ממתיקי הגלולה המרה

"אין כסף" אומרת ההנהלה לעובדים השובתים של מכון שכטר, אבל בינתיים מוציאה מאות-אלפי שקלים על חברת ייעוץ חיצונית – הלהיט האחרון של הקפיטליזם – לטיפול במשבר. ואיך זה מסתדר עם היותו של ראש החברה, יוסי קוצ'יק, מהדמויות הבולטות ב"מחנה השלום"?

עובדי מכון שכטר למדעי היהדות שובתים בעקשנות. הדרישה שלהם פשוטה: מלינים את שכרם. ההנהלה חייבת חייבים לעובדי העמותות של מכון שכטר כ-600 אלף שקלים – כסף שקוצץ מן המשכורות של העובדים ללא הסכמתם. האם נקרא לקיצוץ כזה גזל. מישהו במכון שכטר, המתמחה בלימודי יהדות, לא ממש קורא את הדברים הברורים בספר ויקרא:

לא תעשוק את רעך ולא תגזול, ולא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר (ויקרא יט, יג)

העובדים מאוגדים ב"כוח לעובדים" (קראו עוד בבלוג המאבק). אחרי שההנהלה תחזיר את הכסף, אומרים נציגי העובדים, אפשר יהיה לגשת למו"מ על חתימת הסכם קיבוצי. ומה ההנהלה אומרת? שהעובדים יחכו. מה יש, בסך הכל משכורת! חכו "עד שהמצב יתבהר" ובינתיים: "אתם נדרשים לחתום על חוזה ל-5 שנים, להקפיא שכר, להקפיא דרגות, ולקבל את הכסף בחזרה במשך השנים הללו בהדרגה בלי הצמדה וריבית". סחתיין!

הפגנת עובדי מכון שכטר. שיחכו – מה יש, בסך הכל משכורת! צילום: אתר "כוח לעובדים"

ההנהלה של מכון שכטר אומרת לעובדים: אין כסף. אבל למכון יש נכסים בשווי של כ-25 מיליון שקלים, מלבד הרכוש הקבוע – כולל בניין יפה ומפואר ועוד בניין מפואר בשכונת היוקרה נווה צדק בתל אביב. ההכנסות של מכון שכטר, מזכירים העובדים הנאבקים בבלוג המאבק, גדלו לא רק עד שנת 2008 – שנה לפני הקיצוץ. גם מאז גדלו הכנסות מכון שכטר, ובנוסף לכך עוד קיבל המכון תרומה גדולה – חצי מיליון דולר. לא פחות.

ועכשיו לסוכריה: בשעה שלעובדים אומרים שאין כסף, מוציאה ההנהלה הרבה כסף – 200 אלף שקלים – על חברת ייעוץ פרטית שמסייעת לה להתגבר על המשבר; כלומר, על העובדים. כדאי לחשוב על זה רגע.

יוסי קוצ'יק, שירותי ייעוץ

חברות ייעוץ הן הלהיט האחרון של הקפיטליזם. יש להן תפקידים מגוונים: הרבה פעמים תפקידן הוא להגיד את מה שההנהלה רוצה – אבל לא בעצמה, וכך לאפשר לה לחמוק מאחריות. רוצים להפריט שירותים במשרד ממשלתי? קחו חברת ייעוץ חיצונית. רוצים לבצע קיצוצים ולחמוק מאחריות? קחו חברת ייעוץ חיצונית. למה בדיוק מומחים היועצים של חברת הייעוץ? לשום דבר במיוחד שקשור למקצוע הספציפי, לחינוך או לתחבורה או לבריאות. נתניהו וממשלתו הציעו מכרז לגיבוש "אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל" ל-15 השנים הבאות. המכרז מוצע לחברות ייעוץ חיצונית (שלמה סבירסקי הסביר כאן בדיוק למה זה חשוב ומה זה אומר).

היועצים בפעולה. אין מערכת יחסים עם אנשים חיים ונושמים. צילום מסך מאתר חברת הייעוץ העולמית מקינזי

אז הנהלת מכון שכטר לא לבד בפנייה ל"חברת ייעוץ חיצונית". חברה כזו לא מכירה את הפנים של אף אחת ואף אחד במקום העבודה. בניגוד להנהלה, היא לא תצטרך להתמודד עם הנזקים לטווח ארוך. אין לה שום מערכת יחסים עם הוועד או בכלל עם אנשים חיים ונושמים שנותנים חלק ניכר מחייהם למקום העבודה שלהם: העקרון הוא פגע וברח.

ואם חברת הייעוץ נותנת עצות – אלה עצות איך להעביר הפרטות ולשבור התנגדות ציבורית, איך לפרק שביתות ולבלבל את העובדים. יש חברות ייעוץ כאלה בישראל? בטח שיש. הנהלת מכון שכטר שכרה את שירותיה של חברת הייעוץ "חברת יזמות ניהול וייעוץ בע"מ" של יוסי קוצ'יק. לפי בלוג המאבק של העובדים, "רוב הזמן עסקו עורכי הדין ו'חברת הייעוץ' בסדרת פעולות של הטרדות, רדיפות ומעשים אחרים שנועדו להקשות ולשבש את עבודתו של הוועד ולגרום להשהיה ולשיתוק תהליך המו"מ. במשך כל חודשי הקיץ 2010 ניהלה הנהלה משא ומתן בכאילו עם נציגי ועד העובדים, כשעמדתה ברורה: "לא יהיה הסכם קיבוצי!" וכל הזמן הזה קיבלה חברת קוצ’יק ליזמות ניהול ויעוץ בע"מ את שכרה.

דרך יועצים לאוזני השליטים

אז מי זה יוסי קוצ'יק? בין 1991 ל-1994 הוא שימש כממונה על השכר במשרד האוצר. בתוקף תפקידו, הוא היה אז, כך כתבה סמדר שמואלי, "האיש הרע במשרד האוצר, שמתווכח עם עובדים בסקטור הציבורי על חצאי אחוזים במשכורתם". הוא נאבק נגד עובדי הרשויות המקומיות ששבתו ב-1997, וגם נגד הכבאים באזור חיפה ששבתו כדי לקבל גמול הולם על עבודה בשבתות ובחגים. הוא גם התייצב מול השביתה הגדולה באוניברסיטאות ב-1994. על בסיס "חוק יסודות התקציב" הוא בא וביטל הסכמים שנחתמו בין ועדים והנהלות.

אז כך נראית הדרך לפיסגה בישראל: קוצ'יק היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת אהוד ברק. זהו מסלול קלאסי באליטות: ממפלגת העבודה (עד 1989), לעמדה בכירה בסוכנות היהודית (1991–1994) משם לממשלה, וממשרד האוצר למשרד ראש הממשלה, ובסוף – מתוק-מתוק, בשוק הפרטי. בין 2001 ל-2005 הוא גם היה מנכ"ל חברת מנפאואר. הוא בלי ספק יודע כמה עולים עובדים ואיך להוזיל את מחירם. יש לו ידע חשוב למכור למעסיקיו, אין ספק. והאתר ויקיפדיה מוסיף: "קוצ'יק חבר בהנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה ומתגורר בהרצליה פיתוח. סחתיין!

"חברת קוצ'יק – יזמות, ניהול ייעוץ בע"מ". אלופים ב"מזעור התנגדויות". צילום מסך מאתר החברה

ומה בשוק הפרטי? זה האתר של קבוצת החברות שלו. כנסו. מה שמוצע הוא לא רק ייעוץ אסטרטגי "בתחום יחסי עבודה, בניהול משאבי אנוש" – כל מה שלומדים היטב במשרד האוצר – הוא גם שותף בחברת CR קשרי קהילה. גם היא מספקת שירותים חשובים, וכך היא מציגה את עצמה:

חברה העוסקת בניהול קשרי ציבור והסברה, שמטרתם שיתוף ציבור ויצירת עמדות חיוביות בקרב הציבור, הקהילה וכלפי ארגונים שפעילותם משנה את הרגלי הציבור או עלולה באופן כזה או אחר לעורר התנגדות" (הדגשה שלי, ג"א)

בתרגום לעברית: יש לכם גלולה מרה? קיצוצים בכוח-אדם, מפעל מזהם, הפרטה פוגענית? אנחנו יכולים לעזור בריכוך התנגדויות, בהמתקת הגלולה. החברה פיתחה שיטת עבודה, כך היא טוענת, "ייחודית וראשונה מסוגה המאפשרת למזער התנגדויות, להסיר חסמים ולמנוע נזקים לטווח ארוך". כמה חבל, למשל, כאשר חברת כביש 6 ספגה הפסדים בגלל ההפגנות ופעולות המחאה שעיכבו אותו, שלא שכרו את שירותיה! היא היתה מפלגת אותנו, מבלבלת אותנו, בכיף. כמה חבל שמינהלת ההקמה של גדר ההפרדה לא חשבה לשכור את שירותי חברת CR קשרי קהילה!

אתם באמת מתפלאים, שברשימת הלקוחות באתר החברה מופיעה רכבת ישראל (שבה מובילים עכשיו מהלך הפרטה עצום)? האם באמת מפתיע אותנו שגם חברת מקורות היא לקוחה (איזה מזל שהפרטנו את תאגידי המים). ומה עושה שם החברה לפיתוח הרצליה בע"מ? והאמת היא שמנהלת החברה והבעלים יחד עם קוצ'יק, ברוריה נעים-ארמן, באמת היתה בעבר "יועץ בכירה לשר התחבורה ולסגן שר הבטחון" ומספרת על עצמה שטיפלה במשברים שונים, כמו למשל ב"מאבקי הירוקים נגד כביש חוצה ישראל"…

מחנה השלום צועד?

לכל זה יש עוד מרכיב אחד, שאסור לשכוח אותו. לפעמים מדברים על "מחנה השלום". מחנה? עם גדרות? עם ש"ג? אז מי זה בדיוק "מחנה השלום" – מי מחוץ למחנה ומי מנהיג את ה"מחנה"?

הנה למשל דמות בולטת במחנה השלום מודל 2011: יוסי קוצ'יק. הוא היה איש מחנה אהוד ברק ב-2001. ב-2008 הוא כבר אחד ממובילי המהלך להחייאת מרצ והקמת תנועת שמאל חדשה שהבטיח "להביא תקווה למצביעים". זה לא כל כך הצליח. אבל יש מי שמתעקשים: ב-2010 דיווחו העיתונים, שקוצ'יק שותף שוב להקמת "תנועת שמאל חדשה". שמאל אמרתם? שמאל כמו אברום בורג, שניסה לרכוש מהמדינה חברה בטחונית שעמדה בפני הפרטה? כנראה.

אם כך נראה השמאל, עדיף שנדע זאת. ואם זה מחנה השלום ואלו ראשיו – שיילכו לחפש אותנו. ואם במקרה תפגשו אותו באיזו עצרת בכיכר רבין, תשאלו אותו בבקשה, איזה ועד עובדים נמצא אצלו בתפריט השבוע.

הפוסט פורסם באתר התחברות-תראבוט – תנועה ערבית-יהודית לשינוי חברתי ופוליטי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רן צ

    יוסי קוצ'יק הוא אורח קבוע בתוכנית "השביעייה" בערוץ 2, שם הוא מחווה את דעתו על שלל עניינים כלכליים.
    באתר האינטרנט של קשת אין גישה לפרקים מלאים של התוכנית, אבל אם יש מישהי חרוצה מספיק, יכול להיות מעניין לבדוק מה קוצ'יק אומר שם על עניינים הנוגעים לחברות הנמנות על לקוחותיו.
    יש לי תחושה שיימצאו שם דברים מעניינים.
    לבינתיים, הנה קוצ'יק בנושא פיטורי עובדים דרך הפייסבוק:
    "…אני חושב שאסור לשכוח אף פעם, אף רגע, שבסופו של דבר הדבר הכי חשוב הם אנשים. זה נכון במשפחה, זה נכון ברחוב וזה נכון בוודאי במקום העבודה".
    http://www.mako.co.il/tv-economy/articles/Article-cbb895a70041d21006.htm

  2. אסף דרעי

    שזו הברקת קופירייטינג מופלאה. בערך כאילו פיליפ מוריס היתה קוראת לעצמה "זרימת אוויר" או בנק הפועלים היה ממתג את עצמו כ"בית חלוקת כסף".

  3. יעל

    מאמר מצוין. אין נכון ממנו מלשקף את המציאות היום. את הניכור והריחוק, את האינדיבידואליזם שכל כך מאפיין את החברה שלנו בשנים האחרונות. העובד כבר אינו אדם אלא מכונת יצור שאת התנהגותו מתרגמים לתפוקות, כדאיות, יעילות, עלות ותועלת.
    זה לא סוד שאנשים שהיו בעלי תפקידים בכירים במשרד האוצר או משרד ראש הממשלה או כל מקום אחר הקרוב לאזור, עם עזיבתו את התפקיד הוא עובר למגזר הפרטי, מנצל את הידע שצבר ועושה בו שימוש אשר לעתים גורם נזק לחברה בה הוא חי.

    הערה ל"עוקץ". חבל שאינכם רושמים מי כותב את המאמר? מה תפקידו? חשוב שאנחנו הקוראים נדע.

  4. יוסי אמיתי

    החשיבה הדיאלקטית (בערבית: ג'דלייה) היא יסוד מוסד במתודולוגיה המרכסיסטית, ולטעמי – המורשת המרכסיסטית העיקרית שהיא רלוונטית לימינו אלה, ותהיה רלוונטית גם בעתיד. אלמנט מהותי בדיאלקטיקה הוא 'אחדות הניגודים'. כלומר, ניגודים לא רק יכולים לדור בכפיפה אחת בטבע ובמופשט, אלא בעצם חייבים לדור בכפיפה אחת, כיוון שהסתירות הן הכוח המניע את ההתפתחות האנושית.
    בעולם חד ערכי ונטול סתירות, היו בוודאי מדירים אנשים כמו יוסי קוצ'יק, אברום בורג, דוב לאוטמן ועידן עופר מ"מחנה השלום", כיוון שבמישור אחר של חייהם הם מנהלים או יועצים של תאגידים קפיטליסטיים, על כל המשתמע מכך.
    אילו ויתר "מחנה השלום" על השתתפותם של מנהלי תאגידים ושאר קפיטליסטים במאבק לסיום הכיבוש ולמען שלום פרגמטי צודק, היה עושה את שטות חייו. אם קפיטליסט (שנגדו יש לנהל מאבק מעמדי ומקצועי צודק) מזדהה, מטעמיו המצפוניים ובגין האינטרסים שלו, עם המאבק למען השלום – יבורך. כך חשבה ונהגה הנהגת הקונגרס הלאומי האפריקאי, כששיתפה פעולה בברכה עם קבוצת בעלי הון דרום אפריקאים לבנים במאבק למיגור האפרטהייד, וכך צריך לנהוג במאבק נגד הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים. חשיבה חד מימדית היא תמיד יועץ רע.

  5. מאור

    ברוח הדיאלקטיקה אפשר לשאול מדוע ארגונים כמו מכון שכטר והאוניברסיטה הפתוחה, שחזקה אפילו על מנהליהם שיבינו שכל מהותם בעובדיהם ולא בביניין מפואר או מותג חזק, מתעמתים עם עובדיהם. הרי ברור שאם הארגון מתקשה בגיוס תרומות/לקוחות, הפיתרון הוא בידי העובדים ולא אצל חברת ייעוץ שאינה מבינה דבר בתחום המסוים בו פועל הארגון.
    הסברים אפשריים:
    א.הנהלה טיפשה/מרושעת/ תאבת בצע שכורתת את הענף עליה היא יושבת.
    ב. הנהלה החשה שהעובדים ממילא מרוחקים ממנה ולא מזדהים עם מטרות הארגון.

    הסבר א' נוח ופשוט, אבל דומני שאנשים כאלו לא היו פונים לניהול מכונים להוראת יהדות (או אף לייעוץ להם), אלא לכסף הגדול של בנקאות, נדל"ן וכו'. לדאבוני, ראיתי בממסד הציבורי הישראלי די עובדים שמעוניינים בעיקר בהתחמקות מבעיות עם ההנהלה, ופחות בלעשות מה שהארגון אמור לעשות. זה יוצר כר נוח לחברות חיצוניות.

  6. יוסי אמיתי

    מאור, כיף גדול להיווכח שאתה מחזק את דבריי בתגובתי הקודמת (נראה לי שדרכינו עוד תצטלבנה פה ושם), אבל חוששני שהחיזוק שלך הפעם הוא בכיוון שגוי. עד לפני זמן לא רב הייתי (גם) מנחה באוניברסיטה הפתוחה, וחבר בתא "כוח לעובדים" במקום. איני מכיר הרבה מאבקים צודקים יותר מן המאבק שניהל ארגון "כוח לעובדים" לקידום מעמדם של המנחים והמרכזים באו"פ. אני שמח שהמאבק הסתיים בהישגים מוחשיים לעובדים, ומצר על התפקיד ההרסני שמילאה ההסתדרות הכללית בפרשה זו.

  7. דן

    בס"ד
    לידיעת מר אלגזי: בתקופת כהונתו כחשב הכללי, התנגד יוסי קוצ'יק נמרצות לחוזה הנדיב (750,000 ש"ח למשך חצי שנה) שהציעה רשות השידור לחיים יבין לצורך חזרה לכיסא המגיש במבט, כשתמה עונת השידורים של "הערב החמישי", תכנית התחקירים שלו בערוץ 2. ודבר שני: כמו שכתב ד"ר אמיתי, מורי ורבי, החיים מורכבים הרבה יותר משחור ולבן.

  8. דן אחר

    אז למה "מחנה השלום" מתעקש לחפש שוב ושוב את שותפיו ותומכיו בצד ה"לבן" של המשוואה?

    הייתי יכול להבין את ההערות שלכם אם השמאל היה מתגייס בהמוניו לתמיכה וסולידריות עם עובדי מכון שכטר וחיפה כימיקלים ועם מאבקים חברתיים באופן כללי, ורק בשוליים היה מתקיים דיון עם אפשר לשתף פעולה עם אנשים כמו קוצ'יק בנושאים לא כלכליים – אבל המציאות היא הפוכה.

    במציאות לא מתקיימת התגייסות המונית לתמיכה במאבקים חברתיים. ובמציאות הקפיטליסטים הם נותני הטון במחנה השמאל. ובמציאות השמאל מתעקש שוב ושוב לחפש את התמיכה שלו בקרב אשכנזים ממעמד בינוני ומעלה.

  9. שוב דן אחר

    זה נשמע מאוד מתוחכם לדבר על החשיבה הדיאלקטית (בערבית: ג'דלייה), אבל זה לא באמת מוסיף לדיון.

    יש כאן שאלה פשוטה – באילו מאבקים להתרכז, האם להפריד ביניהם או דווקא לחבר, איך לבחור בעלי ברית – ומה עושים כשבעל ברית פוטנציאלי ממאבק אחד הוא דווקא אוייב מר במאבק אחר.

    נשמע לי כמו פרקטיקה, לא דיאלקטיקה.

  10. אבי

    כל עוד השמאל יזוהה עם בעלי הון נצלנים ועם עוולות הקפיטליזם, לא יצטרפו אליו רבים.
    בעוד הימין מציע גאווה לאומית ודת, השמאל צריך להציע יותר שוויון, פחות עוני ומדינת רווחה (ביחד עם שלום), אם הוא לא יציע זאת, אז לא יהיה לו בעצם מה להציע והוא יאבד חלקים נרחבים בעם שלא יסלחו לו.

  11. גדי אלגזי

    אני קורא באיחור את תגובתו של יוסי – שאני מעריך מאוד. אבל התגובה לא ממש עוזרת להבהרת הנושא.
    אין לי שום בעיה עם סתירות – להפך, אנחנו חיים מהן, הן לב החיים החברתיים. הבעיה איננה שמישהו מבקש להוציא חו"ח את קוצ'יק ודומיו מ"מחנה השלום". מדובר באליטה כלכלית שמתיימרת להנהיג את "מחנה השלום" וממציאה מדי פעם "תנועת שמאל חדשה"; אליטה של מקורבים שקשורה בטבורה למנגנוני המדינה ולמקורות הכוח, ועסקה בעבר במהלכים כוחניים חד-צדדיים במישור החברתי (למשל בעזרת "חוק יסודות התקציב" בהתערבות ברוטלית ביחסי עבודה), ונוהגת באופן דומה – פוליטיקה חד-צדדית – מול הפלסטינים ("תקבלואת מה שאני מציע – מדינה מבותרת עם גושי התנחלויות – או שתלכו לחפש אותנו").

    התוצאה כבר מוכרת מהעבר: "מחנה" מנוכר לסבל החברתי, הישראלי והפלסטיני, שמסתובב לו שוב ושוב באותם חוגים חברתיים ומתלונן ש"העם" לא מבין אותו.
    יוסי מיטיב לעשות כשהוא מזכיר בהקשר זה גם חברים נכבדים אחרים בחבורה, כמו דב לאוטמן. שווה לכן להיזכר לאן הוליכו האדונים הנכבדים את כולנו בשנות התשעים העליזות: "תהליך השלום" של שנות התשעים לא רק הנציח את הכיבוש, הוא הבטיח לאנשים רבים בארץ שהם יהפכו מיותרים ב"מזרח התיכון החדש", שבו יוכל לאוטמן סוף-סוף לייצר בירדן עם כוח אדם זול והפריפריות הישראליות יידחקו החוצה. פניו של "שלום" כזה הם כפני אזור התעשיה במחסום ארז או אזור התעשיה "ניצני שלום, ליד טול-כרם: http://www.tarabut.info/he/articles/article/strike-solor-wb/.

    מחנה שלום אליטיסטי פשוט לא מצליח לשנות את המציאות שאנו חיים בה, להוביל אותנו מחוץ לביצה הקולוניאלית. יש מספיק אנשים בארץ שמרגישים, שדיבורים על "שלום" הם שם-צופן לישראל הישנה והטובה שבה לא היה להם ממש טוב, במיוחד אם לא היו בני העם הנכון ודיברו במבטא הנכון והיה להם הצבע הנכון. אם צריך לוותר על מנהלי השלום בע"מ לטובתם – אין בעיה מצדי. ואם מנהלי השלום בע"מ, שלא הצליחו בעבר להוביל מהלכים לסיום הכיבוש, ירצו להסתפח לתנועת שלום עממית, שנקודת המוצא שלה היא לא שיעורי הרווח אלא שיפור תנאי החיים היומיומיים של אנשים, יהודים וערבים – אין בעיה. אין ממש ועדות קבלה…

  12. עודד גלעד

    רבים וטובים במחנה השלום מאמינים ב"שתי מדינות" כפיתרון ריאלי ואפילו רצוי לבעיית הכיבוש. אבל רבים מתוכם הגיעו למסקנה הזאת בעקבות ה"תמיכה" הפוליטית וה"תודעתית" של בעלי ההון הללו, שהצליחו להפוך את הפיתרון הזה למה שנתפס כקונצנזוס לפחות במחנה השמאל.
    והרי אין דבר מנוגד יותר לרעיונות היסוד של הסוציאליזם ולרעיונות היסוד של דמוקרטיה מאשר הרעיון של "מדינת לאום", לפיה רבגוניות לאומית בתוך מדינה היא בעיה (!) שהפיתרון הנכון לה הוא הפרדה פיזית (!) ולא מפלגתית.
    טוב לזכור כי מתוך כל מדינות הלאום שקמו במאתיים השנים האחרונות, הרוב הגדול נשלט ע"י משטרים לא דמוקרטיים ודכאניים. וזה הרי הפיתרון הקפיטליסטי האולטימטיבי – להחליף את הדיכוי והניצול הקולוניאלסטי והזר בדיכוי ילידי, לאומי, שמאפשר את המשך הניצול הזר.

  13. נירית לביא קוצ'יק

    למען הסר ספק: אני בת זוגו של קוצ'יק.
    המאמר הזה הגיע לידיעתי בדרך מוזרה מעט אך לזה נניח.
    מה לעשות שכותב המאמר-איש אקדמיה רציני שאמון על מחקר עמוק ואחראי כשל הפעם ופיספס כמה עובדות ביוגרפיות נגישות לכל הנוגעות לקוצ'יק שפשוט לא התאימו לתאורית הקונספירציה שלו או לפרקונספציה שהיתה לו על יוסי כמייצג עבורו כנראה לא איש אלא רעיון קודח במוחו שאין לו קשר עם המציאות:
    לצד הקפיטליזם החזירי, שרירות הלב כלפי כובדים המוצגים בכתבה אני רוצה להזכיר רק 3 דוגמאות קטנטנות בהן יוסי היה מעורב ואלו אך מדגם קטן ממעשיו , בו היינו שותפים בדרך עקיפה ועקיפה יותר בני משפחתו, אשתו וילדיו:
    יוסי הוא אחד הראשונים שפעל למען פליטי דרפור ודחף את הממשלה בתקופת אולמרט לעשות יותר למען מיסוד כלשהו של מעמד הפליטים מאפריקה, סודן ואריתראה בשנים האחרונות. הוא נשא ונתן עם ממשלת אולמרט עם גופים בעיריית תל אביב כדי לאפשר לפליטים אפשרויות עבודה ומגורים, פעל למען הוצאתם מהמקלטים המבאישים ולאפשר להם לשכור דירות, להעניק להם מעמד לא אופטימלי אך טוב יותר ממה שהיה להם. כמובן פעל לכך עם אנשים נוספים אך היה דמות בולטת בפעילות זו.בהתנדבות ומתוך איכפתיות אנושית בסיסית.
    סיפור קטן נוסף שאולי יבלבל מעט את כותב המאמר ואת המקהלה שזימרה אחריו באופן כה מאכזב , היא שבזמן מלחמת לבנון השנייה כשחלק מהמנהיגות העירונית בישובי הצפון נסה על נפשה מפחד הקטיושות, השאירה אחריה את החלשים והנידכאים- קשישים, משפחות אתיופיות שזה עתה הגיעו, משפחות חרדיות מרובות ילדים וכבדות תנועה- אלו נשארו ללא הגנה, ללא שירותים מוניציפליים ראויים. אחרי שיוסי שמעה מחברה אישית שלנו על המצב הוא פנה ביוזמתו הפרטית, פנה לראש הממשלה דאז ומונה למתאם הפעולות הממשלה בערים כצפת למשל. על התיקווה העצומה שהביא לקומץ אנשים שנשארו לטפל כשפיקוד העורף קרס, רשויות הרווחה קרסו, ובכל שרתה מהומה ומבולקה יעידו הנוגעים בדבר. אנו המשפחה נישארנו במרכז ודאגנו ליוסי שעולה הרים ויורד בקעות בין הטילים מתוך הזדהות עם אוכלוסיית המצוקה שהופקרה על ידי השלטון אך זה ודאי לא מתאים לדימוי הקפיטליסטי שלכותב המאמר נח להחזיק בו על יוסי..אגב גם תפקיד זה שבו היה מעורב כ3 שבועות עשה בהתנדבות וללא תמורה חומרית.
    עוד עובדה קטנה אבל ממש קטנה- כשיוסי כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, שקד על הכנת תוכנית למען ערביי ישראל , תוכנית מקיפה שניסתה להתמודד עם קיפוח מכוון של ממשלות ישראל לדורותיהן מול ערביי ישראל. זו עובדה שיוסי אגב מתבטא לגביה לעתים מזומנות בתיקשורת והוא כואב את הנושא. אם כותב הכתבה היה עושה תחקיר עתונאי הוגן ודאי היה מוצא אותה אבל הוא לא היה מעוניין. התוכנית הזו שיוסי שקד עליה הקיפה תחומים רבים ומגוונים כמו תשתתיות , חינוך, ורווחה..
    ולבסוף-הגם שקשה להאשים אותי באוביקטיביות כי אני מעריכה וגם אוהבת את האיש-קהל הקוראים מוזמן לבדוק את דברי.
    בבקשה ממך כותב המאמר-קצת יותר רצינות, פחות דיכוטומיה של שחור לבן, אתה כבר אדם מבוגר, חוקר רציני, בבקשה – יותר כבוד למורכבות ולגווני הביניים של המציאות..