המזכירות הפדגוגית, אחוזים ניכרים בחברה היהודית, במיוחד בקרב בני הנוער, שלא מוכנים להיות בחברת ערבים ולא צריך להעניק לערבים שוויון. במזכירות הפדגוגית כנראה חושבים על מפלס גבוהה יותר של דה-לגיטימציה של הערבים כדי להיראות יותר פטריוטים.

אדוני ראש הממשלה, תפקידך לעצב ולקדם שוויון מהותי ושותפות אמת בין הקבוצות השונות במדינה, ולא מציאות מדומה שאינה משרתת אף אחד.

פרופ' מוחמד אמארה הוא בלשן חברתי במכללה האקדמית בית-ברל ויו"ר שותף לעמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רמי

    במגילת העצמאות חתמו מייסדי המדינה על שטר השוויון האזרחי. מדינת ישראל, הם אמרו וכתבו וחתמו, "תקיים שוויון חברתי ומדיני גמור בין כל אזרחיה". אבל מיד הם חיללו את השטר ואת חתימתם והקימו ממשל צבאי, ואזי חוקקו חוקי גזל אדמות, ומיד החלו בהצרת רגליהם של האזרחים הערבים. בית המשפט העליון השתתף באורגיית האפליה בלא חסך. בראשית דרכו הוא קבע שהמגילה אינה חלק משיטת המשפט, כלומר שהשטר אינו מחייב (כמו שאשכול התלוצץ באמרו ש"הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"). ככל שהערבים התגברו על המקלות שהושלכו בין גלגלי עגלתם והתקדמו והשתלבו בחברה ובמשק, כן גבר התחכום והחוצפה של המחוקקים ולעתים קרובות גם השופטים. עד אשר הגענו לכנסת הנכחית שמתנה אזרחות ב"נאמנות" כלומר אין הערבי יכול להיות בטוח אפילו באזרחותו והרי בעולמנו אזרחות שווה קיום ממש. וכך נאסר להזכיר את הנכבה וכך נמנע מערבים לרכוש בכסף מלא בית בישובים שנבנו על האדמות שנגזלו מהם (כמו שגב שלום) וכך הם היו, בפיו של ביבי שהוא ראש המדינה הזו, ל"בעיה דמוגרפית" וכך הלכו ורבו הדמוגרפובים למיניהם בממשלה ובכנסת ובאקדמיה (למשל סופר באונ' חיפה) וכך היינו למדינת אפםרטהייד שבושה לומר אני ישראלי. כך קמו קבוצות קק"ק רעולים וגלויי פנים הגובים תג מחיר" ורוקדים עם דגל ישראל בשכונה ערבית. לנו, היהודים, זה קשה יותר מלכם, פרופ' אמארה, כי אתם לפחות נקיים מהבושה וגם אין כוח בעולם שיעצור את הגלגל הכבד והאיטי של הקדמה וההשתלבות. אז אל תחפו ותקעו בחצצוצרות וקראו לילד בשמו: לא שוויון אלא אפליה אתנית ממאירה ומי שנושאים את שם השוויון – כמו ביבי בקונגרס – נושאים אותו לשווא ומחללים את השם הקדוש (וכי מה קדוש באמת אם לא השוויון בין בני האדם?) בראש חוצות.

  2. עמית

    כאן יש שוויון מותנה, כלומר אם אתה יהודי ממוצא אשכנזי שגר במרכז הארץ ומרוויח 14 אלף ש"ח ברוטו ומעלה.
    או במילים של כלפון א"י: "כולם שווים ויש כאלו ששווים לתחת".

  3. מאור

    לפי סקר שנתי של יחסי יהודים ערבים שנערך ע"י פרופ' סמי סמוחה מאונ' חיפה,
    37% מהערבים בעלי השכלה על-תיכונית מכחישים את השואה (סקר מ-2008; לא מצאתי התייחסות לנתון זה בסקרים מאוחרים יותר)
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1086112.html
    בהנחה שתופעה זו אינה נובעת ממערכת החינוך הישראלית, אפשר לשאול האם הפחד, השינאה והריחוק שחשים הצעירים היהודים אינם מבוססים. אם כן, מובן שהוספת ידע להם דרך מערכת החינוך לא תואיל.

  4. יוסי אמיתי

    מאור, ייתכן שאני מתקשה בהבנת הנקרא. אבל אם בכל זאת נותר בי שמץ אינטליגנציה, אני נחרד מן המשמעויות של תגובתך למאמרו של פרופ' אמארה. האם עלי להבין שהדחיה וההדרה של המיעוט הערבי, ע"י חלקים גדולים וגדלים של הרוב היהודי, הן מעין "פעולת תגמול", או "עונש", על הכחשת השואה של כשליש מן האוכלוסיה העל-תיכונית הערבית (עפ"י סקר משנת 2008)? לי, הקטן, נראה ששורשי ההדרה נעוצים בהתמשכות נורמות "יישוביות" קדם-מדינתיות אל תוך ההוויה המדינתית. לשעה קלה היה נדמה, בעיקר בתקופת ממשלת רבין השניה, שישראל עשתה כברת דרך מרשימה לקראת ממלכתיות ישראלית. בשנים האחרונות אני מתרשם שעשינו "סיבוב פרסה" בחזרה לנורמות "יישוביות". תמצית מאמרו של פרופ' אמארה היא קריאה להתעשתות, ולחזרה לנורמות ממלכתיות. אני מזדהה אתו לחלוטין. תגובתך קצת מייאשת, כי היא ממחישה לאמארה ולי (ולנאיבים כמונו) שהדרך עוד ארוכה וממוקשת.

  5. עמית (אחר)

    בעיקר הסקרים המופיעים בו שבהם נסקרו דעותיו של הציבור הערבי בישראל.
    מצד אחד, המגזר הערבי מתברר בחלקו הגדול כמגזר ציוני של ממש – 48% (אירוניה?) גאים להיות חלק מהמדינה. עוד ממצא מעניין הוא שרק 41 אחוז מערביי ישראל דירגו את ישראל כ-"פחות מדי דמוקרטית" (השאר – "דמוקרטית מספיק" [27%] או "דמוקרטית יותר מדי"[30%!] ). בנוסף אחוז גדול תומך בעמדות כגון "להפעיל אמצעים לא-דמוקרטים כדי לטפל בחשודי טרור" וכד'.

    נתונים אחרים במדד הם על גזענות (עמ' 124), שבהם נבדקו גם המגזר היהודי וגם המגזר הערבי. הדרך בה בחנו את הגזענות היא בשאלה "האם אתה מוכן שיגור לידך X" בנוגע ל6-7 קבוצות שונות (עובדים זרים, הומוסקסואלים, יהודים\ערבים וכו'). הדבר המעניין הוא שבמגזר הערבי תופעת הגזענות נפוצה הרבה יותר. עד כדי כך תופעת הגזענות יותר נפוצה במגזר הערבי שהגזענות שיש במגזר כלפי הקבוצה שהם הכי פחות גזענים כלפיה (עובדים זרים – 48%) גדולה מהגזענות שיש במגזר היהודי כלפי הקבוצה שאנחנו הכי הרבה גזענים כלפיה (ערבים – 46%).

    כל הנתונים הללו הפתיעו אותי מאוד, והמדד כולו מרתק. בעיקר הנתונים שמעידים על רמה גבוהה מאוד של פטריוטיזם (אפילו מהסוג היהודי-ימני!) בקרב ערביי ישראל. בנוסף יש שם כמה נתונים מזעזעים גם לגבי המגזר היהודי.

  6. מאור

    יש כאן שתי רמות: המדינה והאזרחים. המדינה מתיימרת להיות דמוקרטית אך מפלה את הערבים (כולל דרוזים, למשל, שנאמנים למדינה ולמעלה מכך), וזה חייב להיפסק. לגבי האזרחים היהודים- חלקם גזענים (למשל, פגשתי אנשים שלא היו מוכנים שרופא ערבי יטפל בהם)וחלקם פשוט רואה אירועים כמו רצח קרפ ופיגוע הדריסה בת"א ב- 15/5, ומחליטים שהם לא רוצים ערבים ביישוב, לא יעסיקו ערבי, לא יקנו אצל ערבים וכו'. ברור ששתי הרמות משיקות- חלק מהאפליה בידי המדינה נגרם בגלל בעלי תפקידים גזענים או שונאי ערבים (בהיעדר מושג עדיף), ומאידך אי-הרצון של המדינה להפעיל שירות לאומי לערבים נותן לאזרחים תירוץ להפלות אותם. בכל מיקרה, הדרך למוחות וללבבות שלהם לא עוברת בשיעורי אזרחות, אלא דרך הפגנת רצון אמיתי של הערבים באזרחות.

  7. יוסף ברנע

    ביקורת זו הנכונה על בעיית האי שוויון הפוליטי בישראל נוגעת גם בלאומיות הקיימת בישראל.ישראל היא מקרה ייחודי של אתנוקרטיה באשר בניגוד לאחרות, אין היא רפובליקה בה ניתן לדבר על הטוב האזרחי הכללי.
    אולם הכיוון המסתמנן בכתיבת המחבר בדבר רב תרבותיות הינו בעייתי בשל ריבוי תרבותיות ללא מכנה משותף וללא בסיס לאומי. הרב תרבותיות התתקיימה מתוך הפנמת הליברליזם והיתה מענה לעיוורונו כלפי קהילת הזהות של הפרט.
    במדינות המערב בהן מתקימים המודלים השונים(רפובליקניזים- צרפת,ליברליזים-ארה"ב לפני הנהגת הרב תרבותיות שהונהגה גם בבריטניה), הלאומיות היא אזרחית. לאומיות זו מבוססת על האזרחות ורואה בכלל אזרחי המדינה לאום אחד (בריטניה בהיותה איחוד של מספר לאומיים שונה מכך). אם ישראל תמשיך לצדד מחד באזרחות ישראלית המשוסעת ע"י לאומיות שונה של אזרחיה, מעצם אי הכרתה בלאום הישראלי, אלא רק בלאום: יהודי, ערבי, דרוזי וכיו"ב, בהכרח, תהפוך הרב תרבותיות לריבוי תרבותיות ללא מכנה משותף ולא תפטור את בעיות היסוד שלה בנושא זהותה הלאומית. מן הראוי להאבק למען לאום אזרחי ישראלי כתנאי לכל מאבק תרבותי אחר.