• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

גוף האישה ושדה התעופה

קמפיין של איש דת סעודי נגד שדה התעופה בג'דה מספק דוגמה ללוחמה האסלאמיסטית באישה, הנתפסת כמטרד כפייתי הנתון להשפעת המערב
דליה חלבי

לאחרונה נתקלתי באחד האתרים הערביים בידיעה שכותרתה: "איש דת סעודי: שדה התעופה של ג'דה עוצב בצורת אישה שנראית כעומדת לקיים יחסי מין". האיש פתח בקמפיין סרטונים ביו-טיוב, ומטרתו היא להסיר את המסווה מעל למזימת המערב, השואף לחלל את חצי האי האסלאמי באמצעות מיזמים אדריכליים שמקדשים מיניות, פתיינות וסקס!

במבט ראשון נדמה שמדובר בעוד ידיעה אזוטרית המלווה באותו סוג מסוים של דימויים ותמונות, שמטרתם למשוך את הקורא ולעורר בו עניין צהוב. ואכן כזו היא הידיעה על אותו איש דת שאזר את חלציו, שינס מותניו ויצא למסע הסברה תקשורתי נגד הפולש.

האישה והחיג'אב. צילום: cc by-Emily Raw

אבל זוהי גם דוגמא לרטוריקה האסלאמיסטית-סלפית, שלפיה האישה הינה זירת המאבק האידיאולוגי, מטרד כפייתי המחייב כמות עצומה של פסקי הלכה, חוות דעת דתיות, דינים, מנהגים וחוקים. רטוריקה דומיננטית זו מכתיבה מציאות שבה אוסרים על האישה לנהוג במכונית ולכהן כחברה בפרלמנט, וגברים מסדירים את שאלת לבושה, צורתה, הלכותיה, התנהגותה, מיניותה וגופה. מתי תלבש חיג'אב? מתי נאות להסירו? בכמה שכבות של כיסויים עליה להסתיר את פניה?

כך נאסר עליה ללבוש ג'ינס, בגדים הדוקים או גרביונים בצבע גוף, לענוד תכשיטים, לשבת יחד עם גברים על ספסל הלימודים, במקום העבודה או במקומות ציבוריים, ועוד כהנה וכהנה איסורים, מניעות והגבלות. הכול בשם הדת, בחסות הלכה אלוהית ובניצוחם של אנשי הדת, הטוענים שזוהי הערובה לשמירה על החברה מפני התפוררות, התבוססות בתועבה, דעיכה, אבדון.

זהו פרדוקס. מחד מוצגת האישה כמין מפגר, חלש, חסר מסוגלות דתית ושכלית, ומאידך ממשיכים במלוא המרץ בייצור זרם בלתי פוסק של חוקים ופסקי הלכה, בכדי לנסות ולהעמיד את היצור ה"חלש" הזה במקומו ולשלוט בו. אך נראה שבקרב מוקדי הכוח שוררת תמימות-דעים: השמירה על מבנה החברה עוברת דרך שליטה בגוף האישה, הופעתה, נראותה ודימוייה.

ישנה אפוא מידה מסוימת של פחד או מעין חרדה מהאישה ומהאפשרות של שחרורה. וככל שהפחד הזה גובר, כך גובר גם המצור על האישה, ומוטלות עליה עוד ועוד הגבלות ואיסורים מקודשים בכדי לנסות ולשמר את ההגמוניה והעליונות הזכרית.

(מומלץ לצפות החל מדקה 5:40)

את העיסוק חסר המעצורים בגוף האישה ומיניותה יש להבין אולי בהקשר של אותה "נוירוזה חברתית ערבית… כאותו איש מבוגר ונוירוטי הרואה איברי מין זכריים, ואגינות, שדיים ופיות טבעת בכל אשר ילך", בניסוחו של ג'ורג' טראבישי.

מכאן נובע גם היחס לאישה כאל יצור שכולו מיניות: מיניות צרופה, שאיננה חורגת מביטויה הגשמי. זוהי החפצה המצמצמת את קיום האישה לכדי גוף, מושא שעשועיו ותאוותיו של גבר – ועל הגבר מוטל לשלוט בגוף הזה, להעלימו מן המרחב הציבורי ולפקח עליו, כך שהגוף לא ייוותר חסר השגחה מחוץ לכותלי המעון המשפחתי.

הנבירה האובססיבית בסוגיית האישה משקפת את היותה "פרצה" בתרבות הערבית של ימינו. האסלאמיסטים רואים בגוף האישה זירת התגוששות בין המזרח למערב, בין האסלאם לכופרים, וטוענים שהדרישה לשחרר את האישה ולאפשר לה את הבעלות על גופה משרתת קונספירציה מערבית השואפת להחליש את החברה הערבית, לערער את האדנים עליהם היא מיוסדת.

החברה מוכרחה אם כן להתגונן מפני הנפילה בציפורני המערב! יש צורך, אם כן, בעוד ועוד פסקי הלכה וחוקים שידאגו להעמיד את האישה במקומה, לכסותה, למסכה ולהעלימה מן המרחב הציבורי.

כך גוזלים ממנה את אנושיותה ונותר גוף, סמל, אובייקט מיני.

המאמר פורסם בערבית באתר qadita ותורגם על-ידי נדב פרנקוביץ'

כנראה שיעניין אותך גם: